Zohar, Introducción 12:1
רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. אמר רבי אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן.
רבי אלעזר הוה אזיל למחמי לרבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא חמוי, ורבי אבא בהדיה, והוה טעין חד גברא אבתרייהו. אמר רבי אבא נפתח פתחין דאורייתא, דהא שעתא ועדנא הוא לאתתקנא בארחן.
פתח רבי אלעזר ואמר את שבתותי תשמורו. תא חזי, בשית יומין ברא קב"ה עלמא. וכל יומא ויומא גלי עבידתיה, ויהב חיליה בההוא יומא. אימתי גלי עבידתיה ויהב חיליה. ביומא רביעאה, בגין דאינון תלת יומין קדמאין כלהו הוו סתימין ולא אתגלו, כיון דאתא יומא רביעאה, אפיק עבידתא וחילא דכלהו.
דהא אשא ומיא ורוחא, אע"ג דאינון תלת יסודין עלאין, כלהו תליין ולא אתגלי עבידתא דלהון עד דארעא גלי לון, כדין אתידע אומנותא דכל חד מנייהו.
ואי תימא הא ביומא תליתאה הוה, דכתיב תדשא הארץ דשא, וכתיב ותוצא הארץ. אלא האי אע"ג דכתיב ביומא תליתאה, רביעאה הוה, ואתכליל ביומא תליתאה למהוי חד בלא פרודא. ולבתר יומא רביעאה אתגלי עבידתיה לאפקא אומנא לאומנותיה דכל חד וחד. בגין דיומא רביעאה איהו רגלא רביעאה דכרסייא עלאה.
וכל עבידתייהו דכלהו, בין יומין קדמאין ובין יומין בתראין, הוו תליין ביומא דשבתא. הדא הוא דכתיב ויכל אלהים ביום השביעי, דא שבת ודא הוא רגלא רביעאה דכרסייא.
ואי תימא אי הכי, מהו את שבתותי תשמורו, תרין. אלא שבת דמעלי שבתא ושבתא דיומא ממש לית לון פרודא.
אמר ההוא טייעא דהוה טעין בתרייהו, ומהו ומקדשי תיראו. אמר ליה דא קדושא דשבת. אמר ליה ומהו קדושא דשבת. א"ל דא קדושא דאתמשכא מלעילא. אמר ליה אי הכי עבידת לשבת דלאו איהו קדש, אלא קדושא דשריא עלוי מלעילא. אמר רבי אבא, והכי הוא, וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. אדכר שבת לחוד וקדוש ה' לחוד. אמר ליה אי הכי מאן קדוש ה'. אמר ליה קדושא דנחתא מלעילא ושריא עליה. אמר ליה אי קדושא דאתמשכא מלעילא אקרי מכובד, אתחזי דשבת לאו איהו מכובד, וכתיב וכבדתו. אמר רבי אלעזר לרבי אבא: אנח להאי גברא דמלה דחכמתא אית ביה, דאנן לא ידענא בה. אמרו ליה: אימא אנת.
פתח ואמר, את שבתותי. את, לאסגאה תחום שבת, דאיהו תרין אלפין אמין לכל סטרא, ובגין כך אסגי את שבתותי, דא שבת עלאה ושבת תתאה, דאינון תרין כלילן כחדא, וסתימין כחדא.
אשתאר שבת אחרא דלא אדכר והוה בכסופא. אמרה קמיה: מארי דעלמא, מיומא דעבדת לי, שבת אתקרינא, ויומא לאו איהו בלא ליליא. אמר לה: ברתי, שבת אנת ושבת קרינא לך, אבל הא אנא מעטר לך בעטרא עלאה יתיר. אעבר כרוזא ואמר, מקדשי תיראו, ודא שבת דמעלי שבתא, דאיהי יראה, ושריא בה יראה. ומאן איהו, דקב"ה אכליל ואמר, אני ה'. ואנא שמענא מאבא דאמר הכי. ודייק, את לאסגאה תחום שבת. שבתותי, דא עגולא ורבוע דלגו, ואינון תרין. ולקביל אינון תרין, אית תרי קדושתי דאית לנו לאדכרא, חד ויכלו, וחד קדוש. ויכלו אית ביה תלתין וחמש תיבין, ובקדושא דאנן מקדשין, תלתין וחמש תיבין, וסליק כלא לשבעין שמהן דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל אתעטר בהו.
