ויאמר אלקים נעשה אדם, סוד ה' ליראיו וגו', פתח ההוא סבא דסבין ואמר, שמעון שמעון, מאן הוא דאמר, נעשה אדם. ויאמר אלקים, מאי ניהו הכא, האי אלקים, אדהכי פרח ההוא סבא דסבין, ולא חמא ליה, וכמה דשמע ר"ש דהוה קרי ליה שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחברוי, ודאי האי הוא קב"ה, דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב, הא כען איהו שעתא, למפתח בהאי רזא, דודאי הכא אית רזא, דלא אתיהיב רשו לאתגליא, וכען משמע, דרשותא אתיהיב לאתגליא.
פתח ואמר, למלכא, דהוה ליה כמה בניינין למבני, והוה ליה אומנא, וההוא אומנא, לא הוה עבד מדעם, אלא מרשו דמלכא, כד"א ואהיה אצלו אמון. מלכא ודאי איהו חכמה עלאה, לעילא, ועמודא דאמצעיתא, מלכא לתתא. אלקים אומנא לעילא, ודא אימא עלאה, אלקים אומנא לתתא, ודא שכינתא דלתתא.
ואתתא לית לה רשו למעבד מדעם, בלא רשו בעלה, וכל בניינין דהוו בארח אצילותא, הוה אמר אב"א באמירה, לגבי אמ"א, יהא כדין וכדין, ומיד הוה, כד"א, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, ויאמר הוה אמר לאלקים, יהי אור, מארי דבניינא איהו אומר, ואומנא עביד מיד, והכי כל בניינין בארח אצילותא, הוה אמר, יהי רקיע, יהי מארת וכלא אתעביד מיד.
כד מטא לעלמא דפרודא, דאיהו עולם הנבדלים, אמר אומנא, למארי בניינא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר מארי בניינא, ודאי טב הוא למעבד ליה, אבל עתיד הוא למחטי קמך, בגין דאיהו כסיל, הה"ד בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו.
איהי אמרה, בתר דחוביה תליא באמ"א ולא באב"א אנא בעינא למברי ליה בדיוקנא דילי, הדא הוא דכתיב, ויברא אלקים את האדם בצלמו. ולא בעא לאשתתפא ביה אב"א.
בזמנא דחב מה כתיב, ובפשעכם שלחה אמכם, אמר מלכא לאמ"א, ולא אמרית לך דעתיד הוא למחטי. בההוא זמנא, תריך ליה, ותריך אמא עמיה, ובגין דא כתיב בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, בן חכם, דא אדם, דאיהו בארח אצילות, ובן כסיל, דא אדם דבריאה.
קמו כלהו חברייא, ואמרו, ר' ר' וכי אית פרודא בין אב"א ואמ"א, דמסטרא דאב"א, איהו בארח אצילות, ומסטרא דאמ"א בבריאה. אמר לון חברייא חברייא, לאו הכי הוא, דהא אדם דאצילותא, דכר ונוקבא הוה מסטרא דאבא ואמא, ודא איהו, ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, יהי אור מסטרא דאבא, ויהי אור מסטרא דאמא, ודא איהו אדם דו פרצופין.
אבל להאי, לית ביה צלם ודמות אלא אמא עלאה, הוה ליה חד כנוי, דסליק לחושבן אלקים, וההוא כנוי איהו אור וחשך, ובגין ההוא חשך, דהוה בההוא כנוי, אמר אבא, דעתיד למחטי לאדם דבריאה, דאיהו אור לבוש עלאה.
והאי איהו אור דברא קב"ה, ביום ראשון, דגנזו לצדיקייא, וההוא חשך, דאתברי ביומא קדמאה לרשיעייא, כד"א ורשעים בחשך ידמו, ובגין ההוא חשך, דהוה עתיד למחטי לההוא אור, לא בעא אבא לאשתתפא ביה, ובגין דא אמר, נעשה אדם, בצלמנו ההוא אור, כדמותנו ההוא חשך, דאיהו לבושא לאור, כגוונא דגופא, דאיהו לבושא לנשמתא, הדא הוא דכתיב עור ובשר תלבישני. חדו כלהו, ואמרו זכאה חולקנא, דזכינא למשמע מלין דלא אשתמעו עד כען.
ספר הזהר, בראשית י״ד
9 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
