Bava Metziá 51a:1
משום הכי חזרו
«... se explica por qué volvieron a la opinión de los sabios».
משום הכי חזרו
«... se explica por qué volvieron a la opinión de los sabios».
אלא אי אמרת מוכר נמי כלוקח דמי מאי נפקא להו מינה כי היכי דעבדי ליה רבנן תקנתא ללוקח הכי נמי עבדי ליה רבנן תקנתא למוכר
Pero, si el vendedor tiene el mismo plazo que el comprador, ¿qué diferencia hay? Así como se protege al comprador, también se protege al vendedor.
תגרי לוד לא שכיח דטעו
La respuesta es que los comerciantes de Lod, expertos, no suelen equivocarse en la valoración.
אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה אשכחיה דהוה עציב א"ל אמאי עציבת א"ל זביני חמרא וטעאי א"ל זיל הדר בך אמר ליה הא שהאי לי יותר מכדי שאראה לתגר או לקרובי שדריה לקמיה דרב נחמן א"ל לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר
El hospedero de Ramí bar Jamá vendió vino con pérdida y quedó afligido. Al preguntarle por qué, explicó que había errado al venderlo. Le aconsejó retractarse. El hombre dijo que había transcurrido el plazo para consultar a un experto. Rav Najmán le respondió que el límite rige para el comprador, pero el vendedor puede reclamar siempre.
מאי טעמא לוקח מקחו בידו כל היכא דאזיל מחוי ליה ואמרי ליה אי טעה אי לא טעה מוכר דלא נקט מקחיה בידיה עד דמיתרמי ליה זבינתא כזבינתיה וידע אי טעה ואי לא טעה
La razón es que el comprador conserva la mercancía y puede mostrarla en cualquier lugar para verificar su valor; el vendedor ya no la posee y debe esperar hasta encontrar otra semejante para comparar el precio.
ההוא גברא דהוה נקט ורשכי לזבוני קרי שיתא ושויא חמשא ואי הוו יהבי ליה חמשא ופלגא הוה שקיל אתא ההוא גברא ואמר אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא הויא מחילה אתן ליה שיתא ואתבעיה לדינא אתא לקמיה דרבא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה
Un hombre ofrecía adornos por seis aunque valían cinco, y habría aceptado cinco y medio. Un comprador quiso pagar seis y reclamar luego la diferencia, pues cinco y medio quedaría por debajo del sexto. Ravá dijo: «La protección por engaño se aplica a comprar de comerciante, no de particular que vende sus propios efectos».
ההוא גברא דהוה נקיט כיפי לזבוני קרי שתין ושוי חמשין ואי הוו יהבי ליה חמשין וחמשא הוה שקיל אתא ההוא גברא ואמר אי יהיבנא ליה חמשין וחמשא הויא מחילה אתן ליה שיתין ואתבעיה לדינא אתא לקמיה דרב חסדא א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מן בעל הבית אין לו עליו אונאה
Otro hombre ofrecía joyas por sesenta que valían cincuenta, y habría aceptado cincuenta y cinco. El comprador pagó sesenta pensando reclamar. Rav Jisdá resolvió igualmente que no había reclamación de onaá al comprar de un propietario que vende efectos personales.
א"ל רב דימי ישר וכן אמר רבי אלעזר ישר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר מאן הדיוט לאו בעל הבית אמר רב חסדא בצדרייתא אבל מאני תשמישתיה דיקירי עליה לא מזבין להו אי לאו בדמי יתירי:
Rav Dimí y Rabí Elazar aprobaron esta opinión. Pero la Mishná dice que el engaño se aplica tanto a particulares como a comerciantes. Rav Jisdá distinguió: rige para mercancías de un particular, pero no para sus utensilios personales apreciados, que no vendería sin recibir un precio elevado.
מתני׳ אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר ורבי יהודה אומר אין אונאה לתגר מי שהוטל עליו ידו על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי או תן לי מה שאניתני:
MISHNÁ: Tanto comprador como vendedor tienen derecho a reclamar por onaá. Se aplica al particular igual que al comerciante. Rabí Yehudá dice que el comerciante no tiene derecho a reclamar. El perjudicado puede elegir entre recuperar el dinero y exigir el importe del engaño.
גמ׳ מנהני מילי דת"ר (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך אל תונו אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר (ויקרא כה, יד) או קנה אל תונו
GUEMARÁ: ¿Cuál es la fuente? Los sabios interpretaron «Cuando vendáis algo a vuestro prójimo, no defraudéis» (Levítico 25:14): incluye al comprador engañado; «o compréis» incluye al vendedor perjudicado.
