וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. כיון דאמר באנו אל אחיך, לא ידענא דאיהו עשו, וכי אחין אחרנין הוו ליעקב. אלא באנו אל אחיך, ואי תימא, דהדר בתשובה, ואזיל בארח מתקנא, לאו הכי, אלא עשו הרשע כדמעיקרא. וגם הולך לקראתך, ואי תימא דאיהו בלחודוי אזיל, לאו, אלא ארבע מאות איש עמו.
וכל כך למה אמרו ליה, בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון דצדיקיא, ומתעטר בצלותהון, כדאמרינן דההוא מלאכא דממנא על צלותהון דישראל, סנדלפון שמיה, נטיל כל אינון צלותין ועביד מנייהו עטרה לחי העולמים ואוקמוה, וכל שכן צלותהון דצדיקיא, דקב"ה אתרעי בהו, ואתעבדן עטרה, לאתעטרא באינון צלותין לקב"ה. ואי תימא, משריין קדישין הוו אתיין עמיה, אמאי דחיל. אלא צדיקייא לא סמכין על זכותייהו, אלא על צלותהון ובעותהון לגבי מאריהון.
ות"ח, דאמר ר"ש, צלותא דסגיאין, סליק קמי קב"ה, ומתעטר בההוא צלותא, בגין דסלקא בגוונין סגיאין, ואתכלילת מכמה סטרין, ובגין דאתכלילת מכמה גוונין, אתעבידת עטרה, ומנחא על רישא דצדיק חי העולמים, וצלותא דיחיד, לאו איהי כלילא, ולאו איהי אלא בגוון חד, ועל דא, צלותא דיחיד לאו איהו מתתקנא לאתקבלא כצלותא דסגיאין. ות"ח, יעקב כליל הוה, ועל דא צלותיה תאיב לה קב"ה. מה כתיב ויירא יעקב מאד ויצר לו
רבי יהודה פתח ואמר, אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה. זכאין אינון ישראל, דקב"ה אתרעי בהו, ויהב לון אורייתא דקשוט, בגין למזכי בה לחיי עלמא, דכל מאן דאשתדל באורייתא, קב"ה משיך עליה חיין עלאין, ואעיל ליה, לחיי עלמא דאתי, דכתיב כי הוא חייך וארך ימיך. וכתיב ובדבר הזה תאריכו ימים, חיין בהאי עלמא, וחיין בעלמא דאתי
רבי אלעזר אמר, כל מאן דאשתדל באורייתא לשמה, לאו מיתתיה על ידא דיצר הרע, בגין דאתתקיף באילנא דחיי, ולא ארפי מניה, ובגין כך, צדיקיא דמשתדלי באורייתא, לא מסתאבי גופא דלהון, דלא שרא עלייהו רוח מסאבא.
יעקב אילנא דחיי הוה, אמאי דחיל, דהא לא יכול לשלטאה עלוי. ועוד, דהא כתיב והנה אנכי עמך וגו', אמאי הוה דחיל. ותו דהא כתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים, אי משריין קדישין הוו עמיה, אמאי הוה דחיל.
אלא, כלא יאות הוה, ויעקב לא הוה בעי למסמך על ניסא דקב"ה, בגין דחשיב דלאו איהו כדאי, דקב"ה יעביד ליה ניסא, מאי טעמא, בגין דלא פלח לאבוי ולאמיה כדקא יאות, ולא אשתדל באורייתא, ונטל תרי אחיות, ואף על גב דכלא אתמר, ועם כל דא, בעי ליה לב"נ למדחל תדיר, ולצלאה קמי קב"ה בצלותא, דכתיב אשרי אדם מפחד תמיד. והא אוקמוה.
תא חזי, צלותא דאבהן קיימו עלמא, וכל בני עלמא, עלייהו קיימי וסמכין, לעלם ולעלמי עלמין לא אתנשי זכותא דאבהן, בגין דזכותא דאבהן, איהו קיומא דעילא ותתא, וקיומא דיעקב, איהו קיומא שלים, יתיר מכלהו, ובגין כך, בשעתא דעאקו לבנוי דיעקב, קב"ה אחמי קמיה דיוקנא דיעקב, וחייס על עלמא, כד"א וזכרתי את בריתי יעקוב. יעקו"ב בוא"ו, אמאי בוא"ו, בגין דאיהו דיוקנא דיעקב ממש.
תא חזי, כל מאן דחמי ליה ליעקב, כמאן דאסתכל באספקלריאה דנהרא, והא אתמר. דשופריה דיעקב, כשופריה דאדם קדמאה. אמר רבי ייסא, אנא שמענא, דכל מאן דאסתכל בחלמיה, וחמא ליה ליעקב, מקסטר בקוספוי, חיין אתוספן ליה.
