Zohar Tzav 5
Zohar, Tzav 5:1
(רעיא מהימנא) פקודא לעשות העולה כמשפטה, ועלה אתמר זאת תורת העולה וגו'. חמש אשים הוו נחתין על קרבנא. אש אוכל ואינו שותה. אש שותה ואינו אוכל. אש אוכל ושותה. אש אוכל לחים ויבשים. אש שאינו אוכל ואינו שותה. לקבלייהו אינון, זאת תורת העולה, חד. היא העולה על מוקדה, ב'. על המזבח, ג'. כל הלילה, ד'. ואש המזבח תוקד בו ה'.
(Raayá Mehemná) El precepto consiste en preparar el holocausto conforme a su ley. Acerca de él está escrito: «Esta es la ley del holocausto…». Cinco clases de fuego descendían sobre la ofrenda: un fuego que come y no bebe; un fuego que bebe y no come; un fuego que come y bebe; un fuego que consume lo húmedo y lo seco; y un fuego que no come ni bebe. Frente a ellos aparecen cinco expresiones: «Esta es la ley del holocausto», una; «es el holocausto sobre su fogón», dos; «sobre el altar», tres; «toda la noche», cuatro; «y el fuego del altar arderá en él», cinco.
Zohar, Tzav 5:2
ואוקמוה מארי מתניתין, עולה כולה סלקא לגבוה. ודא בינה, ה', ה' מראות דילה. י', בת יחידה, ומראה כבוד יי' כאש אוכלת. ו' אור דבת עינא, והיא אש שותה כל מיין דאורייתא, ואוכלת כל קרבנין דצלותא. ואוכלת לחין ויבשין, אינון פשטי דאורייתא דאינון כעצים יבשים. ורזי אורייתא אינון כעצים לחים. והאי איהו אש אוכלת לחין ויבשין.
Los maestros de la Mishná explicaron: el holocausto asciende enteramente hacia lo Alto. Este es Biná, la He, con sus cinco visiones. La Yod es la Hija única, y «la apariencia de la gloria de YHVH era como fuego consumidor». La Vav es la luz de la pupila; ella es un fuego que bebe todas las aguas de la Torá y consume todas las ofrendas de la oración. Come lo húmedo y lo seco: los sentidos literales de la Torá son como maderas secas, mientras los secretos de la Torá son como maderas húmedas. Este es el fuego que consume lo húmedo y lo seco.
Zohar, Tzav 5:3
ועוד אוכלת לחין, כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא, על מצות עשה. ויבשין, כל קרבנין דהוו קרבין בצלותא, על מצות לא תעשה. והאי איהו, סקילה שריפה הרג וחנק, על מצות עשה, ועל מצות לא תעשה, אלין אינון קרבניא דשכינתא, צלותא, דפקודין דעשה ולא תעשה. ולקבל ה' מראות אלין, תקינו חמש צלותי ביומא דכפורי. ולקבל בת עינא, אינון עשרת ימי התשובה, ה' לקבל אור דבת עינא. ה' ענויין, לקבל ה' בתראה.
Además, consume lo húmedo: todas las ofrendas acercadas mediante la oración por los preceptos positivos; y lo seco: todas las ofrendas acercadas mediante la oración por los preceptos negativos. Estos corresponden a lapidación, fuego, espada y estrangulación, por los preceptos positivos y negativos. Tales son las ofrendas de la Shejiná: las oraciones correspondientes a los mandamientos de hacer y de no hacer. Frente a esas cinco visiones se establecieron cinco oraciones en Yom Kipur. Frente a la pupila están los diez días de retorno; cinco corresponden a la luz de la pupila y los cinco ayunos corresponden a la He final.
Zohar, Tzav 5:4
פקודא בתר דא, לעשות החטאת כמשפטה. תנאים ואמוראים, אתון דמסטרא דמדות דקודשא ב"ה אתיתו, דטרחתון סגי לנקאה ברתא דילי דאיהי הלכה, מאלין קליפין, דערב רב, קושיין בישין, דלית לון תירוץ, ולא פרוקא, דעלייהו אתמר, מעות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להמנות, אלא אתמר תיקו בהון. וכל תיקו דאסורא לחומרא, ואיהו תיקו חסר ן' דלית ליה תקון. חסר נון, דאיהי עלמא דאתי, דתיקו דעלמא דאתי, שתיקה. כגון שתוק כך עלה במחשבה.
