ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. מהכא איהו שירותא לאשכחא גניזין, היך אתברי עלמא בפרט. דעד הכא הוה בכלל, ובתר, אתהדר כלל למהוי כלל ופרט וכלל.
«Y dijo Elohim: Sea la luz; y fue la luz». Desde aquí comienza la revelación de los tesoros ocultos y se explica de manera particular cómo fue creado el mundo. Hasta aquí todo estaba expresado en forma general; después lo general volvió a desplegarse como general, particular y general.
עד הכא הוה כלא תלייא באוירא מרזא דאין סוף. כיון דאתפשט חילא בהיכלא עלאה רזא דאלהים, כתיב ביה אמירה, ויאמר אלהים. דהא לעילא לא כתיב ביה אמירה בפרט, ואע"ג דבראשית מאמר הוא, אבל לא כתיב ביה ויאמר.
Hasta aquí todo se hallaba suspendido en el aire, en el secreto del Ein Sof. Cuando la fuerza se expandió en el Palacio Superior, secreto de Elohim, se escribió acerca de él una declaración: «Y dijo Elohim». Arriba no aparece una declaración expresa de este modo. Aunque «Bereshit» es también un enunciado, no está escrito allí «y dijo».
דא ויאמר, איהו קיימא למשאל ולמנדע. ויאמר, חילא דאתרם, וארמותא בחשאי, מרזא דאין סוף ברישא דמחשבה. ויאמר אלהים, השתא אוליד ההוא היכלא, ממה דאתעדיאת מזרעא דקדש, ואוליד בחשאי. וההוא דאתילד אשתמע לבר, מאן דאוליד ליה אוליד בחשאי דלא אשתמע כלל, כיון דנפק מניה מאן דנפק אתעביד קול דאשתמע לבר.
Este «y dijo» puede ser investigado y conocido. «Y dijo» es la fuerza que fue elevada, una elevación silenciosa procedente del secreto del Ein Sof, en la Cabeza del Pensamiento. «Y dijo Elohim»: ahora aquel Palacio engendró a partir de lo que había recibido de la simiente sagrada, y engendró en silencio. Aquello que fue engendrado se oyó afuera; quien lo engendró lo hizo en un silencio que no se oye en absoluto. Cuando salió de él lo que salió, se convirtió en una voz audible en el exterior.
יהי אור. כל מה דנפק ברזא דא נפק. יהי, על רזא דאו"א, דאיהו י"ה, ולבתר אתהדר לנקודה קדמאה, למהוי שירותא לאתפשטא למלה אחרא.
«Sea la luz». Todo cuanto salió, salió mediante este secreto. «Sea» —yehí— alude al secreto de Padre y Madre, Yod-He; después retorna al punto primordial, para comenzar a expandirse hacia otra realidad.
אור ויהי אור, אור דכבר הוה. אור דא רזא סתימא, אתפשטותא דאתפשט ואתבקע מרזא דסתרא דאויר עלאה סתימא. בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מרזא דיליה, דהא אין סוף בקע מאוירא דיליה, וגלי האי נקודה י', כיון דהאי י' אתפשט, מה דאשתאר אשתכח אור, מההוא רזא דההוא אויר סתימאה.
«Luz, y fue la luz»: una luz que ya existía. Esta luz es un secreto oculto, una expansión que se desplegó y se abrió desde el misterio del aire superior oculto. Al principio se abrió y sacó de su secreto un único punto escondido, pues el Ein Sof hendió Su aire y reveló este punto, Yod. Cuando esta Yod se expandió, lo que permaneció fue אור, «luz», procedente del secreto de aquel אויר, «aire», oculto.
כד אשתכח מניה נקודה קדמאה י', אתגלי לבתר עליה מטי ולא מטי, כיון דאתפשט נפק, ואיהו הוא אור דאשתאר מאויר, והיינו אור דכבר הוה והא קיימא. נפק ואסתלק ואתגניז ואשתאר חד נקודה מניה למהוי מטי תדיר באורח גניזו בההיא נקודה. מטי ולא מטי נהיר ביה באורח נקודה קדמאה דנפק מניה. ובגין כך כלא אחיד דא בדא. נהיר בהאי ובהאי.
Cuando de él apareció el punto primordial, Yod, se manifestó después sobre él «alcanza y no alcanza». Al expandirse, salió, y era la luz que había quedado del aire: la luz que ya existía y que permanece. Salió, ascendió y fue ocultada; de ella quedó un punto, para que alcanzara continuamente, de manera escondida, dentro de aquel punto. «Alcanza y no alcanza» ilumina en él a la manera del punto primordial del cual salió. Por eso todo está unido entre sí e ilumina en uno y en otro.
