ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר וגו'. רבי אחא אמר, בההוא זמנא, הוה ההוא נהרא דנגיד ונפיק, אפיק רוחא עלאה מאילנא דחיי, ואריק באילנא דשרייא ביה מותא, ואתמשכן רוחין בגווייהו דבני נשא יומין סגיאין. עד דסלקו בישין, ואתעתדו לפתח. כדין אסתלק רוחא עלאה מההוא אילנא, בשעתא דפרח נשמתין בבני נשא, הה"ד לא ידון רוחי באדם לעולם, למיהב לעולם בשעתא דפרחו נשמתין בבני נשא.
בשגם הוא בשר. רבי אלעזר אמר, בשגם, דא משה, דאיהו נהיר לסיהרא, ומחילא דא, קיימין בני נשא בעלמא יומין סגיאין. והיו ימיו מאה ועשרים שנה. רמז למשה דעל ידיה תורה אתיהיבת, וכדין יריק חיין לבני נשא מההוא אילנא דחיין, וכך הוה, אלמלא דחבו ישראל, הה"ד חרות על הלחות, חרות ממלאך המות. דהא אילנא דחיי הוה משיך לתתא.
ועל דא, בשגם דאיהו בשר, קיימא מלה לארקא רוחא דחיי. בשגם אחיד לתתא, אחיד לעילא. ועל דא תנינן, משה לא מית אלא אתכניש מעלמא, והוה נהיר לסיהרא, דהא שמשא אע"ג דאתכנש מעלמא, לא מית אלא עאל ואנהיר לסיהרא, כך משה.
ד"א. בשגם הוא בשר. במשיכו דרוחא בבני נשא זמנא רבה, אתהדר למהוי בשר, לאתמשכא בתר גופא, ולאשתדלא בעובדין דהאי עלמא.
אמר ר' יצחק, כל דרין דאשתכללו משת, כלהו צדיקי וחסידי. לבתר אתפשטו ואולידו ואוליפו אומנותא דעלמא, לשצאה ברומחין וסייפין, עד דאתא נח, ואתקין לון תקונא דעלמא, ולמפלח ולאתקנא ארעא, דהא בקדמיתא לא הוו זרעין וחצדין, לבתר אצטריכו להאי, דכתיב עוד כל ימי הארץ וגו'.
ר' אלעזר אמר, זמין קב"ה לתקנא עלמא, ולאתקנא רוחא בבני נשא, בגין דיורכון יומין לעלמין, הה"ד כי כימי העץ ימי עמי וגו'. וכתיב, ובלע המות לנצח, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, כי ה' דבר.
ספר הזהר, בראשית מ״ט
6 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