El precepto siguiente consiste en preparar la ofrenda por el pecado conforme a su ley. Tanaítas y amoraítas, vosotros que procedéis del lado de las cualidades del Santo, bendito sea, os habéis esforzado grandemente por limpiar a Mi hija, la Halajá, de las cáscaras de la multitud mezclada: preguntas malignas que no poseen respuesta ni resolución, acerca de las cuales está escrito: «Lo torcido no puede enderezarse y lo que falta no puede contarse». Sobre ellas solo se dice תיקו —teikú, «queda sin resolver»—. Todo teikú relativo a una prohibición se decide con rigor; pero teikú está escrito sin la Nun, porque carece de tikkún, rectificación. Le falta la Nun, que alude al Mundo Venidero, pues el tikkún del Mundo Venidero es el silencio, como en: «Calla; así surgió en el Pensamiento».
Zohar, Tzav 5:5
ואית קושיין דאינון לבושין דהלכה, דאתמר בהון משבצות זהב. הה"ד, כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. ואתון, פסקין לון בכמה פסקות, ולבתר מתקנין ומפרקין לון בכמה פרוקין.
Hay también preguntas que son las vestiduras de la Halajá, acerca de las cuales está escrito: «engastes de oro». Este es el sentido de: «Toda la gloria de la hija del Rey está en su interior; de engastes de oro es su vestido». Vosotros las dividís mediante numerosas decisiones y después las componéis y resolvéis con numerosas respuestas.
Zohar, Tzav 5:6
ואי חסר שום פסק ממתניתין, כמה דאוקמוה זה חסר מן המשנה, אתון מתקנין לון, והאי הוא חסרון שיוכל להמנות. ואי ייתי טפש ויפיק שום ביש על ההוא אומנא דחתיך לבושין, ויימא וכי אורייתא איהי חסר, והא כתיב תורת יי' תמימה, תמימה בכל אברין דגופא, דאינון רמ"ח פקודין. הה"ד כלך יפה רעיתי ומום אין בך. תמימה בלבושהא, ואיך חסר מן המשנה.
Cuando falta alguna decisión en la Mishná, como dijeron: «Esto falta en la Mishná», vosotros la rectificáis. Esta es una carencia que puede contarse. Y si viniera un necio a difamar al artesano que corta las vestiduras y dijera: «¿Acaso la Torá es defectuosa? Está escrito: “La Torá de YHVH es perfecta”». Es perfecta en todos los miembros del cuerpo, que son los 248 preceptos, como está escrito: «Toda tú eres hermosa, amada mía, y no hay defecto en ti». Es perfecta en sus vestiduras. ¿Cómo, entonces, podría faltar algo en la Mishná?
Zohar, Tzav 5:7
אתון תימרון ליה, דוק ותשכח חתיכה, ותשכח לה מעורבת בשאר פסקות ומשניות. דאורח אומנא למחתך לבושין בכמה חתיכות, ותלמיד דלאו איהו בקי למקשר ההלכה באלין חתיכות, מתחלפי ליה פסקות וקושיין, ולא אשכח לון פרוקא. עד דייתי אומנא, ופריק לון כל אלין ספקות דלהון. בההוא זמנא, הלכה דאיהי ברתא, סליקת קדם מלכא, שלימא בכלא, בגופא בלבושא ובתכשיטהא, ואתקיים בה וראיתיה לזכור ברית עולם. ולזמנין אית לאומנא תלמיד בקי, דישדר ליה לתקנא לון.
Le responderéis: «Examina cuidadosamente y encontrarás el fragmento; lo hallarás mezclado entre otras decisiones y mishnayot». El artesano acostumbra cortar las vestiduras en numerosos fragmentos. El discípulo que no sabe enlazar la Halajá mediante esos fragmentos confunde las decisiones con las preguntas y no encuentra solución, hasta que llega el artesano y resuelve todas sus dudas. Entonces la Halajá, que es la Hija, asciende ante el Rey completa en todo: en cuerpo, vestido y adornos. Se cumple en ella: «La contemplaré para recordar el pacto eterno». En ocasiones el artesano posee un discípulo experto, al que envía para rectificarlas.
