Bava Metziá 31a
Bava Metziá 31a:1
באסרטיא ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה טלית בצד גדר קרדום בצד גדר ופרה רועה בין הכרמים אין זו אבידה ג' ימים זה אחר זה הרי זו אבידה ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם
[El burro que anda] por una vía pública y la vaca que corre entre viñedos se consideran objetos perdidos; un manto junto a una cerca, un hacha junto a una cerca y una vaca que pace entre viñedos no lo son. Si se repite durante tres días consecutivos, sí se considera perdida. Quien ve aguas que llegan y arrasan debe levantar una barrera para detenerlas.
Bava Metziá 31a:2
אמר רבא (דברים כב, ג) לכל אבידת אחיך לרבות אבידת קרקע א"ל רב חנניה לרבא תניא דמסייע לך ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם
Ravá dijo: «“Toda cosa perdida de tu hermano” (Deuteronomio 22:3) incluye también la pérdida de bienes inmuebles». Rav Jananiá le dijo: «Una enseñanza lo confirma: quien ve llegar aguas desbordadas debe construir una barrera».
Bava Metziá 31a:3
א"ל אי משום הא לא תסייעי הכא במאי עסקינן בדאיכא עומרין אי דאיכא עומרין מאי למימרא לא צריכא דאית בה עומרין דצריכי לארעא מהו דתימא כיון דצריכי לארעא כי גופה דארעא דמיין קמ"ל:
Ravá respondió: «Esa prueba no sirve: allí podría tratarse de gavillas colocadas en el campo». ¿Qué novedad habría? Se trata de gavillas que necesitan permanecer en la tierra: podría pensarse que su condición es como la del terreno; se enseña que también deben salvarse.
Bava Metziá 31a:4
מצא חמור ופרה [וכו']: הא גופה קשיא אמרת מצא חמור ופרה רועין בדרך אין זו אבידה רועין בדרך הוא דלא הוו אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים הויא אבידה אימא סיפא חמור וכליו הפוכים ופרה רצה בין הכרמים הרי זו אבידה רצה בין הכרמים הוא דהויא אבידה הא רצה בדרך ורועה בין הכרמים אין זו אבידה
«Si encuentra un burro y una vaca...» El propio texto presenta una contradicción: afirma que pastar en el camino no es pérdida, de donde parecería que correr por el camino o pastar entre viñedos sí lo es; pero después dice que solo correr entre los viñedos es pérdida, sugiriendo que correr por el camino o pastar entre viñedos no lo es.
Bava Metziá 31a:5
אמר אביי (איוב לו, לג) יגיד עליו ריעו תנא רועה בדרך דלא הויא אבידה והוא הדין לרועה בין הכרמים תנא רצה בין הכרמים דהויא אבידה והוא הדין לרצה בדרך
Abayé dijo: «Cada caso aclara al otro: pastar en el camino no es pérdida, y tampoco pastar entre viñedos; correr entre viñedos es pérdida, como también correr en el camino».
Bava Metziá 31a:6
א"ל רבא אי יגיד עליו ריעו ליתני קילתא וכ"ש חמירתא ליתני רצה בדרך דהויא אבידה וכ"ש רצה בין הכרמים ולתני רועה בין הכרמים דלא הויא אבידה וכ"ש רועה בדרך
Ravá objetó: «De ser así, debía enseñarse el caso leve, del que se deduce el grave: correr por el camino, con mayor motivo entre viñedos; y pastar entre viñedos, con mayor motivo en el camino».
Bava Metziá 31a:7
אלא אמר רבא רצה ארצה לא קשיא הא דאפה לגבי דברא הא דאפה לגבי מתא
Ravá explicó: «Entre correr y correr no hay contradicción: una vaca corre hacia el campo y otra hacia la ciudad».
Bava Metziá 31a:8
רועה ארועה נמי לא קשיא כאן באבידת גופה כאן באבידת קרקע
«Entre pastar y pastar tampoco: un caso trata de la pérdida del propio animal y el otro del daño a la tierra».
Bava Metziá 31a:9
כי קתני רועה בדרך לא הויא אבידה הא רועה בין הכרמים הויא אבידה באבידת קרקע וכי קתני רצה בין הכרמים הויא אבידה הא רועה בין הכרמים לא הויא אבידה באבידת גופה דרצה בין הכרמים מסקבא ורועה בין הכרמים לא מסקבא
Cuando se enseña que pastar en el camino no es pérdida pero entre viñedos sí, se refiere al daño a los viñedos. Cuando se enseña que correr entre viñedos es pérdida pero pastar allí no, se refiere al animal: al correr se lastima y al pastar no.
Bava Metziá 31a:10
ורועה בין הכרמים נהי דלא מסקבא תיפוק ליה משום אבידת קרקע בדכותי
Pero aun pastando entre viñedos, aunque el animal no se lastime, ¿no hay daño a la tierra? Se trata de viñedos pertenecientes a un no judío.
Bava Metziá 31a:11
ותיפוק ליה משום אבידת גופה דדלמא קטלו לה באתרא דמתרו והדר קטלי ודלמא אתרו בה אי אתרו בה ולא אזדהרו בה ודאי אבידה מדעת היא:
Pero ¿no corre riesgo de que maten al animal? Se trata de un lugar donde primero advierten y luego castigan. Quizá ya lo advirtieron. Si se le advirtió y el dueño no tuvo cuidado, constituye una pérdida consentida por él.