ר"ש אמר, הא אתמר, דדוד מלכא, עד לא הוה, לא הוו ליה חיים כלל, בר דאדם קדמאה, יהב ליה שבעין שנין מדיליה, וכך הוה קיומיה דדוד מלכא, שבעין שנין הוו. וקיומא דאדם קדמאה, אלף שנין חסר שבעין. אשתכחו בהני אלף שנין קדמאי, אדם הראשון, ודוד מלכא.
פתח ואמר חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד. חיים שאל ממך, דא דוד מלכא, דהא כד ברא קב"ה גנתא דעדן, אטיל ביה נשמתא דדוד מלכא, ואסתכל ביה, וחמי דלית ליה חיים מדיליה כלום, וקיימא קמיה כל יומא, כיון דברא אדם הראשון, אמר הא ודאי קיומיה, ומאדם קדמאה, הוו שבעין שנין, דאתקיים דוד מלכא בעלמא.
תו, אבהן שבקו ליה מחייהון, כל חד וחד, אברהם שבק ליה, וכן יעקב, ויוסף. יצחק לא שבק ליה כלום, בגין דדוד מלכא, מסטריה קא אתא.
ודאי אברהם שבק ליה חמש שנין, דהוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין, ואתקיים מאה ושבעין וחמש שנין, חסרין חמש. יעקב הוה ליה לאתקיימא בעלמא כיומי דאברהם, ולא אתקיים, אלא מאה וארבעין ושבע שנין, חסרים תמניא ועשרין. אשתכחו דאברהם ויעקב שבקו ליה מחייהון תלתין ותלת שנין. יוסף דאתקיים מאה ועשר שנין, הוה ליה לאתקיימא מאה וארבעין ושבע שנין, כיומי דיעקב, וחסר מנהון תלתין ושבע שנין. הא שבעין שנין, דשבקו ליה לדוד מלכא, לאתקיימא בהון, ובהו אתקיים דוד, בכל אינון שנין דשבקו ליה אבהן.
ואי תימא, יצחק אמאי לא שבק ליה כלום כהני, בגין דאיהו חשך, ודוד מסטרא דחשך קא אתא, ומאן דאיהו בחשך, לית ליה נהורא כלל, ולית ליה חיים, ובג"כ לא הוו לדוד חיים כלל. אבל אלין דהוו להון נהורא, נהירו ליה לדוד מלכא, ומנייהו אצטריך לאנהרא, ולמהוי ליה חיים, דהא מסטרא דחשך לית ליה חיים כלל, ועל דא לא אתא יצחק בחושבנא.
ואי תימא, יוסף אמאי יתיר מכלהו. אלא ודאי יוסף בלחודוי, ככלהו. בגין דאקרי צדיק, ודא הוא דאנהיר לסיהרא, יתיר מכלהו. ובג"כ, האי שבק ליה לדוד מלכא יתיר מכלהו חיין, דכתיב ויתן אתם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.
ת"ח, יעקב, צלותיה אגין ליה מעשו, בגין דבעא לסלקא זכותיה, לבנוי אבתריה, ולא לאפקא ליה השתא לגביה דעשו. ועל דא, צלי צלותיה לקב"ה, ולא אסתמיך על זכותיה, לשיזבא ליה בגיניה.
ויאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. ת"ח, מה כתיב ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. אמאי לשני מחנות. בגין דאמר, אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה.
תא חזי, שכינתא לא עדיאת מאהל לאה, ומאהל רחל, אמר יעקב, ידענא דהא נטירו לון לאלין מן קב"ה. מה עבד, וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה, אמר, אם יקטיל עשו, לאלין יקטיל, אבל אלין, לא מסתפינא מנייהו, בגין דשכינתא עמהון, ועל דא והיה המחנה הנשאר לפליטה. כיון דעביד האי, אתקין צלותיה עלייהו, מה כתיב, ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יי' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך.
רבי יוסי פתח ואמר, תפלה לעני כי יעטף ולפני יי' ישפך שיחו. האי קרא אוקמוה בכמה אתר. אלא דוד מלכא אמר דא, כד אסתכל וחמא במלי דמסכנא, ואסתכל ביה, כד הוה אזיל וערק מקמי חמוי, אמר דא תפלה לעני, דא הוא צלותא, דבעי מסכנא קמי קב"ה, ודא צלותא, דאקדימת לכל צלותהון דעלמא.
כתיב הכא תפלה לעני, וכתיב התם תפלה למשה איש האלהים, מה בין האי להאי. אלא, דא תפלה של יד, ודא תפלה של ראש, ולית לאפרשא בין האי תפלה לעני, ובין תפלה למשה, ותרווייהו שקילין כחד.
ועל דא צלותא דעני, אקדימת קמי קב"ה, מכל צלותין דעלמא, בגין דכתיב, כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו'. ת"ח, תפלה לעני, דא תפלה של יד, דעני אתדבק במסכנותיה, כמאן דלית ליה מגרמיה כלום.
