Zohar Toldot 5
Zohar, Toldot 5:1
(מדרש הנעלם) ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. רבי יצחק פתח, הדודאים נתנו ריח וגו'. ת"ר, לעתיד לבא, הקב"ה מחיה את המתים, וינער אותם מעפרם, שלא יהיו בנין עפר, כמות שהיו בתחלה, שנבראו מעפר ממש, דבר שאינו מתקיים, הה"ד וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.
(Midrash HaNeelam) «Estas son las generaciones de Isaac, hijo de Abraham; Abraham engendró a Isaac». Rabí Yitzjak abrió diciendo: «Las mandrágoras exhalaron su fragancia…». Nuestros maestros enseñaron: En el futuro, el Santo, bendito sea, resucitará a los muertos y los sacudirá del polvo, para que ya no sean una construcción de polvo como al principio, cuando fueron creados literalmente del polvo, una materia que no perdura. Así está escrito: «Y YHVH Elohim formó al hombre del polvo de la tierra».
Zohar, Toldot 5:2
ובאותה שעה יתנערו מעפר, מאותו הבנין, ויעמדו בבנין מקויים, להיות להם קיומא, הה"ד התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, יתקיימו בקיומא. ויעלו מתחת לארץ, ויקבלו נשמתם בארץ ישראל. באותה שעה, יציף קב"ה, כל מיני ריחין שבג"ע עליהם, הה"ד הדודאים נתנו ריח.
En aquel momento serán sacudidos del polvo y de aquella estructura, y se levantarán con una estructura perdurable, para poseer existencia estable, como está escrito: «Sacúdete del polvo, levántate y siéntate, Jerusalén». Permanecerán con existencia firme, subirán desde debajo de la tierra y recibirán sus almas en la Tierra de Israel. Entonces el Santo, bendito sea, hará fluir sobre ellos toda clase de fragancias del Jardín del Edén, como está escrito: «Las mandrágoras exhalaron su fragancia».
Zohar, Toldot 5:3
אמר רבי יצחק, אל תקרי הדודאים, אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה, שהם דודים ורעים זה עם זה. רב נחמן אמר, דודאים ממש, מה הדודאים מולידים אהבה בעולם, אף הם מולידים אהבה בעולם. ומאי נתנו ריח, כשרון מעשיהם, לדעת ולהכיר לבוראם.
Dijo Rabí Yitzjak: No leas «las mandrágoras» —ha-dudaím—, sino «los amados» —ha-dodim—: el cuerpo y el alma, que son amados y compañeros uno del otro. Rav Najmán dijo: Se refiere literalmente a las mandrágoras; así como estas despiertan amor en el mundo, ellos también despertarán amor en el mundo. ¿Qué significa «exhalaron su fragancia»? La rectitud de sus obras, mediante la cual conocerán y reconocerán a su Creador.
Zohar, Toldot 5:4
ועל פתחינו: אלו פתחי שמים, שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים. כל מגדים: אלו הנשמות. חדשים גם ישנים: אותם שיצאו נשמתם מהיום כמה שנים, ואותם שיצאו נשמתם מימים מועטים, וזכו בכשרון מעשיהם, להכנס בעולם הבא, כלם עתידים לירד בבת אחת, להכנס בגופות המוכנים להם.
«Y junto a nuestras puertas»: son las puertas del cielo, abiertas para hacer descender las almas a los cuerpos. «Toda clase de delicias»: son las almas. «Nuevas y también antiguas»: las almas que partieron hace muchos años y las que salieron hace pocos días, y que por la rectitud de sus obras merecieron entrar en el Mundo Venidero; todas están destinadas a descender de una vez e ingresar en los cuerpos preparados para ellas.
Zohar, Toldot 5:5
אמר רבי אחא בר יעקב, בת קול יוצאת ואומרת, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. צפנתי אותם, באותם העולמות. לך: בשבילך, בשביל שאתה גוף קדוש ונקי. ד"א הדודאים, אלו מלאכי שלום. נתנו ריח, אלו הנשמות, שהם ריח העולם. נתנו: שבקו, כד"א ולא נתן סיחון את ישראל.
Dijo Rabí Aja bar Yaakov: Una Voz Celestial sale y proclama: «Nuevas y también antiguas, amado mío, he guardado para ti». Las he guardado en aquellos mundos. «Para ti»: por tu causa, porque eres un cuerpo santo y puro. Otra explicación: «Las mandrágoras» son los ángeles de paz. «Exhalaron su fragancia» son las almas, que constituyen la fragancia del mundo. «Exhalaron» —natnú— significa «dejaron», como en: «Sijón no dejó pasar a Israel».
