Guitín 56b
Guitín 56b:1
איברא מלכא את דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך דכתיב (ישעיהו י, לד) והלבנון באדיר יפול ואין אדיר אלא מלך דכתיב (ירמיהו ל, כא) והיה אדירו ממנו וגו' ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) ההר הטוב הזה והלבנון ודקאמרת אי מלכא אנא אמאי לא קאתית לגבאי עד האידנא בריוני דאית בן לא שבקינן
«…en realidad sí eres rey. Si no fueras rey, Jerusalén no sería entregada en tus manos, pues está escrito: “El Líbano caerá por medio de un poderoso”. “Poderoso” significa rey, como está escrito: “Su poderoso surgirá de entre ellos”. “Líbano” significa el Templo, como se dice: “Este buen monte y el Líbano”. Respecto de tu pregunta de por qué no vine hasta ahora, los fanáticos que hay entre nosotros no me lo permitieron».
Guitín 56b:2
אמר ליה אילו חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא היו שוברין את החבית בשביל דרקון אישתיק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי ליה למימר ליה שקלינן צבתא ושקלינן ליה לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן לה
Vespasiano le dijo: «Si una serpiente rodeara un barril de miel, ¿acaso no romperían el barril para librarse de la serpiente?». Rabán Yojanán guardó silencio. Rav Yosef, y algunos dicen Rabí Akiva, aplicó a él el versículo: «Hace retroceder a los sabios y convierte su conocimiento en necedad». Debería haber respondido: «Tomaríamos unas pinzas, retiraríamos y mataríamos a la serpiente, y dejaríamos intacto el barril».
Guitín 56b:3
אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותיבך ברישא הוה סיים חד מסאני בעא למסיימא לאחרינא לא עייל בעא למשלפא לאידך לא נפק אמר מאי האי
Mientras tanto llegó un mensajero de Roma y le dijo a Vespasiano: «Levántate, porque el César ha muerto y los nobles de Roma te han elegido para ocupar su lugar». Vespasiano llevaba puesto un zapato e intentó ponerse el otro, pero no pudo. Intentó quitarse el primero y tampoco pudo. Preguntó: «¿Qué significa esto?».
Guitín 56b:4
אמר ליה לא תצטער שמועה טובה אתיא לך דכתיב (משלי טו, ל) שמועה טובה תדשן עצם אלא מאי תקנתיה ליתי איניש דלא מיתבא דעתך מיניה ולחליף קמך דכתיב (משלי יז, כב) ורוח נכאה תיבש גרם עבד הכי עייל אמר ליה ומאחר דחכמיתו כולי האי עד האידנא אמאי לא אתיתו לגבאי אמר ליה ולא אמרי לך אמר ליה אנא נמי אמרי לך
Rabán Yojanán le dijo: «No te preocupes. Has recibido una buena noticia, y está escrito: “Una buena noticia engorda los huesos”. ¿Cuál es la solución? Haz pasar ante ti a una persona que te desagrade, pues está escrito: “El espíritu abatido seca los huesos”». Así lo hizo y pudo ponerse el zapato. Vespasiano le dijo: «Puesto que sois tan sabios, ¿por qué no vinisteis ante mí hasta ahora?». Rabán Yojanán respondió: «¿Acaso no te lo expliqué?». Vespasiano dijo: «Yo también te respondí».
Guitín 56b:5
אמר ליה מיזל אזילנא ואינש אחרינא משדרנא אלא בעי מינאי מידי דאתן לך אמר ליה תן לי יבנה וחכמיה ושושילתא דרבן גמליאל ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק קרי עליה רב יוסף ואיתימא רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל איבעי למימר ליה לשבקינהו הדא זימנא
Vespasiano le dijo: «Voy a partir y enviaré a otro en mi lugar. Pídeme algo y te lo concederé». Rabán Yojanán respondió: «Dame Yavne y sus Sabios; preserva la dinastía de Rabán Gamliel; y dame médicos que curen a Rabí Tzadok». Rav Yosef, y algunos dicen Rabí Akiva, aplicó también aquí el versículo: «Hace retroceder a los sabios y convierte su conocimiento en necedad». Debería haberle pedido que perdonara a Jerusalén aquella vez.
Guitín 56b:6
והוא סבר דלמא כולי האי לא עביד והצלה פורתא נמי לא הוי
Rabán Yojanán pensó: Quizá Vespasiano no conceda una petición tan grande, y entonces tampoco habrá ninguna pequeña salvación.
Guitín 56b:7
אסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק מאי היא יומא קמא אשקיוה מיא דפארי למחר מיא דסיפוקא למחר מיא דקימחא עד דרווח מיעיה פורתא פורתא
¿Cuál fue el tratamiento con el que curaron a Rabí Tzadok? El primer día le dieron agua mezclada con salvado. Al día siguiente, agua con harina más gruesa. Al tercer día, agua con harina, hasta que su estómago se fue ensanchando poco a poco.
Guitín 56b:8
אזל שדריה לטיטוס ואמר (דברים לב, לז) אי אלהימו צור חסיו בו זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה
Vespasiano fue y envió contra Jerusalén a Tito. Sobre él se dice: «¿Dónde están sus dioses, la roca en la que se refugiaban?». Este era el malvado Tito, que injurió y blasfemó contra el Cielo.
Guitín 56b:9
מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה ונטל סייף וגידר את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא וכסבור הרג את עצמו שנאמר (תהלים עד, ד) שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות
¿Qué hizo? Tomó de la mano a una prostituta, entró con ella en el Kódesh Hakodashim, extendió allí un Séfer Torá y cometió sobre él una transgresión. Después tomó una espada y rasgó la cortina del Santuario. Ocurrió un milagro y comenzó a brotar sangre. Tito creyó que había matado a Dios mismo, como está escrito: «Tus enemigos rugieron en medio de tu lugar de reunión; colocaron sus señales como señales».
