וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה וגו'. רבי חזקיה פתח ואמר, וישא אהרן את ידו. כתיב ידו חד, בגין דבעי לארמא ימינא על שמאלא, והא אוקימנא רזא.
«Y Yitró, sacerdote de Midián y suegro de Moshé, oyó todo lo que Él había hecho...». Rabí Jizquiá abrió diciendo: «Aharón alzó su mano». Está escrito «su mano» en singular, porque debía elevar la Derecha sobre la Izquierda. Este secreto ya fue explicado.
אשכחנא בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דארים ידוי לעילא, ולאו אינון בצלותין ובעותין, האי איהו בר נש, דאתלטייא מעשרה שולטנין ממנן. ואינון עשרה שליטין אשר היו בעיר. אלין אינון עשרה די ממנן על פרישו דידין לעילא לנטלא ההוא צלותא, או ההיא ברכתא, ויהבי ביה חילא, לאתיקרא שמא קדישא, ואתברך מתתא. כיון דמתתא אתברך, מההוא פרישו דידין לעילא, כדין אתברכא מעילא, ואתיקר מכל סטרין.
Encontramos en el libro del rey Shelomó que todo aquel que alza sus manos hacia arriba sin hacerlo en plegaria o súplica es una persona maldecida por diez poderes designados. Estos son «los diez gobernantes que estaban en la ciudad». Son diez designados sobre la extensión de las manos hacia arriba: reciben aquella plegaria o bendición y le conceden fuerza para que el Nombre santo sea honrado y bendecido desde abajo. Cuando es bendecido desde abajo mediante la elevación de las manos, entonces es bendecido desde arriba y honrado por todos los lados.
ואלין עשרה ממנן, זמינין לנטלא מאינון ברכאן דלעילא, ולארקא לתתא, ולברכא לההוא דמברך ליה, דכתיב ואני אברכם.
Estos diez designados están preparados para recibir las bendiciones de arriba, verterlas abajo y bendecir a quien pronuncia la bendición, como está escrito: «Y Yo los bendeciré».
בג"כ, יסתמר בר נש, בשעתא דירים ידוי לעילא, למהוי בצלו, או בברכאן או בבעותא, ולא ירים ידוי למגנא, בגין דאלין עשרה אינון זמינין, ומתערין לגבי ההוא פרישו דידין, ואי הוא למגנא, אינון עשרה לטיין ליה, במאתן וארבעין ותמניא לווטין. והאי איהו דכתיב ביה, ויאהב קללה ותבואהו.
Por eso la persona debe cuidarse cuando alza las manos hacia arriba: debe hacerlo en plegaria, bendición o súplica, y no alzarlas en vano. Aquellos diez están preparados y se despiertan ante la extensión de las manos. Si esta se hace en vano, los diez lo maldicen con doscientas cuarenta y ocho maldiciones. Acerca de tal persona está escrito: «Amó la maldición, y esta vino sobre él».
וכדין, רוח מסאבא שריא על אינון ידין, דאיהו ארחיה למשרי על אתר ריקניא, וברכתא לא שריא באתר ריקניא. וע"ד כתיב, הרימותי ידי אל ה' אל עליון, דמתרגמינן בצלו.
Entonces un espíritu impuro reposa sobre aquellas manos, pues su costumbre es habitar en un lugar vacío; la bendición no reposa en un lugar vacío. Por ello está escrito: «He alzado mi mano a YHVH, El Elyón», expresión que el Targum interpreta como plegaria.
ובהאי פרישו דידין, אית רזין עלאין, בשעתא דאתפרישו, ואזדקפו לעילא, אוקיר בר נש לקב"ה, בכמה רזין עלאין. אחזי ליחדא רזא דעשר אמירן, בגין ליחדא כלא, ולאתברכא שמא קדישא כדקא חזי, ואחזי ליחדא רזא דרתיכין פנימאין, ורתיכין דלבר, בגין דיתברך שמא קדישא בכל סטרין, ויתיחד כלא כחדא, עילא ותתא.
En la extensión de las manos hay secretos supremos. Cuando son extendidas y elevadas hacia arriba, la persona honra al Santo, bendito sea, mediante numerosos secretos. Muestra la unificación del secreto de los Diez Enunciados, para unificar todo y hacer que el Nombre santo sea bendecido como corresponde. También muestra la unificación del secreto de las carrozas interiores y exteriores, para que el Nombre santo sea bendecido por todos los lados y todo, arriba y abajo, quede unido como uno.
פתח ואמר, ולא יראו פני ריקם, דא איהו רזא דזקיפו דאצבען, כד זקיף לון בר נש לעילא, דבעי דלא לאזדקפא בריקניא, אלא בצלו ובבעותין ובברכאן. וע"ד ולא יראו פני ריקם. ולא יראו לפני לא כתיב, אלא פני, רזא דזקיפו דאצבען, דלא אצטריכו לזקפא למגנא, כמה דאתמר.
Abrió diciendo: «No verán Mi rostro con las manos vacías». Este es el secreto de alzar los dedos. Cuando la persona los eleva hacia arriba, no deben ser elevados en vacío, sino en plegaria, súplica y bendición. Por eso: «No verán Mi rostro con las manos vacías». No está escrito «no aparecerán delante de Mí», sino «Mi rostro», aludiendo al secreto de elevar los dedos, que no deben alzarse en vano, como se ha dicho.
עשרה שליטין דקאמרן, אינון עשר אמירן לתתא, ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא, ואלין קיימין בקדמיתא על ההוא זקיפן דאצבעאן. ובהא כל סטרא דקדושה אתאחד לעילא, לארמא. כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין כלהו, ואודן למלכא קדישא.
