(בראשית) תנינן כל שלמה דאתמר בשיר השירים, במלכא דשלמא דיליה במלך סתם, בנוקבא. מלך תתאה בעלאה, ורזא דמלה, דירתא תתאה לעלאה, תרווייהו כחד, והיינו בית, דכתיב בחכמה יבנה בית, וכתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, אפריון דא תקונא דעלמא תתאה, מעלמא עלאה.
דעד לא ברא קב"ה עלמא, הוה סתים שמיה ביה, והוה הוא ושמיה סתים בגויה חד, ולא קיימא מלה, עד דסליק ברעותא למברי עלמא, והוה רשים ובני ולא קיימא עד, דאתעטף, בעטופא חד דזיהרא, וברא עלמא.
ואפיק ארזין עלאין, רברבין, מההוא נהורא זיהרא עלאה, ושוי רתיכו על תרין ועשרין אתוון רשימין, אתגליפו בעשר אמירן, ואתיישבו, הה"ד מעצי הלבנון, וכתיב ארזי לבנון אשר נטע.
עשה לו המלך שלמה, לו, לגרמיה. לו, לתקוניה. לו, לאחזאה יקרא עלאה. לו, לאודעא דאיהו חד, ושמיה חד, כמה דאת אמר, יהיה ה' אחד ושמו אחד, וכתיב וידעו כי אתה שמך ה' לבדך.
במטון דקלפוי קסטורין ידיעא. נטיף לסטרא דא לעילא נטיף לימינא, סטא לשמאלא נחית לתתא, וכן לארבע זויין. מלכו אתפרש לעילא ותתא ולארבע זויין, למהוי חד נהרא עלאה.
נחית לתתא, ועביד ליה ימא רבא, כמה דאת אמר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, דהא הוא כניש כלא, ושאיב ליה בגויה. כד"א אני חבצלת השרון שושנת העמקים, ואין שרון אלא אתר ימא רבא, דשאיב כל מימין דעלמא, דאפיק ושאיב, ונהיר דא בדא, באורחין ידיען. וכדין עלייהו כתיב בחכמה יבנה בית, וע"ד בית בראשית. אבל ביתא עלאה רברבא, ישובא דעלמא, מלך סתם, ביתא תתאה.
והמלך ישמח באלקים, עלאה, לאחדא ביה תחות רישיה, ולקרבא ליה בחדוה, למהוי כלא חד. והמלך ישמח באלקים, חדו נהורא דאפיק, דנפיק בחד שבילא, טמיר וגניז, ועייל ביה ב', תרין דאינון חד. על דא עלמא אשתכלל, בקיומא שלים.
והמלך ישמח באלקים, עלמא תתאה חדי, בעלמא עלאה סתימא, ההוא דשדר חיים לכלא, חיי מלכא אקרון, דא עקרא דביתא. ביתא דא, בני ביתא דעלמא, ובני עלמא. ודא הוא, בראשית ברא אלקים, ב' ראשית, ראשית חכמה, כד כניש כלא לגויה, ואתעביד ימא רבא, לשאבא כלא.
ימא דקאפו, מימוי שאיב, כל מימין דעלמא, וכניש לון לגויה, ומיין אזלין ושאטין, ואשתאבן ביה. ודא נפיק מגו עלאה, וסימניה דרזא דא, מבטן מי יצא הקרח דמימוי גלידין ביה, לשאבא אחרנין.
האי קרח, ימא דקפא, לא נגדין מימוי, אלא בשעתא דתוקפא דדרום מטי לגביה, ומקריב ליה בהדיה, כדין מיא דהוו גלידין בסטרא דצפון, משתרן ונגדין, דהא מסטרא דצפון גלידי מיא, ומסטרא דדרום, משתרן ונגדין. לאשקאה כל אינון חיות ברא, כד"א ישקו כל חיתו שדי וגו', ואלין אקרון הרי בתר, טורין דפרודא, דכלהו משתקיין, כד סטרא דדרום שארי לקרבא בהדיה, וכדין מיא נגדין, ובחילא דא עלאה דנגיד, כלא הוו ברבו בחדו.
כד מחשבה סליק ברעו, מטמירא דכל טמירין מטו מגויה חד נהר, וכד מתקרבין דא בדא, בחד שביל דלא ידיע לעילא ותתא, והכא הוא ראשיתא דכלא. וב' מלך סתם, מהאי ראשיתא אשתכלל ודמי דא לדא.
