Zohar Tazria 5
Zohar, Tazria 5:1
ת"ח, בשעתא דבר נש אתי לאתקדשא לאזדווגא בנוקביה, ברעותא קדישא דיליה, אתער עליה רוחא קדישא, כליל דכר ונוקבא. ורמיז קב"ה לחד שלוחא ממנא על עדוייהון דבני נשא, ומני בידיה ההוא רוחא, ואודע ליה, לאן אתר יפקוד ליה. הדא הוא דכתיב, והלילה אמר הורה גבר. הלילה אמר, לההוא ממנא, הורה גבר מפלניא, וקב"ה אפקיד ליה, לההוא רוחא, כל מה דאפקיד, והא אוקמוה.
Ven y observa: cuando un hombre viene a santificarse y a unirse con su mujer con voluntad santa, se despierta sobre él un espíritu santo que incluye masculino y femenino. El Santo, bendito sea, hace una señal a cierto emisario encargado de las gestaciones humanas, le confía aquel espíritu y le comunica dónde debe depositarlo. Esto es lo que está escrito: «Y la noche dijo: Ha sido concebido un varón». «La noche dijo» a aquel encargado: «De tal persona ha sido concebido un varón». El Santo, bendito sea, le confía aquel espíritu con todo cuanto debe depositar en él, como se explicó.
Zohar, Tazria 5:2
כדין רוחא נחתא, וחד צולמא עמיה, ההוא דקאים בדיוקניה לעילא, בההוא צולמא אתברי, בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא. הדא הוא דכתיב, אך בצלם יתהלך איש. בעוד דהאי צולמא אשתכח עמיה, בר נש קאים בהאי עלמא, ותרין אינון דמתחברן כחדא, ושלמה מלכא אזהר לבני נשא ואמר, עד שיפוח היום ונסו הצללים, תרי.
Entonces el espíritu desciende acompañado de una imagen, la misma que corresponde a su forma arriba. En esa imagen es creado y con ella camina por este mundo, como está escrito: «Ciertamente, el hombre camina en una imagen». Mientras esa imagen se encuentra con él, el hombre permanece en este mundo. Son dos imágenes unidas como una; por eso el rey Salomón advirtió a los seres humanos: «Antes que sople el día y huyan las sombras», en plural: dos sombras.
Zohar, Tazria 5:3
ובספרא דחרשין דאשמדאי, אשכחנא דאינון דבעו לחרשא חרשין מסטר שמאלא, ולאתדבקא בהו, יקום לנהורא דשרגא, או באתר דיתחזון אינון צולמין דיליה, ויימא אינון מלין דמתתקני לאינון חרשין, ויקרי לון, לאינון סטרין מסאבין, בשמהן מסאבין דילהון, ויזמין צולמין דיליה לאינון דקארי, ויימא דהוא אתתקן ברעותיה להו לפקודייהו, וההוא בר נש נפק מרשו דמאריה ופקדונא דיליה, יהב לסטר מסאבא.
En el libro de hechicería de Ashmedai encontré lo siguiente: quienes desean practicar hechicerías del lado izquierdo y adherirse a ellas deben ponerse ante la luz de una lámpara, o en un lugar donde se vean sus propias sombras, pronunciar las palabras preparadas para aquellas hechicerías, invocar a los lados impuros por sus nombres impuros y ofrecer sus sombras a aquellos a quienes llaman. Declaran que voluntariamente se disponen a obedecerlos. Así ese hombre sale del dominio de su Señor y entrega su depósito al lado impuro.
Zohar, Tazria 5:4
ובאינון מלין דחרשין דאיהו יימא, ויזמין לון לצולמי, אתחזון תרין רוחין ומתתקנין באינון צולמין דיליה, בחיזו דבני אנשא, ומודעין ליה מלין לאבאשא, ומלין לאוטבא, לזמנין ידיען. ואלין תרי רוחין, דלא אתכלילו בכללא דגופא, השתא אתכלילן באלין צולמין, ומתתקנן בהו ומודעין ליה לבר נש מלין לאבאשא, ודא הוא דנפיק מרשותא דמאריה, ופקדונא דיליה, יהיב לסטר מסאבא.