Los diez poderes que mencionamos corresponden a los Diez Enunciados de abajo, dentro del secreto de las letras marcadas a semejanza de arriba. Ellos se colocan primero sobre la elevación de los dedos. De este modo todo el lado de la santidad queda unido arriba mediante la elevación. Entonces todos los demás lados son sometidos y reconocen al Rey santo.
ת"ח, ברזא דקדושה איהו מלך, וכהן ומשמש תחותיה, בין לעילא בין לתתא. אית מלך לעילא, דאיהו רזא דקדש הקדשים, ואיהו מלך עלאה, ותחותיה אית כהן רזא דאור קדמאה, דקא משמש קמיה, ודא איהו כהן דאקרי גדול, סטרא דימינא.
Ven y observa: en el secreto de la santidad hay un Rey y un sacerdote que sirve debajo de Él, tanto arriba como abajo. Hay un Rey arriba, secreto del Santo de los Santos, el Rey Supremo. Debajo de Él hay un Sacerdote, secreto de la Luz Primordial, que sirve delante de Él. Este es el sacerdote llamado «grande», el lado de la Derecha.
אית מלך לתתא, דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה, ואיהו מלך על כלא דלתתא. ותחותיה אית כהן דמשמש ליה, רזא דמיכאל כהנא רבא, דאיהו לימינא. ודא איהו רזא דמהימנותא שלימתא, סטרא דקדושה.
Hay también un rey abajo, a semejanza del Rey Superior, que gobierna todo lo inferior. Debajo de él hay un sacerdote que lo sirve: el secreto de Mijael, el gran sacerdote, situado a la Derecha. Este es el secreto de la fe perfecta, el lado de la santidad.
בסטרא אחרא, דלאו איהו סטרא דקדושה, אית רזא דאיהו מלך, והא אוקימנא דאקרי מלך זקן וכסיל, ותחותיה אית כהן און, ודא הוא רזא דכתיב, ויאמר אפרים אך עשרתי מצאתי און לי. בגין דחילא דא, שלטא על ההוא עובדא דעבד ירבעם. ואלמלא דאשכח חילא דא, לא יכיל לאצלחא בההוא עובדא.
En el Otro Lado, que no pertenece a la santidad, existe también el secreto de un rey, llamado, como se ha explicado, «rey viejo y necio». Debajo de él hay un «sacerdote de On». Este es el secreto de lo escrito: «Efráim dijo: ciertamente me he enriquecido, he hallado poder —on— para mí». Esta fuerza dominó la obra realizada por Yerovam. Si no hubiera encontrado esta fuerza, no habría podido hacer prosperar aquella obra.
רזא דמלה, בשעתא דהאי מלך והאי כהן אתכפיין, ואתברו, כדין כל סטרין אחרנין אתכפיין, ואודן ליה לקב"ה, כדין קב"ה שליט בלחודוי עילא ותתא, כד"א, ונשגב יי' לבדו ביום ההוא.
El secreto del asunto es que, cuando este rey y este sacerdote son sometidos y quebrados, todos los demás lados también quedan sometidos y reconocen al Santo, bendito sea. Entonces el Santo, bendito sea, gobierna solo arriba y abajo, como está escrito: «YHVH solo será exaltado en aquel día».
כגוונא דא, ורזא דא ממש, עבד קב"ה בארעא, דתבר מלך זקן וכסיל, ודא הוא פרעה, בשעתא דאתא משה לפרעה, ואמר, אלהי העברים נקרא עלינו, פתח ואמר, לא ידעתי את יי', ובעא קב"ה דיתיקר שמיה בארעא, כמה דאיהו יקירא לעילא. כיון דאלקי ליה ולעמיה, אתא ואודי ליה לקב"ה.
De esta misma forma, y conforme a este secreto, actuó el Santo, bendito sea, en la tierra: quebró al «rey viejo y necio», que era Paró. Cuando Moshé se presentó ante Paró y dijo: «El Elohim de los hebreos se nos ha manifestado», Paró abrió diciendo: «No conozco a YHVH». El Santo, bendito sea, quiso que Su Nombre fuera honrado en la tierra como lo es arriba. Cuando hirió a Paró y a su pueblo, este vino y reconoció al Santo, bendito sea.
ולבתר אתבר ואתכפייא ההוא כהן און, יתרו, דמשמש תחותיה, עד דאתא ואודי ליה לקב"ה, ואמר ברוך יי' אשר הציל אתכם וגו', עתה ידעתי כי גדול יי' וגו', ודא הוא כהן און, סטרא אחרא, דאיהו סטר שמאלא. ודא איהו רזא דאמרה רחל, כד חמאת דמיתת, כמה דכתיב, בן אוני. ובגין דא אוחי יעקב, ואמר בן ימין, ולא בן אוני, סטר ימינא, ולא שמאלא.
Después fue quebrado y sometido el «sacerdote de On», Yitró, que servía debajo de aquel rey, hasta que vino y reconoció al Santo, bendito sea, diciendo: «Bendito sea YHVH, que los libró... Ahora sé que YHVH es más grande que todos los elohim». Este era el sacerdote de On del Otro Lado, situado a la Izquierda. A este secreto aludió Rajel cuando vio que moría y llamó a su hijo Ben Oní, «hijo de mi aflicción». Yaakov tomó el nombre y dijo Binyamín, «hijo de la Derecha», y no Ben Oní: lado derecho y no izquierdo.
וכיון דההוא מלך וכהן אודו לקודשא בריך הוא, ואתברו קמיה, כדין אסתלק קודשא בריך הוא ביקריה על כלא, עילא ותתא, ועד דאסתלק קב"ה ביקריה, כד אודן אלין קמיה, לא אתייהיבת אורייתא. עד לבתר דאתא יתרו, ואודי ואמר, עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים. ברוך יי' אשר הציל אתכם וגו'. כדין אסתלק קב"ה ביקריה, עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו, דשלטנו על כלא.
