אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה. ר"ש פתח, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, האי קרא אוקמוה ואתמר בכמה סטרין. אבל כד ברא קב"ה עלמא, ברא ליה כגוונא דלעילא, למהוי עלמא דא בדיוקנא דעלמא דלעילא. וכל אינון גוונין דלעילא, אתקין לון לתתא, לאתדבקא ולאתקשרא עלמא בעלמא.
וכד בעא קב"ה למברי עלמא, אשגח באורייתא וברא ליה. ואסתכל בשמא קדישא, כללא דאורייתא, וקיים עלמא. בתלת סטרין אתקיים עלמא, ואינון חכמה ותבונה ודעת. בחכמה, דכתיב יי' בחכמה יסד ארץ. בתבונה, דכתיב כונן שמים בתבונה. בדעת, דכתיב בדעתו תהומות נבקעו. הא כלהו בקיומא דעלמא. ובאלין תלתא אתבני משכנא, דכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת.
וכלהו תלתא רמיזין בקרא דא, בראשית, היינו דכתיב בחכמה. ברא אלהים, היינו דכתיב בתבונה. את השמים, היינו דכתיב בדעת. וכלהו כתיבי בעבידת משכנא. וברזא דא כתיב, אלה פקודי המשכן, דא רזא דחכמה. משכן העדות, דא רזא דתבונה, אשר פקד על פי משה, דא רזא דדעת. וכלא דא לקבל דא, בגין דכל מה דברא קב"ה בעלמא דין, ברא ליה כגוונא דלעילא. וכלא אתרשים בעבידת משכנא.
תא חזי, בשעתא דאמר ליה קב"ה למשה עביד משכנא, הוה קאים משה תוהא, דלא ידע מה למעבד, עד דאחזי ליה קב"ה בעינא, כמה דכתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. מאי בתבניתם. אלא אוליפנא, דאחמי ליה קב"ה למשה, דיוקנא דכל מלה ומלה, כההוא דיוקנא דאיהו לעילא, וכל חד וחד הוה עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא דאיהו אתעביד בארעא.
אשר אתה מראה בהר, אשר אתה רואה מבעי ליה. אלא אוליפנא, דאספקלריא דלא נהרא, הוה אחמי ליה בגויה כל אינון גוונין ודיוקנין דאתעבידו לתתא, כהאי חיזו דאחזי בגויה כל אינון דיוקנין.
משמע דכתיב אשר אתה מראה, אתה, רזא דאספקלריא דלא נהרא, דאחזי ליה בגויה כל אינון דיוקנין. והוה חמי לון משה כל מלה ומלה על תקוניה, כמה דחמי גו עששיתא, וגו חיזו דאחזי כל דיוקנין. וכד אסתכל בהו משה, אתקשי קמיה, אמר ליה קב"ה, משה, את בסימניך, ואני בסימני. כדין אתיישב משה בכל עבידתא.
כד אתעביד כל עבידתא, אצטריך משה לממני כלא, בגין דלא יימרון ישראל דאשתאר כספא ודהבא, ואסתליק לנטלא ליה. ועל דא אצטריך לממני חושבנא קמייהו דישראל, בגין דכתיב והייתם נקיים מיי' ומישראל.
ובגין דא כתיב, אלה פקודי המשכן משכן העדות, דהא רוחא דקודשא, הוה אחזי לכלא, חושבנא דכל דהבא וכספא דנדיבו ישראל, ורוח קודשא הוה אמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו', כל הזהב העשוי למלאכה וגו'. בגין דקב"ה אתרעי בהו, באינון אומנין, ובעא לאפקא מהימנותא דילהון קמי כלא.
אלה פקודי המשכן. ת"ח, בההיא שעתא דעבידתא דמשכנא אתעביד, הוה סטרא אחרא אזיל ושאט לאסטאה, ולא אשכחת עילה על מהימנותא דאומנין, עד דקב"ה כפיף ליה לקמיה דמשה, ואיהו עביד חושבנא דמהימנותא בעל כרחיה, וסליק מהימנותא דילהון לגבי כלא. ורזא דא דכתיב אלה פקודי המשכן. והא אוקימנא, אלה: כד"א, גם אלה תשכחנה. וכתיב, אשר פקד על פי משה, דתמן אתמני ואתפקיד, עד דאתעביד חושבנא דבי משכנא, קמי משה וישראל כלהו.
אלה פקודי המשכן משכן העדות. מאן עדות. אלא תרי זמני כתיב הכא משכן, חד לעילא, וחד לתתא. ומשכן אקרי משכן העדות. ומאן עדות. כד"א שבטי יה עדות לישראל. שמא דא, איהו עדות לישראל.
כגוונא דא עדות ביהוסף שמו, עדות שם יה ביהוסף, איהו עדות ודאי, אלין תרין אתוון סהדין סהדותא בכל אתר, והכא איהו עדות. ובגין כך, משכן העדות, משכנא דהאי עדות. ועל דא משכנא אקרי, על רזא דשמא דא קדישא. והיינו דכתיב, ועדותי זו אלמדם, בגין דהאי אתר, איהו סתימו וגניזו דכלא.
אשר פקד על פי משה, עד הכא לא ידענא, אי האי משכנא פקד, או האי עדות. אלא פקד ודאי האי עדות. בגין דמן יומא דאסתליקו אבהן מעלמא, וכל אינון שבטין בנוי דיעקב, ואשתארו ישראל בגלותא, באינון עאקן, אתנשי מנייהו ידיעא דרזא דשמא קדישא עלאה דא, דאיהו שמא דעדות, קיומא דשמיא וארעא, דאלין תרין אתוון, אוקימו עילאי ותתאי, וכלהו סטרין דעלמא.