Zohar, Toldot 5:6
דתאנא אמר רבי יהודה, שלש כתות של מלאכי השרת, הולכים בכל חדש ובכל שבת, ללוות לנשמה עד מקום מעלתה. ובמאן נוקים על פתחינו כל מגדים. אמר רבי יהודה, אלו הן הגופות, שהם עומדים בפתחי קברות לקבל נשמתן. ודומ"ה נותן פתקא דחשבנא, והוא מכריז ואומר, רבונו של עולם, חדשים גם ישנים, אותם שנקברו מכמה ימים, ואותם שנקברו מזמן מועט, כלם צפנתי לך, למיפק להו בחושבנא.
Se enseñó que Rabí Yehudá dijo: Tres grupos de ángeles servidores van cada Rosh Jódesh y cada Shabat para acompañar al alma hasta el lugar correspondiente a su elevación. ¿Cómo interpretamos «junto a nuestras puertas toda clase de delicias»? Dijo Rabí Yehudá: Son los cuerpos, que permanecen a las puertas de las tumbas para recibir sus almas. Dumá entrega el registro de la cuenta y proclama: «Señor del mundo, nuevas y también antiguas: las que fueron enterradas hace muchos días y las que fueron enterradas recientemente, todas las he guardado para Ti, para hacerlas salir según la cuenta».
Zohar, Toldot 5:7
אמר רב יהודה אמר רב, עתיד הקב"ה, לשמוח באותו זמן, עם הצדיקים, להשרות שכינתו עמהם, והכל ישמחו באותה שמחה, הה"ד ישמח ה' במעשיו. א"ר יהודה, עתידים הצדיקים באותו זמן, לברא עולמות, ולהחיות מתים. אמר ליה רבי יוסי, והתנן אין כל חדש תחת השמש. א"ל רבי יהודה, ת"ש, בעוד שהרשעים בעולם, וירבו, כל העולם אינו בקיום, וכשהצדיקים בעולם, אזי העולם מתקיים. ועתידים להחיות מתים, כדקאמרן, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, כדכתיב לעיל.
Dijo Rav Yehudá en nombre de Rav: En aquel tiempo el Santo, bendito sea, se alegrará con los justos, hará reposar Su Shejiná entre ellos y todos participarán de aquella alegría, como está escrito: «Se alegrará YHVH en Sus obras». Dijo Rabí Yehudá: En aquel tiempo los justos están destinados a crear mundos y resucitar muertos. Le dijo Rabí Yosí: ¿Acaso no aprendimos que «no hay nada nuevo bajo el sol»? Le respondió Rabí Yehudá: Ven y escucha. Mientras los malvados existen y se multiplican en el mundo, el mundo entero carece de estabilidad; cuando los justos están en él, el mundo se sostiene. Ellos están destinados a resucitar muertos, como se ha dicho: «Aún se sentarán ancianos y ancianas en las plazas de Jerusalén, cada uno con su bastón en la mano por la abundancia de sus días», conforme a lo escrito anteriormente.
Zohar, Toldot 5:8
באותו זמן, ישיגו הצדיקים דעת שלמה, דאמר רבי יוסי, ביומא דיחדי קודשא בריך הוא בעובדוי, זמינין אינון צדיקיא, למנדע ליה בלבהון, וכדין יסגי סכלתנו בלבהון, כאילו חזו ליה בעינא, הדא הוא דכתיב, ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה וגו'. ושמחת הנשמה בגוף, יתר מכולם, על שיהיו שניהם קיימים, וידעו וישיגו את בוראם, ויהנו מזיו השכינה, וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא. הה"ד, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אלו הם תולדות השמחה, והשחוק, שיהא בעולם באותו זמן. בן אברהם, היא הנשמה הזוכה לכך, ולהיות שלימה במעלתה. אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם.
En aquel tiempo los justos alcanzarán conocimiento perfecto. Dijo Rabí Yosí: El día en que el Santo, bendito sea, se regocije en Sus obras, los justos conocerán al Santo en sus corazones y la comprensión aumentará en ellos como si lo contemplaran con los ojos. Así está escrito: «Y dirán en aquel día: He aquí, este es nuestro Elohim…». La alegría del alma dentro del cuerpo será mayor que todas las demás, porque ambos existirán, conocerán y alcanzarán a su Creador y disfrutarán del resplandor de la Shejiná. Este es el bien reservado para los justos en el futuro. Este es el sentido de «Estas son las generaciones de Isaac, hijo de Abraham»: son las generaciones de la alegría y la risa que existirán entonces en el mundo. «Hijo de Abraham» es el alma que merece aquello y alcanza la perfección de su grado. «Abraham engendró a Isaac»: el alma engendra esta alegría y esta risa en el mundo.