Cuando aquel rey y aquel sacerdote reconocieron al Santo, bendito sea, y quedaron quebrados delante de Él, la gloria del Santo, bendito sea, se elevó sobre todo, arriba y abajo. Hasta que ellos no lo reconocieron, la Torá no fue entregada. Solo después de que Yitró vino y declaró: «Ahora sé que YHVH es más grande que todos los elohim» y «Bendito sea YHVH, que los libró...», la gloria del Santo, bendito sea, se elevó arriba y abajo. Después entregó la Torá en plenitud, con dominio sobre todo.
ר"א פתח ואמר, יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם, ת"ח, דוד מלכא קם ושבח ואודי למלכא קדישא. והוא אשתדל באורייתא, בההיא שעתא כד רוח צפון אתער, והוה בטש באינון נימין דכנורא, וכנורא הוה מנגן ואמר שירה וכו', ומה שירה הוה קאמר.
Rabí Elazar abrió diciendo: «Los pueblos Te reconocerán, Elohim; todos los pueblos Te reconocerán». Ven y observa: el rey David se levantaba, alababa y reconocía al Rey santo. Se ocupaba de la Torá cuando despertaba el viento del norte y golpeaba las cuerdas de su arpa; el arpa tocaba y pronunciaba un canto. ¿Qué canto decía?
תא חזי, בשעתא דקב"ה אתער לגבי כל אינון רתיכין, למיהב לון טרפא, כמה דאוקימנא דכתיב, ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה. כדין, כלהו בחדו, פתחי ואמרי, אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה. כד רוח צפון אתער ונחית לעלמא, נשיב ואמר, לדעת בארץ דרכך בכל גוים ישועתך. כנור בשעתא דאיהו מנגנא ביה בההוא רוחא, פתח ואמר יודוך עמים כלם. דוד כד הוה קם ואתער עליה רוח קדשא, פתח ואמר, ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ. בגין לאמשכא טיבו דקודשא בריך הוא, מעילא לתתא. לבתר אתא דוד ברוח קדשא, וסדר לון כחדא, אסתכל בכלא האי קרא דכנורא, דשלימו דיקרא דקב"ה עילא ותתא.
Ven y observa: cuando el Santo, bendito sea, despierta hacia todas las carrozas para concederles alimento, como se explicó acerca de: «Se levanta cuando aún es de noche, da alimento a su casa y una porción a sus doncellas», todas abren con alegría y dicen: «Elohim tenga gracia de nosotros y nos bendiga; haga resplandecer Su rostro sobre nosotros, sela». Cuando el viento del norte despierta y desciende al mundo, sopla y dice: «Para que Tu camino sea conocido en la tierra, Tu salvación entre todas las naciones». Cuando el arpa toca mediante aquel viento, abre diciendo: «Todos los pueblos Te reconocerán». Cuando David se levantaba y el espíritu santo despertaba sobre él, abría diciendo: «La tierra dio su fruto; nos bendecirá Elohim, nuestro Elohim. Nos bendecirá Elohim, y todos los confines de la tierra Le temerán», para atraer la bondad del Santo, bendito sea, desde arriba hacia abajo. Después David vino con espíritu santo, ordenó todos estos versículos como una unidad y contempló en ellos la plenitud de la gloria del Santo, bendito sea, arriba y abajo.
בשעתא דשאר עמין אתכפיין, אתיין ואודאן ליה לקב"ה, כיון דאינון אתכפיין, ואודן ליה, כדין אשתלים יקרא דקב"ה עילא ותתא. בשעתא דאתא משה לפרעה ואמר ליה, יי' אלהי העברים נקרא עלינו וגו', פתח איהו ואמר לא ידעתי את יי'.
Cuando las demás naciones son sometidas, vienen y reconocen al Santo, bendito sea. Cuando se someten y Lo reconocen, la gloria del Santo, bendito sea, queda completa arriba y abajo. Cuando Moshé se presentó ante Paró y le dijo: «YHVH, Elohim de los hebreos, se nos ha manifestado...», este respondió: «No conozco a YHVH».
ובעא קב"ה, דיתייקר שמיה בארעא, כמה דאיהו יקירא לעילא. כיון דאלקי ליה ולעמיה, אתא ואודי ליה לקב"ה, דכתיב, יי' הצדיק. איהו דהוה מלכא קרופינוס דכל עלמא, כיון דאיהו אודי, כל שאר מלכין אודון, דכתיב, אז נבהלו אלופי אדום.
El Santo, bendito sea, quiso que Su Nombre fuera honrado en la tierra como lo es arriba. Cuando hirió a Paró y a su pueblo, este reconoció al Santo, bendito sea, como está escrito: «YHVH es el justo». Como él era un rey coronado sobre todo el mundo, cuando reconoció al Santo todos los demás reyes también Lo reconocieron, como está escrito: «Entonces se estremecieron los jefes de Edom».
אתא יתרו, כומרא עלאה ורברבא, רב ממנא דכל טעוון אחרנין, ואודי ליה לקב"ה, ואמר, עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים, כדין אסתלק ואתייקר קב"ה ביקריה עילא ותתא, ולבתר יהב אורייתא בשלימו דשלטנו על כלא.
Vino Yitró, sumo sacerdote y gran dignatario, principal designado sobre todos los demás cultos, y reconoció al Santo, bendito sea, diciendo: «Ahora sé que YHVH es más grande que todos los elohim». Entonces el Santo, bendito sea, se elevó y fue honrado en Su gloria arriba y abajo. Después entregó la Torá en plenitud, con dominio sobre todo.
אר"ש לר' אלעזר בריה, ע"ד כתיב, יודוך עמים אלהים יודוך עמים כולם. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. בכה ר' אבא ואמר, כרחם אב על בנים. מאן ירחם על ר' אלעזר, ולאשלמא מלוי, בר רחימו דמר, זכאה חולקנא, דזכינא למשמע מלין אלין קמיה, דלא נכסוף בהו לעלמא דאתי.
