Zohar Vayeilech 5
Zohar, Vayeilech 5:1
תאנא, א"ר אלעזר, מאי דכתיב וידבר משה וגו', את דברי השירה הזאת עד תומם. הכא אית לאסתכלא, מהו את דברי, את השירה הזאת מבעי ליה. ומהו עד תומם. אלא הכי תאנא ברזא דמתניתין, כל אינון מלי דאמר משה, כלהו מתגלפי בשמא דקב"ה, וכל אינון מלין הוו אתיין, וסלקין ונחתין, ומתגלפין תמן. וכל מלה ומלה הוה אתייא קמי משה לאתגלפא על ידוי וקיימא קמיה. והיינו דכתיב עד תומם.
Se enseñó que Rabí Elazar dijo: ¿qué significa lo escrito: «Moisés pronunció… las palabras de este canto hasta terminarlas»? Aquí debemos examinar por qué dice «las palabras»; bastaría «este canto». ¿Y qué significa «hasta terminarlas»? En el secreto de la Mishná se enseñó así: todas las palabras pronunciadas por Moisés están grabadas en el Nombre del Santo, bendito sea. Cada una venía, ascendía y descendía, y quedaba grabada allí. Cada palabra se presentaba ante Moisés para ser grabada por medio de él y permanecía ante él. Este es el sentido de «hasta terminarlas».
Zohar, Vayeilech 5:2
ר' אבא אמר, את דברי השירה הזאת, שירה הזאת מבעי ליה: מאי קא רמיזא. אלא שירתא דקב"ה אמר, כד"א שיר השירים אשר לשלמה, מלכא דשלמא כלא דיליה, והא אוקימנא מלי. מזמור שיר ליום השבת, ליום השבת ממש. שיר דקב"ה אמר.
Rabí Abba dijo: «Las palabras de este canto». Debería decir simplemente «este canto». ¿Qué alude? Al canto que pronuncia el Santo, bendito sea, como está escrito: «El Cantar de los Cantares, que es de Salomón», del Rey a quien pertenece toda la paz, según se explicó. «Salmo, canto para el día de Shabat»: verdaderamente para el día de Shabat. Es un canto que pronuncia el Santo, bendito sea.
Zohar, Vayeilech 5:3
אלא הכא אית לאסתכלא, התם שיר, והכא שירה. דא דכר, ודא נוקבא. והא תנינן, כל נביאי כלהו לגבי משה, כקוף בעינייהו דבני נשא, ואינון אמרו שיר, ומשה אמר שירה. משה הוה ליה למימר שיר, ואינון שירה. אלא דא היא רזא דמלה, משה לגרמיה לא קאמר דא, אלא לישראל.
Aquí debemos examinar: allí se dice שיר —shir, canto masculino—, y aquí שירה —shirá, canto femenino—. Hemos aprendido que todos los profetas, comparados con Moisés, son como un mono ante los ojos de los hombres. Sin embargo, ellos dijeron shir y Moisés dijo shirá. Parecería que Moisés debía decir shir y ellos shirá. El secreto es que Moisés no pronunció este canto por sí mismo, sino por Israel.
Zohar, Vayeilech 5:4
א"ל ר"ש, לאו הכי, אלא, משה ודאי מהכא אשתמודע, דאיהו בדרגא עלאה יתיר מכלא. משה סליק מתתא לעילא, ואינון נחתי מעילא לתתא. הוא סליק מתתא לעילא, כמה דתנינן מעלין בקדש ואין מורידין. משה סליק מתתא לעילא, דאמר שירה תושבחתא דמטרוניתא, דאיהי משבחת למלכא. ומשה במלכא אתאחד. ואינון נחתי מעילא לתתא, דאמרו שיר, דהוא שבחא דמשבחא מלכא למטרוניתא, ואינון במטרוניתא אתאחדו. ועל דא, בהאי אשתמודע שבחא דמשה, יתיר מכלהו. והיינו דכתיב, אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי', שירתא דמטרוניתא למאן. ליי'. ובג"כ, ויכתוב משה את דברי השירה הזאת, וענתה השירה הזאת.
