Zohar, Bereshit 8:1
תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באנון מיין דאתכנשו לאתר חד, ונגדן בגוויה גו טמירן סתימאה, ונפקין בגויה טמירין עלאין וחיילין קדישין, די כל אנון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא, בההוא פולחנא דמאריהון.
תדשא הארץ דשא עשב וגו' השתא אפיקת חילא באנון מיין דאתכנשו לאתר חד, ונגדן בגוויה גו טמירן סתימאה, ונפקין בגויה טמירין עלאין וחיילין קדישין, די כל אנון בני מהימנותא מתקנן לון בתקונא דמהימנותא, בההוא פולחנא דמאריהון.
ורזא דא מצמיח חציר לבהמה וגו' דא בהמה דרביעאה על אלף טורין. ומגדלין לה בכל יומא ההוא חציר, וחציר דא אנון מלאכין שליטין לפום שעתא, דאתבריאו בשני, וקיימין למיכלא דהאי בהמה, בגין דאית אשא אכלא אשא.
ועשב לעבודת האדם. עשב, דא אלין אופנין וחיות וכרובים, דכלהו מתקנן גו תקונייהו, וקיימין לאתתקנא בשעתא דבני נשא אתיין לפולחנא דמאריהון בקרבניהון ובצלותא, דדא איהו עבודת האדם, ועשב דא אזדמן ואתעתד לעבודת האדם, לאתתקנא בתקוניה כדקא יאות.
וכד אינון מתתקנן בההיא עבודת האדם, לבתר, ומנייהו נפקי מזוני וטרפין לעלמא, דכתיב להוציא לחם מן הארץ. ודא איהו עשב מזריע זרע, דהא חציר לא מזריע זרע איהו, אלא אזדמן למיכלא דאשא קדישא, ועשב לתקונא דעלמא.
וכל דא, להוציא לחם מן הארץ. כל תקונין דבני נשא, דקא מתקנא להאי עשב ארץ. דפולחנא דלהון למאריהון, לספקא על ידיהון מההיא ארץ, טרפא ומזוני להאי עלמא, ולאתברכן בני נשא מברכן דלעיל.
עץ פרי עושה פרי, דרגא על דרגא, דכר ונוקבא. כמה דעץ פרי אפיק חילא דעץ עושה פרי, אוף הכא אפיק איהו. ומאן איהו, אלין אנון כרובים ותמרות. מאי תמרות, אלין אנון דסלקי בתננא דקרבנא ומתתקני בהדיה ואקרון תמרות עשן. וכלהו קיימין בתקונייהו לעבודת האדם, מה דלא קיימא כן חציר, דהא אתעתד למיכל, דכתיב הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל.
עץ פרי עושה פרי. דיוקנא דכר ונוקבא, ודמות פניהם פני אדם. אלין לאו אנון כאנון כרובים, אלין אפי רברבן בדיקנא חתימא, כרובים אפי זוטרי כרביין. פני אדם, כל דיוקנין כלילן בהו, בגין דאינון אפין רברבין, ומצטיירין בהו ציורין גליפין כגלופי שמא מפרש, בארבע סטרי דעלמא מזר"ח מער"ב צפו"ן ודרו"ם.
מיכאל רשים רשימו לצד דרום, וכל אנפין מסתכלין לגבי פני אד"ם: פני ארי"ה, פני שו"ר, פני נש"ר. אדם איהו דכר ונוקבא, ולא אקרי אדם בר הני, ומניה אצטיירן ציורין, דרכב אלקים רבותים, דכתיב רכב אלקים רבותים אלפי שנאן.
שנאן, כללא דכלהו ציורין: שור, נשר, אריה. ן', דא איהו אדם פשיטו דאתכליל כחדא ברזא דכר ונוקבא, וכלהו אלפין ורבבן. כלהו נפקי מהני, רזא שנא"ן. ומהני דיוקנין מתפרשין כל חד וחד בסטרייהו כמה דאתחזי לון.
ואלין אינון דקא משלבן חד בחד, וכליל חד בחד למהוי כל חד וחד כלילן בחבריה שור נשר אריה אדם. אתנהגן ברזא דארבע שמהן גליפאן, סלקין לאתנהגא ולאסתכלא.
סליק לאתנהגא ולאסתכלא שור אנפי אדם. סליק שמא חד מתעטרא מחקקא ברזא דתרין גוונין, ואיהו א"ל. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
סליק לאתנהגא ולאסתכלא נשר לאנפי אדם. סליק שמא אחרא מתעטרא מחקקא ברזא דתרין אנפין גוונין, לאתנהרא ולאסתכלא, בסליקו בעטורא דלעיל, ואיהו גדו"ל. כדין אתהדר לאחורא וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
סליק לאתנהגא ולאסתכלא אריה לאנפי אדם. סליק שמא אחרא, מתעטרא מתחקקא ברזא דתרין אנפין גוונין, לאתתקפא ולאתקשרא בתוקפא ואיהו גבו"ר. כדין אתהדר לאחורא, וכרסייא חקיק וגליף ליה, ואתרשים לאתנהגא ברזא דשמא דא.
