Zohar Behar 1
Zohar, Behar 1:1
וידבר יי' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבאו אל הארץ וגו'. רבי אלעזר פתח, זאת תורת העולה היא העולה וגו'. האי קרא בכנסת ישראל אוקימנא, דהיא סלקא ומתחברא במלכא קדישא בזווגא שלים.
«Y YHVH habló a Moshé en el monte Sinaí, diciendo: Habla a los hijos de Israel y diles: Cuando entréis en la tierra…». Rabí Elazar abrió diciendo: «Esta es la ley de la ofrenda de ascensión: ella es la que asciende…». Hemos explicado este versículo acerca de Knéset Israel, que asciende y se une al Rey santo en una unión perfecta.
Zohar, Behar 1:2
היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. ת"ח, כיון דעאל ליליא, ותרעין סתימין, דינין תתאין מתערין בעלמא, ואזלין ושאטין, חמרי ואתני וכלבי. חמרי הא אוקימנא, וכלבי ואתני, לא שאטן ולא אזלין, אלא בהו עבדי חרשיא לבני נשא. כגון בלעם, ואוקמוה. כדין כל בני עלמא ניימין, ומזבח תתאה דלבר אתוקד.
«Ella es la que asciende sobre su fogón, sobre el altar, toda la noche…». Ven y observa: cuando entra la noche y las puertas se cierran, los juicios inferiores despiertan en el mundo y salen a vagar: asnos, asnas y perros. Los asnos ya fueron explicados. Los perros y las asnas no vagan por sí mismos, sino que mediante ellos los hechiceros realizan sus obras contra los hombres, como Bilam, según ya explicaron. Entonces todos los habitantes del mundo duermen, y el altar inferior, el que está afuera, arde.
Zohar, Behar 1:3
בפלגות ליליא, אתער רוח צפון, ומההוא מזבח תתאה, נפיק שלהובא דאשא, ותרעין אתפתחו, ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו, וההוא שלהובא אזיל ושאט, ותרעין דג"ע אתפתחו, עד דמטי ההוא שלהובא, אתפלג לכמה סטרין דעלמא, ועאל תחות גדפוי דתרנגולא וקארי.
A medianoche despierta el viento del norte. De aquel altar inferior sale una llama de fuego, las puertas se abren y los juicios inferiores se recogen en sus cavidades. Esa llama avanza y recorre el mundo; las puertas del Jardín del Edén se abren. Cuando la llama llega allí, se divide hacia diversos lados del mundo, entra bajo las alas del gallo y este canta.
Zohar, Behar 1:4
כדין קב"ה אשתכח בין צדיקייא, וכ"י משבחת ליה לקב"ה, עד דאתי צפרא. כיון דאתי צפרא, אשתכחו משתעין ברזא חדא. ואית לה נייחא בבעלה. הה"ד, על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'. עד הבקר, דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו, וכדין אתער אברהם בעלמא, ונייחא הוא דכלא.
Entonces el Santo, bendito sea, se halla entre los justos, y Knéset Israel alaba al Santo, bendito sea, hasta la llegada de la mañana. Cuando llega la mañana, se encuentran unidos en un solo secreto, y ella halla reposo en su Esposo. Esto es lo que está escrito: «sobre su fogón, sobre el altar, toda la noche… hasta la mañana». Pues al llegar la mañana se aquietan los juicios y las llamas; entonces Avraham despierta en el mundo, y él es el reposo de todo.
Ficha editorial de este texto