ובגין דעגולא ורבועא דא, אינון שבתותי, כלילן תרוייהו בשמור, דכתיב תשמורו. דהא שבת עלאה הכא לא אתכליל בשמור אלא בזכור, דהא מלכא עלאה בזכור אסתיים. ועל דא אקרי מלכא דשלמא דיליה, ושלמא דיליה זכור איהו. ועל דא לית מחלוקת לעילא.
בגין דתרין שלומות לתתא, חד יעקב, וחד יוסף, ובגין כך כתיב תרי זמני שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק דא יעקב ולקרוב דא יוסף. לרחוק כד"א מרחוק ה' נראה לי ותתצב אחותו מרחוק. ולקרוב, כד"א חדשים מקרוב באו.
מרחוק, דא נקודה עלאה דקיימא בהיכליה, ועל דא כתיב תשמורו אתכליל בשמור. ומקדשי תיראו, דא נקודה דקיימא באמצעיתא, דאית לדחלא מנה יתיר מכלא, דענשיה מיתה, והיינו דכתיב מחלליה מות יומת. מאן מחלליה, מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא, לאתר דההוא נקודה שריא ופגים ביה מות יומת, ועל דא כתיב תיראו. וההיא נקודה אקרי אני, ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו הוי"ה וכלא חד. נחתו ר"א ור' אבא ונשקוהו. אמרו, ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך, ואת טעין אבתרין. אמרו ליה מאן אנת, אמר לון לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא.
אמרו ליה, מאן יהב לך למיזל הכא למהוי טעון בחמרי, אמר לון, יו"ד עבד קרבא בתרין אתוון, בכ"ף וסמ"ך, לאתקשרא בהדאי. כ"ף, לא בעא לאסתלקא ולאתקשרא, בתר דלא יכלא למהוי רגעא חדא אלא ביה. סמ"ך, לא בעא לאסתלקא, בגין לסעדא לאינון דנפלין, דהא בלי סמ"ך לא יכלין למהוי.
יו"ד אתא לגבאי יחידאה, נשיק לי, וגפיף לי, בכה עמי ואמר לי, ברי מה אעביד לך, אבל הא אנא אסתלק ואנא אתמלי מכמה טבין ואתוון טמירין עלאין יקירין, בתר כן איתי לגבך, ואנא אהוי סעיד לך, ואתן לך אחסנתא דתרין אתוון עלאין, יתיר מאלין דאסתלקו, דאינון יש, יו"ד עלאה, ושי"ן עלאה, למהוי לך אוצרין מלייא מכל, ובג"כ ברי, זיל והוי טעין חמרי. ועל דא אנא אזיל בכך.
חדו ר' אלעזר ור' אבא ובכו, ו אמרו: זיל רכיב, ואנן נטעין אבתרך. אמר לון, ולא אמרית לכון דפקודא דמלכא איהו, עד דייתי ההוא דטען חמרי. אמרו ליה, הא שמך לא אמרת לן, אתר בית מותבך מאי הוא. אמר לון, אתר בית מותבי איהו טב ועיילא לגבאי, ואיהו מגדל חד דפרח באוירא, רב ויקירא. ואינון דדיירין ביה בהאי מגדלא, קב"ה וחד מסכנא. ודא הוא אתר בית מותבי, וגלינא מתמן, ואנא טעין חמרי. אשגחו רבי אבא ור' אלעזר ביה, ואטעים לון מלוי דהוו מתיקין כמנא ודובשא. אמרו ליה שמא דאבוך אי תימא, ננשיק עפרא דרגלך. אמר לון, ואמאי, לאו אורח דילי בכך לאתגאה באורייתא.
אבל אבא דילי הוה דיוריה בימא רבא, ואיהו הוה חד נונא דהוה אסחר ימא רבא מסטרא דא לסטרא דא, והוה רב ויקירא ועתיק יומין, עד דהוה בלע כל שאר נונין דימא, ולבתר אפיק לון חיין וקיימין מליין מכל טבין דעלמא. ושאט ימא ברגעא חדא בתוקפיה, ואפיק לי כגירא בידא דגבר תקיף. וטמיר לי בההוא אתר דאמרית לכו. והוא תב לאתריה, ואגניז בההוא ימא.
אשגח ר' אלעזר במלוי. אמר ליה אנת הוא בריה דבוצינא קדישא, אנת הוא בריה דרב המנונא סבא, אנת הוא בריה דנהירו דאורייתא, ואנת טעין אבתרן. בכו כחדא ונשקוהו ואזלו אמרו ליה אי ניחא קמי מארנא לאודעא לן שמיה.