Zohar, Toldot 5:9
א"ר יהודה לרבי חייא, הא דתנינן דעתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים לעתיד לבא, מאי היא. אמר ליה, עד לא אזלית קמי אינון מלאכין קדישין, מארי מתניתין, הכי שמיע לי, כיון דשמעית הא דאמר רבי אלעזר, אתישבא בלבאי, דא"ר אלעזר, סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי דכתיב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. ודא הוא דתנן ניזונין. ואמר רבי אלעזר באתר חד תנינן נהנין, ובאתר אחרא תנינן ניזונין, מאי בין האי להאי. אלא הכי אמר אבוי, הצדיקים שלא זכו כל כך, נהנין מאותו זיו, שלא ישיגו כל כך, אבל הצדיקים שזכו, נזונין, עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתיה אלא זו, וזו היא הסעודה והאכילה. ומנא לן הא, ממשה, דכתיב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה. מ"ט לחם לא אכל, ומים לא שתה. מפני שהיה נזון מסעודה אחרת, מאותו זיו של מעלה, וכהאי גוונא סעודתן של צדיקים לעתיד לבא.
Dijo Rabí Yehudá a Rabí Jiyá: Aquello que aprendimos, que en el futuro el Santo, bendito sea, preparará un banquete para los justos, ¿qué significa? Le respondió: Antes de acudir ante aquellos santos ángeles, maestros de la Mishná, había oído una explicación; pero cuando escuché lo dicho por Rabí Elazar, quedó asentado en mi corazón. Rabí Elazar dijo: El banquete de los justos en el futuro es como está escrito: «Contemplaron a Elohim, comieron y bebieron». Esto es lo que enseñamos cuando decimos que «se alimentan». En un lugar aprendimos que «disfrutan» y en otro que «se alimentan». ¿Cuál es la diferencia? Su padre explicó: los justos que no alcanzaron un mérito tan elevado disfrutan de aquel resplandor, pero no alcanzan tanto; los justos que merecieron más se alimentan de él hasta alcanzar una percepción perfecta. No hay otra comida ni bebida que esta; este es el banquete y esta es la alimentación. ¿De dónde lo sabemos? De Moisés, pues está escrito: «Permaneció allí con YHVH cuarenta días y cuarenta noches; no comió pan ni bebió agua». ¿Por qué no comió pan ni bebió agua? Porque se alimentaba de otro banquete, de aquel resplandor superior. De este modo será el banquete de los justos en el futuro.
Zohar, Toldot 5:10
אמר רבי יהודה סעודת הצדיקים לעתיד לבא, לשמוח בשמחתו, הה"ד ישמעו ענוים וישמחו. רב הונא אמר מהכא, וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו. אמר רבי יצחק, האי והאי איתא לעתיד לבא. ותאנא אמר רבי יוסי, יין המשומר בענביו, מששת ימי בראשית, אלו דברים עתיקים, שלא נגלו לאדם, מיום שנברא העולם, ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבא, וזו היא השתיה ואכילה, ודאי דא היא.
Dijo Rabí Yehudá: El banquete de los justos en el futuro consiste en alegrarse en Su alegría, como está escrito: «Lo oirán los humildes y se alegrarán». Rav Huna lo aprendió de aquí: «Se alegrarán todos los que se refugian en Ti; cantarán eternamente». Dijo Rabí Yitzjak: Ambas cosas existirán en el futuro. Rabí Yosí enseñó: «El vino conservado en sus uvas desde los seis días de la Creación» son los misterios antiguos que no fueron revelados al ser humano desde el día de la creación del mundo y que serán revelados a los justos en el futuro. Esta es la bebida y la comida; ciertamente, eso es.
Zohar, Toldot 5:11
אמר רבי יהודה ברבי שלום, א"כ מהו לויתן, ומהו השור, דכתיב, כי בול הרים ישאו לו. אמר רבי יוסי, והא כתיב בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים. הא הכא תלתא, אלא רמז הוא, דקא רמז על מלכוותא. אמר רבי תנחום לית למימר, על מה דאמרו רבנן, ודאי כך היא.
Dijo Rabí Yehudá, hijo de Rabí Shalom: Entonces, ¿qué son el Leviatán y el toro, acerca del cual está escrito: «Los montes le producen alimento»? Dijo Rabí Yosí: También está escrito: «En aquel día YHVH castigará con Su espada dura, grande y fuerte al Leviatán, serpiente huidiza, y al Leviatán, serpiente tortuosa, y matará al monstruo que está en el mar». Aquí aparecen tres. Es, por tanto, una alusión a los reinos. Dijo Rabí Tanjum: No debemos rechazar lo que dijeron los Sabios; ciertamente es así.
