ואי צלותא לאו איהי שלימא, כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרה, כד"א כל רודפיה השיגוה וגו', ובגין דא מצלין והוא רחום יכפר עון, דא סמאל דאיהו נחש. ולא ישחית, דא משחית. והרבה להשיב אפו, דא אף. ולא יעיר כל חמתו, דא חמה. בגין דלא ירדפון בתר צלותא. וכמה מלאכי חבלה תליין מנייהו שבעה ממנן אנון, ותליין מנייהו שבעין. ובכל רקיעא ורקיעא, אנון מקטרגין ותליין מנייהו אלף רבוא.
ואי צלותא סלקא שלימא, בעטופא דמצוה ותפילין על רישא ודרועא, אתמר בהו וראו כל עמי הארץ כי שם הוי"ה נקרא עליך ויראו ממך. שם ה' אוקמוה דאיהי תפילין דרישא, ומאן דחזי שם הוי"ה על רישא, בצלותא דאיהי אדנ"י, מיד כלהון ברחין. הה"ד יפול מצדך אלף וגו'.
ויעקב בגין דחמא ברוחא דקודשא דוחקא דגלותא בתראה בסוף יומייא, ויירא יעקב מאד ויצר לו ופליג עמא קדישא בגלותא לג' סטרין. כד"א וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, ברישא, בגלותא דאדום, ואת לאה וילדיה אחרונים, ואת רחל ואת יוסף אחרונים. ובגין דחמא בתר כן עניותא וצערא דלהון, אמר ושבתי בשלום אל בית אבי, ואמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש.
ודוד, בגין גלותא אמר, רעב ועיף וצמא במדבר. בגין דחמא שכינתא חרבה יבשה, הוה נטל צערא בגינהא. לבתר דחמא דהדרין ישראל בחדוה, תקין עשר מיני נגונין, ובסוף כלהו אמר תפלה לעני כי יעטוף, והיא צלותא, דעטיף כל צלותין קדמהא, עד דייעול צלותא דיליה, בגין דא אקדים עני לכלהו.
מאן צלותא דעני, דא צלותא דערבית, דאיהי רשות בפני עצמה, בלא בעלה. ובגין דאיהי בלא בעלה, איהי ענייה יבשה, וצדיק עני יבש. דא זרעא דיעקב דאיהו ברשות כל אומין דעלמא, ודמיא לצלותא דערבית, דאיהי ליליא דגלותא.
וצלותא דשבת איהי צדקה לעני, כמה דאוקמוה מ"מ, שמש בשבת צדקה לעניים. ובגין דא צריך בר נש למהוי איהו, כעני לתרעא דמלכא, בצלותא דעמידה בכל שית יומין דחול, בגין שכינתא, ומתעטף לה בעטופא דמצוה דציצית כעני, ויהא בתפילין כאביון לגבי תרעא דאיהו אדנ"י, דהכי סליק לחושבן היכל. ודא איהו אדני שפתי תפתח.
וכד אפתח פומיה בצלותא דערבית, נשרא קא נחית ביומין דחולא לקבלא בגדפהא צלותא דליליא, ודא נוריא"ל. אתקרי אוריא"ל מסטרא דחסד, ונוריאל מסטרא דגבורה דאיהו נור דליק, דאתמר ביה נהר דינור וגו'.
ובצלותא דשחרית אריה נחית לקבלא צלותא, בדרועוי וגדפוי, דארבע גדפין לכל חיה דא מיכאל. ובצלותא דמנחה שור נחית לקבלא בקרנוי וגדפוי, ודא גבריאל.
ובשבת נחית קב"ה בג' אבהן לקבלא בת יחידא דיליה בהון. ודא רזא דשבת ש' ב"ת יחידא דיליה. בההוא זמנא חיוון עלאין דאתקריאו בשמא דהוי"ה, פתחין ואמרין שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם.
בההוא זמנא, מתפתחין שבעה היכלין: היכל קדמאה, היכלא דאהבה. תניינא, היכלא דיראה. תליתאה, היכלא דרחמי. רביעאה, היכלא דנבואה דאספקלריא דנהרא. חמישאה, היכלא דנבואה, דאספקלריא דלא נהרא. שתיתאה, היכלא דצדק. שביעאה היכלא דדין.
ועלייהו אתמר, בראשית, ברא שי"ת, אלהים היכלא שביעאה. והכי אנון ז' היכלין לתתא. ולקבלייהו שבעה קלין דהבו להוי"ה וי"ח אזכרות דביה, דבהון שט קב"ה בי"ח עלמין ברכב אלקים רבותים אלפי שנאן. דאנון י"ח רבוון עלמין. וכמה נטורי תרעין, אית להיכלין דמקבלין צלותין, וכל צלותא לא תעול אלא במדה במשקל.
ולית מאן דקאים קמי תרעא דצלותא, ועליה אתמר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער. דאיהי תרעא דמלכא. בגין דצלותא איהי מצוה, ודא שכינתא, ואורייתא דא קב"ה, לא צריך הפסקה בינייהו. וצריך לסלקא תורה ומצוה ברחימו ודחילו.
דכל פקודין דעשה ולא תעשה, כלהו תליין מן שם הוי"ה. כמה דאוקימנא רזא דא, שמי עם י"ה שס"ה מצות לא תעשה, וזה זכרי עם ו"ה רמ"ח מצות עשה, והא הכא שס"ה ורמ"ח. ואנון רמ"ח תיבין בק"ש, ואתיהיבו מרחימו ודחילו דאת ה'. ובגין דא תקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה. ואנון כלילן באברהם דאתמר ביה זרע אברהם אוהבי.
ישראל דסליק ביוד הא ואו הא. ורזא דמלה, ישראל עלה במחשבה להבראות. מחשבה חש"ב מ"ה וביה תשכח שמא קדישא. ובגין יעקב דאיהו ישראל, אתמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, בדיוקנא דמאריה.
בני חיי ומזוני מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דאיהו בני בכורי ישראל. ואיהו עץ החיים, ואיהו אילנא דמזון לכלא ביה. ובגין דא אנון ישראל מזונא דיליה, צלותא דחשיבא לקרבנא.
ובגלותא אתמר הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי, ושכינתא איהי קרבנא דקב"ה, מניה בימינא ושמאלא וגופא. וכד סלקא לגביה, צריך לאכללא עמיה, כל עשר ספירן, דלית קדושה פחות מעשרה, דאיהו קדושה דיליה, ובגין דא, כד בר נש בעי לסלקא צלותיה בכל תנועיה אי חיויא בעי לקטרגא לצלותא, צריך למעבד ליה קירטא, ורזא דמלה, זרקא מקף שופר הולך סגולתא.
ספר הזהר, בראשית י״ז
16 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