Zohar, Tzav 5:8
קמו כלהו ואמרו, ודאי אנת הוא אומנא ר"מ. דאתמר בך משה קבל תורה מסיני, ומתמן ואילך כלהו תלמידים אינון דילך, מן יהושע עד סוף כל דרין. הדא הוא דאמר ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, עד סוף כלהו. תלמיד בקי דילך מאן הוא הא חזינא דאתמר, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו.
Todos se levantaron y dijeron: «Ciertamente, tú eres el artesano, Raayá Mehemná. Acerca de ti está dicho: “Moisés recibió la Torá en el Sinaí”; desde entonces todos son discípulos tuyos, desde Yehoshúa hasta el final de las generaciones. Esto es: “Y la transmitió a Yehoshúa, Yehoshúa a los ancianos, y los ancianos a los profetas”, hasta el final de todos. ¿Quién es tu discípulo experto? Hemos visto que se enseñó: “Todo quedará depositado hasta que venga Elías”».
Zohar, Tzav 5:9
אמר לון, ודאי הכי הוא, דאיהו תלמיד חבר, דעליה אתמר בן אהרן הכהן. כגוונא דאתמר באהרן הוא יהיה לך לפה, הכי נמי בריה, יהיה לי לפה, דאיהי אורייתא דבעל פה. בגין דהיכי דהוינא בקדמיתא כבד פה וכבד לשון, והכי יוקים לי קודשא ב"ה, כבד פה באורייתא דבע"פ, וכבד לשון באורייתא שבכתב, דלא יימרון אלין דלא אשתמודעין לי, אחרא איהו. ואליהו הוא יהיה לי לפה, ייתי לתקנא כל אלין ספקות, ולפרקא לון.
Él les respondió: «Ciertamente es así. Elías es un discípulo-compañero, acerca del cual está escrito: “Hijo de Aarón, el sacerdote”. Así como se dijo de Aarón: “Él será para ti como boca”, también su hijo será para Mí como boca: la Torá Oral. Pues así como al principio fui “pesado de boca y pesado de lengua”, el Santo, bendito sea, me hará nuevamente pesado de boca en la Torá Oral y pesado de lengua en la Torá Escrita, para que quienes no me reconozcan no digan que soy otro. Elías será para Mí como boca: vendrá a rectificar todas estas dudas y a resolverlas».
Zohar, Tzav 5:10
בההוא זמנא, זאת תורת העולה, ברתא, דהות מהדקא שפלה בגלותא, סליקת על כל דרגין דלעילא, הה"ד רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, וסליקו דילה תהא לאבא דאיהו לימינא חסד, דביה הרוצה להחכים ידרים, מתמן חכמ"ה, כ"ח מ"ה.
En aquel tiempo, «esta es la ley del holocausto»: la Hija, que había sido oprimida y humillada en el exilio, ascenderá por encima de todos los grados superiores, como está escrito: «Muchas hijas han realizado proezas, pero tú las superas a todas». Su ascenso será hacia el Padre, situado a la derecha, Jésed, pues «quien quiera hacerse sabio, que se dirija al sur». De allí procede חכמה —Jojmá—, כח מה, «la fuerza de MA».
Zohar, Tzav 5:11
אמר חד תנא, בודאי בגין דא אתמר בך, מוליך לימין משה בגין כלה דילך, דלא יהא לך שלימו אלא בה. דכד אנת תהא שלימא בה, אתמר בך פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות. במראה: כגוונא דכלה דאתפשטת מלבושהא, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח אברים דילה, ולא כסיאת אבר חד מנה. והאי איהו במראה רמ"ח בחושבן.
