Zohar Behar 5
Zohar, Behar 5:1
(רעיא מהימנא) ובשנה השביעית שבת שבתון וגו'. פקודא דא לשבות בשנה השביעית ואבתריה לשבות בשביעי. ואבתריה להשמיט כספים בשביעית. ואבתריה למנות שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה. הכא רזא דכל שביעיות, מסטרא דשכינתא דאתקריאת שבע מסטרא דצדיק דאיהו שביעי לבינה, ואיהי בת שבע, מסטרא דאימא עלאה, דאתמר בה שבע ביום הללתיך.
(Raayá Mehemná) «Y en el séptimo año habrá Shabat de reposo absoluto…». Este precepto consiste en descansar durante el séptimo año; después, descansar en el séptimo día; después, cancelar las deudas en el séptimo año; y después, contar «siete años, siete veces», de modo que «los días de las siete semanas de años serán cuarenta y nueve años». Aquí se encuentra el secreto de todos los séptimos, desde el lado de la Shejiná, llamada «siete» desde el lado del Tzadik, quien es séptimo respecto de Biná. Ella es Bat Sheva, «hija de siete», desde el lado de la Madre superior, acerca de quien está escrito: «Siete veces al día Te alabo».
Zohar, Behar 5:2
שבע שמהן אינון אבגית"ץ, ובהון מ"ב אתוון, כלל אתוון ותיבין הם תשע וארבעין, אימא עלאה שנת החמשים שנה, דבה וקראתם דרור. בה תהא שכינתא תתאה, דרור פדות ושביתה לישראל, דאתמר בהון והיה זרעך כעפר הארץ.
Siete son los Nombres: אבגית״ץ…, que contienen cuarenta y dos letras. El total de letras y palabras es cuarenta y nueve. La Madre superior es «el año cincuenta», en el que se proclama libertad. Por medio de ella la Shejiná inferior tendrá libertad, redención y reposo para Israel, acerca de quien está escrito: «Tu descendencia será como el polvo de la tierra».
Zohar, Behar 5:3
כל ספירה מאלין שבע, שית גדפין, דאינון שית אתוון לכל חד. ובהון קב"ה בכל ספירה מאלין שבע, בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ובינה איהו אחת, ושכינתא תתאה שבע. ולעילא מבינה, אחת ואחת, הא עשר ספירן. שתים, ג', וד', וה', וו', וז'.
Cada sefirá de esas siete posee seis alas, correspondientes a las seis letras de cada uno de los siete Nombres. Mediante ellas, en cada una de esas siete sefirot, el Santo, bendito sea, «con dos cubre Su rostro, con dos cubre Sus pies y con dos vuela». Biná es una, y la Shejiná inferior es siete. Por encima de Biná están «una y una»: he aquí las diez sefirot. Después vienen dos, tres, cuatro, cinco, seis y siete.
Zohar, Behar 5:4
כאן וילך הלוך וגדל. מסטרא נוכראה, והמים היו הלוך וחסור, אימתי. באתר דשכינתא תתאה שריא בז'. הה"ד, ותנח התיבה בחדש השביעי, דא שכינתא תתאה. בשבעה עשר יום לחדש, איהי שביעאה ועשיראה.
Aquí se cumple: «Continuó creciendo más y más». Del lado ajeno, en cambio: «Las aguas fueron disminuyendo más y más». ¿Cuándo? En el lugar donde la Shejiná inferior reposa en el siete, como está escrito: «El arca reposó en el mes séptimo», que es la Shejiná inferior, «a los diecisiete días del mes», pues ella es simultáneamente séptima y décima.
Zohar, Behar 5:5
דסליקת בהון אהיה, דאיהי בינה, שנת היובל, איהי אהיה אשר אהיה, תרין זמנין אהיה חושבן מ"ב, ותמניא אתוון בהון חמשין. דבהון פקודא לחשוב שנת היובל. וביה פקודא לחזור לאחזתו ביובל, בשנת היובל הזאת תשובו וגו'. כל חד יחזור ביה לדרגא דיליה, דנשמתיה אחיזא מתמן, כמה דאוקמוה והרוח תשוב אל האלהים וגו'.