דבר אחר, תפלה: דא משה. לעני: דא דוד. כי יעטף: כד אתכסיא סיהרא, ואתכסי שמשא מינה. ולפני ה' ישפך שיחו: בגין לאתחברא בהדי שמשא.
ת"ח, צלותא דכל בני נשא, צלותא. וצלותא דמסכנא, איהי צלותא דקיימא קמיה דקב"ה, ותבר תרעין ופתחין, ועאלת לאתקבלא קמיה, הה"ד והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני וכתיב שמע אשמע צעקתו. ולפני ה' ישפך שיחו, כמאן דמתרעם על דינוי דקב"ה.
אמר רבי אלעזר, צלותהון דצדיקייא חדוותא לכ"י לאתעטרא קמיה קב"ה, בג"כ, חביבא הוא יתיר קמיה קב"ה, ובג"כ קב"ה תאיב לצלותהון דצדיקייא בשעתא דאצטריך לון, בגין דידעי לרצויי למריהון.
מה כתיב ביה ביעקב, אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב וגו', אעטר ואקשר קשורא בקשורא חד, כדקא חזי. אלהי אבי אברהם, לימינא, ואלהי אבי יצחק, לשמאלא. האומר אלי, הכא תלי מלה, לאתעטרא לאתריה בינייהו. שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.
קטנתי מכל החסדים, אמאי הוה אצטריך האי עם האי. אלא, אמר יעקב, את אבטחת לי לאוטבא עמי, ואנא ידענא, דכל עובדך כלהו על תנאי, הא אנא לית בי זכותא, דהא קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, וכל מה דעבדת לי עד יומא, לאו בגין זכותאי הוה, אלא בגינך הוא דעבדת לי, וההוא טיבו וקשוט בגינך הוה. דהא כד עברנא בקדמיתא, דהוינא אזיל מקמי דעשו, יחידאי עברנא ליה לההוא נהרא, ואנת עבדית עמי טיבו וקשוט, והא אנא השתא, מעבר ליה בתרי משיריין, אינון תרין משיריין דפליג.
עד הכא סדורא דשבחא דמריה, מכאן ולהלאה בעא מה דאצטריך ליה. לאחזאה לכל בני עלמא, דאצטריך ליה לבר נש, לסדרא שבחא דמאריה בקדמיתא, ולבתר יבעי בעותיה, דהכי עבד יעקב, בקדמיתא סדר שבחא דמריה, ולבתר דסדר שבחא, אמר בעותיה דאצטריך ליה.
הה"ד הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני אם על בנים. מכאן, מאן דצלי צלותיה, דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות. הצילני נא, ואי תימא, דהא שזבת לי מלבן. מיד אחי. ואי תימא, קריבין אוחרנין סתם, אחין אקרון. מיד עשו. מ"ט בגין לפרשא מלה כדקא יאות. ואי תימא, אנא אמאי אצטריך, כי ירא אנכי אתו פן יבא והכני. בגין לאשתמודעא מלה לעילא, ולפרשא לה כדקא יאות, ולא יסתים מלה.
ואתה אמרת היטב איטיב עמך וגו'. ואתה אמרת היטב איטיב, מאי ואתה. כד"א, ואתה מחיה את כלם, אוף הכא ואתה אמרת.
תא חזי, דוד מלכא אמר, יהיו לרצון אמרי פי: אלין מלין דאתפרשן. והגיון לבי: אלין מלין דסתימן, דלא יכיל בר נש לפרשא לון בפומיה, דא הוא הגיון, דאיהו בלבא, דלא יכיל לאתפרשא.
ועל דא אצטריך מלה, לאתפרשא בפומא, ומלה דתליא בלבא, וכלא רזא איהו, חד לקבל דרגא תתאה, וחד לקבל דרגא עלאה. מלה דאתפרשא, לקבל דרגא תתאה, דאצטריך לאתפרשא. ההוא דתליא בלבא, איהו לקבל דרגא פנימאה יתיר, וכלא כחדא איהו. ועל דא אמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך וגו'.
כגוונא דא אמר יעקב, בקדמיתא פריש מלה כדקא יאות, ולבתר סתים מלה, דאיהי תליא בהגיונא דלבא, דלא אצטריך לפרשא, דכתיב ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב. הכא איהו מלה, דתליא בלבא, דלא אצטריך לפרשא. וכן אצטריך כדקאמרן, בגין ליחדא יחודא שלים, כדקא יאות. זכאין אינון צדיקיא, דידעי לסדרא שבחא דמאריהון כדקא יאות. ולמבעי בעותהון, ובגין כך כתיב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ספר הזהר, וישלח ג׳
32 pasajes·0% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Todavía sin traducción española — disponible en hebreo.
