Zohar Beshalach 1
Zohar, Beshalach 1:1
ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו'. רבי שמעון פתח, תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. האי קרא קשיא, ואית לאסתכלא ביה, מ"ש תפלה לחבקוק הנביא, יתיר מכל שאר נביאי עלמא, דלא כתיב בהו תפלה לישעיה הנביא, או לירמיה, או ליחזקאל, או להושע, או לשאר נביאי עלמא.
«Y sucedió que, cuando Paró dejó ir al pueblo, Elohim no los condujo por el camino de la tierra de los pelishtim...». Rabí Shimón abrió diciendo: «Plegaria del profeta Javakuk, sobre shiguionot». Este versículo es difícil y debe ser contemplado. ¿Por qué está escrito específicamente «Plegaria del profeta Javakuk», más que respecto de todos los demás profetas del mundo? No está escrito «Plegaria del profeta Yeshayahu», ni de Yirmeyahu, Yejezkel, Hoshea o los demás profetas.
Zohar, Beshalach 1:2
אלא הכי תנינן, אלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא, בר ממשה. תא חזי, מאי כתיב, ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה. מאי אשה גדולה. אלא גדולה בעובדהא, דכל בני ביתא, משתבחין בה, והיא עקרא דביתא, ובגין דבעלה לא הוה שכיח בביתא, למהוי עקרא, לא הוה אדכר הוא, אלא היא.
Hemos aprendido que Elishá mereció en este mundo algo que ningún otro profeta mereció, salvo Moshé. Ven y observa qué está escrito: «Sucedió un día que Elishá pasó por Shunem, y había allí una mujer importante». ¿Qué significa «una mujer importante»? Importante por sus obras. Todos los miembros de su casa eran alabados gracias a ella, pues ella era el fundamento del hogar. Como su esposo no se encontraba frecuentemente en la casa para ser su fundamento, el texto no lo menciona a él, sino a ella.
Zohar, Beshalach 1:3
ותו, ושם אשה גדולה: גדולה על כל שאר נשי עלמא, דהא שאר נשי עלמא, כד חמאן אושפיזא בביתא, מצטערן ביה, ודחקן ביה, כל שכן לאפקא עליה ממונא, והיא חדת ביה באושפיזא, ולאפקא עליה ממונא, כל שכן כיון דחמת ליה לאלישע חדת ביה לחדא. ועל דא, שבחא דכלא דאתתא היא, דהא אושפיזא דביתא דאתתא היא. ובגין כך ושם אשה גדולה, גדולה על שאר נשין.
Además, «había allí una mujer importante»: era superior a las demás mujeres del mundo. Las demás mujeres, cuando ven un huésped en su casa, suelen afligirse y sentirse presionadas por él, con mayor razón si deben gastar dinero en su atención. Ella, en cambio, se alegraba con el huésped y gastaba por él. Cuanto más cuando vio a Elishá: se alegró enormemente. Por ello toda la alabanza corresponde a la mujer, pues la hospitalidad de la casa depende de ella. Así dice: «Había allí una mujer importante», superior a las demás mujeres.
Zohar, Beshalach 1:4
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא, במה ידעה. אלא הא אוקמוה חבריא, דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה. ולא חמת ביה קרי מעולם, ולא אעבר זבובא בפתוריה.
«Dijo a su esposo: He aquí, ahora sé que este es un hombre santo de Elohim». ¿Cómo lo supo? Los compañeros ya lo explicaron: extendía una sábana blanca sobre su lecho y jamás observó en ella una emisión impura; tampoco pasó una mosca sobre su mesa.
Zohar, Beshalach 1:5
הני מילי קשיין, אי תימא דלא חמת ביה קרי, הא סגיאין אינון בני נשא הכי בעלמא, מה שנויא הכא. ואי תימא דלא עבר זבובא בפתוריה. אמאי כתיב, הנה נא ידעתי, וכי היא ידעת, ולא אחרא, והא כל אינון דחמו ליה אכיל בפתוריה הוו ידעי.
Estas explicaciones son difíciles. Si se dice que no observó en él una emisión impura, hay muchas personas así en el mundo; ¿qué tenía esto de excepcional? Y si se dice que ninguna mosca pasaba sobre su mesa, ¿por qué está escrito «ahora sé»? ¿Solamente ella lo sabía y no los demás? Todos quienes lo veían comer en su mesa también podían saberlo.
