Bava Metziá 110a:1
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אימא והזקינו
...se venden como madera, se compra tierra con el precio y el esposo disfruta sus frutos. Responde: debe leerse «que envejecieron».
ימכרו לעצים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות אימא והזקינו
...se venden como madera, se compra tierra con el precio y el esposo disfruta sus frutos. Responde: debe leerse «que envejecieron».
ואיבעית אימא לאו מי אוקימנא לההיא כגון שנפלו לה בשדה אחרת דקא כליא קרנא:
Y, si lo prefieres, puede decirse que ya se había explicado aquel caso como relativo a una herencia situada en otro campo, cuyo capital se agotaba.
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אמר שלש לוה אמר שתים קדים מלוה ואכלינהו לפירי מי נאמן רב יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימא רב כהנא אמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי
Había un documento de hipoteca que decía simplemente «años», sin especificar cuántos. El acreedor dijo que eran tres; el deudor, dos. El acreedor se adelantó y consumió los frutos. ¿A quién se cree? Rav Yehudá dijo: la tierra permanece bajo la presunción de propiedad de su dueño. Rav Kahaná dijo: los frutos permanecen bajo la presunción de quien los consumió.
והלכתא כוותיה דרב כהנא דאמר פירות בחזקת אוכליהן קיימי והא קי"ל דהלכתא כוותיה דרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת
La halajá sigue a Rav Kahaná: los frutos permanecen en poder de quien los consumió. ¿Pero no se estableció que la halajá sigue a Rav Najmán, para quien la tierra está bajo la presunción de su propietario?
התם מילתא דלא עבידא לאיגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאיגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זמני לא מטרחינן
Allí se trata de un asunto que no suele poder aclararse; aquí puede aclararse, y no se obliga al tribunal a trabajar dos veces sobre el mismo pleito.
מלוה אומר חמש לוה אומר שלש א"ל אייתי לי שטרך א"ל שטרא אירכס לי אמר רב יהודה מלוה נאמן מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי
Si el acreedor dice cinco años y el deudor tres, y el deudor solicita el contrato, el acreedor responde que lo ha perdido. Rav Yehudá sostuvo que se cree al acreedor, pues podría haber dicho que la tierra le pertenecía por compra.
א"ל רב פפא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא האי שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה ומיכבש הוא דכבשיה לשטריה סבר אוכלה תרתין שנין יתירתא
Rav Papá preguntó a Rav Ashi: Rav Zevid y Rav Avira no aceptan la opinión de Rav Yehudá. ¿Por qué? Porque quien posee un contrato destinado al cobro suele cuidarlo; si no lo muestra, se sospecha que lo ocultó para disfrutar dos años más.
א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה האי משכנתא דסורא דכתבי הכי במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף היכא דכבשיה לשטר משכנתא ואמר לקוחה היא בידי הכי נמי דמהימן וכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה [לידי] פסידא א"ל התם תקינו ליה רבנן דמרי ארעא יהיב טסקא וכרי כריא
Ravina preguntó a Rav Ashi: según eso, en la hipoteca de Sura, cuyo documento dice que al concluir los años la tierra saldrá sin pago, ¿se creerá al acreedor que escondió el documento y dice que compró la propiedad? ¿Acaso los sabios establecieron una institución que provoca pérdidas? Le respondió: allí dispusieron que el dueño pague el impuesto sobre el terreno y excave las acequias.
ארעא דלית לה כריא ולא יהיב טסקא מאי א"ל איבעי ליה למחויי לא אימחא מאי איהו הוא דאפסיד אנפשיה
¿Y si el terreno no tiene acequias ni paga impuestos? Respondió: el propietario debió protestar formalmente. ¿Y si no protestó? Él mismo ocasionó su pérdida.
אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו מי נאמן רב יהודה אמר בעל הבית נאמן רב נחמן אמר הכל כמנהג המדינה
El aparcero dice: «Entré por la mitad» y el propietario dice: «Lo contraté por un tercio». ¿A quién se cree? Rav Yehudá dijo: al propietario; Rav Najmán dijo: se sigue la costumbre local.
סבור מינה לא פליגי הא באתרא דשקיל אריסא פלגא הא באתרא דשקיל אריסא תילתא
Se pensó que no discrepaban: uno hablaba de donde los aparceros reciben la mitad, y el otro de donde reciben un tercio.
אמר להו רב מרי ברה דבת שמואל הכי אמר אביי אפילו באתרא דשקיל אריסא פלגא פליגי רב יהודה אמר בעל הבית נאמן דאי בעי אמר שכירי ולקיטי הוא:
Rav Mari, hijo de la hija de Shmuel, informó: Abayé dijo que discrepan incluso donde el aparcero recibe la mitad. Rav Yehudá cree al dueño, porque podría afirmar que el otro era solo su asalariado.
יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה
Unos huérfanos dicen: «Nosotros mejoramos la tierra», y el acreedor dice: «Vuestro padre la mejoró». ¿Quién debe presentar pruebas?
בבא מציעא ק״י א
13 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.