Un tanaíta dijo: «Ciertamente, por esto fue dicho acerca de ti: “El que hace avanzar a la derecha de Moisés”, por causa de tu Novia, pues no alcanzarás plenitud sino mediante ella. Cuando estés completo con ella, se cumplirá en ti: “Boca a boca hablo con él, en visión y no por enigmas”. “En visión” —במראה—, como una novia que se despoja de sus vestidos y se une a su esposo con proximidad de carne, mediante sus 248 miembros, sin cubrir uno solo. Este es el secreto de במראה, cuyo valor numérico es 248».
Zohar, Tzav 5:12
אמר בוצינא קדישא, בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו, דאתמר בה במראה, דאיהו לך המראה הגדול בסנה, דאדכר ביה חמשה זמנין הסנה. וכען אתגליא לך חיזו דא, ברמ"ח פקודין, דאינון בחמשה חומשי תורה. ולא בחידות, דאינון לבושין דילה, דבהון חזו כל נביאי. דלית ארח לאתגלאה כלה בקירוב בשר, אלא לחתן דילה.
La Lámpara Santa dijo: «Al principio se te manifestó aquella visión de la que se dice במראה, “en visión”: fue para ti “la gran visión” de la zarza, en cuyo relato la palabra “zarza” aparece cinco veces. Ahora se te revela esta visión por medio de los 248 preceptos contenidos en los cinco libros de la Torá. “Y no por enigmas”: estos son sus vestidos, mediante los cuales contemplaron todos los profetas. Porque la Novia no puede revelarse con proximidad de carne sino a su Esposo».
Zohar, Tzav 5:13
בההוא זמנא יתקיים בהו, ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו. כגון אדם ואשתו דכבר אתעבר ערבוביא בישא, ערב רב, קושיא בישא מעלמא, דאינון עריין דקב"ה ושכינתיה, עריין דישראל. כ"ש עריין דילך רעיא מהימנא. ומהלכה דילך. דבגינייהו צריך לכסאה רזין דאורייתא, כמה דאוקמוה כבוד אלהים הסתר דבר, עד דמתעברין מעלמא. ולית מלכים אלא ישראל, כמה דאוקמוה, כל ישראל בני מלכים הם, בההוא זמנא, וכבוד מלכים חקור דבר. אמר רעיא מהימנא, בריך אנת לעתיק יומין, דמתמן אנת, כענפא דאתפשט מאילנא, הכי נשמתין ענפא מניה.
En aquel tiempo se cumplirá en ellos: «Estaban ambos desnudos, el hombre y su mujer, y no se avergonzaban». Serán como Adán y su mujer una vez eliminada del mundo la mezcla maligna —la multitud mezclada—, la pregunta perversa. Ellos son la desnudez del Santo, bendito sea, y de Su Shejiná, la desnudez de Israel y, con mayor razón, tu desnudez, Raayá Mehemná, y la de tu Halajá. Por causa de ellos es necesario cubrir los secretos de la Torá, como se explicó: «La gloria de Elohim consiste en ocultar una cosa», hasta que sean eliminados del mundo. Y «reyes» no son sino Israel, como se enseñó: «Todos los israelitas son hijos de reyes». Entonces se cumplirá: «La gloria de los reyes consiste en investigar una cosa». Raayá Mehemná dijo: «Bendito eres ante Atik Yomín, de quien procedes. Así como una rama se extiende del árbol, las almas son ramas que se extienden de Él».
Zohar, Tzav 5:14
תנאים ואמוראין, הא ודאי עולה וחטאת ואשם, תלת פקודין אינון, תלת אבהן. שלמים מטרוניתא. אבר, דאיהי תשלומין דכל אבר, כגוונא דיומא קדמאה דחג.
Tanaítas y amoraítas: ciertamente el holocausto, la ofrenda por el pecado y la ofrenda de culpa son tres preceptos correspondientes a los tres Patriarcas. Los sacrificios de paz corresponden a la Matrona, pues completan todos los miembros, a semejanza del primer día de la fiesta.
Zohar, Tzav 5:15
מי שלא חג יו"ט הראשון של חג עליה אתמר מעות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. והאי איהו חטאת דמעכב לעולה. חטא איהו דכר. חטאת, נוקבא. ולזמנין דהא אתבסם חטאת, ואתפרש מעולה. בההוא שעיר, דאתמר ושעיר עזים אחד לחטאת.
