Zohar, Bereshit 44:1
והנחש, ר' יצחק אמר דא יצר הרע. רבי יהודה אמר, נחש ממש. אתו לקמיה דר' שמעון, אמר לון, ודאי כלא חד, וסמא"ל הוה, ואתחזי על נחש, וצולמיה דנחש, דא איהו שטן. וכלא חד.
והנחש, ר' יצחק אמר דא יצר הרע. רבי יהודה אמר, נחש ממש. אתו לקמיה דר' שמעון, אמר לון, ודאי כלא חד, וסמא"ל הוה, ואתחזי על נחש, וצולמיה דנחש, דא איהו שטן. וכלא חד.
תנינא, בההיא שעתא נחת סמא"ל מן שמיא רכיב על נחש דא, וצולמיה הוו חמאן כל בריין וערקן מניה, ומטו לגבי אתתא במלין, וגרימו מותא לעלמא. ודאי בחכמה אייתי סמא"ל לווטין על עלמא, וחבל אילנא קדמאה, דברא קודשא בריך הוא בעלמא.
ומלה דא הוי תלי על סמא"ל, עד דאתא אילנא אחרא קדישא, דאיהו יעקב, ונטל מניה ברכאן, דלא יתברך סמא"ל לעילא ועשו לתתא. דהא יעקב דוגמא דאדם הראשון הוה, דיעקב שופריה דאדם הראשון הוה. ועל דא כמה דמנע סמא"ל ברכאן מאילנא קדמאה, הכי נמי מנע יעקב, דאיהו אילנא דוגמא דאדם, מסמא"ל ברכאן מלעילא ומתתא, ויעקב דידיה נטיל בכלא, ועל דא ויאבק איש עמו, כתיב.
והנחש היה ערום, דא יצר הרע, דא מלאך המות. ובגין דנחש איהו מלאך המות, גרם מותא לכל עלמא. ודא הוא רזא דכתיב, קץ כל בשר בא לפני, דא הוא קצא דכל בשרא, דנטיל נשמתא לכל בשרא ואקרי הכי.
ויאמר אל האשה אף, ר' יוסי אמר, באף פתח, ואף אטיל בעלמא. א"ל לאתתא, באילנא דא ברא קב"ה עלמא ודאי, אכלו מניה, והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, דהא איהו הכי הוי, אלקים שמיה, עץ הדעת טוב ורע, ועל דא והייתם כאלקים יודעי וגו'.
אמר רבי יהודה, לא אמר הכי. דאלו אמר באילנא דא ברא קב"ה עלמא, יאות הוה, כי הוא כגרזן ביד החוצב בו, אבל לא אמר, אלא מאילנא דא אכל קב"ה, וכדין ברא עלמא, וכל אומן סני לחבריה, אכלו מניה ואתון תהון בראן עלמין. ועל דא, כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו וגו', ובגין דאיהו ידע דא, אפקיד לכו עליה, דלא תיכלו מניה.
אמר רבי יצחק, בכלא מלילו שקרא. בשירותא דאמרו, שקרא הוה, דכתיב אף כי אמר אלקים לא תאכל מכל עץ הגן, ולאו הכי, דהא כתיב מכל עץ הגן אכל תאכל, וכלהו שרא ליה.
אמר רבי יוסי, הא תנינן, דפקיד ליה קב"ה על ע"ז, דכתיב ויצו. ה', על ברכת השם. אלקים, על הדינין. על האדם, על שפיכת דמים. לאמר, על גלוי עריות, וכי כמה אנשי הוו בעלמא, דאיהו אצטריך דא, אלא ודאי כלא על האי אילנא הוה.
בגין דביה אחידן כל אלין פקודין, דכל מאן דנטיל ליה בלחודוי, עביד פרישו, ונטיל ליה באוכלוסין דלתתא דאחידן ביה. ונטיל ע"ז ושפיכות דמים וגלוי עריות. ע"ז, באנון רברבי ממנן. שפיכות דמים, בהאי אילנא תליין, דאיהו בסטר גבורה, וסמא"ל אתפקד על דא. גלוי עריות, אשה היא, ואנתתא אקרי, ואסיר לזמנא לאנתתא בלחודהא, אלא עם בעלה, דלא יהא חשיד בגלוי עריות. ועל דא, בכלהו אתפקד בהאי אילנא, כיון דאכל מניה, בכלהו עבר, דהא כלא אחיד ביה.
רבי יהודה אמר, ודאי מלה דא הכי הוא, דאסיר לאתיחדא עם אנתתא בלחודהא, אלא אם כן בעלה עמה. מה עבד ההוא רשע, אמר, הא מטיתי להאי אילנא, ולא מתי, אוף את קריב ומטי בידך ביה, ולא תמות, ומלה דא הוא אוסיף לה מגרמיה.
מיד, ותרא האשה כי טוב וגו'. במה חמאת. א"ר יצחק, ההוא אילנא סליק ריחין, כד"א כריח שדה אשר ברכו ה', ובגין ההוא ריח דהוה סליק, חמדת ליה למיכל מניה. ר' יוסי אמר, ראייה הוה. א"ל ר' יהודה, והא כתיב ותפקחנה עיני שניהם. א"ל, האי ראיה בשיעורא דאילנא נקטת ליה, דכתיב ותרא האשה דייקא.