ואיצטריך למכתב לוקח ואיצטריך למכתב מוכר דאי כתב רחמנא מוכר משום דקים ליה בזבינתיה אבל לוקח דלא קים ליה בזבינתיה אימא לא אזהריה רחמנא בלא תונו
Hacen falta ambas menciones: si solo se prohibiera defraudar al vendedor, podría pensarse que él conoce el valor de su mercancía, pero el comprador no, y que este no está protegido.
ואי כתב רחמנא לוקח משום דקא קני דאמרי אינשי זבנית קנית אבל מוכר דאבודי קא מוביד דאמרי אינשי זבין אוביד אימא לא אזהריה רחמנא בלא תונו צריכא:
Y si solo se mencionara al comprador, podría pensarse que, por adquirir algo, merece protección, mientras quien vende y pierde el bien no. Por eso se mencionan ambos.
רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר: משום שהוא תגר אין לו אונאה
«Rabí Yehudá dice que el comerciante no reclama». ¿Solo por ser comerciante queda sin derecho?
אמר רב נחמן אמר רב בתגר ספסר שנו מאי טעמא מידע ידע זבינתיה כמה שויא ואחולי אחיל גביה והאי דזבנא הכי משום דאתרמיא ליה זבינתא אחריתי
Rav Najmán, citando a Rav, especificó al comerciante intermediario: conoce el valor y se entiende que renunció a la diferencia para aprovechar otra oportunidad de negocio.
והשתא מיהא קא הדר ביה רב אשי אמר מאי אין לתגר אונאה אינו בתורת אונאה שאפילו פחות מכדי אונאה חוזר תניא כוותיה דרב נחמן רבי יהודה אומר תגר אין לו אונאה מפני שהוא בקי:
¿Y si luego se retracta? Rav Ashi interpretó que el comerciante no se somete a las reglas ordinarias de onaá y puede reclamar incluso por una diferencia menor de un sexto. Una baraita apoya a Rav Najmán: Rabí Yehudá dice que el comerciante no reclama porque es experto.
מי שהוטל עליו ידו על העליונה וכו': מני מתניתין לא רבי נתן ולא רבי יהודה הנשיא
«El perjudicado puede elegir». ¿A qué tanna corresponde la Mishná? No parece seguir exactamente ni a Rabí Natán ni a Rabí Yehudá Hanasi.
אי רבי נתן מתניתין קתני רצה וברייתא לא קתני רצה אי רבי יהודה הנשיא מתניתין קתני לוקח ברייתא קתני מוכר
Si fuera Rabí Natán, nuestra Mishná menciona expresamente «si quiere» y la baraita no; si fuera Rabí Yehudá Hanasi, la Mishná se refiere al comprador y la baraita al vendedor.
(סימן ז"ב ר"ש)
[Señal mnemotécnica:] ZB, Rabí Shimón.
אמר רבי אלעזר אונאה זו איני יודע מי שנאה רבה אמר לעולם רבי נתן היא ותני נמי בברייתא רצה רבא אמר לעולם ר' יהודה הנשיא היא ומאי דשייר במתניתין קא מפרש בברייתא אמר רב אשי דיקא נמי דקתני אחד הלוקח ואחד המוכר ומפרש ליה ללוקח שמע מינה שיוריה שייריה למוכר שמע מינה
Rabí Elazar dijo: «No sé quién enseñó esta disposición». Rabá la atribuye a Rabí Natán, entendiendo que la baraita también debe incluir «si quiere». Ravá la atribuye a Rabí Yehudá Hanasi, diciendo que la baraita explica el aspecto omitido por la Mishná. Rav Ashi señaló que, al decir «comprador y vendedor» y explicar al comprador, la Mishná dejó al vendedor para la baraita.
איתמר האומר לחבירו על מנת שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה לימא רב דאמר כרבי מאיר ושמואל דאמר כרבי יהודה
Se discutió: quien vende estipulando «Con la condición de que no tengas reclamación por engaño». Rav dice que el comprador conserva el derecho; Shmuel dice que pierde el derecho. ¿Siguen respectivamente a Rabí Meir y Rabí Yehudá?
דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ רבי יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים
Pues se enseñó: si un hombre desposa a una mujer estipulando que no le debe alimento, vestido o relaciones conyugales, el matrimonio es válido pero la condición nula, según Rabí Meir. Rabí Yehudá permite estipular sobre derechos monetarios.
אמר לך רב אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם אלא דידעה וקא מחלה
Rav puede decir que también sigue a Rabí Yehudá: allí la mujer conoce el derecho y lo renuncia, mientras aquí ...
בבא מציעא נ״א א
22 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 29 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.