Zohar, Beshalach 1:6
אלא שפיר קאמרת, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה, ולא אחרא, בגין דהיא מתקנת ערסיה, בשעתא דשכיב בליליא, ובשעתא דקאים בצפרא. והאי דקאמרי דשושיפא חוורא זריקת ליה בערסיה, הכי הוה, ובה ידעה, דארחא דעלמא, כיון דקאים בר נש מערסיה, סליק שושיפא דנאים בה, ריחא מנוולא. והאי, בשעתא דסלקת ההוא שושיפא מערסיה, הוה סליק ריחין, כריחין דגנתא דעדן. אמרה אי לאו דקדישא הוא, וקדושה דמריה עליה, לא סליק ריחא קדישא הכי.
Lo que dices está bien, pero «ahora sé» significa que ella lo supo y no otra persona, porque ella preparaba su lecho cuando él se acostaba por la noche y cuando se levantaba por la mañana. Lo que se dice acerca de la sábana blanca era verdadero, y mediante ella lo supo. Normalmente, cuando una persona se levanta de su cama, la sábana sobre la cual durmió emite un olor desagradable. Cuando ella retiraba la sábana de su lecho, ascendían aromas semejantes a los del Jardín de Edén. Dijo: Si no fuera santo y la santidad de su Amo no reposara sobre él, no ascendería semejante aroma santo.
Zohar, Beshalach 1:7
בגיני כך, בעי לאתפרשא מן ביתא, דלא אזדהר בר נש כל כך בביתא. אבל אמרת, נעשה נא עליית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלין למה. אלא בגין דאינון תקונא דכנסת ישראל, דאתקריאת עליית קיר, והכי אתקריא, כמה דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
Por ello era necesario separarle un lugar de la casa, pues dentro de una casa la persona no siempre puede cuidarse con tanta exactitud. Ella dijo: «Hagamos, por favor, una pequeña habitación de pared y pongamos allí para él una cama, una mesa, una silla y una lámpara». ¿Por qué estas cuatro cosas? Porque corresponden a la rectificación de la Asamblea de Israel, llamada «habitación de pared». Así se la denomina, como está escrito: «Jizkiyahu volvió su rostro hacia la pared».
Zohar, Beshalach 1:8
מטה ושלחן וכסא ומנורה, לאו אינון כתיקון דשמושא, דהא כסא קא בעי בקדמיתא, ולבתר שלחן, לבתר מנורה, לבתר מטה, אמאי אקדימת מטה. בגין דהיא חביבה עליה יתיר מכלא, ואקדים בר נש מה דחביב עליה.
«Una cama, una mesa, una silla y una lámpara». No están enumeradas según el orden de uso, pues primero debería aparecer la silla, después la mesa, luego la lámpara y finalmente la cama. ¿Por qué antepuso la cama? Porque era lo más querido para ella, y una persona menciona primero aquello que le es más querido.
Zohar, Beshalach 1:9
ויהי היום ויבוא שמה. ויהי היום, מאן הוא יומא דא. אלא כמה דאוקמוה. ות"ח. ההוא יומא, יומא טבא דראש השנה הוה, דאתפקדו ביה עקרות דעלמא, ואתפקדן ביה בני עלמא. קרא לשונמית ואמר, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת. בגיני כך, אצטריכנא לעיינא יומא דא בדיני דעלמא, דקודשא בריך הוא דאין ביומא דא לעלמא, ובגין דאתפרשנא בלחוד באתר דא, אצטריכנא לאסתכלא ברגיזו דעלמא.
«Sucedió un día que llegó allí». ¿Qué día era aquel? Como se ha explicado. Ven y observa: era el día festivo de Rosh Hashaná, cuando son recordadas las mujeres estériles del mundo y son juzgados los habitantes del mundo. Llamó a la mujer de Shunem y dijo: «He aquí, te has preocupado por nosotros con toda esta preocupación». Por ello, en este día debo examinar los juicios del mundo, pues el Santo, bendito sea, juzga al mundo en este día. Como me encuentro apartado y solo en este lugar, debo contemplar el rigor que pesa sobre el mundo.