ותרא האשה כי טוב, חמאת ולא חמאת כי טוב, חמאת כי טוב ולא אתיישבת ביה. מה כתיב לבתר, ותקח מפריו, ולא כתיב ותקח ממנו, והיא אתדבקת באתר דמותא, וגרימת לכל עלמא מותא, ואפרישת חיי מן מותא, ובחובא דא גרים פרישותא, לאפרשא אתתא מבעלה, דהא קול מדבור לא מתפרשן לעלמין, ומאן דמפריש קול מדבור, אתאלם ולא יכיל למללא, וכיון דאשתקיל מניה מלולא אתייהיב לעפרא.
אר"ש כתיב נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר. נאלמתי דומיה, האי קרא כנסת ישראל אמרו בגלותא. מ"ט, בגין דקול מדבר ליה לדבור, כיון דאיהי בגלותא, קול אתפרש מינה, ומלה לא אשתמע. ועל דא, נאלמתי דומיה וגו', מ"ט, בגין דהחשיתי מטוב, דלא אזיל קול בהדה. וישראל אמרי, לך דומיה תהלה. מאי דומיה, דא תהלה לדוד, דאיהי דומיה בגלותא, ושתיקא בלא קול. א"ר יצחק, מאי לך, בגינך איהי דומיה ושתיקא, דאסתלקא מנה קול.
ותקח מפריו, הא תנינן, סחטה ענבים ויהבת ליה, וגרימו מותא לכל עלמא. דהא אילנא דא, ביה שריא מותא, והוא אילנא דשלטא בליליא, וכד איהי שלטא, כל בני עלמא טעמו טעמא דמותא. אלא אינון בני מהימנותא מקדמי ויהבו ליה נפשייהו בפקדונא, ובגין דאיהו בפקדונא, אתהדרו נפשאן לאתרייהו, ועל דא, ואמונתך בלילות כתיב.
ותפקחנה עיני שניהם, רבי חייא אמר, דהא אתפקחו למנדע בישין דעלמא, מה דלא ידעו עד השתא. כיון דידעו ואתפקחו למנדע ביש, כדין ידעו כי ערומים הם, דאבדו זהרא עלאה דהוה חפי עלייהו, ואסתלק מנייהו, ואשתארו ערומים מניה.
ויתפרו עלה תאנה, אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין, דההוא אילנא דאכלו מניה, דאקרון טרפי דאילנא. ויעשו להם חגורות, ר' יוסי אמר, כיון דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה, חמו, דהאי עלמא מתדבר, על ידא דאינון טרפין דאילנא, ועבדו להון תוקפא, לאתתקפא בהו בהאי עלמא. וכדין ידעו כל זייני חרשין דעלמא, ובעו למחגר זיינין באינון טרפי אילנא, בגין לאגנא עלייהו.
רבי יהודה אמר, כדין תלת עאלו בדינא, ואתדנו, ועלמא תתאה אתלטייא, ולא קיימא בקיומיה, בגין זוהמא דנחש, עד דקיימו ישראל בטורא דסיני.
לבתר אלביש לון קב"ה בלבושין, דמשכא אתהני מנייהו, הה"ד כתנות עור, בקדמיתא הוו כתנות אור, דהוו משתמשין בהו בעלאין דלעילא, בגין דמלאכי עלאין הוו אתיין לאתהנא מההוא נהורא הה"ד ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, והשתא דחבו, כתנות עור, דעור אתהני מנייהו ולא נפשא.
לבתר אולידו, ברא קדמאה, ברא דזוהמא הוה, תרין אתו עלה דחוה, ואתעברת מנייהו, ואולידת תרין, דא נפק לזיניה, ודא נפק לזיניה. ורוח דילהון אתפרשו דא לסטרא דא, ודא לסטרא דא. דא דמי לסטרוי ודא דמי לסטרוי.
מסטרא דקין, כל מדורין דסטרא דזיינין בישין, ורוחין ושדין וחרשין אתיין. מסטרא דהבל, סטרא דרחמי יתיר, ולא בשלימו. חמר טב בחמר ביש ולא אתתקן בהדיה, עד דאתא שת, ואתייחסו מניה, כל אינון דרין דזכאי עלמא, וביה אשתיל עלמא, ומקין אתיין כל אינון חציפין ורשעים וחייבי עלמא.
א"ר אלעזר, בשעתא דחב קין, הוה מסתפי, בגין דחמא קמיה, זיני משריין מזיינין, ואתיין לקטלא ליה, וכד אהדר בתשובה, מאי קאמר, הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר. מאי מפניך אסתר אלא אהא סתיר מבניינא דילי, רבי אבא אמר, כד"א ולא הסתיר פניו ממנו, ויסתר משה פניו, וע"ד ומפניך אסתר, מאינון פנים דילך, אהא נסתר, דלא ישגחון בי, ועל דא והיה כל מוצאי יהרגני.
ספר הזהר, בראשית מ״ד
21 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.