Zohar Terumah 5
Zohar, Terumah 5:1
תו מעצי הלבנון, אלין שית יומין דבראשית דכל יומא ויומא, מסדר בהאי אפריון, סדורא דאתחזי ליה: סדורא קדמאה. אתנגיד מסטרא דימינא, אור קדמאה דאתגניז, ואתנטיל מסטרא דימינא, ועאל בהאי אפריון על ידא דיסודא חד, ועביד ביה שמושא. לבתר אפיק ההוא אפריון חד דיוקנא כגוונא דהאי אור, ודא הוא רזא דכתיב, יהי אור ויהי אור. כיון דאמר יהי אור, אמאי כתיב ויהי אור, לא אצטריך קרא למכתב, אלא ויהי כן, מהו ויהי אור. אלא, דההוא אור אפיק אור אחרא דאתחזי ליה, ודא איהו יומא קדמאה, מאינון עצי הלבנון.
«De los árboles del Líbano»: son los seis días de la Creación, cada uno de los cuales dispone en este palanquín el orden que le corresponde. Primer orden: desde el lado derecho se extendió la luz primordial que había sido ocultada. Fue tomada del lado derecho, entró en este palanquín por medio de un único fundamento y actuó en él. Después el palanquín produjo una imagen semejante a aquella luz. Este es el secreto de: «Sea la luz, y fue la luz». Si ya dijo «sea la luz», ¿por qué no escribió simplemente «y fue así»? Porque aquella luz produjo otra luz semejante a ella. Este es el primer día de los árboles del Líbano.
Zohar, Terumah 5:2
סדורא תניינא: אתנגיד מסטרא דשמאלא, פרישו דמיא, בנגידו דאשא תקיפא, ואתנטיל מסטרא דשמאלא, ועאל בהאי אפריון, ועביד ביה שמושא, ואפריש בין מיין דבסטר ימינא, ובין אינון מיין דבסטר שמאלא. לבתר אפיק ההוא אפריון, חד דיוקנא, כגוונא דיליה. ודא איהו רזא דכתיב, בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע ויהי כן. ודא איהו יומא תניינא מאינון עצי הלבנון.
Segundo orden: desde el lado izquierdo se extendió la separación de las aguas mediante el flujo de un fuego poderoso. Fue tomada del lado izquierdo, entró en el palanquín, actuó en él y separó las aguas del lado derecho de las aguas del lado izquierdo. Después el palanquín produjo una imagen semejante a ella. Este es el secreto de: «Entre las aguas debajo del firmamento y las aguas sobre el firmamento; y fue así». Este es el segundo día de los árboles del Líbano.
Zohar, Terumah 5:3
סדורא תליתאה: אתנגיד מסטרא דאמצעיתא, ומסטרא דימינא, חד יומא תליתאה, דעביד שלמא בעלמא. ומתמן אתמשיכו איבין לכלא, ודא עביד שמושא בהאי אפריון, ואפיק זינא לזיניה. זינא לעובדין סגיאין, זינא דאתחזי ליה, וכל דשאין ועשבין ואילנין בכמה חילין. ואשתאר דיוקניה תמן, ואפיק זינא ההוא אפריון, כההוא גוונא ממש, ודא איהו יומא תליתאה, דאתכליל מב' סטרין, מאינון עצי הלבנון.
Tercer orden: desde el lado central y desde el derecho se extendió el tercer día, que produce paz en el mundo. De allí se extendieron frutos para todos. Actuó en el palanquín y produjo cada especie según su propia especie, numerosas clases de obras, cada una como correspondía: hierbas, plantas y árboles con muchas fuerzas. Su imagen permaneció allí, y el palanquín produjo las especies exactamente según aquella forma. Este es el tercer día, incluido en ambos lados, de los árboles del Líbano.
Zohar, Terumah 5:4
סדורא רביעאה: אתנגיד ואתנהיר נהירו דשמשא, לאנהרא להאי אפריון, גו חשוך דיליה, ועאל ביה לאנהרא, ולא עביד ביה שמושא. עד יומא חמשאה, דאפיק האי אפריון ההוא שמושא דנהירו, דעאל ביה ביומא רביעאה, ואפיק ההוא אפריון בההוא גוונא ממש דההוא נהירו, ודא איהו יומא רביעאה חד מאינון עצי הלבנון.
