ויבן ה' אלהים את הצלע, הכא אתרמיז רזא דיבום, דאמרו ביה כיון שלא בנה שוב לא יבנה, הה"ד אשר לא יבנה את בית אחיו. אבל לגבי קב"ה אתמר ביה, ויבן ה' אלהים אבא ואמא, בני לה לגביה, הה"ד בונה ירושלם ה'. ו' דאיהו בן י"ה אבא ואמא, עלייהו אתמר ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם, דא עמודא דאמצעיתא. ויביאה אל האדם, אייתי ליה לגבי צלע, דנטיל מן ה', עולימא דילה.
ועלה אתמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב, ובגין דא בטורא דא אתבני בי מקדשא על ידא דקב"ה יהא קיימא לדרי דרין. ועליה אתמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, דקדמאה אתבני על ידא דבר נש והאי על ידא דקב"ה, ובגין דא אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו.
וכן אתמר במשה, ויבן ה' אלקים את הצלע, כד"א ולצלע המשכן השנית, צלע ודאי מסטרא דחסד חוור, מתמן אתקריאת סיהרא. ויסגר בשר תחתנה, בשר דאיהו סומק מסטרא דגבורה, ואתכליל בתרווייהו. בההוא זמנא, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.
זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, דא שכינתא, נערה המאורסה לגבי עמודא דאמצעיתא, אתמר בה זאת הפעם וגו' אנא ידענא דאיהי עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת ודאי יקרא אשה, מסטרא עלאה דאיהי אמא. כי מאיש לקחה זאת, מסטרא דאבא, דאיהו י', וכן משה בדיוקנא דיליה לתתא.
בההוא זמנא, יזכו ישראל, כל חד וחד לבת זוגיה, ודא איהו דכתיב ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, וכתיב ונבאו בניכם ובנותיכם וגו', ואלין אנון נשמתין חדתין, דעתידין למהוי על ישראל כמה דאוקמוה אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, ואז החדשות יבואו.
בההוא זמנא, מתעברין ערב רב מעלמא, ואתמר בישראל ובמשה כל חד בבת זוגייהו. ויהיו שניהם ערומים, האדם ואשתו ולא יתבוששו דאתעבר ערוה מעלמא, דאלין אנון דגרמו גלותא, ערב רב ודאי.
ספר הזהר, בראשית כ״ז
6 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