Rabí Shimón dijo a su hijo Rabí Elazar: por esto está escrito: «Los pueblos Te reconocerán, Elohim; todos los pueblos Te reconocerán». Rabí Elazar se acercó y besó sus manos. Rabí Abba lloró y dijo: «Como un padre se compadece de sus hijos». ¿Quién se compadecerá de Rabí Elazar y completará sus palabras, salvo el amor del Maestro? Dichosa nuestra porción, pues hemos merecido oír estas palabras ante él y no sentiremos vergüenza por ellas en el Mundo Venidero.
אמר רבי אבא, הא כהן און לא כתיב ביתרו, כהן מדין כתיב. א"ל, כלא איהו חד. בקדמיתא חמוי דיוסף, כהן און אקרי. ולבתר חמוי דמשה, כהן מדין. וכלא רזא חדא, דהא אלין תרין משה ויוסף. בדרגא דרזא חדא קיימין, ברזא דאת ו"ו, תרין ווין כחדא. ומה דאתמר כהן מדין, רזא דא אשת מדינים.
Rabí Abba dijo: acerca de Yitró no está escrito «sacerdote de On», sino «sacerdote de Midián». Le respondió: todo es uno. Primero, el suegro de Yosef fue llamado sacerdote de On; después, el suegro de Moshé fue llamado sacerdote de Midián. Todo es un solo secreto, porque Moshé y Yosef se encuentran en el grado de un mismo secreto, el de la letra vav: dos vav unidas como una. La expresión «sacerdote de Midián» se relaciona con el secreto de «mujer de contiendas».
ארים ידוי על רישיה ר' אבא ובכה, אמר, נהירו דאורייתא סלקא השתא עד רום רקיע דכרסייא עלאה, לבתר דיסתלק מר מעלמא, מאן ינהיר נהירו דאורייתא. ווי לעלמא דישתאר יתום מינך. אבל מלין דמר יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא וכדין כתיב, ומלאה הארץ דעה את יי' וגו'.
Rabí Abba alzó sus manos sobre su cabeza y lloró. Dijo: La luz de la Torá asciende ahora hasta la altura del firmamento del Trono Supremo. Cuando el Maestro se retire del mundo, ¿quién hará resplandecer la luz de la Torá? ¡Ay del mundo, que quedará huérfano de ti! Sin embargo, las palabras del Maestro iluminarán en el mundo hasta la llegada del Rey Mashíaj. Entonces está escrito: «La tierra estará llena del conocimiento de YHVH...».
וישמע יתרו כהן וגו', רבי חייא אמר, האי קרא אית לאסתכלא ביה, בקדמיתא כתיב, את כל אשר עשה אלהים למשה, ולבתר כתיב כי הוציא יי'. אלא רזא דא את כל אשר עשה אלהים, דא שמא דאגין על משה ועל ישראל, ולא אתעדי מנייהו בגלותא. ולבתר, שמא עלאה אפיק לון ממצרים. דהא שמא קדישא דאפיק לון, ברזא דיובלא הוה.
«Y Yitró, sacerdote..., oyó». Rabí Jiyá dijo: este versículo debe ser contemplado. Primero está escrito: «todo lo que Elohim había hecho por Moshé»; después dice: «porque YHVH había sacado...». El secreto es este: «todo lo que Elohim había hecho» alude al Nombre que protegió a Moshé y a Israel y no se apartó de ellos durante el exilio. Después, el Nombre Superior los sacó de Egipto, pues el Nombre santo que los hizo salir pertenecía al secreto del Yovel.
ד"א את כל אשר עשה אלהים למשה, כד אתרמי לנהרא, וכד שזיב ליה מחרבא דפרעה. ולישראל עמו, דכתיב, וישמע אלהים את נאקתם. וכתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
Otra explicación: «Todo lo que Elohim había hecho por Moshé» se refiere a cuando fue arrojado al río y cuando fue salvado de la espada de Paró. «Y por Israel, Su pueblo», como está escrito: «Elohim oyó su gemido», y también: «Cuanto más los oprimían, tanto más se multiplicaban y se extendían».
וישמע יתרו כהן מדין. רבי יוסי פתח, פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו. מאי שנא, בכל שאר קראי, דבכלהו, תרין תיבין מאלפא ביתא, ובהאי קרא, ובקרא דאבתריה, תלת תלת. אלא, בגין לאשלמא שית סטרין, בהאי אלפא ביתא, האי לקבל תלת פורקנין דישראל, בר פורקנא קדמאה. קרא אחרא, לקבל תורה נביאים וכתובים. וכלא תליא בהאי חכמה.
«Y Yitró, sacerdote de Midián, oyó». Rabí Yosí abrió diciendo: «Envió redención a Su pueblo; ordenó Su pacto para siempre; santo y temible es Su Nombre». ¿Por qué en los demás versículos del acróstico hay dos palabras por cada letra, mientras en este y en el versículo siguiente hay tres? Para completar seis lados dentro de este alfabeto. Este versículo corresponde a tres redenciones de Israel, sin contar la primera. El siguiente corresponde a Torá, Profetas y Escritos. Todo depende de esta Sabiduría.
פדות שלח לעמו, כד פריק קב"ה לישראל, מגלותא דמצרים, ועבד לון נסין וגבורן. צוה לעולם בריתו, כד אתא יתרו, וקביל ליה קודשא בריך הוא, וקריב ליה לפולחניה. ומתמן, אתקריבו כל אינון גיורין, תחות גדפוי דשכינתא. מתמן ולהלאה, קדוש ונורא שמו. דהא כדין אתקדש שמיה דקב"ה, דהא יתקדש שמא קדישא, כד אתבר ואתכפיא סטרא אחרא, כמה דהוה ביתרו.
