Zohar Vayigash 5
Zohar, Vayigash 5:1
ר' יהודה ור' יוסי, אערעו בכפר חנן, עד דהוו יתבי בי אושפיזייהו, אתא חד בר נש, וחד מטולא דחמרא קמיה, ועאל בביתא. אדהכי, אמר ר' יהודה לרבי יוסי, הא תנינן, דדוד מלכא הוה מתנמנם כסוס, ושינתיה זעיר, היך הוה קם בפלגות ליליא, האי שעורא זעיר איהו, ולא הוה אתער אפילו בתלתות ליליא.
Rabí Yehudá y Rabí Yosí llegaron a Kefar Janán. Mientras estaban sentados en la posada, entró un hombre con una carga de vino delante de él. Entre tanto, Rabí Yehudá dijo a Rabí Yosí: Hemos aprendido que el rey David dormitaba como un caballo y que su sueño era breve. ¿Cómo podía levantarse a medianoche? Un intervalo tan corto ni siquiera le habría permitido despertar al primer tercio de la noche.
Zohar, Vayigash 5:2
אמר ליה, בשעתא דעאל ליליא, הוה יתיב עם כל רברבי ביתיה, ודאין דינא, ועסיק במלי דאורייתא, ולבתר הוה נאים שינתיה עד פלגות ליליא, וקם בפלגות ליליא, ואתער, ואשתדל בפולחנא דמאריה, בשירין ותושבחן.
Le respondió: Al comenzar la noche se sentaba con los grandes de su casa, juzgaba casos y se ocupaba de palabras de Torá. Después dormía hasta medianoche; a medianoche se levantaba, despertaba y se dedicaba al servicio de su Señor mediante cantos y alabanzas.
Zohar, Vayigash 5:3
אדהכי אמר ההוא בר נש, וכי האי מלה דקאמריתו, הכי הוא, רזא דמלה הכא, דהא דוד מלכא חי וקיים, לעלם ולעלמי עלמין, ודוד מלכא, הוה נטיר כל יומוי, דלא יטעם טעם מיתה, בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו, ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי, לא הוה נאים, אלא שיתין נשמי, דעד שתין נשמי חסר חד, איהו חי, מתמן ולהלאה, טעים ב"נ, טעמא דמותא, ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא.
Aquel hombre intervino: Lo que habéis dicho es correcto, pero aquí se encuentra un secreto. El rey David vive y permanece por siempre jamás. Durante todos sus días vigiló para no probar el sabor de la muerte, pues el sueño constituye una sexagésima parte de la muerte. Como David estaba ligado al lugar llamado «Vida», no dormía sino sesenta respiraciones. Hasta cincuenta y nueve respiraciones una persona permanece viva; a partir de allí prueba el sabor de la muerte y el lado del espíritu impuro puede dominarla.
Zohar, Vayigash 5:4
ודא הוה נטיר דוד מלכא, דלא יטעם טעמא דמותא, ושליט ביה סטרא דרוחא אחרא, בגין דשתין נשמי חסר חד, איהו רזא דחיים דלעילא, עד שתין נשמי, דאינון שתין נשמי עלאין, ואילין רזא דלהון, דתליין בהון חיי, ומכאן ולתתא, רזא דמותא הוא.
El rey David se cuidaba de no probar el sabor de la muerte ni permitir que dominara sobre él el lado del otro espíritu. Cincuenta y nueve respiraciones pertenecen al secreto de la Vida de arriba, hasta el límite de las sesenta respiraciones superiores, de las cuales depende la vida; de allí hacia abajo comienza el secreto de la muerte.
Zohar, Vayigash 5:5
וע"ד, דוד מלכא, הוה משער שעורא דליליא, בגין דיתקיים בחיים, דלא ישלוט ביה טעמא דמותא. וכד אתפליג ליליא, הוה דוד מתקיים באתריה, בגין דכד אתער פלגו ליליא, וכתרא קדישא אתער, בעא דלא לאשכחא ליה לדוד, מתקשר באתר אחרא, באתר דמותא.
Por ello el rey David medía exactamente el tiempo de la noche para mantenerse en la Vida y evitar que dominara en él el sabor de la muerte. Cuando la noche se dividía, David permanecía unido a su propio lugar, porque al despertarse la medianoche y despertar la Corona Santa, esta no debía encontrarlo ligado a otro lugar, al lugar de la muerte.
