Zohar Bamidbar 1
Zohar, Bamidbar 1:1
וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו'. ר' אבא פתח, ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו', האי קרא אתמר. ת"ח, בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר, מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא.
«Y YHVH habló a Moshé en el desierto de Sinaí, en la Tienda de Reunión…». Rabí Abba abrió diciendo: «Y Elohim creó al hombre a Su imagen…». Este versículo ya fue explicado. Ven y observa: cuando el Santo, bendito sea, creó al hombre, lo hizo según la configuración de los mundos superiores e inferiores. Él estaba incluido en todo, y su luz resplandecía desde un extremo del mundo hasta el otro; todos temían ante él.
Zohar, Bamidbar 1:2
ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא, ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו, כיון דאמר בצלמו, מאי בצלם אלהים ברא אותו. אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא, חד לדכר, וחד לנוקבא.
Aunque ya se ha explicado, este versículo debe ser examinado: «Y Elohim creó al hombre a Su imagen; a imagen de Elohim lo creó». Después de decir «a Su imagen», ¿por qué añade «a imagen de Elohim lo creó»? Porque ciertamente se trata de dos grados que comprenden masculino y femenino: uno corresponde al masculino y otro al femenino.
Zohar, Bamidbar 1:3
ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי, וסיפא דקרא אוכח, דכתיב זכר ונקבה ברא אותם. וכליל הוה מתרין סטרין ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי, הא היא נמי כלילא מתרין סטרין, למהוי שלים בכלא.
Por eso eran verdaderamente dos rostros. El final del versículo lo demuestra, pues está escrito: «Masculino y femenino los creó». El hombre estaba incluido de ambos lados; aunque el femenino estaba unido a uno de sus costados, también ella contenía ambos lados, para que todo fuese completo.
Zohar, Bamidbar 1:4
והוה מסתכל בחכמתא, לעילא ותתא. כיון דסרח, אתמעטו פרצופין, וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא, עד דאוליד בר, ומניה אשתיל עלמא, דאקרי שת, והא אוקמוה.
Él contemplaba con sabiduría arriba y abajo. Cuando pecó, sus configuraciones fueron disminuidas, la sabiduría se apartó de él y ya no contemplaba sino los asuntos de su cuerpo. Después engendró hijos procedentes de arriba y de abajo, pero ni unos ni otros dieron estabilidad al mundo hasta que engendró un hijo de quien fue plantado el mundo, llamado Shet, como ya explicaron.
Zohar, Bamidbar 1:5
ועכ"ד, עלמא תתאה לא אשתלים, ולא הוה שלים, ולא אשתכח בקיומיה, עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים, עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה, למאן דנפיל. אתא יצחק, ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב, אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין, אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט.
Aun así, el Mundo Inferior no se completó, no fue perfecto ni se afirmó en su existencia hasta que llegó Avraham, y el mundo se sostuvo. Pero todavía no quedó completo. Cuando Avraham apareció en el mundo, se aferró a él por la derecha, como quien con su diestra sostiene a alguien que cae. Llegó Yitzjak y tomó la mano izquierda del mundo, dándole mayor firmeza. Cuando llegó Yaakov, se aferró al centro, al cuerpo, e incluyó los dos lados. Entonces el mundo quedó establecido y dejó de tambalearse.
Zohar, Bamidbar 1:6
ועם כל דא לא אשתיל בשרשוי, עד דאוליד תריסר שבטין, ושבעין נפשאן, ואשתיל עלמא. ועכ"ד לא אשתלים, עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני, ואתקם משכנא. כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו, ואתבסמו עלאין ותתאין.
Pero aun entonces no quedó plantado en sus raíces hasta que Yaakov engendró las doce tribus y las setenta almas; entonces el mundo fue plantado. Con todo, no alcanzó su plenitud hasta que Israel recibió la Torá en el monte Sinaí y fue erigido el Mishkán. Entonces los mundos se afirmaron y perfeccionaron, y los superiores y los inferiores fueron dulcificados.
Zohar, Bamidbar 1:7
כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו, בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא, כמה חיילין אינון דאורייתא, כמה חיילין אינון דמשכנא. ת"ח, כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה, לא מתיישבא עד דאדכר בפומא, ואתמני עלה. אוף הכא, בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא, וחיילין דמשכנא, וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא, כלא כגוונא דלעילא, דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא, ואזלין כחדא.
Una vez establecidas la Torá y el Mishkán, el Santo, bendito sea, quiso contar los ejércitos de la Torá: cuántas huestes pertenecían a la Torá y cuántas al Mishkán. Ven y observa: todo aquello que debe asentarse en su lugar no se establece hasta que es mencionado con la boca y se le asigna un número. También aquí, el Santo, bendito sea, quiso contar las huestes de la Torá y las huestes del Mishkán. Todas eran una y no se separaban entre sí, según el modelo de lo Alto, pues la Torá y el Mishkán no se separan, sino que marchan juntos.