Rabí Shimón le dijo: «No es así. Precisamente desde aquí se reconoce que Moisés se encontraba en un grado más alto que todos. Moisés ascendió de abajo hacia arriba, mientras ellos descendieron de arriba hacia abajo. Él ascendió desde abajo hacia arriba, como aprendimos: “Se asciende en santidad y no se desciende”. Moisés dijo shirá, la alabanza de la Matrona, que alaba al Rey, mientras Moisés estaba unido al Rey. Los demás profetas descendieron de arriba hacia abajo y dijeron shir, la alabanza con la que el Rey elogia a la Matrona, pues ellos estaban unidos a la Matrona. En esto se reconoce la alabanza superior de Moisés respecto de todos. Así está escrito: “Entonces cantaron Moisés y los hijos de Israel este canto —shirá— a YHVH”: el canto de la Matrona, ¿a quién? A YHVH. Por eso también: “Moisés escribió las palabras de este canto” y “este canto responderá”».
Zohar, Vayeilech 5:5
וענתה השירה הזאת, וענו הדברים האלה מבעי ליה. אלא רזא דמלה כמה דאוקימנא, דכתיב וארץ מתקוממה לו, ומשה בכלא אסתכל, ועל דא אמר שירה, בגין לאתאחדא מלין באתר דא, למהוי עלייהו דינא, דכתיב וענתה השירה הזאת לפניו. ולמה. דכתיב כי אני ידעתי את יצרו, וכתיב כי ידעתי אחרי מותי וגו'. וכד תעבדו דא, מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד.
«Este canto responderá». Debería decir «estas palabras responderán». El secreto es como ya explicamos acerca de lo escrito: «Y la tierra se levantará contra él». Moisés contempló todo y por eso dijo shirá, para enlazar las palabras en ese lugar y hacer que hubiera juicio sobre ellos, como está escrito: «Este canto responderá ante él». ¿Por qué? Porque está escrito: «Yo conozco su inclinación» y «Sé que después de mi muerte…». Cuando hagáis esto, inmediatamente «este canto responderá ante él como testigo».
Zohar, Vayeilech 5:6
ת"ח, כתיב יגלו שמים עונו ולא יתיר, אבל וארץ מתקוממה לו. בהאי, דינא אתעביד למאן דאתעביד.
Ven y observa: está escrito solamente «Los cielos revelarán su iniquidad», pero «la tierra se levantará contra él». Por medio de ella se ejecuta el Din contra quien lo merece.
Zohar, Vayeilech 5:7
כתיב, וידבר דוד ליי' את דברי השירה הזאת. השתא תושבחתא דדוד הוא, בגין דאמר שירה מתתא לעילא, וזכה להאי דרגא, ולא אמר האי שירה, אלא בסוף יומוי, דהוה בשלימו יתיר, מהאי שירה. כמה דתנינן, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והכא, אמאי זכה דוד למימר שירתא מתתא לעילא, בסוף יומוי. דהוה בנייחא מכל סטרוי, דכתיב ביום הציל יי' אותו מכף כל אויביו.
Está escrito: «David pronunció a YHVH las palabras de este canto». Ahora se manifiesta la alabanza de David, pues dijo shirá desde abajo hacia arriba y mereció aquel grado. No pronunció este canto sino al final de sus días, cuando alcanzó mayor perfección mediante él, como aprendimos: «No confíes en ti mismo hasta el día de tu muerte». ¿Por qué David mereció pronunciar al final de sus días un canto de abajo hacia arriba? Porque ya tenía reposo de todos los lados, como está escrito: «El día en que YHVH lo libró de la mano de todos sus enemigos».
Zohar, Vayeilech 5:8
אר"ש, שירתא מעליא מכלא מאי היא. כמה דתנינן ברזא דמתניתין, במלין ובעובדא הכי נמי מתתא לעילא, ומעילא לתתא. ולבתר לכוונא בלבא, ולקשרא כלא בחד קשרא.
Rabí Shimón dijo: ¿cuál es el canto superior a todos? Como aprendimos en el secreto de la Mishná, debe realizarse tanto con palabras como con acción: de abajo hacia arriba y de arriba hacia abajo. Después debe dirigirse la intención del corazón y enlazarlo todo en un solo vínculo.
Ficha editorial de este texto