כד סליק כלא סלקין ואתאחדן ביה. ואיהו מטי ואגניז באתר דאי"ן סו"ף. וכלא חד אתעביד. ההוא נקודה דאור אור איהו. ואתפשט ונהירו ביה שבע אתוון דאלפא ביתא, ולא אקרישו ולחים הוו, נפק חשך לבתר ונפקו ביה שבע אתוון אחרן דאלפא ביתא, ולא אקרישו וקיימו לחים. נפק רקיע דאפריש מחלוקת דתרין סטרין, ונפקו ביה תמניא אתוון אחרנין. כדין כ"ב. דלגו שבע אתוון דהאי סטרא ושבע דהאי סטרא ואתגליפו כלהו בההוא רקיע, והוו קיימי לחים. אקריש ההוא רקיע ואקרישו אתוון ואגלימו ואתציירו בציורייהו ואגליף תמן אורייתא לאנהרא לבר.
Cuando asciende, todos ascienden y se unen en él. Él alcanza y se oculta en el lugar del Ein Sof, y todo se vuelve uno. Aquel punto de luz es luz. Se expandió, y en él brillaron siete letras del alfabeto; todavía no se habían solidificado y permanecían húmedas. Después salió la oscuridad, y en ella salieron otras siete letras del alfabeto; tampoco se habían solidificado y permanecían húmedas. Salió el firmamento, que separó la controversia entre los dos lados, y en él salieron otras ocho letras: entonces fueron veintidós. En el interior había siete letras de este lado y siete del otro, y todas fueron grabadas en aquel firmamento mientras aún permanecían húmedas. El firmamento se solidificó, las letras se endurecieron, tomaron cuerpo y fueron formadas según sus configuraciones; allí fue grabada la Torá para iluminar hacia afuera.
יהי אור, דהוא אל גדול, רזא דנפיק מאויר קדמאה. ויהי, רזא דחשך, דאקרי אלהים. אור, דאתכליל שמאלא בימינא. וכדין, מרזא דאל הוי אלהים, אתכליל ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא.
«Sea la luz»: es El Grande, el secreto que salió del aire primordial. «Y fue» es el secreto de la oscuridad, llamada Elohim. «La luz» indica que la izquierda quedó incluida en la derecha. Entonces, mediante el secreto de «El fue Elohim», la derecha quedó incluida en la izquierda y la izquierda en la derecha.
וירא אלהים את האור כי טוב, דא עמודא דאמצעיתא. כי טוב אנהיר עילא ותתא ולכל שאר סטרין, ברזא ידו"ד, שמא דאחיד לכל סטרין. ויבדל אלהים וגו' אפריש מחלוקת למהוי כלא שלים.
«Y vio Elohim la luz, que era buena»: este es el Pilar Central. «Que era buena» iluminó arriba, abajo y hacia todos los demás lados, mediante el secreto de YHVH, el Nombre que une todos los lados. «Y separó Elohim…»: separó la controversia para que todo alcanzara la plenitud.
ויקרא אלהים וגו' מהו ויקרא, קרא וזמין, לאפקא מהאי אור שלים דקיימא באמצעיתא, חד נהירו, דאיהו יסודא דעלמא, דעליה קיימין עלמין. ומההוא אור שלים עמודא דאמצעיתא, אתפשט יסודא חי עלמין, דאיהו יום מסטרא דימינא. ולחשך קרא לילה, קרא וזמין, ואפיק מסטרא דחשך חד נוקבא סיהרא דשלטא בליליא, ואקרי לילה. רזא דאדנ"י אדון כל הארץ.
«Y llamó Elohim…». ¿Qué significa «llamó»? Convocó y dispuso que de esta luz perfecta, situada en el centro, saliera una luminaria que es el fundamento del mundo, sobre el cual se sostienen los mundos. De aquella luz perfecta, el Pilar Central, se expandió el fundamento, el Viviente de los mundos, llamado «día» por el lado derecho. «Y a la oscuridad llamó noche»: convocó y dispuso que del lado de la oscuridad saliera una entidad femenina, la luna, que gobierna de noche y es llamada «noche», secreto de ADONAI, Señor de toda la tierra.
עאל ימינא בההוא עמודא שלים באמצעיתא, כליל ברזא דשמאלא, וסליק לעילא עד נקודה קדמאה, ונטיל ואחיד תמן מלה דתלת נקודין, חל"ם שור"ק חיר"ק, זרע קדש. דהא לית זרעא דאזדרע בר ברזא דא, ואתחבר כלא בעמודא דאמצעיתא, ואפיק יסודא דעלמא, ובגין כך אקרי כל, דאחיד לכלא בנהירו דתיאובתא.