פתח ואמר, ובניהו בן יהוידע, האי קרא אוקמוה, ושפיר איהו. אבל האי קרא לאחזאה רזין עלאין דאורייתא הוא דאתא. ובניהו בן יהוידע, על רזא דחכמתא קא אתא, מלה סתימא איהו, ושמא גרים. בן איש חי, דא צדיק חי עלמין. רב פעלים, מארי דכל עובדין וכל חילין עלאין, בגין דכלהו נפקין מניה. ה' צבאות איהו, אות הוא בכל חיילין דידיה, רשים הוא ורב מכלא.
רב פעלים איהו מקבצאל, האי אילנא רב ויקירא, רב מכלא, מאן אתר נפק, מאן דרגא אתא, אהדר קרא ואמר מקבצאל, דרגא עלאה סתימאה דעין לא ראתה וגו', דרגא דכולא ביה, וכניש בגויה מגו נהורא עלאה, ומניה נפיק כלא.
ואיהו היכלא קדישא סתימא, דכל דרגין כנישין וסתימין בגויה. ובגופא דהאי היכלא קיימין כל עלמין, וכל חיילין קדישין מניה אתזנו וקיימי על קיומיהון.
הוא הכה את שני אריאל מואב, תרין מקדשין קיימין בגיניה, ואתזנו מניה, מקדש ראשון ומקדש שני, כיון דאיהו אסתלק נגידו דהוה נגיד מלעילא אתמנע, כביכול הוא הכה לון וחריב לון, ושצי לון.
וכרסייא קדישא נפלת, הה"ד ואני בתוך הגולה. ההוא דרגא דאקרי אני, הוא בתוך הגולה. אמאי, על נהר כבר, על נהר דנגיד ונפיק דפסיק מימוי ומבועוי, ולא אנגיד כד בקדמיתא. הה"ד ונהר יחרב ויבש, יחרב בבית ראשון, ויבש בבית שני. ובג"כ הוא הכה את שני אריאל מואב. מואב: דהוו מאב דבשמיא, ואתחרבו ואשתציאו בגיניה, וכל נהורין דהוו נהירין לישראל כלהו אתחשכו.
ותו הוא ירד והכה את הארי. בזמנין קדמאין, כד האי נהר הוה משיך מימוי לתתא, הוו קיימין ישראל בשלימו, דדבחין דבחין, וקרבנין לכפרא על נפשייהו, וכדין, הוה נחית מלעילא דיוקנא דחד אריה, והוו חמאן ליה ע"ג מדבחא, רביץ על טרפיה, אכיל קרבנין כגבר תקיף. וכל כלבין הוו מתטמרין מקמיה, ולא נפקי לבר.
כיון דגרמו חובין, איהו נחית לגו דרגין דלתתא, וקטיל לההוא אריה, דלא בעא למיהב ליה טרפיה כדבקדמיתא, כביכול קטיל ליה. הוא הכה את הארי ודאי, לתוך הבור, לעינהא דסטרא אחרא בישא. כיון דחמאת הכי, ההוא סטרא אחרא אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין. ומה שמיה דההוא אריה, אוריאל, דאנפוי אנפי אריה. ומה שמיה דההוא כלבא. בלאדן שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא.
ביום השלג, ביומא דגרמו חובין, ודינא אתדן לעילא מעם בי דינא עלאה ועל דא כתיב לא תירא לביתה משלג, דא דינא עלאה, אמאי, בגין דכל ביתה לבוש שנים, ויכיל למיסבל אשא תקיפא. עד כאן רזא דקרא.
מה כתיב בתריה, והוא הכה את איש מצרי, איש מראה. הכא רזא דקרא אתא לאודעא, די בכל זמנא דישראל חבו, איהו אסתלק ומנע מנייהו כל טבין, וכל נהורין דהוו נהירין לון. הוא הכה את איש מצרי, דא נהורא, דההוא נהורא דהוה נהיר לון לישראל. ומאן איהו, משה. דכתיב ותאמרנה איש מצרי הצילנו וגו', ותמן אתיליד, ותמן אתרבי, ותמן אסתליק לנהורא עלאה.
איש מראה: כד"א ומראה ולא בחידות. איש, כד"א איש האלהים, כביכול, בעלה דההוא מראה, כבוד ה'. דזכה לאנהגא דרגא דא בכל רעותיה בארעא, מה דלא זכי בר נש אחרא.