Bava Metziá 31a:12
החזירה וברחה החזירה וברחה [וכו']: א"ל ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני
«Si lo devolvió y huyó, y lo devolvió y volvió a huir...» Uno de los sabios preguntó a Ravá: «¿No significa “devolver” una vez y “los devolverás” dos veces?».
Bava Metziá 31a:13
א"ל השב אפי' ק' פעמים משמע תשיבם אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל תשיבם מ"מ ה"ד אי דמינטרא פשיטא אי דלא מינטרא אמאי
Le respondió: «“Devolver” implica incluso cien veces; “los devolverás” enseña que puede devolverlo no solo a la casa, sino al jardín o a una ruina». ¿Son lugares seguros? Si no lo son, ¿por qué devolverlo allí?
Bava Metziá 31a:14
לעולם דמינטרא והא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים וכדר' אלעזר דאמר הכל צריכין דעת בעלים חוץ מהשבת אבידה שהתורה ריבתה השבות הרבה
Sí son seguros; se enseña que no se requiere conocimiento previo del dueño, como dijo Rabí Elazar: para otras devoluciones se exige conocimiento del propietario, pero no para la devolución de objetos perdidos, pues la Torá multiplicó las expresiones de devolver.
Bava Metziá 31a:15
(דברים כב, ז) שלח תשלח אימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זמני
«“Dejarás ir, ciertamente dejarás ir”» (Deuteronomio 22:7): ¿acaso el primer término implica una vez y el segundo dos?
Bava Metziá 31a:16
א"ל שלח אפי' מאה פעמים משמע תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין ת"ל תשלח מ"מ
Respondió: «“Dejar ir” significa hasta cien veces; “ciertamente dejarás ir” enseña que rige tanto para un uso permitido ordinario como para realizar una mitzvá».
Bava Metziá 31a:17
א"ל ההוא מדרבנן לרבא ואימא (ויקרא יט, יז) הוכח חדא זימנא תוכיח תרי זמני
Otro sabio le preguntó: «¿Y “reprender, reprenderás” (Levítico 19:17), no significa una y dos veces?».
Bava Metziá 31a:18
א"ל הוכח אפי' ק' פעמים משמע תוכיח אין לי אלא הרב לתלמיד תלמיד לרב מנין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ
Respondió: «“Reprender” significa aun cien veces; la repetición enseña que no solo el maestro al alumno, sino también el alumno al maestro debe reprender, cuando corresponde».
Bava Metziá 31a:19
(שמות כג, ה) עזב תעזוב עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין ת"ל עזב תעזוב מ"מ
«“Ayudarás, ciertamente ayudarás, con él”» (Éxodo 23:5): no solo cuando el dueño está presente; la repetición incluye el caso de su ausencia.
Bava Metziá 31a:20
(דברים כב, ד) הקם תקים עמו אין לי אלא בעליו עמו שאין בעליו עמו מנין ת"ל הקם תקים מ"מ
«“Levantarás, ciertamente levantarás, con él”» (Deuteronomio 22:4): también hay obligación cuando el propietario no acompaña.
Bava Metziá 31a:21
ולמה ליה למכתב פריקה ולמה ליה למיכתב טעינה צריכי דאי כתב רחמנא פריקה הוה אמינא משום דאיכא צער בעלי חיים ואיכא חסרון כיס אבל טעינה דלאו צער בעלי חיים איכא ולא חסרון כיס איכא אימא לא
¿Por qué escribir tanto la descarga como la carga? Si solo se mencionara descargar, pensaríamos que se debe al sufrimiento animal y a la posible pérdida económica; cargar no implica necesariamente esas circunstancias.
Bava Metziá 31a:22
ואי אשמעינן טעינה משום דבשכר אבל פריקה דבחנם אימא לא צריכא
Y si solo se mencionara cargar, pensaríamos que se hace a cambio de remuneración, mientras descargar —sin cobrar— no sería obligatorio. Por eso hacen falta ambos textos.
Bava Metziá 31a:23
ולר"ש דאמר אף טעינה בחנם מאי איכא למימר לר"ש לא מסיימי קראי
¿Y según Rabí Shimón, que considera gratuita también la carga? Para él, los versículos no identifican de forma inequívoca a cuál acción se refieren.
Bava Metziá 31a:24
למה לי למכתב הני תרתי ולמה לי למכתב ' אבידה צריכי דאי כתב רחמנא הני תרתי משום דצערא דמרה איתא צערא דידה איתא אבל אבידה דצערא דמרה איתא וצערא דידה ליתא אימא לא ואי אשמעינן אבידה משום דליתא למרה בהדה
¿Por qué, además de descarga y carga, aparece el deber de devolver lo perdido? Porque las dos primeras atañen tanto al sufrimiento del dueño como al del animal, mientras que en un objeto perdido hay preocupación del dueño pero no sufrimiento animal. Si se enseñara únicamente lo perdido, donde el dueño está ausente, ...
Ficha editorial de este texto
