Zohar, Tazria 1:1
וידבר יי' אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וגו'. ר' אלעזר פתח, על משכבי בלילות בקשתי וגו'. על משכבי, במשכבי מבעי ליה, מהו על משכבי. אלא כנסת ישראל אמרה קמי קב"ה, ובעאת מניה על גלותא, בגין דהיא יתבא בין שאר עמין עם בנהא, ושכיבת לעפרא, ועל דהיא שכיבת בארעא אחרא מסאבא, אמרה, על משכבי בעינא, דשכיבנא בגלותא, ועל דא, בקשתי את שאהבה נפשי ולאפקא לי מניה.
«Y YHVH habló a Moshé, diciendo: Cuando una mujer conciba y dé a luz un varón...». Rabí Elazar abrió diciendo: «Sobre mi lecho, durante las noches, busqué...». Debería decir «en mi lecho»; ¿por qué dice «sobre mi lecho»? La Asamblea de Israel habló ante el Santo, bendito sea, y Le suplicó acerca del exilio, porque ella habita entre las demás naciones con sus hijos y yace en el polvo. Como yace en una tierra extranjera e impura, dijo: «Sobre mi lecho busco», es decir, desde el lecho donde yazco en el exilio. Por ello: «Busqué a Aquel a quien ama mi alma», para que me sacara de él.