וביד המצרי חנית. דא מטה האלהים דהוא אתמסר בידיה, כד"א ומטה האלהים בידי. ודא איהו מטה דאתברי ערב שבת בין השמשות וחקוק ביה שמא קדישא גליפא קדישא, ובהאי חב בסלע. כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב"ה: משה לא יהבית לך מטה דילי להאי, חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה.
מיד וירד אליו בשבט, בדינא קשיא. ויגזול את החנית מיד המצרי. דמההיא שעתא אתמנע מניה, ולא הוה בידיה לעלמין. ויהרגהו בחניתו. על ההוא חובא דמחא בההוא מטה, מת, ולא עאל לארעא קדישא, ואתמנע נהורא דא מישראל.
מן השלשים הכי נכבד: אלין שלשים שנה עלאין, דאיהו נטיל מנהון, ואנגיד לתתא, ומנייהו איהו הוה נטיל ואתקרב, ואל השלשה לא בא, אינון הוו אתיאן לגביה, ויהבי ליה ברעותא דלבא, ואיהו לא הוי אתי לגביהון.
ואף על גב דלא עאל במניינא וחושבנא דלהון. וישימהו דוד אל משמעתו. דלא אתפרש מלוחא דלביה לעלמין, לית פרודא להון לעלמין. דוד שם ליה לביה ואיהו לאו לדוד. בגין דתושבחן, ושירין ורחמין דסיהרא עביד לשמשא, איהי משיכת ליה לגבה למהוי דיוריה בהדה. ודא איהו וישימהו דוד אל משמעתו.
נפלו רבי אלעזר ורבי אבא קמיה. אדהכי והכי לא חמו ליה, קמו ואסתכלו לכל סטרין ולא חמו ליה. יתבו ובכו ולא יכילו למללא דא לדא. לבתר שעתא, אמר רבי אבא, ודאי הא דתנינן דבכל ארחא דצדיקייא אזלין, ומילי דאורייתא בינייהו, דאינון זכאין דההוא עלמא אתיאן לגביהון. ודאי דא הוא רב המנונא סבא דאתי לגבן מההוא עלמא, לגלאה לן מלין אלין, ועד לא נשתמודע ביה, אזל ליה ואתכסי מינן. קמו והוו בעו למטען לחמרי ולא אזלו, בעו למטען ולא אזלו, דחילו ואנחו לון לחמרי. ועד יומא, הוו קראן לההוא אתר, דוך דחמרי.
פתח רבי אלעזר ואמר. מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. כמה הוא טבא עלאה ויקירא דזמין קב"ה למעבד גבי בני נשא, לאינון זכאין עלאין דחלי חטאה דמשתדלי באורייתא, כד עאלין לההוא עלמא. טובך לא כתיב אלא רב טובך, ומאן איהו זכר רב טובך יביעו. ודא איהו ענוגא דחיין דנגדין מעלמא דאתי לגבי חי עלמין, דאיהו זכר רב טובך. ודאי איהו, ורב טוב לבית ישראל וגו'.
תו מה רב טובך, הכא אגליף רזא דחכמתא, וכל רזין אתכלילו הכא, מ"ה: כמה דאתמר. רב: דא אילנא ר"ב ותקיף. בגין דאית אילנא אחרא זוטא מניה, ודא הוא רב, ואעיל ליה ברום רקיעין.
טובך: דא אור דאתברי ביומא קדמאה. אשר צפנת ליראיך: בגין דגניז ליה לצדיקייא בההוא עלמא. פעלת: דא גן עדן עלאה. דכתיב מכון לשבתך פעלת ה' ודא הוא פעלת לחוסים בך.
נגד בני אדם, דא גן עדן דלתתא, דכל צדיקייא תמן קיימי ברוחא דאתלבש בלבוש יקר, כגוונא ודיוקנא דהאי עלמא, ודא איהו נגד בני אדם בההוא דיוקנא דבני אדם דהאי עלמא. וקיימי תמן, ופרחי באוירא וסלקו לגו מתיבתא דרקיעא בההוא ג"ע דלעילא, ופרחי ואסתחיין בטלי נהרי אפרסמונא דכיא ונחתי ושראן לתתא.
ולזמנין אתחזון נגד בני אדם למעבד לון נסין, כמלאכין עלאין, כגוונא דחזינא השתא נהירו דבוצינא עלאה. ולא זכינא לאסתכלא ולמנדע רזין דחכמתא יתיר.
