איני והא רבי ינאי יזיף ופרע שאני רבי ינאי דניחא להו לעניים דכמה דמשהי מעשי ומייתי להו
¿Acaso Rabí Yanai no tomaba prestado del fondo y luego lo devolvía? Su caso era diferente: los pobres aceptaban, porque cuanto más demoraba la distribución, más dinero recaudaba para ellos.
ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה סבר רבי חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות ולא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר רבי יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה
Si un israelita dona una menorá o lámpara a una sinagoga, no puede cambiarse su uso. Rabí Jiyá bar Abá pensó que esto se aplicaba tanto a uso profano como a otra mitzvá. Rav Amí le dijo en nombre de Rabí Yojanán: solamente está prohibido cambiarla a uso profano; para otra mitzvá, está permitido.
מדאמר ר' אסי אמר ר' יוחנן בעובד כוכבים שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת עד שלא נשתקע שם בעליה אסור לשנותה משנשתקע שם בעליה מותר לשנותה
Rabí Asi dijo en nombre de Rabí Yojanán: si un gentil dona una menorá o lámpara, mientras su nombre siga asociado públicamente a ella no puede cambiarse; cuando su nombre se olvida, puede cambiarse.
למאי אילימא לדבר הרשות מאי איריא עובד כוכבים אפילו ישראל נמי
¿Para qué tipo de cambio? Si fuera para uso profano, también estaría prohibido respecto de una donación de israelita.
אלא לדבר מצוה וטעמא דעובד כוכבים הוא דפעי אבל ישראל דלא פעי שפיר דמי
Se refiere a otra mitzvá. La restricción especial existe porque el gentil podría protestar; un israelita normalmente no protestará.
שעזרק טייעא אינדב שרגא לבי כנישתא דרב יהודה שנייה רחבא ואיקפד רבא איכא דאמרי שנייה רבא ואיקפד רחבא וא"ד שנייה חזני דפומבדיתא ואיקפד רחבא ואיקפד רבה
Shaazrak, un árabe, donó una lámpara a la sinagoga de Rav Yehudá. Se discutió quién cambió su uso y quién se ofendió: según distintas versiones, Rajavá, Rava o los encargados de Pumbedita.
מאן דשנייה סבר דלא שכיח ומאן דאיקפד סבר זמנין דמקרי ואתי:
Quien la cambió pensó que el donante no solía acudir; quien se opuso sostuvo que podía presentarse inesperadamente.
מתני׳ הגוסס והיוצא ליהרג לא נידר ולא נערך ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין רבי יוסי אומר דנודר ומעריך ומקדיש ואם הזיק חייב:
**Mishná:** Un moribundo y quien sale para ser ejecutado no pueden ser objeto de promesa monetaria ni de érej. Rabí Janiná ben Akaviá dice que el condenado sí puede ser objeto de érej, porque su cantidad está fijada. Rabí Yosí dice que puede prometer, formular érej y consagrar; si causa un daño, está obligado.
גמ׳ בשלמא גוסס לא נידר דלאו בר דמים הוא ולא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא אלא יוצא ליהרג בשלמא לא נידר דלאו בר דמים הוא אלא לא נערך אמאי לא
**Guemará:** Se entiende que el moribundo no tenga valor de mercado ni pueda ser presentado para valoración. Pero respecto del condenado, aunque carece de valor de mercado, ¿por qué no tendría érej?
דתניא מנין היוצא ליהרג ואמר ערכי עלי שלא אמר כלום ת"ל (ויקרא כז, כח) כל חרם לא יפדה יכול אפילו קודם שנגמר דינו תלמוד לומר (ויקרא כז, כט) מן האדם ולא כל האדם
Se enseñó: quien ya sale para ser ejecutado y dice «mi érej recae sobre mí» no dijo nada, porque «todo jérem no será rescatado». Antes de la sentencia definitiva sí puede, pues está escrito «de entre los hombres», no todos los hombres.
ולרבי חנינא בן עקביא דאמר נערך מפני שדמיו קצובין האי כל חרם מאי עביד ליה
Según Rabí Janiná ben Akaviá, quien permite su érej, ¿qué enseña «todo jérem»?
לכדתניא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר לפי שמצינו למומתים בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר להם שנאמר (שמות כא, ל) אם כופר יושת עליו יכול אף בידי אדם כן תלמוד לומר כל חרם לא יפדה
Rabí Yishmael, hijo de Rabí Yojanán ben Beroká, enseña: quienes merecen muerte celestial pueden pagar rescate, como en el caso del toro peligroso. Podría pensarse que también quien fue condenado por un tribunal humano puede rescatarse. «Todo jérem no será rescatado» lo excluye.
אין לי אלא מיתות חמורות שלא ניתנה שגגתן לכפרה מיתות קלות שניתנה שגגתן לכפרה מנין תלמוד לומר כל חרם:
Esto incluye no solamente penas graves cuya transgresión involuntaria no tiene expiación, sino también penas menores cuya transgresión involuntaria sí la tiene.
רבי יוסי אומר נודר ומעריך כו': ותנא קמא מי קאמר דלא
La Mishná dice que Rabí Yosí permite prometer, valorar y consagrar. ¿Acaso el primer tanna lo niega?
אלא בנודר ומעריך ומקדיש כ"ע לא פליגי כי פליגי באם הזיק תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ורבי יוסי סבר אם הזיק חייב בתשלומין
En esas acciones todos están de acuerdo. Discrepan solamente sobre si debe pagar un daño causado antes de morir. El primer tanna lo exime; Rabí Yosí lo obliga.
במאי קמיפלגי אמר רב יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה אינו גובה מן היורשין ורבי יוסי סבר המלוה על פה גובה מן היורשין
Rav Yosef explica que discrepan si una deuda oral puede cobrarse de los herederos. El primer tanna dice que no; Rabí Yosí, que sí.
רבא אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה כתובה בתורה קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה כתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ורבי יוסי סבר ככתובה בשטר דמיא
Rava dice que todos aceptan que una deuda oral ordinaria no se cobra de los herederos. Discrepan si una obligación escrita en la Torá se considera como documentada: Rabí Yosí dice que sí.
ואיכא דמתני לה אהא היוצא ליהרג הוא שחבל באחרים חייב אחרים שחבלו בו פטורין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא אם חבל באחרים פטור שלא ניתן לחזרת עמידת בית דין
Otros relacionan esta discusión con la baraita: un condenado que dañó a otros debe pagar; si otros lo dañan, están exentos. Rabí Shimón ben Elazar dice que también él está exento si daña, porque ya no será devuelto ante el tribunal para una nueva comparecencia.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
18
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
ערכין ו׳ ב
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de julio de 2026.
