Arakhin 11a
Arakhin 11a:1
עשרה נקבים היו בה כל אחד ואחד מוציא עשרה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר במתניתא תנא היא אמה וגבוה אמה וקתא יוצא הימנה ועשרה נקבים היו בה כל אחד מוציא מאה מיני זמר נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר אמר רב נחמן בר יצחק וסימניך מתניתא גוזמא:
Tenía diez orificios, cada uno producía diez tipos de sonido: cien en total. Una baraita dice que medía un codo por un codo, tenía un mango y cada orificio producía cien sonidos: mil en total. Rav Najmán bar Yitzjak dijo: la señal es que las baraitot suelen usar exageración.
Arakhin 11a:2
ועבדי כהנים היו כו': לימא בהא קמיפלגי דמ"ד עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידא ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי
La Mishná discute si los músicos eran esclavos o leviim. ¿Discrepan sobre si lo esencial del canto era la voz o los instrumentos? Quien dice esclavos sostiene que lo principal era la voz y los instrumentos solamente la embellecían; quien dice leviim, que lo principal eran los instrumentos.
Arakhin 11a:3
ותסברא רבי יוסי מאי קסבר אי קסבר עיקר שירה בפה עבדים סגיא אי קסבר עיקר שירה בכלי לוים בעינן
Pero ¿qué sostendría Rabí Yosí, quien dice que eran israelitas de linaje válido? Si la voz era esencial, bastaban esclavos; si los instrumentos, se necesitaban leviim.
Arakhin 11a:4
לעולם קסבר עיקר שירה בפה והכא במעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי
Todos pueden sostener que la voz era lo principal. Discrepan si la participación en la plataforma permite establecer linaje levítico y derecho a diezmos.
Arakhin 11a:5
מ"ד עבדים היו קסבר אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות מ"ד לוים היו קסבר מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות ולמ"ד ישראלים היו קסבר מעלין מדוכן ליוחסין ולא למעשרות:
Quien dice esclavos sostiene que no se eleva a nadie desde la plataforma ni para linaje ni para diezmos. Quien dice leviim permite ambas conclusiones. Quien dice israelitas permite probar linaje apto, pero no derecho a diezmos.
Arakhin 11a:6
תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב
Se enseñó: según Rabí Meír, el canto es indispensable para la validez del sacrificio. Los Sabios dicen que no lo impide.
Arakhin 11a:7
מ"ט דר' מאיר דאמר קרא (במדבר ח, יט) ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל ולכפר על בני ישראל מה כפרה מעכבת אף שירה מעכבת
Rabí Meír deriva de que los leviim fueron entregados «para expiar por los hijos de Israel»: así como la expiación sacrificial es indispensable, también el canto.
Arakhin 11a:8
ורבנן ההוא לאידך דר' אלעזר דאמר ר"א מה כפרה ביום אף שירה ביום:
Los Sabios utilizan esa comparación para la enseñanza de Rabí Elazar: así como la expiación se realiza de día, también el canto.
Arakhin 11a:9
אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר (דברים יח, ז) ושרת בשם ה' אלהיו איזהו שירות שבשם הוי אומר זה שירה
Rav Yehudá dijo en nombre de Shemuel: ¿de dónde proviene el canto levítico de la Torá? De «servirá en el Nombre de Hashem, su Dios». ¿Qué servicio se realiza mediante el Nombre? El canto.
Arakhin 11a:10
ואימא נשיאות כפים מדכתיב (דברים י, ח) לשרתו ולברך בשמו מכלל דברכת כהנים לאו שירות היא
Quizá se refiere a la bendición sacerdotal. Como otro versículo separa «servirlo y bendecir en Su Nombre», se demuestra que la bendición no es el servicio mencionado.
Arakhin 11a:11
רב מתנה אמר מהכא (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב הוי אומר זה שירה ואימא דברי תורה דכתיב (תהלים יט, ט) פקודי ה' ישרים משמחי לב משמחי לב איקרי טוב לא איקרי
Rav Matná deriva de «por cuanto no serviste a Hashem con alegría y buen corazón». ¿Qué servicio se realiza con alegría? El canto. No puede ser estudio de Torá: alegra el corazón, pero no se denomina «buen corazón».
Arakhin 11a:12
ואימא בכורים דכתיב (דברים כו, יא) ושמחת בכל הטוב טוב איקרי טוב לבב לא איקרי
Quizá se refiere a bikurim, donde está escrito «te alegrarás con todo el bien». Se llama «bien», pero no «buen corazón».
Arakhin 11a:13
א"ר מתנה מנין לביכורים שטעונין שירה אתיא טוב טוב מהכא
Rav Matná utiliza la comparación de la palabra «bien» para enseñar que bikurim requieren canto.
Arakhin 11a:14
איני והא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנאמר (שופטים ט, יג) ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין
Pero Rabí Shemuel bar Najmaní, en nombre de Rabí Yonatán, dijo que solamente se canta sobre vino, pues la vid dice: «mi mosto, que alegra a Dios y a los hombres». Alegra a los hombres al beberlo y a Dios mediante el canto ofrecido sobre el vino.
Arakhin 11a:15
משכחת לה כדתני ר' יוסי פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקין הביא ענבים ודרכן מנין ת"ל תביא:
Puede ocurrir que los bikurim sean uvas exprimidas. Rabí Yosí enseñó: se trae fruto, no líquidos; pero si llevó uvas y las exprimió, «traerás» incluye su jugo.
Arakhin 11a:16
חזקיה אמר מהכא (דברי הימים א טו, כב) וכנניהו שר הלוים (ישור) במשא כי מבין הוא אל תיקרי (ישור) אלא ישיר
Jizkiyá deriva el canto de «Kenanyahu, jefe de los leviim, instruía en el canto porque era entendido». No leas solamente «instruía», sino «cantaba».
Arakhin 11a:17
בלווטי א"ר יוחנן מהכא (במדבר ד, מז) לעבוד עבודת עבודה איזהו עבודה שצריכה עבודה הוי אומר זו שירה
Rabí Yojanán lo deriva de «realizar el servicio del servicio». ¿Qué servicio necesita otro servicio? El canto que acompaña al sacrificio.
Arakhin 11a:18
רבי יצחק אמר מהכא (תהלים פא, ג) שאו זמרה ותנו תוף כנור נעים עם נבל ר"נ בר יצחק אמר מהכא (ישעיה כד, יד) הם ישאו קולם ירונו בגאון ה' צהלו מים:
Rabí Yitzjak lo deriva de «Eleven canción y hagan sonar el tambor, el arpa agradable con el salterio». Rav Najmán bar Yitzjak, de «alzarán su voz, cantarán con júbilo».
Arakhin 11a:19
ותנא מייתי לה מהכא (במדבר ז, ט) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו מה ת"ל ישאו אין ישאו אלא לשון שירה וכן הוא אומר (תהלים פא, ג) שאו זמרה ותנו תוף ואומר ישאו קולם ירונו וגו'
Otro tanna lo deriva de «sobre el hombro llevarán». ¿Acaso no sabemos que se lleva sobre el hombro? «Llevarán» alude al canto, como «eleven canción» y «alzarán su voz».
Arakhin 11a:20
חנניא בן אחי רבי יהושע אמר מהכא (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול
Jananiá, sobrino de Rabí Yehoshúa, lo deriva de «Moshé hablaba y Dios le respondía con una voz».
Ficha editorial de este texto