פתח רבי אבא ואמר, ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו, אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי עבידתיה, אמר, הואיל וכתיב כי לא יראני האדם וחי, ודאי אנן חזינן, ובג"כ מות נמות. ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא דהוה אזיל בהדן, ונתקיים בעלמא. דהא קב"ה שדריה לגבן, לאודעא לן רזין דחכמתא דגלי, זכאה חולקנא.
אזלו, מטו לחד טורא, והוה נטי שמשא. שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא, ואמרי שירתא. עד דהוי אזלי, שמעו חד קלא תקיפא דהוה אמר, בני אלהין קדישין אינון דאתבדרו ביני חייא דהאי עלמא, אינון בוציני בני מתיבתא, אתכנשו לדוכתייהו לאשתעשעא במאריכון באורייתא. דחילו אלין וקאימו בדוכתייהו ויתבי.
אדהכי נפיק קלא כמלקדמין, ואמר טנרין תקיפין פטישין רמאין, הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאים על אצטוונא, עולו ואתכנשו. בההיא שעתא שמעו קל ענפי דאילנין רב ותקיף, והוו אמרי קול ה' שובר ארזים. נפלו על אנפייהו רבי אלעזר ורבי אבא, ודחילו סגיא נפל עליהו, קאמו בבהילו ואזלו ולא שמעו מידי. נפקו מן טורא ואזלי.
כד מטו לבי רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניא, חמו לרבי שמעון בן יוחאי תמן, חדו. חדי רבי שמעון, אמר לון, ודאי ארחא דנסין ואתין עלאין קא עברתון, דאנא דמיכנא השתא, וחמינא לכו, ולבניהו בן יהוידע דקא משדר לכו תרין עטרין, על ידא דחד סבא, לאעטרא לכו. ודאי, בארחא דא קב"ה הוה. תו, דחמינא אנפייכו משניין. אמר רבי יוסי יאות אמרתון, דחכם עדיף מנביא. אתא רבי אלעזר ושוי רישי בין ברכוי דאבוי וסח עובדא.
דחיל רבי שמעון ובכה. אמר, ה' שמעתי שמעך יראתי. האי קרא חבקוק אמר, בשעתא דחמא מיתתיה, ואתקיים על ידא דאלישע. אמאי אקרי חבקוק. בגין דכתיב למועד הזה כעת חיה את חובקת בן. ודא בריה דשונמית הוה. ותרין חבוקין הוו, חד דאימיה, וחד דאלישע. דכתיב וישם פיו על פיו.
אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, שמא גליפא דשבעין ותרין שמהן, אגליף עלוי בתבין. בגין דאתוון דאלפא ביתא דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית, פרחו מניה. והשתא דאלישע חבק ליה, אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן. ואתוון דאילין שבעין ותרין שמהן גליפין, אינון מאתן ושיתסר אתוון.
וכלהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע, בגין לקיימא ליה באתוון דשבעין ותרין שמהן, וקרא ליה חבקוק. שמא דאשלים לכל סטרין, אשלים לחבוקין, כדאתמר, ואשלים לרזא דמאתן ושיתסר אתוון דשמא קדישא. בתבין אתקיים לאהדרא רוחיה, ובאתוון אתקיים כל גופיה על קיומיה, ועל דא אקרי חבקוק.
ואיהו אמר ה' שמעתי שמעך יראתי, שמענא מה דהוה לי דאטעימנא מההוא עלמא, ודחילנא. שרא למתבע רחמין על נפשיה ואמר ה' פעלך דעבדת לי בקרב שנים יהון חייהו, כמו, חייו. וכל מאן דאתקשר באינון שנים קדמוניות, חיין אתקשרו ביה. בקרב שנים תודיע, לההוא דרגא דלית בה חיין כלל.
בכה רבי שמעון ואמר, אוף אנא ממה דשמענא דחילנא לקב"ה. זקיף ידוי על רישיה, ואמר, ומה רב המנונא סבא נהירו דאורייתא, זכיתון אתון למחמי אפין באפין, ולא זכינא ביה. נפל על אנפוי, וחמא ליה מעקר טורין, מנהיר שרגין בהיכלא דמלכא משיחא. אמר ליה: רבי, בההוא עלמא, תהון שבבין מארי אולפנין, קמי קב"ה. מההוא יומא, הוה קרי לר' אלעזר בריה ולרבי אבא פני"אל, כמא דאת אמר כי ראיתי אלהים פנים אל פנים.
ספר הזהר, הקדמה י״ב
46 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.