Acerca de quien no celebró el primer día festivo de Sucot está escrito: «Lo torcido no puede enderezarse y lo que falta no puede contarse». Este es el pecado que impide el ascenso del holocausto. חטא —jet, pecado— es masculino; חטאת —jatat, ofrenda por el pecado— es femenino. En ocasiones la jatat queda mitigada y separada del holocausto por medio del macho cabrío, como está escrito: «Un macho cabrío como ofrenda por el pecado».
Zohar, Tzav 5:16
אשם תלוי אחיד בתרווייהו, כמאן דאחיד לכאן ולכאן, ואיהו תלוי באמצעיתא. כגון, הכל תלוי עד שיבא אליהו, ויפריש לה מתמן. הכי אשם תלוי, איהו אחיד בתרווייהו, עד דיהבין ליה מזונא דיליה, שוחד דיליה, ויתפרש מתמן, ומתקרבין אברין דכלה דא לדא. דהכי איהו אשם וחטאת, כסרכות דאחידן בריאה, ולא מניחין לה לפרחא לסלקא לגבי עילא, לנשבא ברוחא דקודשא.
La ofrenda de culpa dudosa está adherida a ambos lados, como quien se aferra aquí y allá, y queda suspendida en medio. Así se dice: «Todo queda suspendido hasta que venga Elías» y la separe de allí. Del mismo modo, la culpa dudosa permanece adherida a ambos hasta que se le concede su alimento, su soborno, y entonces se aparta; después, los miembros de la Novia se acercan unos a otros. La culpa y el pecado son como adherencias pegadas al pulmón, que no le permiten volar y ascender hacia arriba respirando el Espíritu Santo.
Zohar, Tzav 5:17
שה איהו לעולה, דכתיב ואיה השה לעולה. ואתמר ביה שה תמים זכר, הה"ד איש תמים. והא צריך למשאל, דהא שה איהו לימינא, שעיר איהו לשמאלא, דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת, ואית שעיר, ואית שעיר. שעיר אחד ליי', ושעיר אחד לעזאזל. והיינו דכתיב, ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד ליי' וגורל אחד לעזאזל. ובההוא שעיר, אתמר בעשו, איש שעיר. ודא כבד. דנטיל כל אינון שמרים דדם. שחין אבעבועות פורחות, ספחת, וכל מיני צרעת. והיינו דכתיב, ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה. ואינון עונות תם, דאיהו לבא, וכדין אתפרש מלערבא בלבא, וכדין אתבסם, ואיהו כבד באלין חובין, ולא קל לסלקא לגבי יעקב איש תם. חדו מארי מתניתין דמתיבתאן, דקא נחתי עם תנאין ואמוראין.
El cordero corresponde al holocausto, como está escrito: «¿Dónde está el cordero para el holocausto?». Acerca de él se dice: «Cordero perfecto, macho», como en «hombre perfecto». Pero debemos preguntar: el cordero está a la derecha y el macho cabrío a la izquierda, como en: «Un macho cabrío como ofrenda por el pecado». Hay macho cabrío y macho cabrío: uno para YHVH y otro para Azazel, como está escrito: «Aarón echará suertes sobre los dos machos cabríos: una suerte para YHVH y otra para Azazel». Acerca de ese macho cabrío se dice de Esaú: «Hombre velludo». Este representa el hígado, que toma todos los sedimentos de la sangre: úlceras, ampollas, inflamaciones y toda clase de lepra. Esto es lo que está escrito: «El macho cabrío llevará sobre sí todas sus iniquidades a una tierra separada». Esas son las iniquidades del «perfecto» —תם—, el corazón. Entonces el macho queda separado de la mezcla con el corazón, se mitiga y se vuelve pesado —כבד, hígado— con aquellos pecados, sin poder elevarse con ligereza hacia Jacob, «hombre perfecto». Se alegraron los maestros de la Mishná de las academias, que habían descendido junto con los tanaítas y amoraítas.