«Envió redención a Su pueblo»: cuando el Santo, bendito sea, redimió a Israel del exilio de Egipto y realizó para ellos milagros y actos poderosos. «Ordenó Su pacto para siempre»: cuando vino Yitró, el Santo, bendito sea, lo recibió y lo acercó a Su servicio. Desde entonces todos los conversos fueron acercados bajo las alas de la Shejiná. Desde allí en adelante: «Santo y temible es Su Nombre», pues entonces el Nombre del Santo, bendito sea, fue santificado. El Nombre santo es santificado cuando el Otro Lado es quebrado y sometido, como ocurrió con Yitró.
וישמע יתרו וגו', וכי יתרו שמע, וכל עלמא לא שמעו, והא כתיב, שמעו עמים ירגזון. אלא, כל עלמא שמעו, ולא אתברו, ואיהו שמע ואתבר, ואתכפיא מקמיה דקב"ה, ואתקרב לדחלתיה.
«Y Yitró oyó...». ¿Acaso solamente Yitró oyó y todo el mundo no oyó? Está escrito: «Los pueblos oyeron y se estremecieron». Todo el mundo oyó, pero no se quebró. Él oyó, se quebró, se sometió delante del Santo, bendito sea, y se acercó a Su temor.
רבי אבא אמר, בכמה אתר תנינן, דקב"ה, כל מה דעבד לעילא ותתא כלא איהו קשוט, ועובדא דקשוט. ולית לך מלה בעלמא דבעי בר נש לדחיא ליה מניה, ולאנהגא ביה קלנא, דהא כלהו עובדא דקשוט אינון, וכלא אצטריך בעלמא.
Rabí Abba dijo: en numerosos lugares hemos aprendido que todo cuanto el Santo, bendito sea, hizo arriba y abajo es verdadero y constituye una obra de verdad. No existe cosa alguna en el mundo que la persona deba rechazar completamente o tratar con desprecio, pues todas son obras verdaderas y todo es necesario en el mundo.
דהא זמנא חדא, הוה ר' אלעזר אזיל בארחא, והוה אזיל עמיה ר' חזקיה, חמו חד חויא, קם ר' חזקיה למקטליה. א"ל ר' אלעזר, שביק ליה לא תקטליניה. א"ל, והא מלה בישא איהו, דקטיל בני נשא. א"ל לר' חזקיה, והא כתיב אם ישוך הנחש בלא לחש. לא נשיך חויא לבר נש, עד דלחשין ליה מלעילא, ואמרי ליה זיל קטיל ליה לפלניא.
Una vez Rabí Elazar caminaba por el camino acompañado por Rabí Jizquiá. Vieron una serpiente y Rabí Jizquiá se levantó para matarla. Rabí Elazar le dijo: Déjala, no la mates. Respondió: Pero es una criatura maligna que mata a los seres humanos. Rabí Elazar le dijo: Está escrito: «¿Muerde la serpiente sin haber recibido un encantamiento?». Una serpiente no muerde a una persona hasta que desde arriba le susurran y le dicen: Ve y mata a tal individuo.
ולזמנין כמה דעביד האי, הכי נמי שזיב לבר נש, ממלין אחרנין, ועל ידוי ארחיש קב"ה ניסא לבני נשא, וכלא בידא דקב"ה תליא, וכלא איהו עובדי ידוי, ואצטריך עלמא להו, ואי לאו דאיצטריך לון עלמא, לא עבד לון קב"ה. וע"ד לא בעי בר נש לאנהגא בהו קלנא במלי דעלמא. במלוי ובעובדוי דקב"ה עאכ"ו.
En ocasiones, así como mata, también salva a una persona de otras cosas, y por medio de ella el Santo, bendito sea, realiza un milagro para los seres humanos. Todo depende de la mano del Santo, bendito sea, y todo es obra de Sus manos. El mundo necesita de estas criaturas; si no fueran necesarias, el Santo, bendito sea, no las habría creado. Por ello la persona no debe tratar con desprecio las cosas del mundo. Con mayor razón, no debe despreciar las palabras y obras del Santo, bendito sea.
פתח ואמר, וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. וירא אלהים: דא אלהים חיים. וירא: דאסתכל לאנהרא לון, ולאשגחא לון. את כל אשר עשה כלא בכללא חדא, עילא ותתא. והנה טוב: דא סטרא דימינא. מאד: דא סטרא דשמאלא, והא אוקמוה, טוב: דא מלאך חיים. מאד: דא מלאך המות. וכלא רזא חדא. רזא הוא, לאינון דמסתכלי ברזא דחכמתא.
Abrió diciendo: «Elohim vio todo lo que había hecho, y he aquí era muy bueno». «Elohim vio» es Elohim Viviente. «Vio» significa que las contempló para iluminarlas y velar por ellas. «Todo lo que había hecho» comprende todo como una unidad, arriba y abajo. «Y he aquí era bueno» es el lado derecho. «Muy» es el lado izquierdo. Esto ya fue explicado: «bueno» es el ángel de la vida; «muy» es el ángel de la muerte. Todo es un único secreto, destinado a quienes contemplan el secreto de la Sabiduría.
וירא אלהים את כל אשר עשה. בכל עובדא דבראשית, כתיב, וירא אלהים כי טוב, והכא וירא אלהים את כל אשר עשה. אלהים לתתא, שליט על תתאי. אלהים לעילא, שליט על עלאי. דא איהו רזא דאלהים חיים, דאנהיר ואדליק כל אינון בוצינין עלאין ותתאין, ומתמן נפקין כל אינון נהורין לאנהרא.