Zohar, Beshalach 1:10
ומה לעשות לך היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. וכי מלה דא למה אצטריכא לגבי אתתא, דלא נפקת ולא אזלת ולא עאלת בהיכלא דמלכא. אלא, יומא דא הוה גרים, דכל בני עלמא יתבין בדינא, ובההוא יומא אקרי קודשא בריך הוא מלך. המלך המשפט. אמר לה, אי את אצטריך לך לגבי מלכא עלאה, על עובדין די בידך.
«¿Qué se puede hacer por ti? ¿Hay que hablar por ti al rey o al jefe del ejército?». ¿Qué utilidad podía tener esto para una mujer que no salía, no viajaba ni entraba en el palacio del rey? Más bien, aquel día era la causa: todos los habitantes del mundo se encuentran en juicio, y en ese día el Santo, bendito sea, es llamado «el Rey». «El Rey del juicio». Le dijo: ¿Necesitas algo ante el Rey Supremo respecto de las obras que están en tus manos?
Zohar, Beshalach 1:11
ותאמר בתוך עמי אנכי ישבת. מאי קאמרת. אלא בשעתא דדינא תליא בעלמא, לא יתפרש בר נש בלחודוי, ולא יתרשים לעילא, ולא ישתמודעון ביה בלחודוי, דהא בזמנא דדינא תליא בעלמא, אינון דאשתמודעון ורשימין בלחודייהו, אע"ג דזכאין אינון, אינון אתפסן בקדמיתא. ועל דא, לא לבעי ליה לאיניש, לאתפרשא מבין עמא לעלם, דבכל זמנא רחמי דקודשא בריך הוא על עמא כלהו כחד. ובגיני כך אמרה, בתוך עמי אנכי ישבת, ולא בעינא לאתפרשא מנייהו, כמה דעבדנא עד יומא דין.
Ella respondió: «Yo habito en medio de mi pueblo». ¿Qué quiso decir? Cuando el juicio pende sobre el mundo, la persona no debe apartarse y quedar sola, ni ser marcada arriba ni conocida individualmente. Cuando el rigor pende sobre el mundo, aquellos que son señalados y reconocidos por separado, aunque sean justos, son apresados primero. Por ello la persona jamás debe separarse del pueblo, pues en todo momento la misericordia del Santo, bendito sea, reposa sobre el pueblo entero como una unidad. Por eso dijo: «Yo habito en medio de mi pueblo»; no deseo separarme de ellos, como tampoco lo he hecho hasta hoy.
Zohar, Beshalach 1:12
ויאמר גחזי אבל בן אין לה וגו'. אמר לה אלישע. הא ודאי שעתא קיימא, דהא יומא גרים. ויאמר למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ותהר האשה ותלד בן למועד הזה כעת חיה אשר דבר אליה אלישע. למועד ודאי. לבתר מית. מאי טעמא מית. אלא בגין דאתייהב לה, ולא לבעלה. ומאתר דנוקבא אתקשר, ומאן דאתקשר בנוקבא, מותא אזדמנת קמיה. מנא לן דלה אתיהיב, דכתיב את חובקת בן.
Guejazí dijo: «Pero no tiene hijo...». Elishá le dijo: ciertamente esta es la hora apropiada, pues el día mismo lo ocasiona. «Le dijo: Para este tiempo, cuando vuelva la estación de la vida, abrazarás un hijo». «La mujer concibió y dio a luz un hijo en aquel tiempo, en la estación de la vida, como Elishá le había dicho». Verdaderamente «en el tiempo señalado». Después murió. ¿Por qué murió? Porque le fue entregado a ella y no a su esposo. Quedó ligado al lugar femenino, y para quien está ligado exclusivamente a lo femenino, la muerte se presenta delante de él. ¿De dónde sabemos que fue entregado a ella? Porque está escrito: «Tú abrazarás un hijo».
Zohar, Beshalach 1:13
תא חזי, באברהם כתיב שוב אשוב אליך, ולא אליה, אליך ודאי, בך אתקשר, ולא בנוקבא. מאן דאתי מסטרא דנוקבא, מותא אקדים לרגלוי. ותעל ותשכיבהו על מטת איש האלהים, בגין דתמן חמת קדושה עלאה מכלא.
Ven y observa: respecto de Avraham está escrito: «Ciertamente volveré a ti», y no «a ella». «A ti», precisamente: quedó ligado a ti y no al lado femenino. Quien procede únicamente del lado femenino tiene la muerte adelantada a sus pasos. «Subió y lo acostó sobre la cama del hombre de Elohim», porque allí había percibido una santidad superior a todas.