Zohar, Tzav 5:18
קם חד מנייהו ואמר, רעיא מהימנא, הב לי רשו למשאל, בתר דזכינא למשמע מלין יקירין אלין מפומך, דאורייתא דא דנפקת מפומך יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ועל כל דא הלכה היא וללמוד אני צריך. הא שעיר דעזאזל שפיר, אשם תלוי באן אתר איהו.
Uno de ellos se levantó y dijo: «Raayá Mehemná, concédeme permiso para preguntar. Después de haber merecido escuchar de tu boca estas palabras preciosas —esta Torá que sale de tu boca es más valiosa que las perlas y nada de cuanto uno desea puede compararse con ella—, aun así esto es Halajá y necesito aprender. Comprendo bien el macho cabrío de Azazel, pero ¿en qué lugar se encuentra la ofrenda de culpa dudosa?».
Zohar, Tzav 5:19
אמר ליה, בריך אנת ברי, שפיר קא שאלת. אלא, מה עמודא דאמצעיתא, אחיד ביה ימינא ושמאלא, דאינון חסד וגבורה, כגופא דאחיד בין תרין דרועין דבר נש. או כנשר, דאחידן ביה תרין גדפין לפרחא בהון. וכיונה, דאחידת בה תרין גדפין, דאמתילת לאורייתא, וגדפין דילה למצות עשה, ובהון היא העולה, ופרחת לעילא. הכי פקודין דלא תעשה, אינון תפישו דילה, כגון צפרים הנאחזים בפח. וכל תפשין דילה, דמעכבין לה לפרחא, אתקריאו סרכות כאלין סרכות, דמעכבי לכנפי ריאה, לנשבא.
Él respondió: «Bendito seas, hijo mío; has preguntado correctamente. El Pilar Central está unido a la derecha y a la izquierda —Jésed y Guevurá—, como el cuerpo unido a los dos brazos del hombre; o como el águila, a cuyo cuerpo están unidas dos alas para volar; o como la paloma, que posee dos alas y es comparada con la Torá. Sus alas corresponden a los preceptos positivos, por medio de los cuales ella asciende y vuela hacia arriba. Los preceptos negativos son sus ataduras, como “pájaros atrapados en una red”. Todas las ataduras que le impiden volar se llaman adherencias, semejantes a las adherencias que impiden a las alas del pulmón respirar».
Zohar, Tzav 5:20
הכי אשם. דישראל אחיד בגדפוי דשכינתא, דאינון חיוון דכורסייא, דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל, לגבי קב"ה, ומעכבין לה, ומכבידין גדפאה חטאות דלהון. ואשם אימא דערב רב, סרכא אחידא בכורסייא, דתמן מטרוניתא, ולא מנחת לה לסלקא מגלותא. וזכוון אחידן בה לסלקא, אשתארת באוירא, כגון סרכא תלוי באוירא. ודא עמודא דאמצעיתא. הכי אשם תלוי בצדיק, דאיהו אחיד בין שמיא וארעא.
Así sucede con la culpa. Israel se aferra a las alas de la Shejiná, que son las criaturas del Trono, para que ella ascienda por medio de ellas, gracias a los méritos de Israel, hacia el Santo, bendito sea. Pero sus pecados la retienen y vuelven pesadas sus alas. La culpa es la madre de la multitud mezclada, una adherencia pegada al Trono, donde se encuentra la Matrona, que no le permite ascender del exilio. Los méritos se aferran a ella para elevarla, pero permanece suspendida en el aire como una adherencia que pende en el aire. Este es el Pilar Central. Del mismo modo, la ofrenda de culpa dudosa depende del Tzadik, que une cielo y tierra.
Zohar, Tzav 5:21
חטאת איהי יותרת הכבד, אכבידת עלה בחטאות, דלכלוכין דחובין דישראל, כגוונא דכבד מכביד שמרים, דאינון דמים, על ערקין דלבא. הכי אלין חטאות, מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה, דדמיין לכנפי יונה. לא תעשה כד אינון מכבידין על עשה, דאינון כד חובין דישראל מרובין מזכוון, אתמר באורייתא דאיהו גופא, ותשלך אמת ארצה, ואיהי צווחת נתנני יי' בידי לא אוכל קום נפלה לא תוסיף קום.