«Elohim vio todo lo que había hecho». En cada obra de la Creación está escrito: «Elohim vio que era bueno»; aquí dice: «Elohim vio todo lo que había hecho». Elohim abajo gobierna sobre los inferiores; Elohim arriba gobierna sobre los superiores. Este es el secreto de Elohim Viviente, que ilumina y enciende todas las lámparas superiores e inferiores. Desde allí salen todas las luces para resplandecer.
(תוספתא) בטמירו דטמירין, אתרשים רשימו חד, דלא אתחזי ולא אתגליא. ההוא רשימו, רשים ולא רשים. מארי דסכלתנו, ופקחין דעיינין, לא יכלין למיקם ביה. איהו קיומא דכלא. ההוא רשימו איהו זעיר, דלא אתחזיא ולא אתגליא. קיימא ברעותא, לקיימא כלא. לנטלא מה דנטלא, ממה דלית ביה רשימו, ולא רעותא, דלא אתחזי.
(Tosefta) En lo oculto de los ocultamientos quedó trazada una marca que no puede ser vista ni revelada. Aquella marca está marcada y no marcada. Los maestros del entendimiento y quienes tienen ojos abiertos no pueden comprenderla. Es el sostén de todo. Aquella marca es diminuta, invisible y no revelada. Permanece en la Voluntad para sostener todo y recibir lo que recibe de aquello en lo cual no hay marca ni voluntad manifiesta, y que no puede verse.
ההוא רשימו בעא לאחפיא גרמיה, ועבד ליה לגרמיה, לאתטמרא ביה, חד היכלא. ההוא היכלא אפיק ליה מגרמיה, ומתח ליה במתיחו רב וסגיא לכל סטרין, אוקיר ליה בלבושי יקר, פתח ליה חמשין תרעין.
Aquella marca quiso cubrirse a sí misma y formó para sí un Palacio en el cual ocultarse. Hizo surgir aquel Palacio de sí misma y lo extendió con una expansión grande y poderosa hacia todos los lados. Lo honró con vestiduras de gloria y abrió en él cincuenta puertas.
לגו בגו, אתטמר ואתגניז ההוא רשימו. כיון דאתגניז ביה, ועאל בגויה, אתמליא נהורא. מההוא נהירו, נבעין נהורין, ונצוצין נפקין מאינון תרעין, ונהרין כלא.
En lo más interior quedó escondida y oculta aquella marca. Cuando se ocultó y entró dentro del Palacio, este se llenó de luz. De aquella iluminación brotan luces, y destellos salen por aquellas puertas, iluminándolo todo.
ההוא היכלא אתחפייא בשית יריען. אינון שית יריען, אינון חמש. לגו בגו אינון יריען, קיימא חד יריעא מרקמא, בההוא יריעה אתחפייא ההוא היכלא, מניה אשגח וחמא לכלא.
Aquel Palacio quedó cubierto por seis cortinas. Aquellas seis cortinas son cinco. Dentro de lo más interior de las cortinas se encuentra una cortina bordada. Con aquella cortina se cubre el Palacio; desde ella contempla y ve todo.
האי היכלא איהו פקיחא דעיינין, דלא ניים. איהו אשגח תדיר לאנהרא לתתא, מגו נהירו דההוא רשימו. ההוא סכלתנו, חכמתא טמירתא, רעו דרעותין הוי גניז וטמיר, ולא אתגליא, קיימא ולא קיימא. בריך הוא מטמיר דטמירו, בריך הוא לעלם ולעלמי עד, אמן. (ע"כ תוספתא)
Este Palacio es el Ojo abierto que no duerme. Contempla continuamente para iluminar abajo desde la luz de aquella marca. Aquel entendimiento, la Sabiduría Oculta, la Voluntad de las voluntades, permanece escondido y oculto, sin revelarse; existe y no existe. Bendito sea Aquel que está oculto en lo más oculto. Bendito sea por siempre y por toda la eternidad. Amén. (Hasta aquí la Tosefta).
תא חזי, יתרו הוא דיהב עיטא למשה, על תקונא דדינין, הכי אצטריך. ורזא דא דאודי ליה לקב"ה, וסדר קמיה תקונא דדינוי, לאחזאה מה דכתיב, כי המשפט לאלהים הוא, ולא לסטרא אחרא. ודינין לישראל אתייהיבו, ולא לאחרא, דכתיב חקיו ומשפטיו לישראל. ות"ח, לא ינהיג בר נש קלנא באחרא, ומלה דהדיוטא, מלה איהו. דהא במשה כתיב, וישמע משה לקול חותנו וגו'.
Ven y observa: Yitró fue quien dio a Moshé consejo acerca de la organización de los juicios, como era necesario. El secreto es que, después de reconocer al Santo, bendito sea, ordenó delante de Él la disposición de Sus juicios, para mostrar lo que está escrito: «El juicio pertenece a Elohim», y no al Otro Lado. Los juicios fueron entregados a Israel y no a otro, como está escrito: «Sus estatutos y Sus juicios a Israel». Ven y observa: la persona no debe despreciar a otra, pues incluso una palabra de un hombre sencillo sigue siendo una palabra. Acerca de Moshé está escrito: «Moshé escuchó la voz de su suegro...».
וישמע יתרו וגו'. פתח ואמר על כן אודך בגוים יי' ולשמך אזמרה. דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא, בשעתא דחמא, דהא יקרא דקב"ה, לא אסתליק בסליקו ולא אתיקרא בעלמא, אלא מסטרא דשאר עמין. ואי תימא, הא קב"ה לא אתייקר בעלמא, אלא בגיניהון דישראל. הכי הוא ודאי, דהא ישראל אינון הוי יסודא דשרגא לאנהרא, אבל כד שאר עמין אתאן ואודן ליה, בשעבודא דיקרא דקודשא בריך הוא, כדין אתוסף יסודא דשרגא, ואתתקף על כל עובדוי בחבורא חדא, ושליט קב"ה בלחודוי עילא ותתא.