Zohar, Vayigash 5:6
בגין דכד אתפליג ליליא, וקדושה עלאה אתער, ובר נש דנאים בערסיה, ולא אתער לאשגחא ביקרא דמאריה, הא איהו אתקשר ברזא דמותא, ומתדבק באתר אחרא, ועל דא, דוד מלכא, הוה קאים לאשגחא ביקרא דמאריה תדיר, חי לגבי חי, ולא נאים בשינתא, לטעמא טעמא דמותא, ובגין כך, הוה מתנמנם כסוס, שתין נשמי, ולא בשלימו.
Cuando llega la medianoche, la Santidad Superior despierta. Si una persona continúa durmiendo en su lecho y no despierta para atender a la gloria de su Señor, queda ligada al secreto de la muerte y adherida al otro lugar. Por eso el rey David se levantaba siempre para atender a la gloria de su Señor: un viviente frente al Viviente. No dormía un sueño suficiente para probar el sabor de la muerte. Por ello dormitaba como un caballo: sesenta respiraciones, pero sin completarlas.
Zohar, Vayigash 5:7
אתו רבי יהודה ורבי יוסי, ונשקוה. אמרו ליה, מה שמך. א"ל חזקיה, א"ל, יתיישר חילך ויתתקף אורייתך. יתיבו, אמר רבי יהודה, הואיל ושרית, אימא לן מהני רזין עלאין דקאמרת.
Rabí Yehudá y Rabí Yosí se acercaron y lo besaron. Le preguntaron: ¿Cuál es tu nombre? Respondió: Jizkiyá. Le dijeron: Que tu fuerza sea recta y tu Torá se fortalezca. Se sentaron. Rabí Yehudá dijo: Ya que has comenzado, explícanos algunos de aquellos secretos superiores que mencionaste.
Zohar, Vayigash 5:8
פתח ואמר, ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. תא חזי, כד ברא קב"ה עלמא, חמא דלא יכיל לאתקיימא, עד דברא אורייתא, בגין דמנה נפקין כל נמוסין עלאין ותתאין, ובה קיימי עלאי ותתאי, הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא, וכלהו נפקי מגוה.
Abrió diciendo: «YHVH fundó la tierra con Jojmá; estableció los cielos con Tevuná». Ven y observa: cuando el Santo, bendito sea, creó el mundo, vio que no podía existir hasta crear la Torá, pues de ella salen todas las leyes superiores e inferiores y por ella se sostienen arriba y abajo. Así está escrito: «YHVH fundó la tierra con Jojmá; estableció los cielos con Tevuná», porque mediante Jojmá se sostienen todas las estructuras del mundo y todas salen de ella.
Zohar, Vayigash 5:9
ד"א ה' בחכמה יסד ארץ, עלמא עלאה לא אתברי, אלא מגו חכמה, ועלמא תתאה לא אתברי, אלא מגו חכמה תתאה, וכלהו נפקן מגו חכמה עלאה, ומגו חכמה תתאה. כונן שמים בתבונה. כונן, מאי כונן. אלא, כונן כל יומא ויומא, ולא פסיק, ולא אתתקן בזמנא חדא, אלא בכל יומא ויומא אתקין ליה.
Otra explicación: «YHVH fundó la tierra con Jojmá». El Mundo Superior solo fue creado desde la Jojmá superior y el mundo inferior desde la Jojmá inferior; ambos salen de la Jojmá superior y de la inferior. «Estableció los cielos con Tevuná». ¿Qué significa «estableció»? Que los establece cada día sin cesar. No quedaron corregidos de una vez para siempre, sino que cada día los vuelve a disponer.
Zohar, Vayigash 5:10
והיינו רזא דכתיב, ושמים לא זכו בעיניו. וכי ס"ד, דגריעותא איהו משמים, אלא חשיבו משמים איהו, בגין חביבו ורעו סגיא, דקב"ה רעי בהו, וחביבותיהו לגביה, דהא אע"ג דאיהו מתקין לון כל יומא ויומא, לא דמי בעינוי דאינון מתתקנן כדקא יאות, בגין דרחימותא דלהון לגביה, ורעותיה לאנהרא לון תדיר, בלא פסיקו, דהא עלמא דאתי, אפיק נהורין זהירין, כל יומא ויומא תדיר בלא פסיקו, בגין לאנהרא לון תדיר, ועל דא לא זכו בעיניו, לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו, ובגין כך, כונן שמים בתבונה.
