Zohar Shmini 3
Zohar, Shmini 3:1
עד דהוו אזלי, מטא עדן צלותא, נחתו וצלו. עד דהוו מצלי, קפטר חד חויא ברגלוי דחמרא דרבי פנחס. קפטא וגעא תרי זמני. בתר דסיימו צלותא, אמר רבי פנחס, ודאי צערא הוא לבעירא דילי, דהא יומא דא אקדימנא, והוינא מרחיש באורייתא, ואעבר לי באתר דלכלוכא שריא, והשתא מצערי לה. קמו וחמו חד חויא קטיר ארגליה, א"ר פנחס, חויא חויא, זיל ואסחר קוטרך, בקטפורא דחורא. אדהכי אתנשר חויא, ונפל קפסירי קפסירי.
Zohar, Shmini 3:2
אמר ר' אלעזר, ומה כ"כ מדקדק קב"ה בצדיקייא. אמר ליה, ודאי קב"ה מדקדק בהו בצדיקייא, ונטיר לון, ובעא לאוספא לון קדושה על קדושתייהו והשתא האי חמרא, על דלא נטר קדושתא דילי אצטער. ודא חויא שליחא הויא, וכמה שלוחין אית ליה לקב"ה ובכלהו עביד שליחותיה, ואפילו בחיות ברא. הה"ד והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם. ואפילו ביד גוי, הה"ד, ישא יי' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ.
Zohar, Shmini 3:3
א"ר אלעזר, ובידא דישראל עביד שליחותא. אמר ליה, אין. כגון רשע בידא דצדיק. אבל רשע בידא דישראל רשע אחרא, לא עביד ביה שליחותא, אלא בזמנא דאיהו לא מכוון ביה. הה"ד, ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו. ואשר לא צדה דייקא, דלא לקטלא ליה. דא, והאלהים אנה לידו, בגין לאענשא לתרווייהו.
Zohar, Shmini 3:4
אמר ר' אלעזר, היכי עביד קב"ה שליחותא בידא דהני, ובידא דגוי. א"ל ואבוך לא קאמר לך. א"ל עד לא שאילנא.
Zohar, Shmini 3:5
פתח ואמר, והוא ישקיט ומי ירשיע וגו'. והוא ישקיט, בזמנא דקב"ה יהיב שקיטו ושלוה לב"נ, מאן הוא רשאי לאבאשא ליה, ולמעבד ליה קטיגוריא. ויסתר פנים ומי ישורנו. ובזמנא דאיהו אסתיר עיניה מלאשגחא עליה, מאן הוא דישגח עליה, לנטרא ליה, ולמעבד ליה נטירו. ואורחוי דקודשא בריך הוא בדא, על גוי, ועל אדם יחד. בין לעלמא כלא, בין לעמא חד, בין לחד בלחודוי.
Zohar, Shmini 3:6
תא חזי, בזמנא דבני נשא מתכשרן עובדין לתתא, אתער לגבייהו לעילא ימינא דקודשא ב"ה. כדין מתערין כמה רחימין, כמה נטורי עלמא, כמה נטורי דבר נש, מימינא ומשמאלא. וכדין אתכפיא שמאלא, ולא יכלא לשלטאה. ובזמנא דבני אנשא לא מתכשרן עובדין לתתא, שמאלא אתער, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא, כלהו אתערו, וכלהו אתעבידו שלוחין לאבאשא לגבייהו דבני נשא. דהא אינון דעברו על פתגמי אורייתא, כלהו רשימין באנפייהו, ואשתמודען לגבי אינון דמתערי מסטרא דשמאלא.
Zohar, Shmini 3:7
ובג"כ, חיוותא ועע"ז, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא, כלהו אקרון שלוחין, לגבי אינון רשימין דמתערי להו. וישראל, אע"ג דלא מכשרן עובדין, כלהו מן סטרא דימינא קא אתיין. ובגין דאתכפייא ימינא בעובדייהו, שלטא עלייהו שמאלא, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא, ועל דא, שליחותא בידא דחיוותא וגוי, וכל דדמי לון, דאינון מסטרא דשמאלא, ולא בידא דישראל, דאע"ג דחייבא איהו, מסטרא דימינא קא אתי.
Zohar, Shmini 3:8
וישראל חייבא, דנפל בידא דישראל חייבא אחרא, בזמנא דלא אתכוון ביה, בגין דיתענשו תרווייהו, ויקבלון עונשא לדכאה לון. א"ר אלעזר, מנלן. א"ל אינון בימינא. ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין, ועל דא, לזמנא אחרא אתעברו.
Zohar, Shmini 3:9
אמר רבי אלעזר, מנא לן. אמר ליה, תא חזי מן פלגש בגבעה, דאף על גב דחייבי נינהו, לא בעא קודשא בריך הוא דיתערון גבייהו חייבי ישראל אחרנין. ועל דא מיתו כל אינון זמנין דמיתו. עד דכלהו חייבין דאתערו לגבייהו, מיתו ואתאבידו, ואשתארו אינון זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט. ואע"ג דזכאין אינון, לא אתייהיב מלה, אלא לאינון דאתייהיב. כד שקילן עלמין כחדא, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא, לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא.
Zohar, Shmini 3:10
ועל דא, חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין, לאו אינון שלוחי מלכא, דהא לא אתיין מסטרא דשמאלא. מתל לבני נשא דחבו למלכא, אתער סנטירא לגבייהו, לתפשא לון, ולאענשא לון, לאינון דחבו למלכא. קם חכים חד מנייהו, ואתערב בהדי בני סנטירא, זקף סנטירא עינוי וחמא ליה. א"ל מאן יהבך לגבן, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, הא אנת אתענש בקדמיתא, שקילו ליה וקטלוהו.
Zohar, Shmini 3:11
כך ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין. וכד אינון גרמין בחובייהו, דאתכפיא ימינא, ואתער שמאלא וכל אינון דאתו מסטריה, אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו, אשתמודען ביה, אמרי ליה, לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא, דאתכפיא מחובייהו, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא מאן יהבך לגבן. אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו, ואמר עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. לרע לו ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו, ולא אתי מההוא סטרא.
Zohar, Shmini 3:12
אמר רבי אלעזר ודאי הכי הוא, דהא תנינן, דאית ימינא ואית שמאלא, רחמי ודינא, ישראל לימינא, ועע"ז לשמאלא. ישראל אע"ג דחייבי נינהו, ואתכפיין, אינון בימינא, ולא אתדבקן בשמאלא, ולא אתערבון בהדה לעלמין. ובג"כ כתיב, הושיעה ימינך וענני. דכד אסתלק ימינא ישראל דאתדבקון בהדיה, יסתלקון ויתעטרון ביה. כדין אתכפיא שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, הה"ד ימינך יי' תרעץ אויב.
Ficha editorial de este texto