Zohar, Bamidbar 1:8
ובגין כך, חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב, וידבר יי' אל משה במדבר סיני באהל מועד. אי באהל מועד, אמאי במדבר סיני. אלא חד לאורייתא וחד למשכנא.
Por eso sus huestes entraron en el cómputo, para que fuesen reconocidas, a diferencia de aquellas otras que no admiten número. Por eso está escrito: «Y YHVH habló a Moshé en el desierto de Sinaí, en la Tienda de Reunión». Si fue en la Tienda de Reunión, ¿por qué dice «en el desierto de Sinaí»? Uno corresponde a la Torá y el otro al Mishkán.
Zohar, Bamidbar 1:9
והאי והאי, באחד לחדש השני בשנה השנית, וכלא חד, והאי אקרי חדש זיו רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא, דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו. לצאתם מארץ מצרים, לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים, בחדש הראשון הוה.
Ambos acontecimientos tuvieron lugar «el primer día del segundo mes del segundo año». Todo es uno. Este mes es llamado «mes de Ziv» —resplandor—, alusión al mes y al año que iluminan la luna, pues entonces todos los mundos se hallaron en plenitud. «Después de su salida de la tierra de Egipto», para indicar que Israel salió de Egipto durante el primer mes.
Zohar, Bamidbar 1:10
רבי יצחק פתח, יי' זכרנו יברך יברך את בית וגו'. יי' זכרנו יברך, אלין גוברין, דהוו עאלין בחושבנא במדברא, וקב"ה מברך לון, ואוסיף עלייהו בכל זמנא.
Rabí Yitzjak abrió diciendo: «YHVH nos ha recordado; bendecirá, bendecirá a la casa…». «YHVH nos ha recordado; bendecirá» se refiere a los hombres que entraron en el censo en el desierto. El Santo, bendito sea, los bendice y los aumenta en todo tiempo.
Zohar, Bamidbar 1:11
ת"ח, האי מאן דאמר שבחא דחבריה, דבנוי, או דממוניה, בעי לברכא ליה, ולאודאה עליה ברכאן. מנלן. ממשה. דכתיב והנכם היום כככבי השמים לרוב, לבתר מה כתיב, יי' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו'. תרין ברכאן הוו, חד יי' אלהי אבותיכם וגו'. הא חד. לבתר, ויברך אתכם כאשר דבר לכם. לאודאה עלייהו, ברכאן על ברכאן.
Ven y observa: quien enumera la alabanza de su compañero, de sus hijos o de sus bienes, debe bendecirlo y hacer descender sobre él bendiciones. ¿De dónde lo sabemos? De Moshé, pues está escrito: «He aquí que hoy sois como las estrellas del cielo en multitud». ¿Qué está escrito después? «YHVH, Elohim de vuestros padres, os añada mil veces otros tantos…». Aquí hay dos bendiciones: una es «YHVH, Elohim de vuestros padres, os añada…»; y luego: «Y os bendiga como os ha prometido», haciendo descender sobre ellos bendiciones sobre bendiciones.
Zohar, Bamidbar 1:12
ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן. הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה, הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא, ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא. ומה מאן דמברך לחבריה, בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא, בלבא טבא. מאן דמברך לקב"ה, עאכ"ו, דבעי עינא טבא, ולבא טבא, ורחימותא דלבא. בג"כ ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך וגו'.
Quien enumera las alabanzas de su compañero y no hace descender sobre él bendiciones es el primero en ser reclamado desde lo Alto. Pero si lo bendice, él mismo es bendecido desde lo Alto. La bendición debe pronunciarse con buen ojo, no con mal ojo. En todo, el Santo, bendito sea, desea el amor del corazón. Si al bendecir a su compañero el Santo, bendito sea, exige que lo haga con buen ojo, buen corazón y amor del corazón, con mayor razón quien bendice al Santo, bendito sea, debe hacerlo con buen ojo, buen corazón y amor del corazón. Por eso está escrito: «Y amarás a YHVH, tu Elohim, con todo tu corazón…».
Zohar, Bamidbar 1:13
ת"ח, הא אוקמוה, לית ברכתא דלעילא שריא, על מלה דאתמני. ואי תימא, ישראל איך אתמנון. אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא, וסליק לחושבנא, ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא.
Ven y observa: ya explicaron que la bendición de lo Alto no reposa sobre algo contado. Y si preguntas cómo fue contado Israel, la respuesta es que tomaban de cada uno una contribución expiatoria, como ya explicaron. El cómputo no se efectuaba hasta reunir toda aquella expiación y hacerla ascender al número. Primero bendecían a Israel; después contaban las monedas expiatorias; y al final volvían a bendecir a Israel. Así, Israel era bendecido al comienzo y al final, y la plaga no ascendía contra ellos.