Zohar, Beshalach 1:14
ויאמר לה השלום לך השלום לאישך השלום לילד. מכאן, דהיא עקרא דביתא, ולא עוד אלא דאיהי אזלת אבתריה, ולא בעלה. ויגש גחזי להדפה הא אוקמוה.
«Él le dijo: ¿Hay paz contigo? ¿Hay paz con tu esposo? ¿Hay paz con el niño?». De aquí se aprende que ella era el fundamento del hogar. No solo eso: ella fue tras el profeta y no su esposo. «Guejazí se acercó para apartarla»; esto ya fue explicado.
Zohar, Beshalach 1:15
ויאמר איש האלהים הרפה לה. מאי שנא הכא דאמר איש האלהים, וכד הוה במתא אלישע. אלא הכא ודאי איש האלהים, דהכא הוא דוכתיה, ולא במתא, ולא בשעתא דהוו בני נביאי קמיה.
«El hombre de Elohim dijo: Déjala». ¿Por qué aquí lo llama «hombre de Elohim», mientras en la ciudad simplemente era Elishá? Porque aquí era verdaderamente «hombre de Elohim»: este era su lugar propio, no la ciudad ni el momento en que los hijos de los profetas estaban delante de él.
Zohar, Beshalach 1:16
ויי' העלים ממני וגו', כמה דאת אמר ויי' המטיר על סדום ועל עמורה, דא בי דינא דלתתא. ולא הגיד לי, מאי טעמא לא ידע אלישע. אלא אמר קודשא בריך הוא, ומה אנא קטיל להאי, אי אימא ליה, לא ימות, דהא נבזבזא דיליה הוא. ודאי אית ליה למימת, דהא אתמר, דכתיב את חובקת בן, ומאתר דנוקבא גרים מותא, ובגיני כך לא אמר ליה.
«Y YHVH me lo ha ocultado...», como está escrito: «Y YHVH hizo llover sobre Sedom y Amorá»; allí alude al tribunal inferior. «Y no me lo ha revelado». ¿Por qué Elishá no lo sabía? El Santo, bendito sea, dijo: Yo he de quitar la vida a este niño. Si se lo digo a Elishá, no morirá, pues es un don suyo. Sin embargo, ciertamente debe morir, como se explicó a partir de: «Tú abrazarás un hijo», porque el vínculo exclusivo con el lado femenino ocasionó la muerte. Por ello no se lo reveló.
Zohar, Beshalach 1:17
ויאמר לגחזי חגור מתניך וקח משענתי בידך ולך. והא אוקמוה ואסתלק ניסא מניה. חי יי' וחי נפשך אם אעזבך, אמאי כיון דגיחזי הוה אזיל. אלא היא ידעת ארחוי דההוא רשע דגיחזי, דלאו איהו כדאי דישתכח ניסא על ידוי.
«Dijo a Guejazí: Ciñe tus lomos, toma mi bastón en tu mano y ve». Esto ya fue explicado: el milagro se apartó de él. Ella dijo: «¡Vive YHVH y vive tu alma, que no te dejaré!». ¿Por qué, si Guejazí ya se dirigía hacia allí? Porque conocía la conducta de aquel malvado Guejazí y sabía que no era digno de que un milagro se realizara por su mano.
Zohar, Beshalach 1:18
וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וגו'. אמאי, אלא דאשגח אלישע וידע דאתרא דא הוא דגרים, דאתקשר ביה השתא. וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו, לקשרא ליה באתרא אחרא עלאה, אתר דחיין אשתכחו ביה.
«Puso su boca sobre su boca, sus ojos sobre sus ojos...». ¿Por qué? Elishá contempló y comprendió que el lugar al cual el niño había quedado ligado era lo que había causado su muerte. «Puso su boca sobre su boca y sus ojos sobre sus ojos» para ligarlo a otro Lugar Superior, donde se encuentra la vida.