Mediante las palabras de hechicería que pronuncia y con las que convoca a sus sombras, aparecen dos espíritus y se visten en sus sombras con apariencia humana. Le comunican cosas dañinas y beneficiosas para momentos determinados. Esos dos espíritus, que antes no estaban incluidos en un cuerpo, se incluyen ahora en sus sombras, se visten en ellas y le informan cosas perjudiciales. Este es quien sale del dominio de su Señor y entrega su depósito al lado impuro.
Zohar, Tazria 5:5
תא חזי, אסיר ליה לבר נש לאשדאה מאני דביתא, ולאפקדא ליה לסטרא אחרא, דלא אצטריך, או מלה אחרא דכוותיה, דהא כמה גרדיני נימוסין זמינין לההוא מלה לקבלא ליה, ומההוא זמנא, לא שארו עליה ברכאן, דהא מסטרא אחרא הוא. כ"ש מאן דאזמין ברעותיה על ההוא טיבו עלאה דיליה, לאחרא ולסטרא אחרא. דהא, מההוא דאזמין ליה הוי.
Ven y observa: está prohibido al hombre desechar los utensilios de su casa y entregarlos innecesariamente al Otro Lado, o hacer algo semejante, porque numerosos guardianes de las leyes están preparados para recibir aquello. Desde ese momento las bendiciones ya no reposan sobre él, pues el objeto pertenece al Otro Lado. Con mayor razón sucede con quien, por su propia voluntad, entrega a otro y al Otro Lado el bien superior que posee, porque llega a pertenecer a aquel a quien lo ofreció.
Zohar, Tazria 5:6
וכד קריבו יומין דב"נ לנפקא מהאי עלמא, ההוא צולמא עלאה דיהבי ליה, אתיא ההוא רוחא בישא דהוה מתדבק ביה בכל יומא, ונטיל ליה לההוא צולמא, ואתתקן ביה ואזיל ליה, ולא אתחזר ביה בב"נ לעלמין. כדין ינדע דהא אתדחיא הוא מכלא.
Cuando se aproximan los días en que el hombre debe salir de este mundo, el espíritu maligno que estuvo adherido a él durante toda su vida viene a tomar la imagen superior que se le había dado. Se viste en ella y se marcha, y la imagen no vuelve jamás al hombre. Entonces este sabe que ha sido rechazado de todo.
Zohar, Tazria 5:7
תא חזי, בשעתא דנשמתא נחתא לאעלא ליה בהאי עלמא, נחתא בגנתא דעדן דארעא, וחמאת יקרא דרוחיהון דצדיקייא קיימין שורין שורין. לבתר אזלא לגיהנם, וחמאת להו לרשיעייא דצווחין ווי ווי, ולא מרחמי עלייהו. ובכלא אסהידו בה סהדותא, וההוא צולמא קדישא קיימא עליה, עד דנפיק לעלמא.
Ven y observa: cuando la Neshamá desciende para entrar en este mundo, baja primero al Jardín del Edén terrenal y contempla la gloria de los espíritus de los justos dispuestos en filas. Después va al Guehinom y contempla a los malvados que claman «¡Ay, ay!», sin que nadie se apiade de ellos. Todos dan testimonio ante ella, mientras aquella imagen santa permanece sobre ella hasta que sale al mundo.
Zohar, Tazria 5:8
כד נפיק לעלמא, אזדמן ההוא צולמא לגביה, ואשתתף בהדיה, ואתרבי עמיה. כמה דאתמר, אך בצלם יתהלך איש. ובההוא צלם אשתתפו יומוי דבר נש, ותליין ביה, הה"ד, כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ. כי צל ימינו ודאי. ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת, לא ידעין בני נשא עובדוי דקב"ה, כמה אינון רברבין, וכמה אינון עלאין. הה"ד, מה רבו מעשיך יי' וגו'.