כיון דאתא משה, אתפקד ואדכר שמא דא בעלמא. דכד הוה בסנה מיד שאיל על שמא דא, דכתיב ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ותמן אתפקד שמא דא על פי משה.
עבדת הלוים, מאי עבדת הלוים. אלא רזא דא דכתיב, ועבד הלוי הוא. הוא: דא רזא דשמא קדישא, דאקרי הוא, ולא אקרי אתה. ובגין דא עבודת הלוים ודאי. ד"א עבדת הלוים, דאינון נטלין משכנא על כתפייהו מאתר לאתר, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו.
אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו'. רבי אבא פתח, והיה ביום ההוא שרש ישי וגו'. והיה ביום ההוא, בזמנא דקב"ה יסגי שלמא בעלמא, יתקיים שרשא דאילנא דחיי, וההוא שרשא, מניה יתקיימו שאר שרשין לתתא, דכלהו אשתרשן ואתקיימן מניה.
אשר עומד לנס עמים, דהאי איהו קיימא לנסא ולאת לרזא דשמא קדישא. אליו גוים ידרשו, דתמן רזא דקיומא דשמא קדישא, ובגין כך אליו גוים ידרשו. כד"א, והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יי' וגו', ועל דא, אליו גוים ידרשו. והיתה מנוחתו כבוד, מנוחתו, דא בי מקדשא. דכתיב זאת מנוחתי עדי עד. כבוד, דהכי אקרי כבוד יי' בההוא זמנא, דכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים.
ומנוחתו דההוא שרש ישי, דאתקרי כבוד יי', לא יתמני, ולא יקום בחושבנא לעלמא. מאי טעמא. בגין דכל מה דקיימא בחושבנא, לא שריין תמן ברכאן בשלימו. וברכאן שריין במה דלא קיימא בחושבנא. בזמנא קדמאה קיימא בחושבנא, דכתיב אלה פקודי המשכן.
תא חזי, משכנא דא קיימא בחושבנא, ובגין כך אצטריך לצלותא דמשה, דישרי עליה ברכאן, דכתיב ויברך אותם משה, ומה ברכה בריך לון, יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון. וברכאן לא שראן על האי חושבנא עד דאקשר ליה משה במשכנא דלעילא, דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה. דאי לאו דאתעבד חושבנא על ידא דמשה, לא יכלין אינון למעבד חושבנא, דכתיב אשר פקד על פי משה.
פתח ואמר, ויהי דבר יי' אל אליהו לאמר קום לך צרפתה וגו' הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך. וכי אן פקיד לה קודשא ב"ה. אלא עד לא ייתי לעלמא, פקיד קב"ה בגזירה דיליה לעילא על העורבים, למיתי מזונא לאליהו, ולההיא אתתא למיהב ליה מזונא.
מה כתיב, ותאמר חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת וגו'. והא הכא מדידו הוה בההוא קמחא, דהא הוה ביה מלא כף קמח בכד, כף הוא מדידו דיליה, ואתחזי דלא שריין ביה ברכן, הואיל וקאים במדה. מה כתיב, כי כה אמר יי' אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת יי' גשם.
תת, תתן כתיב, מאי טעמא. בגין דבכל דרא לא אשתכח מאן דיזכי לזכו כהאי אתתא, ועל דא כתיב תתן, אנת תתן מטרא על עלמא, בגין דזכותך סגי.
וכתיב כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יי' אשר דבר ביד אליהו. וכי אם ההוא קמחא דקיימא במדידו, דהוה מלא כף קמח, לא פסקו מניה ברכאן בגין מלה דאליהו, דכתיב כד הקמח לא תכלה, וכתיב כד הקמח לא כלתה. משכן העדות אע"ג דקיימא בחושבנא, הואיל ואתפקד על ידא דמשה, כל שכן וכל שכן דשריין ביה ברכאן. ועל דא כתיב, אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה.
אלה פקודי המשכן. ר' חזקיה פתח ואמר, אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו'. האי קרא אוקמוה, דפריש ליה קב"ה מאתתיה, בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. אדמת קדש, דא שכינתא, אתדבקותא קדישא אתדבק משה בההיא שעתא לעילא.
דכדין קב"ה קשיר ליה בחביבותא דלעילא, ואתפקד רב ממנא על ביתא, ואיהו גזיר, וקב"ה עביד, דכתיב ופצתה האדמה את פיה וגו', וכתיב ויהי ככלותו לדבר וגו', ותבקע האדמה. וכתיב, קומה יי'. שובה יי'. הדא הוא דכתיב אשר פקד על פי משה. על פי משה אתתקן, ואתפקד בכלא. פקידה דמשכן הוה על ידא דמשה, דכתיב פקד פקדתי אתכם, דאיהו הוה קול, דאפיק לההוא דבור, ועבד ליה פקידה לנפקא מן גלותא. והשתא אתפקדא לאמשכא קדושה מעילא לתתא, כמד"א ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו'. א"ר יהודה, הא אתמר, דהא בצלאל מסטרא דימינא הוה, ואיהו אתקין תקונא דכלא. ותו, דהא יהודה איהו שליטא ומלכא על כל שאר שבטין, ומניה נפק מאן דאתקין כל משכנא. בצלאל, הא אוקמוה, בצל אל, ומאן איהו בצל אל. דא ימינא. ותו, מסטרא דא אתקין כלא, וירית חכמתא למעבד כל עבידא.
ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, דא איהו מסטרא דשמאלא, דא איהו מסטרא דדינא קשיא, והא אוקמוה, דהא מתרין סטרין אלין, אתעביד משכנא, ואתתקן בהו, לאתקשרא בהו, למהוי בין ימינא ושמאלא, והא אתמר ואוקמוה.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
26
Pasajes
0%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, פקודי ד׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
