רבי אלעזר ורבי יוסי הוו יתבי ליליא חד, וקא מתעסקי באורייתא, עד לא אתפליג ליליא. אדהכי קרא גברא. בריכו ברכתא. בכה רבי אלעזר ואמר, ת"ח, עד השתא קב"ה אזדעזע, תלת מאה ותשעין רקיעין, ובטש בהו, ובכה על חרבן בי מקדשא, ואוריד תרין דמעין לגו ימא רבא, ואדכר לבנוהי מגו בכיה.
בגין דלתלת סטרין אתפלג ליליא, בתריסר שעתי דהוו רשימין ביה, ואי אתוספן שעתי בליליא, אינון שעתי דמתוספאן, דיממא אינון, ולא אתחשיבו מליליא, בר תריסר דאינון דילה. ואינון תריסר, אתפלגו לתלת סטרין, ותלת משריין דמלאכין קדישין, אתפלגו באינון תלת סטרין.
משרייא קדמאה, אתמנא בד' שעתי קמייתא, דשירותא דליליא, לשבחא למאריהון. ומה קאמרי. ליי' הארץ ומלאה וגו', כי הוא על ימים יסדה וגו', מי יעלה בהר יי' וגו', נקי כפים ובר לבב וגו'. מ"ט דא. בגין דכד ליליא פריש גדפוי על עלמא, כדין, כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא, ונפקי נשמתייהו לסלקא לעילא, ואינון מלאכין קיימין וקא אמרי, מי יעלה בהר יי'. הר יי', דא הר הבית. מקום קדשו, דא עזרת ישראל. כגוונא דלעילא, הכי נמי לתתא.
בגין דבכל רקיעא ורקיעא, כמה ממנן, וכמה סרכין קיימין תמן. וכד נשמתין נפקין, בעאן לסלקא לעילא, ואי לא זכיין אינון דחיין לון לבר, ואזלין ושאטין בעלמא, ונטלין לון כמה חבילי טהירין, ואודעין לון מלין כדיבן, ולזמנין מלין דקשוט, ממה דאתי לזמן קריב, כמה דאוקמוה.
ואינון נשמתין דצדיקייא, אזלין ושאטן לעילא, ופתחין לון פתחין, וסלקין לון לגו ההוא אתר דאקרי הר יי', כגוונא דרזא דהר הבית לתתא. ומתמן עאלין לגו ההוא אתר דאקרי מקום קדשו. דתמן אתחזיין כל נשמתין לקמי מאריהון. כגוונא דא ההוא אתר, דאתחזון ישראל קמי קב"ה, אתר דאקרי עזרת ישראל. בשעתא דנשמתין קיימין תמן, כדין חדוה דמאריהון, לאתתקנא בהו אתר, דאקרי קדש הקדשים. ותמן רשימין כל עובדיהון וזכוון דלהון.
משרייא תניינא, אתמנא בארבע שעתי אחרנין, ולא אמרי שירתא, בר תרי שעתי, עד דאתפלג ליליא, ועאל קודשא בריך הוא בגנתא דעדן.
ואלין אינון אבלי ציון, ואינון דבכו על חרבן בי מקדשא. ובשירותא דארבע שעתי אמצעין, פתחי ואמרי, על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו וגו', ואלין אינון דבכו על נהרות בבל, עמהון דישראל, ממשמע דכתיב גם בכינו. ומנלן דבכו תמן. דכתיב הן אראלם צעקו חוצה. מהו חוצה. דא בבל, בגין דכלהו אוזפוה לשכינה עד בבל. ותמן בכו עמהון דישראל. וע"ד פתחי בהאי, ומסיימי זכור יי' לבני אדום וגו'.
כדין אתער קב"ה בדרגוי, ובטש ברקיעין כדאמרן, ואזדעזעו תריסר אלפי עלמין, וגעי ובכי, דכתיב יי' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, ואדכר לון לישראל, ואחית תרין דמעין לגו ימא רבא. וכדין אתער שלהוביתא חד דבסטר צפון, ובטש רוחא חד דבסטר צפון בההוא שלהוביתא, ואזלא ושאטא בעלמא, וההיא שעתא אתפלג ליליא, ושלהוביתא אזלא ובטש בגדפוי דתרנגולא, וקארי, כדין קב"ה עאל בגנתא דעדן.
וקב"ה לית ליה נייחא עד דעאל לגנתא דעדן לאשתעשעא בנשמתהון דצדיקייא. וסימן, כי נמכרנו אני ועמי וגו'. ויאמר המלך מי הוא זה וגו'. והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הביתן וגו'.
בשעתא דקב"ה עאל בגנתא דעדן, כדין כל אינון אילנין דגנתא וכל אינון נשמתין דצדיקייא, פתחי ואמרי, שאו שערים ראשיכם וגו'. מי זה מלך הכבוד וגו'. שאו שערים ראשיכם וגו'. ובשעתא דנשמתהון דצדיקייא די בארעא אהדרו לגופייהו, כדין אתקיפו בהו כל אינון מלאכין, ואמרי הנה ברכו את יי' כל עבדי יי'. ואוליפנא דדא משרייא תליתאה קא אמרי דא, בארבע שעתי בתרייתא.
וקאמרי שירתא, עד דסליק נהורא דצפרא, דכדין משבחין למריהון כל אינון ככביא ומזלי, וכל אינון מלאכין עלאין, די שלטניהון ביממא, כלהו משבחן למאריהון, ואמרי שירתא. הה"ד ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהים.
בשעתא דשמשא נפיק, ביממא, ישראל נטלי שירתא לתתא, ושמשא לעילא, דכתיב ייראוך עם שמש. בשעתא דנטיל שמשא בגלגלוי, פתח קל נעימותא, ואמר שירתא. ומאי שירתא קאמרי. הודו ליי' קראו בשמו וגו'. שירו לו זמרו לו וגו'. וישראל משבחן לקב"ה ביממא, עם שמשא. הה"ד ייראוך עם שמש, ואף על גב דהא אוקימנא להאי קרא, א"ר אלעזר, אלמלא דבני עלמא אטימין לבא וסתימין עיינין לא יכלין למיקם מקל נעימותא דגלגלא דשמשא, כד נטיל ומשבח קמי קב"ה.
ספר הזהר, ויקהל ב׳
12 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