Cuando sale al mundo, aquella imagen se presenta junto a ella, se asocia con ella y crece con ella, como está escrito: «Ciertamente, el hombre camina en una imagen». Los días de la vida del hombre participan de esa imagen y dependen de ella, como está escrito: «Porque somos de ayer y nada sabemos, pues una sombra son nuestros días sobre la tierra». «Una sombra son nuestros días», ciertamente. Desde el día en que una mujer concibe hasta el día en que da a luz, los seres humanos no conocen cuán grandes y elevadas son las obras del Santo, bendito sea, como está escrito: «¡Cuán numerosas son Tus obras, YHVH!».
Zohar, Tazria 5:9
תא חזי, כל רוחין דעלמא כלילן דכר ונוקבא, וכד נפקין, דכר ונוקבא נפקין, ולבתר מתפרשן בארחייהו, אי זכי בר נש, לבתר מזדווגי כחדא. והיינו בת זוגו, ומתחברן בזווגא חד בכלא, רוחא וגופא. דכתיב, תוצא הארץ נפש חיה למינה. מאי למינה. ההוא רוחא דב"נ דנפיק זוגיה דדמי ליה.
Ven y observa: todos los espíritus del mundo incluyen masculino y femenino. Cuando salen, salen masculino y femenino y después se separan siguiendo sus caminos. Si el hombre es digno, más tarde vuelven a unirse como uno. Esta es su pareja destinada; ambos se unen en una única unión completa, espíritu y cuerpo. Está escrito: «Produzca la tierra un alma viviente según su especie». ¿Qué significa «según su especie»? Que el espíritu del hombre sale junto a su pareja semejante a él.
Zohar, Tazria 5:10
ומאי הארץ, כד"א, רקמתי בתחתיות ארץ. והא אוקמוה. תוצא הארץ ודאי, דהא מנה נפקין נפש חיה, כמה דאוקימנא, דא רוחיה דאדם קדמאה, היינו דכתיב, ומפרי העץ אשר בתוך הגן. ומפרי העץ, דא קב"ה, אשר בתוך הגן, אשר בתוך האשה, תנינן, היינו, אשה כי תזריע וילדה זכר, כתיב. ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא, דאינון, גרמו ליה, דלא מתחברן, כמה דנפקן מלעילא זוגות.
¿Y qué es «la tierra»? Como está escrito: «Fui tejido en las profundidades de la tierra», según se explicó. «Produzca la tierra», ciertamente, pues de ella salen las almas vivientes. Como ya explicamos, esto se refiere al espíritu de Adán, según lo escrito: «Y del fruto del Árbol que está dentro del Jardín…». «Del fruto del Árbol» es el Santo, bendito sea; «que está dentro del Jardín» significa dentro de la mujer. Hemos aprendido que por ello está escrito: «Cuando una mujer conciba y dé a luz un varón», y no masculino y femenino incluidos conjuntamente conforme al orden del mundo, porque ellos causaron que ya no permanecieran unidos como las parejas que salían de arriba.
Zohar, Tazria 5:11
בגין דאדם קדמאה, וזווג דיליה, חבו לקב"ה, וע"ד מתפרשין, כד נפקין מלעילא, עד דהוה רעוא קמי קב"ה, אי זכה ב"נ, יהבין ליה זוגתו, ואי לא, מפרישין לה מניה, ויהבין לה לאחרא, מולידין בנין דלא כדקא יאות. וע"ד כתיב, לא ידון רוחי באדם. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה, אינון תרין רוחי, דנפקי זוגות, לא ידונון כחדא, וע"ד כתיב, וילדה זכר, ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא, דאינון גרמו.
Debido a que Adán y su pareja pecaron contra el Santo, bendito sea, los espíritus se separan al salir de arriba y permanecen así hasta que surge la voluntad ante el Santo, bendito sea. Si el hombre es digno, le entregan su pareja; si no, la separan de él y la dan a otro, y engendran hijos que no son conforme al orden correcto. Por ello está escrito: «No juzgará Mi espíritu en el hombre». ¿Qué significa «Mi espíritu»? Debería decir «su espíritu». Se refiere a los dos espíritus que salen como pareja: no juzgarán juntos. Por eso está escrito «y dé a luz un varón», y no masculino y femenino unidos conforme al orden del mundo, porque ellos lo causaron.