Zohar, Beshalach 1:19
ולא יכיל לאעקרא ליה מאתר דאתקשר ביה בקדמיתא, אלא אתער רוחא חדא מלעילא, ואתקשר בהאי אתר, ואתיב ליה נפשיה. דאי לאו הכי לא הוה קאים לעלמין. ויזורר הנער עד שבע פעמים, ולא סליק יתיר, כמה דאת אמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
No pudo arrancarlo del lugar al cual había quedado ligado al principio. Por ello despertó un espíritu de arriba, lo vinculó a este Lugar y le devolvió el alma. De no haber sido así, jamás se habría levantado. «El niño estornudó siete veces», y no más, como está dicho: «Los días de nuestros años son setenta años».
Zohar, Beshalach 1:20
ודא הוא חבקוק נביאה, כמה דאת אמר את חובקת בן. אי הכי חבוק מבעי ליה, אמאי חבקוק תרי. אלא, חד דאמיה, וחד דאלישע, דאתחבק עמיה. ד"א תרי חבוקין הוו ביה, בין להאי סטרא בין להאי סטרא. חבוקא חדא, ההוא אתר דהוה תלי ביה בקדמיתא. חבוקא אחרינא דסליק ליה לדרגין עלאין יתיר, ובג"כ חבקוק תרי.
Este niño es el profeta Javakuk, como se deduce de «tú abrazarás —joveket— un hijo». Si es así, debería llamarse Javuk, «abrazado» una vez; ¿por qué Javakuk, dos veces? Una vez por el abrazo de su madre y otra por el de Elishá, que lo abrazó. Otra explicación: hubo en él dos abrazos, uno de cada lado. El primer abrazo fue el lugar del cual dependió al principio; el segundo lo elevó a grados superiores. Por ello su nombre Javakuk contiene dos abrazos.
Zohar, Beshalach 1:21
תפלה לחבקוק הנביא, מאי תפלה. אלא דא הוא אתר, דהוה קשיר ביה בקדמיתא, ודא הוא תפלה של יד. על שגיונות. דההוא יומא דאתקשר ביה, שגיונות דעלמא הוו תליין קמי קב"ה, וגבורה הוה שליט, וע"ד אתקשר ביה האי תפלה.
«Plegaria del profeta Javakuk». ¿Qué significa «plegaria»? Es el lugar al cual estuvo ligado al principio, correspondiente al tefilín del brazo. «Sobre shiguionot»: en el día en que quedó ligado a él, los extravíos del mundo pendían ante el Santo, bendito sea, y dominaba la Guevurá. Por eso quedó ligado a esta Plegaria.
Zohar, Beshalach 1:22
ד"א תפלה לחבקוק הנביא, תפלה לחבקוק: בגין חבקוק, דאיהו עביד בגיניה. יי' שמעתי שמעך יראתי וגו', ת"ח, כד הוה אתער עליה רוחא דנבואה על אתר דא דהוא תפלה, הוה אתי והוה דחיל ומזדעזע. מתלא אמרי, מאן דנשיך מכלבא, מקליה אזדעזע.
Otra explicación: «Plegaria del profeta Javakuk» significa una plegaria a causa de Javakuk, realizada por él. «YHVH, he oído Tu fama y he temido...». Ven y observa: cuando el espíritu de profecía se despertaba sobre él desde este lugar llamado Plegaria, llegaba temblando y lleno de temor. Un proverbio dice: A quien ha mordido un perro, hasta el sonido de un palo lo hace estremecer.
Zohar, Beshalach 1:23
יי' פעלך בקרב שנים חייהו, מאן פעלך. אלא, עליה קאמר, דאיהו פעל דיליה. בקרב שנים חייהו. הב ליה חיין להאי פעלך, בקרב שנין עלאין. ד"א, חייהו דלא ימות כד בקדמיתא.
«YHVH, vivifica Tu obra en medio de los años». ¿Qué es «Tu obra»? Se refiere a él mismo, que fue obra Suya. «Vivifícala en medio de los años»: concede vida a esta obra Tuya dentro de los años superiores. Otra explicación: «vivifícala», para que no muera como la primera vez.
Zohar, Beshalach 1:24
על שגיונות, מאי על שגיונות, על שגיאות מבעי ליה. כד"א שגיאות מי יבין. אלא שגיונות, כד"א שגיון לדוד. זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי, למישרי עלייהו רוח נבואה, כד"א ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה ולפניהם נבל ותוף וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן וגו'. וכל שכן חבקוק, דאצטריך ליה יתיר מכלהון, לנייחא דרוחא, ולבסמא לההוא אתר, לאמשכא עליה רוח נבואה. וכן כלהו נביאי כהאי גוונא, בר ממשה דסליק על כל שאר נביאי דעלמא, זכאה חולקיה.