Zohar, Bamidbar 1:14
מותנא אמאי סליק במניינא. אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא, כיון דאסתלק ברכתא, סטרא אחרא שארי עלוי, ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא, לסלקא עליה מנייהו.
¿Por qué la plaga asciende mediante el censo? Porque la bendición no reposa sobre lo contado. Cuando la bendición se retira, el Otro Lado reposa sobre ello y puede causar daño. Por eso, al realizar el censo, se toma una expiación y rescate para apartar de ellos ese poder.
Zohar, Bamidbar 1:15
יברך את בית ישראל, אלין נשין, דלא סלקין במניינא. יברך את בית אהרן, דאינון מברכין לעמא, בעינא טבא ובלבא טבא, וברחימותא דלבא. את בית אהרן, הכי נמי נשין, דאתברכן בברכתא.
«Bendecirá a la casa de Israel» se refiere a las mujeres, que no entran en el censo. «Bendecirá a la casa de Aharón» se refiere a quienes bendicen al pueblo con buen ojo, buen corazón y amor del corazón. «La casa de Aharón» incluye igualmente a las mujeres, que reciben esa bendición.
Zohar, Bamidbar 1:16
יברך יראי יי' אלין אינון ליואי, וכלהו מתברכין, בגין דדחלין ליה לקב"ה. הקטנים עם הגדולים, אע"ג דלא עאלין במניינא.
«Bendecirá a quienes temen a YHVH» se refiere a los levitas. Todos son bendecidos porque temen al Santo, bendito sea. «A los pequeños junto con los grandes», aunque no entren en el censo.
Zohar, Bamidbar 1:17
ת"ח, לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה, כהאי מניינא. דהאי מניינא לאתברכא הוה, ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה, ובאתר דברכאן נפקין אתמנון, דכתיב באחד לחדש השני, דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש זי"ו, דזיוא דכלא נפיק מניה, ועל דא כתיב, יברכך יי' מציון, וכלא חד מלה וכתיב כי שם צוה יי' את הברכה וגו'.
Ven y observa: no hubo en Israel otro censo por el cual fueran bendecidos como mediante este. Este censo tuvo por objeto bendecirlos y completar la plenitud de los mundos. Fueron contados en el lugar de donde salen las bendiciones, pues está escrito: «el primer día del segundo mes», el resplandor de las bendiciones del mundo, de donde sale la luminosidad hacia el mundo. Por eso se llama mes de Ziv, porque de él sale el resplandor de todo. Por eso está escrito: «Que YHVH te bendiga desde Tzión». Todo es un solo asunto, y también está escrito: «Porque allí ordenó YHVH la bendición…».
Zohar, Bamidbar 1:18
רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר"ש, א"ל, ישראל מאן אתר אתברכן. א"ל, ווי לעלמא, דלא משגיחין ולא מסתכלין בני נשא, ביקרא דמלכא עלאה. תא חזי, בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמי קב"ה, והוו עלמין שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא, דמזונא דכלא ביה, הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי.
Rabí Yehudá se encontraba frecuentemente ante Rabí Shimón. Le preguntó: «¿Desde qué lugar es bendecido Israel?». Él respondió: «¡Ay del mundo, porque los hombres no atienden ni contemplan la gloria del Rey supremo! Ven y observa: cuando Israel era hallado justo ante el Santo, bendito sea, y todos los mundos estaban unidos a un único Árbol supremo y santo, en el cual se encuentra el alimento de todo, ese Árbol era bendecido desde el lugar donde se reúnen todas las bendiciones, y allí era plantado y extendía sus raíces».
Zohar, Bamidbar 1:19
וישראל לתתא, הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה, ולא מתעכבי למיפק, הה"ד יברכך יי' מציון, וכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם. ודא איהו נהירו דעלמא. דכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע. הופיע: נהיר. כד"א הופיע מהר פארן. וכד ינהר, ינהר לכלהו עלמין.
Israel abajo era bendecido desde el lugar del cual salen todas aquellas bendiciones sin impedimento. Esto es lo que está escrito: «Que YHVH te bendiga desde Tzión», y también: «Como el rocío del Jermón, que desciende sobre las montañas de Tzión, porque allí ordenó YHVH la bendición, vida para siempre». Esta es la luz del mundo, como está escrito: «Desde Tzión, perfección de hermosura, Elohim resplandeció». «Resplandeció» significa que iluminó, como en «Resplandeció desde el monte Parán». Cuando ilumina, ilumina todos los mundos.
Zohar, Bamidbar 1:20
וכד האי נהירו אתער, כלא הוא בחברותא, כלא הוא ברחימותא, כלא הוא בשלימו, כדין הוא שלמא דכלא, שלמא דעילא ותתא, הה"ד יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך.
Cuando esta luz despierta, todo se halla en unión, todo en amor y todo en plenitud. Entonces existe paz para todo: paz arriba y abajo. Esto es lo que está escrito: «Haya paz dentro de tus murallas y serenidad en tus palacios».