Este es el secreto de lo escrito: «Los cielos no son puros ante Sus ojos». ¿Podría pensarse que existe una deficiencia en los cielos? Al contrario, esto expresa su importancia, debido al gran amor y deseo que el Santo siente por ellos y al afecto que le inspiran. Aunque los corrige diariamente, ante Sus ojos nunca parecen suficientemente perfeccionados, por el amor que les tiene y Su deseo de iluminarlos siempre, sin interrupción. El Mundo Venidero emite cada día luces radiantes sin cesar para iluminarlos continuamente. Por eso dice «no son puros ante Sus ojos», no simplemente «no son puros». De ahí: «Estableció los cielos con Tevuná».
Zohar, Vayigash 5:11
מאן שמים. דא הוא רזא דאבהן, ורזא דאבהן דא הוא יעקב, דאיהו כללא דלהון, בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו, ואיהו קיימא לאנהרא על עלמא.
¿Quiénes son «los cielos»? Son el secreto de los patriarcas; y el secreto que incluye a los patriarcas es Jacob, su totalidad, pues Jacob es la gloria de los patriarcas y permanece para iluminar el mundo.
Zohar, Vayigash 5:12
ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי, נפק מניה ענפא חדא, שפירא בחיזו, וכל נהורין מיניה נפקין, וכל שבעא, ומשח רבו, לאנהרא לארעא, ומאן איהו. דא יוסף הצדיק, דאיהו יהיב שבעא לכל עלמא, ועלמא מניה אתזן. ובגין כך, קב"ה כל מה דעבד בעלמא, כלא איהו ברזא עלאה, וכלא כדקא חזי.
Como Jacob ascendió dentro del Mundo Venidero, salió de él una rama hermosa de apariencia, de la cual proceden todas las luces, la abundancia y el aceite de unción para iluminar la tierra. ¿Quién es? José el Tzadik, que proporciona sustento a todo el mundo y de quien el mundo se alimenta. Por ello todo cuanto el Santo hace en el mundo pertenece a un secreto superior y está debidamente ordenado.
Zohar, Vayigash 5:13
אדהכי, אתא רבי אלעזר, כיון דחמא לון, אמר ודאי שכינתא הכא, במאי עסקיתו. אמרו ליה, כל עובדא. אמר, ודאי שפיר קאמר, אבל אינון שתין נשמי, ודאי שתין נשמי אינון דחיין, בין לעילא בין לתתא, מכאן ולהלאה, איכא שתין נשמין אחרנין, דאינון כלהו מסטרא דמותא, ודרגא דמותא עלייהו, ואקרון דורמיטא, וכלהו טעמא דמותא.
Entretanto llegó Rabí Elazar. Al verlos, dijo: Ciertamente la Shejiná se encuentra aquí. ¿De qué tratáis? Le contaron todo. Dijo: Ha hablado correctamente. Esas sesenta respiraciones pertenecen a la Vida tanto arriba como abajo. Después existen otras sesenta respiraciones, todas procedentes del lado de la muerte; sobre ellas reposa el grado de la muerte, son llamadas dormita y todas contienen sabor de muerte.
Zohar, Vayigash 5:14
ובגין כך, דוד מלכא, הוה איהו מתדבק באינון שתין נשמין דחיין, ומתמן ולהלאה לא נאים כלל, הה"ד אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, ועל דא, שפיר קאמר, בגין דיקום דוד חי, בסטרא דחי, ולא בסטרא דמותא. יתבו כלהו, ואשתדלו באורייתא, ואתחברו כחדא.
Por eso el rey David se adhería a aquellas sesenta respiraciones de Vida y no dormía en absoluto más allá de ellas, como está escrito: «No daré sueño a mis ojos ni somnolencia a mis párpados». Habló correctamente: David debía permanecer vivo en el lado de la Vida y no en el de la muerte. Todos se sentaron, se ocuparon de la Torá y se unieron como uno.
Zohar, Vayigash 5:15
פתח רבי אלעזר ואמר, ה' אלקי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. ת"ח, דוד מלכא, הוה קם בפלגות ליליא, ואשתדל באורייתא, בשירין ותושבחן, לחדוה דמלכא ומטרוניתא, ודא הוה חדוה דמהימנותא בארעא, בגין דהאי איהו שבחא דמהימנותא, דאתחזי בארעא.
