Zohar Vayakhel 1
Zohar, Vayakhel 1:1
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. רבי חייא פתח, ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו וגו'. תא חזי, מה כתיב בעמלק, פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל וגו'. וקודשא בריך הוא בכלהו קרבין דעבדו שאר עממין לגבייהו דישראל, מ"ט לא אקשי קמיה, כהאי קרבא דעבד עמלק לגבייהו. אלא ודאי, קרבא דעמלק הוה בכל סטרין, לעילא ותתא, דהא בההוא זמנא אתתקף חויא בישא לעילא, ואתתקף לתתא.
«Moshé reunió a toda la congregación de los hijos de Israel...». Rabí Jiyá abrió diciendo: «Shaúl dijo a los kenitas: Vayan, apártense y desciendan...». Ven y observa qué está escrito acerca de Amalek: «He recordado lo que Amalek hizo a Israel...». ¿Por qué el Santo, bendito sea, no consideró tan grave ninguna de las guerras que las demás naciones libraron contra Israel como aquella guerra de Amalek? Porque la guerra de Amalek se realizó por todos los lados, arriba y abajo. En aquel momento la serpiente maligna se fortaleció arriba y Amalek se fortaleció abajo.
Zohar, Vayakhel 1:2
מה חויא בישא כמין על פרשת ארחין, אוף הכא נמי עמלק, חויא בישא הוה לגבייהו דישראל, דכמין לון על פרשת ארחין, דכתיב אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים. כמין הוה לעילא, לסאבא מקדשא. וכמין הוה לתתא, לסאבא לישראל. מנלן, דכתיב אשר קרך בדרך. כתיב הכא אשר קרך, וכתיב התם כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה.
Así como la serpiente maligna acecha en las encrucijadas, Amalek fue para Israel una serpiente maligna que los acechó en la bifurcación de los caminos, como está escrito: «Lo que le hizo en el camino cuando subía de Egipto». Acechó arriba para impurificar el Santuario y acechó abajo para impurificar a Israel. ¿De dónde lo sabemos? Está escrito: «Que te encontró —karejá— en el camino», y en otro lugar: «Si hubiera en ti un hombre que no esté puro a causa de una emisión nocturna —mikré laila—».
Zohar, Vayakhel 1:3
וע"ד בבלעם כתיב, ויקר אלהים אל בלעם. ויקר לישנא דמסאבא נקט. ואי תימא, הא כתיב אלהים. אלא קב"ה אזמין ליה ההוא אתר דמסאבא, לאסתאבא ביה, בההוא דרגא דאיהו אתדבק לאסתאבא ביה. מה עבד בלעם. איהו חשיב באינון קרבנין לסלקא לעילא, מיד זמין ליה קב"ה ההוא אתר. א"ל הא מסאבו לגבך, כמה דאתחזי לך, וע"ד ויקר אלהים אל בלעם.
Por ello acerca de Bilam está escrito: «Elohim se encontró —vayikar— con Bilam». El término vayikar expresa impureza. Podrías preguntar: ¿cómo es posible, si el texto menciona Elohim? El Santo, bendito sea, le dispuso aquel lugar de impureza para que allí se impurificara, dentro del grado al cual se había adherido para contaminarse. ¿Qué hizo Bilam? Pensó elevarse mediante aquellos sacrificios; inmediatamente el Santo, bendito sea, le preparó aquel lugar y le dijo: aquí tienes la impureza que te corresponde. Por ello: «Elohim se encontró con Bilam».
Zohar, Vayakhel 1:4
כגוונא דא אשר קרך בדרך וגו'. אזמין לגבך ההוא חויא בישא לעילא, לסאבא לך בכל סטרין. ואלמלא דאתתקף משה לעילא, ויהושע לתתא, לא יכילו ישראל ליה. ובגין כך, נטיר קב"ה ההוא דבבו, לדרי דרין. מ"ט. בגין דחשיב לאעקרא את קיימא מאתריה. ובגין כך פקדתי, בפקידה, דהא תמן אתרמיז רזא דאת קיימא קדישא.
Del mismo modo, «que te encontró en el camino» significa que aquella serpiente maligna de arriba fue dispuesta contra ti para impurificarte por todos los lados. Si Moshé no se hubiera fortalecido arriba y Yehoshúa abajo, Israel no habría podido vencerla. Por ello el Santo, bendito sea, conserva aquella enemistad de generación en generación. ¿Por qué? Porque Amalek quiso arrancar de su lugar la señal del Pacto. Por eso está escrito: «He recordado», con una recordación especial, pues allí está insinuado el secreto de la santa señal del Pacto.