La derecha entró en aquel Pilar perfecto del centro, incluida en el secreto de la izquierda, y ascendió hasta el punto primordial. Allí tomó y se aferró al misterio de los tres puntos: Jólam, Shuruk y Jirik, simiente sagrada. Ninguna simiente es sembrada sino mediante este secreto. Todo se unió en el Pilar Central y produjo el fundamento del mundo. Por eso es llamado «Todo», pues une todo mediante la luz del deseo.
שמאלא להיט בתוקפא וארח, בכולהו דרגין ארח ריחא. ומההוא להיטו דאשא, אפיק ההיא נוקבא סיהרא, וההוא להיטו הוה חשך, בגין דהוה מחשך. ותרין סטרין אלין, אפיקו תרין דרגין אלין, חד דכר וחד נוקבא.
La izquierda ardió poderosamente y difundió fragancia; a través de todos los grados hizo pasar el aroma. De aquel ardor de fuego hizo salir a la entidad femenina, la luna. Aquel ardor era oscuridad, porque oscurecía. Estos dos lados hicieron salir estos dos grados: uno masculino y otro femenino.
יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא, מההוא תוספת נהורא דהוה ביה, דכיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים, ועביד שלם לכל סטרין, כדין אתוסף ביה נהירו מעילא, ומכל סטרין, בחדוה דכלא ביה. ומההוא תוספת דחדוה, נפיק יסודא דעלמין ואקרי מוסף. מהכא נפקין כל חיילין לתתא ורוחין ונשמתין קדישין, ברזא ידו"ד צבאות אל אלהי הרוחות.
El fundamento se aferró al Pilar Central por medio de la luz adicional que había en él. Cuando el Pilar Central alcanzó la plenitud y produjo paz en todos los lados, se le añadió luz desde arriba y desde todos los lados, y todo se regocijó en él. De aquel incremento de alegría salió el fundamento de los mundos, llamado Musaf, «adición». De aquí salen todos los ejércitos inferiores, los espíritus y las almas santas, mediante el secreto de «YHVH de los Ejércitos, Dios, Elohim de los espíritus».
לילה אדון כל הארץ, מסטרא דשמאלא, מההוא חשך, ובגין דההוא חשך תיאובתיה לאתכללא בימינא, וחלש תוקפיה, אתפשט מניה האי לילה, כד שארי לאתפשטא האי לילה, עד לא אסתיים, ההוא חשך עאל ואתכליל בימינא וימינא אחיד ליה, ואשתאר בגריעו האי לילה.
La noche, Señor de toda la tierra, procede del lado izquierdo, de aquella oscuridad. Como el deseo de la oscuridad era quedar incluida en la derecha, su fuerza se debilitó y de ella se expandió esta noche. Cuando la noche comenzaba a extenderse y aún no se había completado, aquella oscuridad entró y quedó incluida en la derecha, y la derecha la sostuvo; la noche quedó entonces en deficiencia.
וכמה דחשך תיאובתיה לאתכללא באור, הכי לילה תיאובתיה לאתכללא ביום. חשך גרע נהוריה, ובגין כך אפיק דרגא בגריעו, ולא בנהירו. חשך לא נהיר אלא כד אתכליל באור, לילה דנפק מניה, לא נהיר אלא כד אתכליל ביום. גריעו דלילה לא אשתלים אלא במוסף, מה דאתוסף הכא גרע הכא.
Así como la oscuridad desea quedar incluida en la luz, la noche desea quedar incluida en el día. La oscuridad disminuyó su luz y, por ello, produjo un grado deficiente y no luminoso. La oscuridad solo ilumina cuando queda incluida en la luz; la noche que salió de ella solo ilumina cuando queda incluida en el día. La deficiencia de la noche no se completa sino mediante Musaf: lo que se añadió aquí faltó allí.
במוסף הוה ביה רזא דנקודה עלאה, ורזא דעמודא דאמצעיתא בכל סטרין, ובגין כך אתוסף ביה תרין אתוון. בליליא גריעו ביה אלין תרין, כדין קר"א, כתיב ויקרא, וגרע מניה ו' י' וכתיב קרא לילה. הכא רזא דשמא דשבעין ותרין אתוון גליפא דכתרא עלאה.
En Musaf se hallaban el secreto del punto superior y el secreto del Pilar Central por todos sus lados; por eso se le añadieron dos letras. En la noche faltaron esas dos. Por ello está escrito קרא, «llamó», mientras que en «y llamó» —ויקרא— se hallan además Vav y Yod; al quitarlas queda «llamó noche». Aquí se encuentra el secreto del Nombre de setenta y dos letras, grabado en la Corona Suprema.
ספר הזהר, בראשית ה׳
16 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 20 de julio de 2026.