Rabí Elazar abrió diciendo: «YHVH, Elohim de mi salvación, de día clamo; de noche estoy ante Ti». Ven y observa: el rey David se levantaba a medianoche y se ocupaba de la Torá, de cantos y alabanzas, para alegrar al Rey y a la Matrona. Esta era la alegría de la fe manifestada en la tierra, pues tal alabanza de la fe debía aparecer abajo.
Zohar, Vayigash 5:16
דהא לעילא פתחי בחדוה שירתא, כמה מלאכין עלאין, בכמה זינין, דקא משבחן בליליא בכל סטרין. כה"ג לתתא בארעא, מאן דמשבח ליה לקוב"ה בארעא בליליא, רעי ביה קב"ה, וכל אינון מלאכין קדישין, דקא משבחן ליה לקב"ה, כלהו צייתין לההוא דקא משבח ליה בליליא בארעא, דהאי תושבחתא איהו בשלימו, לסלקא יקרי דקב"ה מתתא, ולזמרא בחדוה דיחודא.
Arriba, numerosos ángeles superiores comienzan con alegría sus cantos y alaban por la noche de diversas maneras y por todos los lados. Del mismo modo, abajo, cuando alguien alaba al Santo, bendito sea, durante la noche, el Santo se complace en él. Todos los ángeles santos que alaban al Santo escuchan a quien lo alaba por la noche en la tierra, pues esta alabanza es perfecta: hace ascender desde abajo la gloria del Santo y canta con la alegría de la Unidad.
Zohar, Vayigash 5:17
תא חזי, דוד מלכא כתב, ה' אלהי ישועתי וגו', ה' אלהי ישועתי, אימתי איהו ישועתי. בההוא יומא, דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא.
Ven y observa: el rey David escribió: «YHVH, Elohim de mi salvación…». ¿Cuándo es «mi salvación»? El día que sigue a la noche en que anticipé mi alabanza ante Ti; entonces Él es mi salvación durante el día.
Zohar, Vayigash 5:18
ות"ח, דהא בליליא, מאן דמשבח למאריה, בתושבחתא דאורייתא כדין אתקף בתקיפו ביממא, בסטרא דימינא, דהא חוטא חד, נפקא מסטרא דימינא, וכדין אתמשך עליה, ואתתקף ביה, וע"ד אמר ה' אלהי ישועתי יום צעקתי וגו'.
Ven y observa: quien durante la noche alaba a su Señor mediante alabanzas de Torá es fortalecido poderosamente durante el día por el lado derecho. Un hilo de Jésed sale del lado derecho, se extiende sobre él y lo fortalece. Por eso dijo: «YHVH, Elohim de mi salvación, de día clamo…».
Zohar, Vayigash 5:19
ובג"כ אמר, לא המתים יהללו יה. לא המתים, בגין דאצטריך לשבחא, חי לחי. ומת לחי לאו הכי, דכתיב לא המתים יהללו יה, ואנחנו נברך יה, דהא אנן חיין, ולית לן חולקא בסטרא דמותא כלל. חזקיהו אמר, חי חי הוא יודך כמוני, בגין דחי אתקרב לחי. דוד מלכא איהו חי, וקורבא דיליה לחי העולמים. ומאן דאתקריב לגביה, איהו חי, דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, וכתיב, ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל.
Por eso dijo: «Los muertos no alabarán a Yah». No los muertos, porque es necesario que el viviente alabe al Viviente; un muerto no puede alabar al Viviente, como está escrito: «Los muertos no alabarán a Yah; pero nosotros bendeciremos a Yah», pues estamos vivos y no tenemos parte alguna en el lado de la muerte. Jizkiyahu dijo: «El viviente, el viviente, él te alabará, como yo hoy», porque el viviente se acerca al Viviente. El rey David es llamado viviente y su acercamiento es al Viviente de los mundos. Quien se aproxima a Él vive, como está escrito: «Vosotros, que estáis adheridos a YHVH vuestro Elohim, estáis todos vivos hoy»; y también: «Benayahu hijo de Yehoyadá, hijo de un hombre viviente, de grandes obras, de Kavtzeel».
