Zohar Bamidbar 5
Zohar, Bamidbar 5:1
אמר ר' אלעזר, כתיב בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת. האי קרא אית ליה לאסתכלא ביה, חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי. אלא, ודאי זכאה הוא בר נש, דאזיל באורחוי דמלכא קדישא, ולא חטי קמיה. תא חזי, כיון דעאל ליליא, אילנא דמותא שליט בעלמא, ואילנא דחיי אסתלק לעילא לעילא. וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי, כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מ"ט. בגין דההוא אילנא גרים.
Rabí Elazar dijo: está escrito: «En Tu mano encomiendo mi espíritu; Tú me has redimido, YHVH, Dios de verdad». Este versículo requiere reflexión: ¿habéis visto a alguien depositar algo en manos del Rey? Ciertamente, dichoso el hombre que camina por los caminos del Rey santo y no peca ante Él. Ven y observa: cuando entra la noche, el Árbol de la Muerte domina el mundo y el Árbol de la Vida asciende a lo alto de lo alto. Cuando el Árbol de la Muerte domina solo en el mundo, todos los seres humanos prueban el sabor de la muerte. ¿Por qué? Porque aquel Árbol lo causa.
Zohar, Bamidbar 5:2
ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש, דיהיב פקדונא לאחרא, דאף ע"ג דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא, לאו כדאי לאתאחדא ביה, הואיל ופקדונא אתמסר לגביה, ואי יסרב ביה, ודאי נבדוק אבתריה, דלאו מזרעא קדישא הוא, ולאו מבני מהימנותא.
Por eso el hombre debe adelantarse y depositar su alma en sus manos como garantía. Es semejante a un hombre que entrega un depósito a otro: aunque le deba más que el valor del depósito, el receptor no tiene derecho a retenerlo, pues fue confiado a él como depósito. Si se negara a devolverlo, ciertamente habría que investigar si no pertenece a la descendencia santa ni a los hijos de la fe.
Zohar, Bamidbar 5:3
כך ההוא אילנא, בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו, וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא, בגין דהאי אילנא דמותא הוא. ובגין דכל אינון נפשתא, אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה, ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא, אתיב כל פקדונין למאריהון.
Así ocurre con aquel Árbol. Los seres humanos se adelantan y le entregan sus almas como depósito; él toma todas las almas de los habitantes del mundo y todos prueban el sabor de la muerte, porque es el Árbol de la Muerte. Aunque todas aquellas almas tengan deudas ante él y, por ello, pudiera parecer que no debe devolver el depósito, puesto que le fueron entregadas expresamente como depósito, devuelve cada depósito a su dueño.
Zohar, Bamidbar 5:4
ת"ח, לאו כדאי הוא האי אילנא דמותא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש. אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי. בשעתא דסליק צפרא. וכדין, כיון דהאי אתער בעלמא, כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא אילנא דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה, ואזיל ליה. מ"ט חיין. בגין דההוא אילנא דחיי גרים.
Ven y observa: el Árbol de la Muerte no sería digno de devolver el depósito al hombre si no fuera por el momento en que el Árbol de la Vida despierta en el mundo. ¿Cuándo despierta el Árbol de la Vida? Cuando asciende la mañana. Entonces, al despertar en el mundo, todos los seres humanos vuelven a vivir; el Árbol de la Muerte deja y devuelve todos los depósitos que le fueron confiados y se retira. ¿Por qué viven? Porque el Árbol de la Vida lo causa.
Zohar, Bamidbar 5:5
ואי תימא, הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא, בעוד דאילנא דמותא שליט. אלא, ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד. מ"ט. בגין דכתיב לראות היש משכיל דורש את אלהים. ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש, דיימא, אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא אשתדלנא באורייתא. א"ר יהודה, האי בישראל ודאי והכי הוא. אבל באו"ה דחמינא כהאי גוונא, מ"ט. א"ל ודאי שפיר הוא דקא אמרת.
Y acaso digas: hay muchos seres humanos que despiertan durante la noche, mientras todavía domina el Árbol de la Muerte. Ciertamente, esto lo hace el Árbol de la Vida. ¿Por qué? Porque está escrito: «Para ver si hay alguno que entienda, que busque a Elohim». Así el hombre no tendrá pretexto para decir: «Si durante la noche hubiera tenido dominio sobre mi alma, me habría dedicado a la Torá». Rabí Yehudá dijo: «Esto es ciertamente válido respecto de Israel. Pero ¿por qué vemos algo semejante entre las naciones?». Le respondió: «En verdad, tu pregunta es correcta».
Zohar, Bamidbar 5:6
פתח ואמר, מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יי'. ת"ח, כגוונא דאית לעילא, אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא. לתתא ישראל ועמין. ישראל אתאחדן לימינא, בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא. וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא. וכלהו דרגין אחידן דא בדא, עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל, בההוא גוונא נטיל זנבא, דאיהי תתאה. מ"ט. בגין דאחיד ביה. ובגין כך, עמין עכו"ם, בההוא סטר מסאבא דלהון, הכי אתדברו.
Abrió diciendo: «¿Cómo maldeciré a quien El no ha maldecido? ¿Cómo me indignaré contra quien YHVH no se ha indignado?». Ven y observa: como hay arriba, así hay abajo. Arriba existen derecha e izquierda; abajo, Israel y las naciones. Israel se aferra a la derecha, a la santidad del Rey santo; las naciones idólatras se aferran a la izquierda, al lado del espíritu impuro. Todas ellas se encuentran debajo de los grados de la izquierda. Todos esos grados están unidos unos a otros hasta depender de la Cabeza. Del mismo modo que se mueve la Cabeza, se mueve también la cola, que es el grado inferior. ¿Por qué? Porque está unida a ella. Por eso las naciones idólatras son conducidas conforme a su lado impuro.