Cuarto orden: se extendió y brilló la luz del sol para iluminar este palanquín dentro de su oscuridad. Entró en él para iluminarlo, pero todavía no actuó en él hasta el quinto día. Entonces el palanquín hizo salir el servicio de aquella luz que había entrado el cuarto día y produjo una imagen exactamente semejante a ella. Este es el cuarto día, uno de los árboles del Líbano.
Zohar, Terumah 5:5
סדורא חמישאה: אתנגיד חד משיכו, דרחישו דמיא, ועביד שמושא לאפקא ההוא נהירו, דסדורא דיומא רביעאה, ועביד בהאי אפריון שמושא, ואפיק זינין לזיניה, אינון דאתחזי כההוא גוונא ממש, והאי יומא שמש ההוא שמושא, יתיר מכל שאר יומין. וכלא תליא עד יומא שתיתאה, דאפיק אפריון כל מה דהוה גניז ביה, דכתיב, תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו'. ודא איהו יומא חמישאה, חד מאינון עצי הלבנון.
Quinto orden: se extendió una corriente que produjo el movimiento de las aguas y actuó para hacer salir la luz del orden del cuarto día. Operó dentro de este palanquín y produjo especies según sus especies, semejantes a aquella forma. Este día actuó más que los demás; pero todo permaneció suspendido hasta el sexto día, cuando el palanquín hizo salir cuanto estaba escondido en él, como está escrito: «Produzca la tierra seres vivientes según su especie…». Este es el quinto día, uno de los árboles del Líbano.
Zohar, Terumah 5:6
סדורא שתיתאה: דא איהו יומא, דאתקין כל האי אפריון, ולית ליה תקונא, ולית ליה תקפא, בר מהאי יומא. כד אתא האי יומא, אתתקן האי אפריון, בכמה רוחין, בכמה נשמתין, בכמה עולימתן שפירן בחיזו. אינון דאתחזון למיתב בהיכלא דמלכא. אוף איהו אתתקן בשפירו כל שאר יומין דהוו בקדמיתא, ואתקין לון בתיאובתא חדא, ברעותא בחדוה, תקונא דלעילא ותתא.
Sexto orden: este es el día que corrigió todo el palanquín. Este no recibe corrección ni fuerza sino de aquel día. Al llegar, el palanquín fue dispuesto con numerosos espíritus, numerosas almas y muchas jóvenes hermosas, dignas de habitar el Palacio del Rey. Él mismo fue adornado con la belleza de todos los días anteriores, los corrigió en un único deseo, con voluntad y alegría, perfección de arriba y de abajo.
Zohar, Terumah 5:7
כדין אתקדש האי אפריון, בקדושין עלאין ואתעטר בעטרוי, עד דסליק בסליקו דעטרא דנייחא, ואקרי שמא עלאה, שמא קדישא, דאיהי שבת. נייחא דכלא, תיאובתא דכלא, דבקותא דכלא, דעילא ותתא כחדא. וכדין כתיב, אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון.
Entonces el palanquín fue santificado con santidades superiores y coronado con sus coronas, hasta ascender mediante la Corona del Reposo. Fue llamado con el Nombre superior y santo: Shabat, reposo de todo, deseo de todo y adhesión de todo, arriba y abajo como uno. Entonces está escrito: «El rey Shelomó se hizo un palanquín con los árboles del Líbano».
Zohar, Terumah 5:8
אמר רבי שמעון, מאן דזכי בההוא אפריון, זכי בכלא, זכי למיתב בנייחא דצלא דקב"ה, כד"א, בצלו חמדתי וישבתי. והשתא דיתיבנא בצלא דנייחא דא, אית לן לאסתכלא דלא יתבינן אלא בצלא דקב"ה, גו ההוא אפריון. ואית לן לאעטרא האי אתר, בעטרין עלאין, עד דיתערון אילני דההוא אפריון, למיתי עלן בצלא אחרא.
Dijo Rabí Shimón: Quien merece aquel palanquín lo merece todo; merece sentarse en el reposo de la sombra del Santo, como está escrito: «Deseé Su sombra y me senté en ella». Ahora que estamos sentados bajo esta sombra de reposo, debemos contemplar que solo nos encontramos bajo la sombra del Santo, dentro de aquel palanquín. Debemos coronar este lugar con coronas superiores hasta que los árboles del palanquín despierten y extiendan sobre nosotros otra sombra.
Ficha editorial de este texto