Por medio de ellos asciende אהיה —Ehyeh—, que es Biná y el año del Jubileo. Ella es «Ehyeh Asher Ehyeh»: dos veces אהיה suman cuarenta y dos; con sus ocho letras forman cincuenta. Por medio de ellos se cumple el precepto de contar el año del Jubileo. En él está también el precepto de regresar a la propiedad en el Jubileo: «En este año del Jubileo cada uno volverá…». Cada cual regresará al grado del cual se aferra su Neshamá, como se explicó: «Y el espíritu volverá a Elohim…».
Zohar, Behar 5:6
שמיטה: שכינתא תתאה, דאיהי משבע שנין. יובל: אימא עלאה, בינה, איהי לחמשין שנין. ובה אתייחסין ישראל במפקנותהון מן גלותא. הה"ד, ואיש אל משפחתו תשובו. כגוונא דמפקנו דמצרים דאינון מארי תורה בה, אתמר בהון וחמושים עלו בני ישראל, ואוקמוה אחד מחמשים.
Shemitá, el año sabático, es la Shejiná inferior y pertenece al ciclo de siete años. El Jubileo es la Madre superior, Biná, y corresponde a cincuenta años. Mediante ella Israel es reconocido cuando sale del exilio, como está escrito: «Cada uno volverá a su familia». Así ocurrió en la salida de Egipto, cuando quienes poseían Torá salieron mediante ella; acerca de ellos está escrito: «Los hijos de Israel salieron jamushim», palabra que los compañeros explicaron como «uno de cincuenta».
Zohar, Behar 5:7
ושכינתא תתאה, איהי גאולת בתי ערי חומה אתמר בה, ובתי ערי החצרים. דתרי בתי אית בלבא, אם אינון ממארי תורה, אתקריאו בתי ערי חומה, כגוונא דאתמר במפקנו דמצרים, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. לאחרים, דלאו אינון מארי תורה אתקריאו בתי החצרים.
Acerca de la Shejiná inferior se dice la redención de «las casas de las ciudades amuralladas» y «las casas de las aldeas». Hay dos casas en el corazón. Si pertenecen a maestros de la Torá, son llamadas «casas de ciudades amuralladas», como se dijo en la salida de Egipto: «Las aguas eran para ellos una muralla a su derecha y a su izquierda». Para los demás, que no son maestros de la Torá, se llaman «casas de las aldeas».
Zohar, Behar 5:8
אמר רבי שמעון, והא אשכחנא חצרים דאתמר ביה ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך. ובכל אתר המלך סתם, דא קודשא ב"ה. ותעמוד, אין עמידה, אלא צלותא. נכח בית המלך: נכח בית המקדש, דכל ישראל צריכין לצלאה צלותא דלהון לתמן, ולמהוי נכח בית המקדש. הכא מאן חצר הפנימית. ודאי תרין אינון חצרות בית יי'.
Rabí Shimón dijo: «También encontramos una “corte” en lo escrito: “Se puso de pie en la corte interior de la casa del rey, frente a la casa del rey”. Siempre que se menciona simplemente “el Rey”, se refiere al Santo, bendito sea. “Se puso de pie”: ponerse de pie no es sino oración. “Frente a la casa del Rey” significa frente al Templo, pues todo Israel debe dirigir allí su oración y orientarse hacia el Templo. ¿Qué es aquí “la corte interior”? Ciertamente hay dos “cortes de la Casa de YHVH”».
Zohar, Behar 5:9
אמר ליה בוצינא קדישא, תרין חצרים, אינון חצוניים דלבא, ואינון תרין אזנים דלבא. ותרין בתים פנימיים, תרין בתי דלבא. ותרין אינון בתי גוואי, ותרין אינון בתי בראי. ובזמנא דיהא פורקנא, גאולה תהא לכלהו לאינון קריבין ללבא, דאיהו שכינתא, ולאלין רחיקין דאתקריבו, הה"ד שלום שלום לרחוק ולקרוב, ואוקמוה לרחוק מעבירה, ולקרוב ממצוה.
La Lámpara Santa le respondió: «Las dos cortes son las partes externas del corazón y corresponden a los dos oídos del corazón. Las dos casas interiores son las dos cavidades internas del corazón. Hay, pues, dos casas internas y dos externas. Cuando llegue la redención, habrá liberación para todas ellas: para quienes están próximos al corazón, que es la Shejiná, y para los lejanos que se acercaron, como está escrito: “Paz, paz al lejano y al cercano”. Los compañeros lo explicaron: al que estaba lejos de la transgresión y al que estaba cerca del precepto».
Ficha editorial de este texto