La ofrenda por el pecado es el lóbulo adicional del hígado, cargado con los pecados, las inmundicias de las transgresiones de Israel. Así como el hígado carga los sedimentos —la sangre— sobre las venas del corazón, esos pecados pesan sobre las alas de la Shejiná, que son los preceptos positivos, semejantes a alas de paloma. Cuando los preceptos negativos pesan sobre los positivos, es decir, cuando los pecados de Israel superan sus méritos, se dice de la Torá, que es el cuerpo: «Arrojaste la verdad a tierra». Ella clama: «YHVH me entregó en manos de las que no puedo levantarme»; «Cayó y no volverá a levantarse».
Zohar, Tzav 5:22
ובגין דא, תקינו תנאים ואמוראים צלותין באתר דקרבנין, לאעברא חטאות ואשמות מינה. ובגין דא תקינו צלותא דשחרית, כקרבן השחר. וצלותא דמנחה, כקרבן בין הערבים. וצלותא דערבית, כאמורים ופדרים דהוו מתאכלים כל הלילה. ותלת אבהן דתקינו תלת צלותין, לקבל מרכבתא דאינון קטירין בה. כמה דאוקמוה, האבות הן הן המרכבה, דאינון פני אריה אל הימין לארבעתם. (ע"כ רעיא מהימנא).
Por ello los tanaítas y amoraítas establecieron las oraciones en lugar de las ofrendas, para retirar de ella los pecados y las culpas. Establecieron la oración de Shajarit como la ofrenda de la mañana; la oración de Minjá como la ofrenda de la tarde; y la oración de Arvit como los miembros y grasas que se consumían durante toda la noche. Los tres Patriarcas establecieron las tres oraciones en correspondencia con la Carroza a la que están ligados, como ya se explicó: «Los Patriarcas son la Carroza»; ellos son «rostro de león a la derecha para los cuatro». (Hasta aquí Raayá Mehemná).
Zohar, Tzav 5:23
אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. רבי חייא פתח, ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני וגו', ויאמר ויאמר תלת זמנין דיצחק, ויאמר חד דאברהם, אמאי הכי. אלא, ג' למעשה בראשית, דאינון תלת דיצחק הוו. וחד דאברהם ברביעי, דכתיב הנני בני דחיקא הנני. וכתיב, יהי מארת ברקיע השמים מארת חסר.
«Un fuego perpetuo arderá sobre el altar; no se apagará». Rabí Jiyá abrió diciendo: «Isaac habló a Abraham, su padre, y dijo: “Padre mío”. Y él dijo: “Aquí estoy, hijo mío”…». La expresión «y dijo» aparece tres veces respecto de Isaac y una sola respecto de Abraham. ¿Por qué? Las tres corresponden a los tres primeros días de la Creación, que pertenecen al lado de Isaac. La única expresión de Abraham aparece en el cuarto: «Aquí estoy, hijo mío». «Aquí estoy» está escrito de forma condensada, y está escrito: «Haya luminarias en el firmamento de los cielos», donde מארת —luminarias— aparece incompleto.
Zohar, Tzav 5:24
ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון. אלא, אינון סתימין הוו במחשבה. ואלין, אתגליין מגו חשוכא. ויאמר יצחק אל אברהם, וכתיב ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. ויאמר אבי, וכתיב ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. ויאמר הנה האש, ויאמר אלהים יקוו המים. ויאמר הנני, ויאמר אלהים יהי מאורות.
Y acaso digas que aparecen expresiones adicionales de «y dijo». En realidad, las primeras estaban ocultas en el Pensamiento, mientras estas se revelaron desde la oscuridad. «Isaac habló a Abraham» corresponde a «Y dijo Elohim: Haya luz, y hubo luz». «Y dijo: Padre mío» corresponde a «Y dijo Elohim: Haya un firmamento en medio de las aguas, que separe aguas de aguas». «Y dijo: He aquí el fuego» corresponde a «Y dijo Elohim: Reúnanse las aguas». «Y dijo: Aquí estoy» corresponde a «Y dijo Elohim: Haya luminarias».