Guitín 56b:10
אבא חנן אומר (תהלים פט, ט) מי כמוך חסין יה מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ושותק דבי רבי ישמעאל תנא (שמות טו, יא) מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה באלמים
Aba Janán dijo: «¿Quién es fuerte como Tú, Hashem?». ¿Quién es fuerte y paciente como Tú, que escuchas los insultos y blasfemias de aquel malvado y permaneces en silencio? En la academia de Rabí Yishmael enseñaron: «¿Quién es como Tú entre los poderosos, Hashem?», puede leerse: «¿Quién es como Tú entre los silenciosos?».
Guitín 56b:11
מה עשה נטל את הפרוכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו שנאמר (קהלת ח, י) ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו אל תיקרי קבורים אלא קבוצים אל תיקרי וישתכחו אלא וישתבחו
¿Qué hizo Tito? Tomó la cortina y la convirtió en una especie de gran saco. Colocó en ella todos los utensilios del Templo y los embarcó para ir a vanagloriarse en su ciudad. Así está escrito: «Entonces vi a los malvados enterrados, que vinieron y se alejaron del lugar santo, y fueron olvidados en la ciudad donde habían actuado así». No leas «enterrados», sino «reunidos»; y no leas «fueron olvidados», sino «se vanagloriaron».
Guitín 56b:12
איכא דאמרי קבורים ממש דאפילו מילי דמטמרן איגלייא להון
Algunos dicen que «enterrados» debe entenderse literalmente, pues incluso los objetos ocultos del Santuario les fueron revelados.
Guitín 56b:13
עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים בא פרעה טבעו במים בא סיסרא טבעו במים אף הוא עומד עלי לטובעני במים אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה
Se levantó una tempestad en el mar para hundirlo. Tito dijo: «Parece que el poder del Dios de este pueblo solamente actúa en el agua. Faraón vino y fue ahogado en el agua; Siserá vino y fue ahogado en el agua; y ahora también se levanta contra mí para ahogarme en el agua. Si es poderoso, que suba a tierra firme y luche conmigo». Una voz celestial salió y le dijo: «Malvado, hijo de malvado, descendiente del malvado Esav: tengo en mi mundo una criatura insignificante llamada mosquito».
Guitín 56b:14
אמאי קרי לה בריה קלה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה
¿Por qué se lo denomina criatura insignificante? Porque tiene una abertura por la que entra el alimento, pero no tiene una abertura de salida.
Guitín 56b:15
עלה ליבשה ותעשה עמה מלחמה עלה ליבשה בא יתוש ונכנס בחוטמו ונקר במוחו שבע שנים יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קל ארזפתא אישתיק אמר איכא תקנתא כל יומא מייתו נפחא ומחו קמיה לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי לישראל אמר ליה מיסתייך דקא חזית בסנאך עד תלתין יומין עבד הכי מכאן ואילך כיון דדש דש
La voz le dijo: «Sube a tierra firme y lucha contra ella». Cuando llegó a tierra, vino un mosquito, entró por su nariz y picoteó su cerebro durante siete años. Un día pasó junto a la puerta de una herrería. Al escuchar el golpe del martillo, el mosquito se calló. Tito dijo: «Existe una solución». Cada día llevaba ante él a un herrero para que golpeara. A un herrero no judío le pagaba cuatro zuz; a un herrero judío le decía: «Te basta con ver sufrir a tu enemigo». Hizo esto durante treinta días. Desde entonces, como el mosquito se acostumbró al sonido, dejó de responder.
Guitín 56b:16
תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקל שני סלעים במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין
Se enseñó: Rabí Pinjás ben Aruvá dijo: Yo estaba entre los nobles de Roma. Cuando Tito murió, abrieron su cabeza y encontraron dentro algo semejante a un gorrión que pesaba dos selaim. En una baraita se enseñó que era semejante a una paloma de un año y pesaba dos litrin.
Guitín 56b:17
אמר אביי נקטינן פיו של נחושת וצפורניו של ברזל כי הוה קא מיית אמר להו ליקליוה לההוא גברא ולבדרי לקיטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא
Abaye dijo: Tenemos por tradición que su pico era de cobre y sus uñas de hierro. Cuando Tito estaba muriendo, dijo: «Quemad mi cuerpo y esparcid mis cenizas sobre los siete mares, para que el Dios de los judíos no me encuentre y me lleve a juicio».
Guitín 56b:18
אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי אזל אסקיה לטיטוס בנגידא אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה מילייהו נפישין ולא מצית לקיומינהו זיל איגרי בהו בההוא עלמא והוית רישא דכתיב (איכה א, ה) היו צריה לראש וגו' כל המיצר לישראל נעשה ראש אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי א"ל
Onkelos bar Kalonikos, hijo de la hermana de Tito, quiso convertirse al judaísmo. Mediante nigromancia hizo subir a Tito y le preguntó: «¿Quién es importante en el otro mundo?». Tito respondió: «Israel». Le preguntó: «¿Conviene unirse a ellos?». Tito respondió: «Sus mandamientos son numerosos y no podrás cumplirlos. Ve, combate contra ellos en este mundo y te convertirás en jefe, como está escrito: “Sus enemigos llegaron a ser cabeza”; todo el que oprime a Israel se convierte en jefe». Onkelos le preguntó: «¿Cuál es el castigo de aquel hombre?». Tito respondió:
Ficha editorial de este texto
