Zohar Tetzaveh 5
Zohar, Tetzaveh 5:1
ות"ח, אלמלא חולקא יהב לכלא, מקטרגא לא יכיל ליה לבתר, ואי תימא אמאי אבאיש ליה קודשא בריך הוא. אלא, בגין דגרים לכסיא נהורא ולאתחפיא, ואיהו לא קריב קרבנא אחרא, לאתזנא ביה אחרנין, אלא עולה, דסלקא לעילא, ועל דא כתיב, ככה יעשה איוב כל הימים, דאלמלא סטרא אחרא אתזנת בחולקא, אתעבר מעל מקדשא ואסתלק מניה, וסטרא דקדושה הוה סליק לעילא לעילא.
Ven y observa: si se hubiera dado una porción a cada lado, el Acusador no habría podido prevalecer después. Y acaso preguntes: ¿por qué el Santo, bendito sea, permitió que le hiciera daño? Porque Job causó que la Luz quedara cubierta y velada. No acercaba otra ofrenda de la cual pudieran alimentarse los otros lados, sino únicamente holocaustos, que ascienden por completo hacia arriba. Por ello está escrito: «Así hacía Job todos los días». Si el Otro Lado hubiera recibido alimento de su porción, se habría apartado del Santuario y alejado de él, mientras el lado de la santidad habría ascendido más y más.
Zohar, Tetzaveh 5:2
אבל איהו לא בעא דאתהני אחרא מקרבניה, ואעדי גרמיה מניה. מנא לן. דכתיב, וסר מרע. ועל דא קריב תדיר עולה, דהא עולה לא אתהני מניה סטרא אחרא לעלמין. ובגין כך, כל מה דנטיל לבתר, מדידיה נטיל. ועל דא איוב גרים לחפיא ערלה על ברית קיימא, דלא הוה אעדי מניה. ובגין כך קודשא בריך הוא אתער לההוא מקטרגא, דכתיב השמת לבך על עבדי איוב.
Pero Job no quiso que el otro lado obtuviera beneficio de su ofrenda y se apartó de él. ¿De dónde lo sabemos? Porque está escrito: «Y se apartaba del mal». Por eso ofrecía continuamente holocaustos, pues del holocausto el Otro Lado nunca obtiene beneficio. En consecuencia, todo lo que después tomó, lo tomó de lo que le correspondía. Así Job hizo que el prepucio cubriera el Pacto permanente, porque no lo había apartado de él. Por eso el Santo, bendito sea, despertó contra él al Acusador, como está escrito: «¿Has puesto tu corazón sobre Mi siervo Job?».
Zohar, Tetzaveh 5:3
ת"ח, כד בעא קב"ה לאתאחדא בהו בישראל במצרים, לא קיימא שעתא. בגין דערלה חפיא נהורא, עד זמנא דההוא מקטרגא הוה נטיל דיליה מאיוב, ועל דא פקיד ליה קב"ה למיכליה לההוא פסח בבהילו, עד דההוא סטרא אחרא אשתדל ביה באיוב, ופקיד לאתעברא ערלה מנייהו, וכדין אתאחד קב"ה בישראל, וההוא סטרא אחרא אתפרש מן קדשא, ואשתדל ביה באיוב, ונטיל מדיליה. וכדין פסח הוא ליי' ודאי. דעד השתא לא הוה פסח ליי'. זכאין אינון דידעי ומיחדי יחודא דמאריהון כדקא יאות.
Ven y observa: cuando el Santo, bendito sea, quiso unirse a Israel en Egipto, la hora todavía no era propicia, porque el prepucio cubría la Luz. Esto continuó hasta que el Acusador tomó de Job la porción que le correspondía. Por eso el Santo, bendito sea, ordenó que el sacrificio de Pésaj se comiera apresuradamente, mientras el Otro Lado se ocupaba de Job; y ordenó que Israel se quitara el prepucio. Entonces el Santo, bendito sea, se unió a Israel; el Otro Lado se separó de la santidad, se ocupó de Job y tomó lo que le correspondía. Solo entonces fue verdaderamente «Pésaj para YHVH», pues hasta aquel momento todavía no lo era. Dichosos quienes saben realizar debidamente la unificación de su Señor.
Zohar, Tetzaveh 5:4
כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך, וכתיב בתריה את חג המצות תשמר. מאי האי לגבי האי. אלא הכי אוקמוה, מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכו"ם איהו.
Está escrito: «No te harás dioses de fundición», e inmediatamente después: «Guardarás la fiesta de los panes ázimos». ¿Qué relación existe entre ambos versículos? Los compañeros ya lo explicaron: quien come jametz durante Pésaj es como quien practica la idolatría.
Zohar, Tetzaveh 5:5
ת"ח, כד נפקו ישראל ממצרים נפקו מרשו דלהון, מרשו אחרא, מההוא רשו דאקרי חמץ, נהמא בישא. וע"ד אקרי כו"ם הכי, ודא איהו רזא דיצר הרע, פולחנא נוכראה, דאקרי אוף הכי שאור. ודא איהו יצר הרע, דהכי איהו יצר הרע בבר נש, כחמיר בעיסה, עאל במעוי דבר נש זעיר זעיר, ולבתר אסגי ביה, עד דכל גופא אתערב בהדיה. ודא איהו כו"ם. ועל דא כתיב, לא יהיה בך אל זר. אל זר ודאי.
Ven y observa: cuando Israel salió de Egipto, salió del dominio de ellos, de un dominio ajeno llamado jametz, el pan maligno. Por eso la idolatría recibe también ese nombre. Este es el secreto del impulso al mal y del culto extranjero, que igualmente se llama levadura. Este es el impulso al mal dentro del hombre: actúa como la levadura en la masa; entra poco a poco en las entrañas del hombre y después crece dentro de él, hasta mezclarse con todo su cuerpo. Esto es idolatría. Por ello está escrito: «No habrá en ti dios extraño». Un dios extraño, ciertamente.
Ficha editorial de este texto