Zohar, Bamidbar 5:7
בלעם הוא אשתמש בכלהו דרגין תתאין. והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא, דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר, מה אקוב לא קבה אל, דההוא רישא עלאה, לא אשתכח בדינא באינון יומין.
Bilam utilizaba todos los grados inferiores. Contemplaba el grado inferior, que es la cola, y sabía que no podía ser conducido sino por la Cabeza. Por ello dijo: «¿Cómo maldeciré a quien El no ha maldecido?», pues aquella Cabeza superior no se encontraba bajo Din durante aquellos días.
Zohar, Bamidbar 5:8
ואע"ג דהאי אל אוקימנא, האי מלכותא קדישא נטיל שמא כגוונא דעילא, והאי טב וחסד דהאי עלמא ובגין כך אקרי אל, אלא דאיהו זועם בכל יום, דאשתכח ביה דינא.
Aunque ya explicamos el Nombre El, la Malkut santa toma un nombre semejante al de arriba. Ella es el bien y el Jésed de este mundo, y por ello se llama El; sin embargo, «El se indigna cada día», porque también se encuentra Din en ella.
Zohar, Bamidbar 5:9
ות"ח, אל שדי הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, דהא האי אל הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי אל שדי, אל דשדי. ועל דא מה אקוב לא קבה אל. בגין כך, כגוונא דאתער רישא, ה"נ אתער תתאה.
Ven y observa: ya explicamos El Shadai. En Él existe suficiencia para el mundo y Él dijo al mundo «basta —dai—». Este El es el que se une con Shadai, y por eso se llama El Shadai, El que dijo dai. Por ello: «¿Cómo maldeciré a quien El no ha maldecido?». Así como despierta la Cabeza, también despierta el grado inferior.
Zohar, Bamidbar 5:10
בכה רבי אלעזר, פתח ואמר קולה כנחש ילך וגו'. השתא דישראל בגלותא, איהי ודאי אזלא כנחש. חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא, סליק זנבא, שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא, כהאי גוונא, רישא כפיף לעפרא, וזנבא שליט. מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי, רישא דאתכפיא לתתא. ועם כל דא, מאן מדבר ליה לזנבא, ומאן נטיל ליה למטלנוי. האי רישא. אע"ג דאיהו כפיף לעפרא, הוא מדבר למטלנוי, בגין דא קולה כנחש ילך.
Rabí Elazar lloró y abrió diciendo: «Su voz avanzará como serpiente…». Ahora que Israel está en el exilio, ella ciertamente avanza como una serpiente. Cuando la serpiente inclina la cabeza hacia el polvo, eleva la cola, que domina y golpea a cuantos encuentra ante sí. Así ocurre ahora en el exilio: la Cabeza está inclinada hacia el polvo y la cola domina. ¿Quién hace que la cola se eleve, domine y golpee? La Cabeza, que se encuentra sometida abajo. Sin embargo, ¿quién conduce la cola y la lleva por su recorrido? La misma Cabeza. Aunque esté inclinada hacia el polvo, ella dirige sus movimientos. Por ello: «Su voz avanzará como serpiente».
Zohar, Bamidbar 5:11
והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא, סלקין לעילא, ושלטין ומחיין, ורישא כפיף לעפרא, כד"א נפלה לא תוסיף קום וגו'. ועם כל דא, האי רישא מדבר לזנבא ונטיר ליה, כד"א שמוני נוטרה את הכרמים, אלין עמין עעכו"ם, דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי, אמר אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא, אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה, די לי. דהשתא ידענא עמין עכו"ם, ושולטנותא דלהון היך מתדבר. זכאה חולקהון דישראל, דעלייהו כתיב, כי יעקב בחר לו יה וגו'.
Ahora las demás naciones, que se aferran a la cola, ascienden, dominan y golpean, mientras la Cabeza está inclinada hacia el polvo, como está escrito: «Cayó y no volverá a levantarse…». Con todo, esa Cabeza conduce y guarda a la cola, como está escrito: «Me pusieron a guardar las viñas»; estas son las naciones idólatras, que constituyen la cola. Rabí Yehudá se acercó, besó sus manos y dijo: «Aunque no hubiera preguntado nada en el mundo salvo esta cuestión y hubiera obtenido esta enseñanza, me bastaría. Ahora comprendo cómo son conducidas las naciones idólatras y su dominio. Dichosa la porción de Israel, acerca de quien está escrito: “Porque Yah escogió a Jacob para Sí…”».
Zohar, Bamidbar 5:12
א"ל רבי אלעזר, מהו לסגולתו. א"ל, תלת אבהן אלין אקרון סגולה, בין לעילא בין לתתא, כגוונא דא כהנים לויים וישראלים, וכלא חד. ואלין סגולתו של קב"ה לעילא, וסגולתו לתתא, ודא הוא דכתיב והייתם לי סגולה מכל העמים.
Rabí Elazar le preguntó: «¿Qué significa “como Su tesoro especial”?». Le respondió: «Los tres Patriarcas son llamados segulá, tesoro especial, tanto arriba como abajo. De manera semejante están los sacerdotes, los levitas e Israel; todo es uno. Ellos son el tesoro del Santo, bendito sea, arriba y Su tesoro abajo. Esto es lo que está escrito: “Seréis para Mí un tesoro especial entre todos los pueblos”».
