Zohar Mishpatim 2
Zohar, Mishpatim 2:1
כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשביעית יצא לחפשי חנם. חברייא, עידן הכא, לגלאה כמה רזין טמירין דגלגולא. כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד. כד נשמתא אתחייבת בגלגולא, אם היא מסטרא דההוא עבד מטטרון, דאיהו כליל שית סטרין, כתיב ביה שש שנים יעבד, גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית שנין, עד דאשלימת שש דרגין, מההוא אתר דאתנטילת.
Zohar, Mishpatim 2:2
אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא, דאיהי שביעית, ודאי מה כתיב, ובשביעית יצא לחפשי חנם, דצדיק, ודאי לית ביה מלאכה, כיון דלית ביה מלאכה, לית ביה שעבוד. ונשמתא דאיהי מתמן, אתמר בה ובשביעית יצא לחפשי חנם, לית בה שעבודא.
Zohar, Mishpatim 2:3
אדהכי, הא סבא נחת לגביה, א"ל, אי הכי, רבי, מה תוספת לנשמתא דאיהי מנה, דאתמר בה, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך וגו'.
Zohar, Mishpatim 2:4
א"ל, סבא סבא, ואת שאיל דא, דודאי האי על נשמתא דצדיק אתמר, דאע"ג דאתחייב לאחתא בגלגולא בכל אלין, אפילו בעבד ואמה, ובעירן דאינון אופנים, או בכל חיון, דמנהון נשמתין דבני נשא, כתיב בה לא תעשה כל מלאכה. והאי איהו, לא תעבד בו עבודת עבד, בצדיק דאיהו יום השבת, לא תעבד בו עבודת עבד, דאיהו יום דחול.
Zohar, Mishpatim 2:5
אבל סבא סבא, שבת דאיהי בת יחידה, ואיהי בת זוגיה דצדיק, דאיהו שבת. מאי אם אחרת יקח לו. א"ל הא ודאי הבדלה, חולו של שבת, דאית אחרא דלא אתקריאת חולו של שבת, אלא חולו של טמאה שפחה. א"ל. והא חולו של שבת מאי היא. א"ל, דא אמתא, דאיהי גופא דבת יחידה דעלה אתמר, אם אחרת יקח לו.
Zohar, Mishpatim 2:6
תא חזי, נשמתא אית דאתקריאת אמה, ואית נשמתא דאתקריאת שפחה, ונשמתא אית דאתקריאת ברתא דמלכא. הכא אית איש, דאתמר ביה יי' איש מלחמה. ואית איש, דאתמר ביה והאיש גבריאל.
Zohar, Mishpatim 2:7
ובגין דא, נשמתא דאיהי מחייבא בגלגול, אם היא ברתא דקב"ה, אי תימא דאזדבן בגופא נוכראה, דתמן שלטנותא דיצר הרע דאיהו מסטרא דסמא"ל. ח"ו. דהא כתיב, אני יי' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, דאיהו יצר הרע.
Zohar, Mishpatim 2:8
וההוא גופא, דשריא ברתא דמלכא, אי תימא דאזדבן בכתרין תתאין דמסאבו, חלילה וחס. עלה אתמר והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. מאן גופא דברתא דמלכא. דא מטטרון. והאי גופא איהו אמה דשכינתא, אע"ג דאיהי נשמתא דאיהי ברתא דמלכא שבויה תמן, בגלגולא אתיא. מה כתיב בה, וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים.
Zohar, Mishpatim 2:9
ועוד וכי ימכור איש, דא קודשא בריך הוא. את בתו: אלו ישראל, דאינון מסטרא דבת יחידה, אתקריאו בתו. ואי תימא דיפקון, כגוונא דאלין מסטרא דעבד, דאיהו מטטרו"ן, דנפקו במנוסה ממצרים. לא תצא כצאת העבדים. הה"ד, כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון.
Zohar, Mishpatim 2:10
תא חזי, ב"נ כד אתיליד, יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא, מסטרא דדכיו, מסטרא דאלין דאתקרון אופני הקודש. זכה יתיר, יהבין ליה רוחא, מסטרא דחיות הקודש. זכה יתיר, יהבין ליה נשמתא, מסטרא דכרסייא. ותלת אלין, אינון אמה עבד ושפחה דברתא דמלכא.
Zohar, Mishpatim 2:11
זכה יתיר, יהבין ליה נפשא בארח אצילות, מסטרא דבת יחידה, ואתקריאת איהי בת מלך. זכה יתיר, יהבין ליה רוחא דאצילות. מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ואקרי בן לקב"ה, הה"ד בנים אתם ליי' אלהיכם. זכה יתיר, יהבין ליה נשמתא, מסטרא דאבא ואמא. הה"ד, ויפח באפיו נשמת חיים. מאי חיים. אלא אינון י"ה, דעלייהו אתמר, כל הנשמה תהלל יה, ואשתלים ביה ידו"ד.
Zohar, Mishpatim 2:12
זכה יתיר, יהבין ליה ידו"ד בשלימו דאתוון, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, דאיהו אדם, בארח אצילות דעילא, ואתקרי בדיוקנא דמאריה. ועליה אתמר, ורדו בדגת הים וגו'. והאי איהו שולטנותיה בכל רקיעין, ובכל אופנים ושרפים וחיוון, ובכל חיילין ותוקפין דלעילא ותתא. ובג"ד, כד ב"נ זכי בנפש מסטרא דבת יחידה, אתמר ביה, לא תצא כצאת העבדים.
Ficha editorial de este texto