«Sobre shiguionot». ¿Qué significa? Parecería que debería decir sheguiot, «errores», como en: «¿Quién comprende sus errores?». Más bien shiguionot se relaciona con «shigayón de David». Los profetas poseían diversas formas de alabanza para hacer reposar sobre ellos el espíritu de profecía, como está escrito: «Encontrarás un grupo de profetas que descienden del lugar alto, y delante de ellos arpa, pandero...», y también: «Ahora tráiganme un músico». Con mayor razón Javakuk, que necesitaba esto más que todos ellos para aquietar su espíritu, endulzar aquel lugar y atraer sobre sí el espíritu de profecía. Así sucedía con todos los profetas, salvo Moshé, que se elevó sobre todos los demás profetas del mundo. Dichosa es su porción.
Zohar, Beshalach 1:25
ת"ח, כד נפקו ישראל ממצרים, רוחיהון הוה תביר בגווייהו, והוו שמעין אינון תושבחן, ולא יכלין למחדי, ובשעתא דכלהו אוכלסין ורתיכין נפקו בשכינתא, כלהו ארימו תושבחן ושירין קמי קב"ה, ואתער קודשא בריך הוא רוחיהון דישראל, והוו שמעין אינון תושבחן, וקאים רוחיהון בגווייהו דלא פרחן.
Ven y observa: cuando Israel salieron de Egipto, su espíritu estaba quebrantado dentro de ellos. Oían aquellas alabanzas, pero no podían alegrarse. Cuando todas las multitudes y carrozas salieron acompañando a la Shejiná, todas alzaron alabanzas y cantos ante el Santo, bendito sea. Entonces el Santo, bendito sea, despertó el espíritu de Israel; al escuchar aquellas alabanzas, su espíritu permaneció dentro de ellos y no se escapó.
Zohar, Beshalach 1:26
בר נש כד איהו שביק פולחנא, כדין ידע תבירו דגרמוי, תבירו דרוחיה. כך ישראל, כד נפקו ממצרים, כדין טעימו טעמא דמותא, וקב"ה אסי לון, דכתיב ויי' הולך לפניהם יומם וגו'. וכל אורחין, הוו סלקין ריחין דאסותא, ועאלין לגופייהו ואתסיין, וקל תושבחן דהוו שמעין, הוו חדאן ונייחין ברוחיהון.
Cuando una persona abandona la esclavitud, entonces conoce su propio quebranto y el quebranto de su espíritu. Así Israel: cuando salieron de Egipto probaron el sabor de la muerte, pero el Santo, bendito sea, los sanó, como está escrito: «Y YHVH iba delante de ellos de día...». Todos los caminos emitían aromas medicinales que entraban en sus cuerpos y los sanaban. El sonido de las alabanzas que oían los alegraba y daba descanso a su espíritu.
Zohar, Beshalach 1:27
ופרעה וכל אינון אוכלוסין דיליה, הוו אזלי בתרייהו, לאוזפא לון, עד דנפקו מארעא דמצרים. וכן כל אינון רברבין דממנן עליהון, ועל שאר עמין, אוזיפו לה לשכינתא ולישראל כלהו, עד דשארו באיתם בקצה המדבר, הה"ד, ויהי בשלח פרעה את העם וגו'. כי קרוב הוא, כי קרוב הוא ההוא אומאה דאומי אבימלך לאבהן, על ההוא טיבו דעבדו פלשתים לאבהן, דכתיב כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ועם הארץ אשר גרתה בה.
Paró y todas sus multitudes marcharon tras ellos para acompañarlos hasta que salieran de la tierra de Egipto. También todos los grandes príncipes designados sobre ellos y sobre las demás naciones acompañaron a la Shejiná y a todo Israel hasta que acamparon en Etam, en el límite del desierto. Así está escrito: «Y sucedió cuando Paró dejó ir al pueblo...». «Porque estaba cerca»: estaba cerca el juramento que Avimélej hizo a los patriarcas, debido a la bondad que los pelishtim habían mostrado a los patriarcas, como está escrito: «Conforme a la bondad que hice contigo, harás conmigo y con la tierra donde has habitado».