ברא אלקים את השמים, ואפיק קול מגויה, ודא אקרי קול השופר, והיינו ברא אלקים את השמים, דאיהו קול השופר, ושמים שליטין בחיי המלך עלאה, על ארעא, וסימניך בן ישי חי על האדמה, דחיים תליין בבן ישי, ובהו שליט בכלא, וארעא מיניה אתזנת, הה"ד ואת הארץ, וא"ו דאתוסף, לשלטאה במזוני על ארעא.
את לעילא, והוא חילא דכללא דעשרין ותרין אתוון, דאפיק א"ת א' ת' אלקים דא, ויהיב לשמים, כד"א בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו, והיינו את השמים, לאכללא דא בדא, ולחברא לון דא בדא, לאתקיימא כחדא, באנון חיי מלכא, מלך סתם לאתזנא מן שמים. ואת הארץ חבורא דדכר ונוקבא, דאתגליפו באתוון רשימין, וחיי מלכא דאתנגידו מן שמיא, דשמים נגדין לון לקיימא ארעא וכל אכלוסין דילה.
ורזא, דאלקים עלאה עבד שמים וארץ לקיומא, ואפיק לון כחדא, בחילא דלעילא ראשיתא דכלא. כגוונא דא, רזא עלאה נחית לתתא והאי בתראה עביד שמים וארץ לתתא.
ורזא דכלא ב', תרין עלמין נינהו, ובראו עלמין, דא עלמא עלאה, ודא עלמא תתאה, דא כגוונא דדא, דא ברא שמים וארץ, ודא ברא שמים וארץ, ועל דא ב', תרין עלמין נינהו, דא אפיק תרין עלמין, ודא אפיק תרין עלמין וכלא בחילא דראשית עלאה.
נחית עלאה בתתאה, ואתמלייא בארח דחד דרגא דשרי עלה, כגוונא דההוא שביל סתים וטמיר וגניז לעילא, בר דחד, שביל דקיק וחד ארח, ההוא דלתתא ארח, כד"א וארח צדיקים כאור נוגה. וההוא דלעילא שביל דקיק, כדכתיב נתיב לא ידעו עיט. ורזא דכלא הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה. וכתיב בים דרכך ושבילך במים רבים. עלמא עלאה כד אתמליא ואתעברא כנוקבא דמתעברא מן דכורא, אפיקת תרין בנין כחד, דכר ונוקבא, ואינון שמים וארץ, כגוונא עלאה.
ממימו דשמיא אתזן ארעא, ומימוי אשתדן בגווה, אלא דעלאי דכר, ותתאי נוקבא, ותתאי מן דכורא אתזנן, ומיין תתאין קראן לעלאין, כנוקבא דפתיחא לדכורא, ושדת מיא, לקבל מיא דדכורא למעבד זרעא, ונוקבא מן דכורא אתזנת, הדא הוא דכתיב, ואת הארץ, בתוספת ויו כמה דאתמר.
כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגו', אתוון אתחקקו בעובדא דכלא, בעובדא דעלאה, ובעובדא דתתאה. לבתר, אתרשימו אתוון, ואתחקקו בקרא, ב' בראשית ברא, א' אלקים את. ב' ראשית ברא, ודאי כמה דאתמר, ב' ברא ודאי בחילא עלאה. ב' נוקבא, א' דכר כמה דב' ברא ודאי בחילא דלעילא, הכי א' אפיק אתוון. כללא דעשרין ותרין אתוון, השמים ה' אפיק שמים, למיהב ליה חיין ולאשרשא ליה.
ואת הארץ, ו' אפיק הארץ, למיהב לה מזונא ולאתקנא לה ולמיהב לה ספוקא דאתחזי לה. ואת הארץ, דנטיל וא"ו א"ת כללא דעשרין ותרין אתוון, ומתזן ארעא, וארעא כליל לון לגווה, כד"א כל הנחלים הולכים אל הים, והיינו רזא ואת הארץ, דכניש כלא לגווה, וקבלית לון הארץ. נטלא הארץ וא"ת, דא שמים וארץ כחדא. את השמים, רזא דשמים וארץ כחדא.
וקבילת לון לאתזנא. מטון מלה בקולפוי שכיחי. קוסטרא דקוטרא בארעא שכיח. כד אשא דמלהטא נגיד ואתער משמאלא, אחיד בה, וסלקא תננא, כד"א והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש, דא אשא ודא תננא. וכתיב ואת ההר עשן, מגו דאשא כד נחית, אחידן דא בדא, תננא באשא. וכדין בסטר שמאלא קיימא כלא. והיינו רזא, אף ידי יסדה ארץ. וימיני טפחה שמים. בחילא דימינא לעילא, כי האי גוונא אתעבידו שמיא, דאיהו דכר, ודכר מסטרא דימינא קא אתי, ונוקבא מסטרא דשמאלא.
שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, עד הכא אסתלקו מלין, דלא לשאלא, כדלעילא, דחכמה אשתכליל מאין, ולא קיימא לשאלא, דסתים ועמיק, לית דיקום ביה. כיון דאתפשט נהורא עמיקא, נהוריה קיימא בשאלתא, אע"ג דאיהו סתים מכלא דלתתא, וקראן ליה על פום שאילתא מי מי ברא אלה.
והיינו רזא דקאמרן, מבטן מי יצא הקרח, מבטן מי ודאי, ההוא דקיימא לשאלתא, ולית לשאלא מה לעילא מה לתתא, אלא לשאלא אתר דנפקן למנדע, ולא למנדע ליה, דהא לא יכלין, אלא קיימא לשאלתא ולא למנדע ביה.
בראשית, ב' ראשית, ראשית מאמר הוא, או נימא דבראשית איהו מאמר, אלא עד לא נפיק ואתפשט חיליה, וכלא סתים ביה, בראשית איהו, ומאמר איהו. כיון דנפיק ואתפשט מניה חילין, ראשית אקרי, והוא מאמר בלחודוי. מי שאילתא ההוא דברא אלה, לבתר כד אתפשט ואשתכלל, אתעביד י"ם, וברא לתתא. וכלא עביד כההוא גוונא ממש דלעילא, דא לקבל דא, ודא כגוונא דדא, ותרווייהו ב'.
כתיב עד שהמלך במסבו, במסבו לאתיישבא במלכו תתאה, ברזא דההוא חברותא ותפנוקא, דההוא חביבותא דבעדן עלאה, בההוא שביל דסתים וגניז, ולא אתידע, ואתמליא מניה, ונפקא בנחלין ידיען. נרדי נתן ריחו, דא מלכא תתאה, דברא עלמא לתתא, כגוונא דלעילא, וסליק ריחא טבא עלאה, לשלטאה, ולמעבד, ויכיל ושליט, ונהיר בנהורא עלאה.
בתרין גוונין אתברי עלמא, בימינא ובשמאלא, בשיתא יומין עלאין, שיתא יומין אתעבידו לאנהרא, כמה דאת אמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. ואלין כרון ארחין, ועבדו שיתין נוקבין, לתהומא רבא, ואינון שיתין נוקבין לאעלאה מיא דנחלי גו תהומא, ועל דא השיתין מששת ימי בראשית נבראו, ואינון הוו שלמא דעלמא.
והארץ היתה תהו ובהו, סוספיתא דקמרי גו קולטוי, דהוה בקדמיתא ולא אתקיימת, היתה כבר. ולבתר, אתקיימת, בארבעין ותרין אתוון, אתגליף עלמא, ואתקיימת, וכלהו עטורא דשמא קדישא.
כד מצטרפין, סלקין אתוון לעילא, ונחתין לתתא, מתעטרין בעטרין, בארבע סטרי עלמא, ויכיל עלמא לאתקיימא, ואלין אתקיימין בעובדוי דעלמא. טופסרא דקילטא בהני שכיחי, כחותמא דגושפנקא, עאלו ונפקו את ואת, ואתברי עלמא, עאלו גו חותמא ואצטרפו ואתקיים עלמא.
בקולפי דחויא רברבא, מחו ועאלו תחות נוקבי דעפרא, אלף וחמש מאה אמין, לבתר תהומא רבא, הוה סליק בחשוכא, וחשוכא חפי כלא, עד דנפק נהורא, ובקע בחשוכא, ונפק ואתנהיר, דכתיב מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות.
מיא אתקלו בתיקלא, אלף וחמש מאה, באצבען, תלת נטיפו גו תיקלא, פלגו מנייהו לקיומא, ופלגו דעאלו לתתא. אלין סלקין ואלין נחתין, כיון דסליקו, בסליקו דידא, קאים תיקלא באורח מישר, ולא סטא לימינא ולשמאלא, הה"ד מי מדד בשעלו מים וגו'.
כלא הוה ביה בארעא סתים ולא אתגלייא, וחילא ותקפא ומיא גלידין בגווה, ולא נגידו, ולא אתפשטו, עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא, ונהורא מחאת בקולטוי, ואשתריאו חילה, הה"ד ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, דא הוא אור קדמאה עלאה, דהוה מקדמת דנא.
ומהכא נפקו כל חילין ותוקפין, וארעא אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר, כיון דנהיר ונחית, הוה אסתלק נהוריה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, כד אסתכל בחייבי עלמא אתגניז ואתטמיר ולא נפיק אלא בשבילוי סתימין דלא אתגליין.
ספר הזהר, בראשית ל׳
31 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