«Y Yitró oyó...». Abrió diciendo: «Por ello Te reconoceré entre las naciones, YHVH, y cantaré a Tu Nombre». El rey David dijo esto con espíritu santo cuando vio que la gloria del Santo, bendito sea, no asciende plenamente ni es honrada en el mundo sino también desde el lado de las demás naciones. Podrías decir: ¿Acaso el Santo, bendito sea, no es honrado en el mundo solamente gracias a Israel? Ciertamente Israel es el fundamento de la lámpara que ilumina. Pero cuando las demás naciones vienen, Lo reconocen y se someten a la gloria del Santo, bendito sea, el fundamento de la lámpara recibe un aumento, se fortalece sobre todas Sus obras en una sola unión, y el Santo, bendito sea, gobierna solo arriba y abajo.
כגוונא דא, כל עלמא, דחילו ואימתא נפל עלייהו מקמי קב"ה. וכיון דאתא יתרו, דאיהו כומרא עלאה, דכל טעוון אחרנין, כדין אתתקף ושליט יקרא דקודשא בריך הוא על כלא.
De esta manera, el temor y el pavor ante el Santo, bendito sea, cayeron sobre todo el mundo. Cuando vino Yitró, que era el sacerdote supremo de todos los demás cultos, la gloria del Santo, bendito sea, se fortaleció y dominó sobre todo.
בגין, דכל עלמא, כד שמעו שמע גבורתיה דקב"ה, זעו. וכלהו הוו מסתכלן ביתרו, דאיהו חכים ורב ממנא דכל טעוון דעלמא, כיון דחמו, דאיהו אתא ופלח ליה לקודשא בריך הוא, ואמר עתה ידעתי כי גדול יי' מכל האלהים, כדין כלהו אתרחקו מפולחניהון, וידעו דלית בהו ממשו. כדין אתייקר יקרא דשמא קדישא דקב"ה, בכל סטרין. ועל דא אתרשים פרשתא דא באורייתא, ושירותא דפרשתא הוה ביה ביתרו.
Todo el mundo, al oír la fama del poder del Santo, bendito sea, tembló. Todos miraban a Yitró, que era sabio y gran jefe designado sobre todos los cultos del mundo. Cuando vieron que vino, sirvió al Santo, bendito sea, y declaró: «Ahora sé que YHVH es más grande que todos los elohim», todos se alejaron de sus cultos y supieron que no había sustancia en ellos. Entonces la gloria del Nombre santo del Santo, bendito sea, fue honrada por todos los lados. Por esta razón esta sección fue inscrita en la Torá y comienza precisamente con Yitró.
יתרו חד מחכימין דפרעה הוה. תלת חכימין הוו ליה לפרעה, חד יתרו, וחד איוב, וחד בלעם. חד יתרו: דלא הוה פולחנא וממנא ושמשא וככבא דשליט על שולטניה, דלא הוה ידע פולחנא דאתחזי ליה, וההוא שמושא דיליה. בלעם, הוה חרשא בכל מיני חרשין בין בעובדא בין במלה.
Yitró era uno de los sabios de Paró. Paró tenía tres sabios: Yitró, Iyov y Bilam. Yitró conocía el servicio apropiado para cada culto, cada príncipe designado, el sol y cada estrella que dominaba bajo su poder. Bilam era hechicero, experto en toda clase de hechicerías, tanto mediante actos como mediante palabras.
איוב הוה דחיל בדחילו, ובההוא דחילו הוה עקרא דיליה, בגין דמלה דלעילא, בין דקדושה, בין דסטרא אחרא, לא יכיל בר נש לאמשכא רוחא דלעילא לתתא ולמקרב גביה, אלא בדחילו. ויכוין לביה ורעותיה בדחילו ותבירו דלבא, וכדין ימשיך לתתא רוחא דלעילא ורעותא דאצטריך.
Iyov servía mediante el temor, y aquel temor era su fundamento. Una realidad de arriba, ya sea del lado de la santidad o del Otro Lado, no puede ser atraída abajo ni acercada a una persona sino mediante temor. La persona debe dirigir su corazón y su voluntad con temor y quebranto del corazón; entonces atraerá abajo el espíritu superior y la voluntad que necesita.
ואי לא ישוי לביה ורעותיה בדחילו לההוא סטרא, לא יכיל לאתדבקא ביה רעותיה, בר להני טופסי דקיקין, ולא בכלהו, בגין דאית בהו שלטנין, דאצטריך לגבייהו, רעותא דלבא ודחילו. כ"ש אינון מלין עלאין, דאצטריך דחילו ואימתא ורעותא יתיר.
Si no dirige su corazón y su voluntad con temor hacia aquel lado, su voluntad no puede adherirse a él, salvo en ciertas formas menores, y ni siquiera en todas. Hay entre ellas potestades que requieren voluntad del corazón y temor. Con mayor razón las realidades superiores, que requieren temor, pavor y voluntad en grado aún mayor.
יתרו אצטריך פולחניה דההוא סטרא תדיר, בין בזמנא דאצטריך ליה לבר נש, בין בזמנא דלא אצטריך ליה, בגין דההוא סטרא יהא דביק לגביה, בשעתא דאצטריך ליה. בלעם אתדבק באינון חרשין, כמה דאתמר.
Yitró debía servir continuamente a aquel lado, tanto cuando una persona necesitaba de él como cuando no lo necesitaba, para que aquel lado permaneciera adherido a él en el momento de necesidad. Bilam se adhirió a las hechicerías mencionadas.