Zohar, Vayakhel 1:5
ת"ח, מה כתיב, ויאמר שאול אל הקני. מאן קני. דא יתרו. וכי מאן יהיב בני יתרו הכא, למהוי דיוריהון בעמלק, והא ביריחו הוו שריין. אלא הא כתיב, ובני קני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה וגו'. וכד עלו מתמן, שרו בתחומא דעמלק, עד ההוא זמנא דאתא שאול מלכא, דכתיב ויסר קני מתוך עמלק.
Ven y observa qué está escrito: «Shaúl dijo a los kenitas». ¿Quiénes son los kenitas? Los descendientes de Yitró. ¿Quién colocó allí a los hijos de Yitró para que habitaran entre Amalek, si se encontraban establecidos en Yerijó? Está escrito: «Los hijos del kenita, suegro de Moshé, subieron de la ciudad de las palmeras con los hijos de Yehudá al desierto de Yehudá...». Cuando subieron de allí, habitaron dentro del territorio de Amalek hasta el tiempo en que llegó el rey Shaúl, como está escrito: «El kenita se apartó de en medio de Amalek».
Zohar, Vayakhel 1:6
בגין דהא בזמנא דחייביא אשתכחו, אינון חסידי וזכאי דמשתכחין בינייהו, מתפסן בחוביהון, והא אוקמוה. כגוונא דא, אלמלא ההוא ערבוביא דאתחברו בהו בישראל, לא אתענשו ישראל, על עובדא דעגלא.
Cuando hay culpables presentes, los piadosos y justos que se encuentran entre ellos son atrapados por sus pecados, como ya se ha explicado. Del mismo modo, si aquella mezcla no se hubiera unido a Israel, Israel no habría sido castigado por la obra del becerro.
Zohar, Vayakhel 1:7
ות"ח מה כתיב בקדמיתא, מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא כלא, בגין דבעא קב"ה למעבד עובדא דמשכנא מכל סטרין, במוחא וקליפה. ובגין דהוו אינון ערב רב בגווייהו, אתמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, לאכללא לון בינייהו דישראל, דאינון מוחא. וכלהו אתפקדו.
Ven y observa qué estaba escrito al principio: «De todo hombre cuyo corazón lo impulse», incluyendo a todos, porque el Santo, bendito sea, quiso realizar la obra del Mishkán mediante todos los lados, núcleo y corteza. Como aquella multitud mezclada se encontraba entre ellos, se dijo: «De todo hombre cuyo corazón lo impulse», para incluirla junto con Israel, que es el núcleo. Todos fueron ordenados.
Zohar, Vayakhel 1:8
לבתר סטא זינא לזיניה, ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא, וסטו אבתרייהו אינון דמיתו, וגרמו לון לישראל מותא וקטולא. אמר קב"ה, מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מסטרא דישראל בלחודייהו. מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. וכתיב בתריה קחו מאתכם תרומה ליי'. מאתכם ודאי, ולא כקדמיתא דכתיב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו. ויקהל משה וגו', מאן אתר כניש לון. אלא בגין דהוו אינון ערב רב בינייהו, אצטריך משה לאכנשא לון, וליחדא לון מבינייהו.
Después cada especie se desvió hacia su propia especie. La multitud mezclada vino e hizo el becerro; quienes murieron se desviaron tras ella y causaron muerte y matanza en Israel. El Santo, bendito sea, dijo: desde ahora la obra del Mishkán procederá únicamente del lado de Israel. Inmediatamente: «Moshé reunió a toda la congregación de los hijos de Israel...». Después está escrito: «Tomen de entre ustedes una ofrenda para YHVH». «De entre ustedes», ciertamente, y no como al principio, cuando decía «de todo hombre cuyo corazón lo impulse». «Moshé reunió...». ¿Desde qué lugar los reunió? Como la multitud mezclada estaba entre ellos, Moshé tuvo que congregar a Israel y separarlo de ella.
Zohar, Vayakhel 1:9
ויקהל משה. רבי אבא פתח, הקהל את העם האנשים והנשים והטף. מה להלן כללא דכלהו ישראל, אוף הכא כללא דכלהו ישראל, ומאן אינון. שתין רבוא.
