Zohar Nasso 1
Zohar, Nasso 1:1
וידבר יי' אל משה לאמר, נשא את ראש בני גרשון וגו'. ר' אבא פתח, אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון ואין ברוחו רמיה. האי קרא, לאו רישיה סיפיה, ולאו סיפיה רישיה. ואית לאסתכלא ביה, והא אוקמוה.
«Y YHVH habló a Moshé, diciendo: Levanta la cabeza de los hijos de Guershón…». Rabí Abba abrió diciendo: «Dichoso el hombre a quien YHVH no imputa iniquidad y en cuyo espíritu no hay engaño». El comienzo de este versículo no parece corresponder a su final, ni el final a su comienzo. Debe ser examinado, aunque ya fue explicado.
Zohar, Nasso 1:2
ת"ח, בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא, ויצחק תקן צלותא דמנחה, וגבורה עלאה שלטא בעלמא, עד דאתי ועאל ליליא, בגין לקבלא ליה לליליא, ומזמנא דשארי צלותא דמנחה, אתפרש שמאלא לקבלא ואתער ליליא.
Ven y observa: a la hora de la plegaria de Minjá, el juicio reposa sobre el mundo. Yitzjak estableció la plegaria de Minjá, y la Guevurá suprema domina el mundo hasta que llega y entra la noche, para recibirla. Desde el momento en que comienza Minjá, la izquierda se separa para recibir, y la noche despierta.
Zohar, Nasso 1:3
בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר, כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא.
Después despiertan todos los guardianes de las puertas exteriores; todos se levantan en el mundo y se extienden por él. Entonces todos los habitantes del mundo prueban el sabor de la muerte.
Zohar, Nasso 1:4
והא אתמר. בפלגות ליליא ממש, אתער שמאלא כמלקדמין, וורדא קדישא סלקא ריחין, והיא משבחת וארימת קלא, וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא, ושמאלא מקבל לה.
Ya se ha explicado: precisamente a medianoche, la izquierda despierta como al principio. La Rosa santa eleva sus aromas, alaba y alza la voz. Entonces asciende, coloca su cabeza arriba en la izquierda, y la izquierda la recibe.
Zohar, Nasso 1:5
כדין כרוזא קארי בעלמא, דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא. וכדין תושבחן מתערין, ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא. כד אתי צפרא, וימינא אתער ומחבקא לה, כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא.
Entonces un heraldo proclama en el mundo que ha llegado el tiempo de despertar y alabar al Rey. Se levantan las alabanzas y se manifiesta el dulcificamiento de todo. Dichosa la porción de quien despierta para unir esta unión. Cuando llega la mañana, la derecha despierta y la abraza; entonces la unión de todo se encuentra como una sola.
Zohar, Nasso 1:6
ת"ח, בשעתא דבני נשא דמיכין, וטעמין טעמא דמותא, ונשמתא סלקא לעילא, קיימא באתר דקיימא, ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא, וכתבין להו על פתקא. מ"ט. בגין דנשמתא סלקא לעילא, ואסהידת על עובדוי דב"נ, ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה.
Ven y observa: mientras los hombres duermen y prueban el sabor de la muerte, el alma asciende a lo Alto, se presenta en el lugar que le corresponde, es examinada por las obras que realizó durante el día, y estas quedan escritas en una nota. ¿Por qué? Porque cuando el alma asciende, da testimonio acerca de las acciones del hombre y de cada palabra que salió de su boca.
Zohar, Nasso 1:7
וכד ההיא מלה דאפיק ב"נ מפומיה איהי כדקא יאות, מלה קדישא דאורייתא וצלותא. ההיא מלה סלקא, ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא, עד דעאל ליליא, ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה, ועאיל לה קמי מלכא.
Cuando la palabra que el hombre pronunció fue apropiada —una palabra santa de Torá o de plegaria—, asciende, atraviesa los firmamentos y permanece en el lugar que le corresponde hasta que entra la noche. Entonces el alma asciende, toma aquella palabra y la introduce ante el Rey.
Zohar, Nasso 1:8
וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות, ואיהי מלה ממילין בישין, מלישנא בישא, ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא, וכדין אתרשים ההיא מלה, וההוא חובה עליה דב"נ, הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. ובג"כ אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון. אימתי. כשאין ברוחו רמיה.
Pero si la palabra no fue apropiada, sino una palabra maligna o de lengua maledicente, asciende al lugar que le corresponde y allí quedan registrados aquella palabra y el pecado del hombre. Esto es lo que está escrito: «De aquella que yace en tu seno guarda las puertas de tu boca». Por eso: «Dichoso el hombre a quien YHVH no imputa iniquidad». ¿Cuándo? Cuando «en su espíritu no hay engaño».
Ficha editorial de este texto