אד"ם אסתכל בכלהו, וכלהו סלקין ומסתכלין ביה, כדין, כלהו אצטיירו בגלופייהו בציורא דא ברזא דשמא חד, דאקרי נור"א. וכדין כתיב עלייהו, ודמות פניהם פני אדם, כלהו כלילן בהאי דיוקנא והאי דיוקנא כליל לון.
ועל רזא דא, אקרי קב"ה האל הגדול הגבור והנורא. דהא שמהן אלין גליפין אינון לעיל, ברזא דרתיכא עלאה, כלילא בארבע אתוון ידו"ד, דאיהו שמא דכליל כלא. דיוקנין אלין מחקקן גליפן בכורסייא, וכורסייא גליפא מרקמא בהו, חד לימינא וחד לשמאלא, וחד לקמא וחד לאחורא, רשימא בארבע סטרין דעלמא.
כרסייא כד סלקא, רשימא בארבע דיוקנין אלין, אלין ארבע שמהן עלאין נטלין להאי כורסייא וכורסייא אתכליל בהו, עד דנקטא ולקטא נפשין וענוגין דכסופין. כיון דנקטא ולקטא אנון ענוגין וכסופין, נחתא מלייא, כאילנא דמלייא ענפין לכל סטר ומלי איבין.
כיון דנחתא, נפקי אלין ארבע דיוקנין מצטיירין בציורייהו, גליפן מנהרין נצצין מלהטין, ואנון זרעין זרעא על עלמא, כדין אתקרי עשב מזריע זרע: עשב, דאנון זרעין זרעא על עלמא.
נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין, כדין כתיב עץ פרי עושה פרי למינו. אשר זרעו בו על הארץ. לא אפיק זרעא אלא לתועלתא על הארץ. אשר זרעו בו, דייקא, מכאן דלית רשו לבר נש לאפקא זרעא מניה לבטלא.
דשא דהכא, לאו איהו מזריע זרע, ובגין כך אתבטל, ולא קיימא בקיומא כהני אחרנין, דלית ליה דיוקנא לאצטיירא ולאתגלפא בדיוקנא וציורא כלל, אלא אתחזון ולא אתחזון. כל אנון דלא אצטיירו בציורא ודיוקנא, לית לון קיומא, קיימי לפום שעתא, ואתאכילו באשא דאכלא אשא, ומהדרין כמדלקדמין, וכן בכל יומא.
בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא, ולא איהו בקיומא כגוונא דהני דלעילא: ציורא ודיוקנא דלעיל, מצטיירין בציוריהון כמה דהוויין, בלא מלבושא אחרא לאצטיירא, ובגין כך אנון בקיומא תדיר. ציורא דאדם לתתא, מצטיירין בציורייהו במלבושא, ולא כגוונא אחרא, ובגין כך קיימין בקיומא זמן ועדן.
ובכל ליליא וליליא מתפשט רוחא מהאי מלבושא, וסלקא, וההוא אשא דאכלא אכיל ליה, ובתר אתהדר כמלקדמין, ומצטיירין בלבושייהו, ובגין כך לית לון קיומא, כאנון דיוקנין דלעיל. וע"ד כתיב חדשים לבקרים, בני נשא, דאנון חדשים בכל יומא ויומא מ"ט, רבה אמונתך, רבה איהו ולא זעירא.
רבה אמונתך ודאי, רבה, דיכלא לנטלא כל בני עלמא, ולאכללא לון בגוה, עלאה ותתאה, אתר רב וסגי איהו, דכליל כלא ולא אתמליא יתיר. ורזא דא, כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו', אזלי לגבי ימא, וימא נטיל לון, ואכיל לון בגויה, ולא אתמלייא, ובתר אפיק לון כמלקדמין, ואזלי, ובגין דא רבה אמונתך.
ביומא דא, כתיב כי טוב, כי טוב, תרי זמני, בגין דיומא דא אחיד תרין סטרין, ואפריש מחלוקת, אמר להאי סטרא כי טוב, ולהאי סטרא כי טוב, ואסכים בינייהו. ובג"כ אית ביה תרין זמנין, ויאמר, ויאמר. הכא רזא דשמא דארבע אתוון, גליפא מחקקא, סליק לתריסר אתוון, בארבע דיוקנין, בארבע סטרין, רשים על כורסייא קדישא.
ספר הזהר, בראשית ח׳
23 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.