«Moshé reunió». Rabí Abba abrió diciendo: «Reúne al pueblo, hombres, mujeres y niños». Así como allí la expresión abarca a todo Israel, también aquí incluye a todo Israel. ¿Cuántos eran? Seiscientos mil.
Zohar, Vayakhel 1:10
רבי אלעזר פתח קרא בישראל, כד נחית משה מן טורא דסיני, דכתיב וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה. וישמע יהושע, וכי יהושע שמע, ומשה לא שמע. אלא ודאי, עד השתא יהושע לא הוה ידע, ומשה הוה ידע. אי הכי מהו ברעה. אלא ברעה בה' כתיב, דההוא קלא בסטרא אחרא הוה. ויהושע דהוה אנפוי דסיהרא, אסתכל בההוא קלא, דהוה דסטרא דרעה, מיד ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה.
Rabí Elazar explicó el versículo acerca de Israel cuando Moshé descendió del monte Sinaí, como está escrito: «Yehoshúa oyó el sonido del pueblo en su clamor y dijo a Moshé: Hay sonido de guerra en el campamento». «Yehoshúa oyó»: ¿acaso Yehoshúa oyó y Moshé no? Ciertamente, hasta ese momento Yehoshúa no sabía, mientras Moshé sí sabía. Si es así, ¿qué significa beréa, «en su clamor»? La palabra está escrita con hei y puede leerse «en el mal». Aquel sonido pertenecía al Otro Lado. Yehoshúa, cuyo rostro era como el de la luna, contempló aquel sonido procedente del lado del mal e inmediatamente dijo a Moshé: «Hay sonido de guerra en el campamento».
Zohar, Vayakhel 1:11
בההיא שעתא אתברו תרין לוחי אבנא דהוו בקדמיתא. והא אוקימנא, דאינון אתייקרו על ידוי ונפלו ואתברו. מ"ט. בגין דפרחו אתוון מגו לוחי אבנין.
En aquella hora se quebraron las dos primeras tablas de piedra. Ya se ha explicado que se hicieron pesadas en las manos de Moshé, cayeron y se rompieron. ¿Por qué? Porque las letras volaron fuera de las tablas de piedra.
Zohar, Vayakhel 1:12
ת"ח, בד' תקופין דשתא, קלא אתער, בד' סטרין דעלמא, בההוא קלא אתערותא דסטרא אחרא אתער ביה. וההוא אתערותא דסטרא אחרא עאל בין קלא לקלא, ואתחשך נהורא בקלא דלתתא. בגין דלא מטא נהורא דקלא דלעילא, לקלא דלתתא, כדין אקדים ההוא אתערותא, ועאל בין דא לדא נחש דמפתי לאתתא, ונטיל נהורא. וההוא קלא, הוא קול מלחמה, קול רעה. ודא איהו ברעה.
Ven y observa: en las cuatro estaciones del año se despierta un sonido en los cuatro lados del mundo. Dentro de aquel sonido se despierta una agitación del Otro Lado. Esta agitación entra entre un sonido y otro, y oscurece la luz del sonido inferior. Como la luz del sonido superior no alcanza al sonido inferior, aquella agitación se adelanta y entra entre ambos: la serpiente que seduce a la Mujer y toma la luz. Aquel sonido es «sonido de guerra», «sonido del mal». Este es el sentido de beréa, «en el mal».
Zohar, Vayakhel 1:13
וע"ד שמע יהושע ולא משה, בגין דנטל ההוא רעה נהורא דסיהרא דהוה אחיד בה יהושע. ומשה דהוה אחיד בשמשא, לא שמע. וישראל כלהו אתחשך נהורא דילהון, בגין ההוא רעה דאתדבקת בהו. כיון דמחל קב"ה חוביהון, כדין ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים וגו', דהא ההוא ערב רב אתעבר מנייהו.
Por eso Yehoshúa lo oyó y Moshé no, porque aquel mal tomó la luz de la luna, a la cual Yehoshúa estaba unido. Moshé, que estaba unido al sol, no lo oyó. La luz de todo Israel quedó oscurecida debido a aquel mal que se adhirió a ellos. Cuando el Santo, bendito sea, perdonó su pecado, entonces «Moshé reunió a toda la congregación de los hijos de Israel y les dijo: Estas son las cosas...», pues aquella multitud mezclada ya había sido apartada de ellos.