Zohar, Toldot 5:12
אמר רבי יצחק, אנא הוינא קמיה דרבי יהושע, ושאילנא האי מלה, אמרנא האי סעודתא דצדיקיא לעתיד לבא, אי כך הוא, לא אתיישבא בלבאי, דהא אמר רבי אלעזר, סעודת הצדיקים לעתיד לבא, כהאי גוונא דכתיב, ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו. אמר רבי יהושע שפיר קאמר רבי אלעזר, וכך הוא.
Dijo Rabí Yitzjak: Yo estaba ante Rabí Yehoshúa y le pregunté acerca de este asunto. Le dije: Si el banquete de los justos en el futuro ha de entenderse literalmente de ese modo, no se asienta en mi corazón, pues Rabí Elazar dijo que será como está escrito: «Contemplaron a Elohim, comieron y bebieron». Rabí Yehoshúa respondió: Rabí Elazar habló correctamente; así es.
Zohar, Toldot 5:13
עוד אמר רבי יהושע, האי מהימנותא, דאמרו רבנן לרובא דעלמא, דזמינין אינון בהאי סעודתא דלויתן וההוא תורא, ולמשתי חמרא טב, דאתנטר מכד אתברי עלמא, קרא אשכחו ודרשו, דכתיב ואכלתם לחמכם לשובע, דאמר רבי זירא, כל מיני פיתוי, פתה הקב"ה לישראל, להחזירם למוטב, ודא הוא יתיר מכלהון, דאמר להו ואכלתם לחמכם לשובע. ובקללות, ואכלתם ולא תשבעו, ודא קשיא להו מכלהו. מ"ט, דכתיב מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים וגו'. אמר רבי זירא, מלמד, דמשום האכילה מסרו נפשם למות בידם. כיון שראה הקב"ה תאותם, אמר להם, אם תשמעו לקול המצות, ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם. כה"ג, חמו רבנן דגלותא אתמשך, אסתכמו על קראי דאורייתא, ואמרו דזמינין למיכל ולמחדי בסעודתא רבה, דזמין קודשא בריך הוא למעבד להו, וע"ד רובא דעלמא סבלו גלותא בגין ההיא סעודתא.
Añadió Rabí Yehoshúa: Esta creencia que los Sabios comunicaron a la mayoría del pueblo —que participarán en un banquete de Leviatán y de aquel toro y beberán un vino excelente conservado desde la creación del mundo— la apoyaron en versículos de la Torá. Está escrito: «Comeréis vuestro pan hasta saciaros». Dijo Rabí Zeirá: El Santo, bendito sea, atrajo a Israel con toda clase de promesas para devolverlo al buen camino, y esta fue la mayor: «Comeréis vuestro pan hasta saciaros». Entre las maldiciones está: «Comeréis y no os saciaréis», lo cual les resultaba más duro que todas las demás. ¿Por qué? Porque está escrito: «¡Ojalá hubiéramos muerto por mano de YHVH en la tierra de Egipto…!». Rabí Zeirá dijo: Esto enseña que por causa de la comida estaban dispuestos a entregarse a la muerte. Al ver su deseo, el Santo les dijo: «Si escucháis la voz de los mandamientos, comeréis hasta saciaros», para tranquilizarlos. Del mismo modo, cuando los Sabios vieron que el exilio se prolongaba, apoyándose en los versículos de la Torá dijeron que estaban destinados a comer y alegrarse en un gran banquete que el Santo, bendito sea, prepararía para ellos. Por ello gran parte del pueblo soportó el exilio aguardando aquel banquete.
Zohar, Toldot 5:14
אמר רבי יוחנן, לית לן לסתור מהימנותא דכלא, אלא לקיימא ליה, דהא אורייתא אסהידת עלוי, דהא אנן ידעין מהימנותא דצדיקיא, וכסופא דלהון מאי היא, דכתיב נגילה ונשמחה בך, ולא באכילה. נזכירה דודיך מיין. וההיא סעודתא דזמינין בה, יהא לן חולק למהני מנה, וזו היא השמחה והשחוק. ואלה תולדות יצחק, שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא, אברהם הוליד את יצחק, זכות הנשמה, מוליד השחוק הזה, והשמחה בעולם.
Dijo Rabí Yojanán: No debemos quebrantar la fe de todos, sino confirmarla, pues la Torá da testimonio de ello. Sin embargo, sabemos cuál es la fe y el anhelo de los justos, como está escrito: «Nos alegraremos y nos regocijaremos en Ti», no en la comida; «recordaremos Tus amores más que el vino». Que tengamos parte y podamos disfrutar de aquel banquete preparado para ellos. Esta es la alegría y la risa. «Estas son las generaciones de Isaac»: los justos reirán en el futuro. «Abraham engendró a Isaac»: el mérito del alma engendra esta risa y esta alegría en el mundo.