איוב בסגיאו דההוא דחילו דיליה אהדר במצרים למדחל מקמיה דקב"ה, כד חמא אינון גבורן ונסין, דעבד קודשא בריך הוא במצרים. יתרו, לא אהדר בכל דא, עד דנפקו ישראל ממצרים, וכל אינון קשרין וטפסין דקשירו מצראי, לא הוו כלום, ונפקו. ולבתר דטבע לון בימא, כדין תב, ואהדר לפולחנא דקב"ה.
Iyov, debido a la intensidad de su temor, regresó en Egipto para temer ante el Santo, bendito sea, cuando contempló los actos poderosos y milagros que realizó en Egipto. Yitró no retornó por todo aquello hasta que Israel salió de Egipto, todas las ataduras y formas mágicas mediante las cuales los egipcios los retenían resultaron impotentes y ellos salieron. Después de que los egipcios fueron ahogados en el mar, entonces retornó y volvió al servicio del Santo, bendito sea.
בלעם לא תב, ולא אהדר, דטנופא דסטרא אחרא הוה מתדבק ביה, ועם כל דא אסתכלותא דמרחיק הוה מסתכל, בגו ההוא טנופא ואתדבקותא דסטרא אחרא. דהא בסטרא אחרא אית נהירו דקיק חד, דנהיר סחרניה, כד"א ונגה לו סביב. ודא אסתכלותא זעיר הוה מסתכל מרחיק, ולא בכלהו מלין.
Bilam no retornó ni se arrepintió, porque la suciedad del Otro Lado estaba adherida a él. Aun así, contemplaba desde lejos dentro de aquella suciedad y adhesión al Otro Lado. En el Otro Lado existe una luz diminuta y tenue que brilla alrededor, como está escrito: «Y un resplandor lo rodeaba». Mediante aquella pequeña visión podía contemplar desde lejos, pero no todas las cosas.
וכד הוה מסתכל מלה זעיר מההוא נהירו, כבתר כותלא הוה, אמר ולא ידע מאי קאמר. והוה מסתכל בההוא נהירו בסתימו דעינא, ואתגלגל עינא, וחזי בר נש נהורא סתימא, ולא חזי. ורזא דא שתום העין, ואוקמוה שתום: סתום, וכלא חד.
Cuando contemplaba una pequeña cosa mediante aquella luz, era como mirar detrás de una pared: hablaba sin saber plenamente qué decía. Miraba aquella luz con el ojo cerrado; el ojo giraba y la persona veía una luz cerrada, pero en realidad no veía. Este es el secreto de la expresión «el hombre de ojo shetum». Se ha explicado que shetum significa satum, «cerrado»; ambos son una sola cosa.
דהא לית סטרא אחרא, דלית ביה נהירו דקיק זעיר מסטרא דקדושה, כגוונא דרוב חלמין, דבסגיאות תבנא, אית חד גרעינא דחטין. בר אלין טפסי דקיקין חציפין, דכלהו מסאבי יתיר. ובהו הוה בלעם יודע.
No existe lado del Otro Lado que no posea una luz pequeña y tenue procedente del lado de la santidad. Es semejante a la mayoría de los sueños: dentro de una gran cantidad de paja hay un solo grano de trigo. La excepción son ciertas formas menores y descaradas, completamente impuras. Bilam tenía conocimiento de ellas.
זכאה חולקיה דמשה, דאיהו לעילא בכל קדושין עלאין, ואסתכל, במה דלא אתייהב רשו לבר נש אחרא בעלמא לאסתכלא. וכמה דבלעם הוה חמי נהירו זעיר דקיק כמבתר כותלא, מגו ההוא סטרא אחרא. אוף הכי משה, מגו נהירו עלאה רב וסגי, הוה חמי לתתא כמבתר כותלא, חד חשוכא דקיק, דאתחזי ליה. ולאו בכל זמנא, כמה דבלעם לא הוה מסתכל ההוא נהירו בכל זמנא.
Dichosa es la porción de Moshé, que se encontraba por encima de todas las santidades superiores y contempló aquello que no se permitió contemplar a ningún otro ser humano del mundo. Así como Bilam veía una luz pequeña y tenue, como detrás de una pared, desde el Otro Lado, Moshé, desde una inmensa Luz Superior, contemplaba hacia abajo, como detrás de una pared, una pequeña oscuridad que se le mostraba. No la veía en todo momento, así como Bilam tampoco contemplaba aquella luz en todo momento.
זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא, מה כתיב ביה, וירא מלאך יי' אליו בלבת אש מתוך הסנה. הסנה ודאי הוה בגו ההוא קדושה ואתדבק ביה. דכלא אתדבק דא בדא, טהור וטמא, לית טהור אלא מגו טמא.
Dichosa es la porción de Moshé, el Profeta Fiel. ¿Qué está escrito acerca de él? «El ángel de YHVH se le apareció en una llama de fuego desde el interior de la zarza». La zarza se encontraba verdaderamente dentro de aquella santidad y estaba adherida a ella. Todo se encuentra adherido, una cosa con otra: puro e impuro; lo puro solamente se manifiesta desde el interior de lo impuro.
ורזא דא, מי יתן טהור מטמא. קליפה ומוחא דא בדא סלקא. ודא קליפה לא יתעדי ולא יתבר, עד זמנא דיקומון מתין מעפרא, כדין יתבר קליפה, ונהירו ינהיר בעלמא בלא סתימו מגו מוחא. זכאין אינון צדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי.
Este es el secreto de: «¿Quién puede hacer surgir lo puro de lo impuro?». La corteza y el núcleo ascienden unidos. Esta corteza no será retirada ni quebrada hasta el tiempo en que los muertos se levanten del polvo. Entonces la corteza será quebrada y la Luz resplandecerá en el mundo sin ocultamiento desde el interior del núcleo. Dichosos son los justos en este mundo y en el Mundo Venidero.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
53
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
ספר הזהר, יתרו א׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 20 de julio de 2026.
