Ibn Ezra sobre Shemot 16
Ibn Ezra sobre Shemot 16:1
ויסעו. אמר הגאון רב סעדיה, כי טעם להזכיר בחמשה עשר לחדש השני, להודיע כי יום חמישי בשבוע יצאו ישראל ממצרים, והנה יום ראשון לחדש ניסן היה יום חמישי, ואייר יום ששי ושבת והנה ביום השבת באו אל מדבר סין והתרעמו בחנותם ואמר להם משה כי בערב תאכלו בשר, ובבקר ירד המן, והנה ראוי להיותו יום ראשון בעבור שאמר והיה ביום הששי (פ' ה), כי היה יום ששי והיה ששי לירידת המן, ומה שאמר הגאון נקבלהו בעבור הקבלה ולא בעבור פירושו, כי מי הגיד לו כי ממחרת בואם אל מדבר סין ירד המן, אולי עמדו שם ארבעה ימים או יותר, והחל המן לרדת ביום ראשון כי מיום רדתו נחל לספור, כי כל האומות סומכין על ישראל במספר הזה והנה הערלים קראו שמות ימות השבוע על שמות המשרתים ויום שבת לא כן ובלשון ערבי קראו חמשה ימים על דרך המספר ויום ששי אלגומ"ע על שם חבורם כי הוא להם היום הנכבד בשבוע, ויום שבת קראו אותו סב"ת, כי השי"ן והסמ"ך מתחלפים בכתיבתם, ואלה מישראל למדו, כי הנה אנשי הודו שאינם מודים במעשה בראשית תחלת ימי השבוע להם יום רביעי, בעבור כי כוכב היום הוא כוכב חמה ויש לו שלטון עליהם כפי דבריהם:
Y partieron. El Gaón Rav Saadia dijo que se menciona el día quince del segundo mes para enseñar que Israel salió de Egipto un jueves. Según esto, el primer día de Nisán fue jueves; el primero de Iyar fue viernes, y aquel Shabat llegaron al desierto de Sin. Se quejaron al acampar, y Moshé les dijo que por la tarde comerían carne y por la mañana descendería el man. Entonces el man habría comenzado a caer en domingo, porque dice: «sucederá en el sexto día», y este sería el sexto día desde el comienzo de la caída del man. Aceptamos las palabras del Gaón por causa de la tradición recibida, no por su explicación. ¿Quién le informó que el man descendió inmediatamente al día siguiente de llegar al desierto de Sin? Tal vez permanecieron allí cuatro días o más y el man comenzó a caer un domingo. Desde el día en que comenzó a caer se inició el cómputo, y todas las naciones dependen de Israel respecto a este conteo. Los incircuncisos dieron a los días de la semana los nombres de los astros servidores, pero no hicieron así con Shabat. En lengua árabe, cinco días reciben nombres numéricos. El sexto se llama al-yum‘a, por causa de su reunión, pues para ellos es el día distinguido de la semana. Al día de Shabat lo llaman sabt, porque shin y samej se intercambian en su escritura. Esto lo aprendieron de Israel. Los habitantes de la India, que no reconocen la obra de la Creación, comienzan su semana en miércoles, porque, según ellos, el astro de ese día es el Sol y ejerce dominio sobre ellos.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:2
וילונו. במי מרה הלינו על משה לבדו, כי הוא לבדו הסיעם וכל ישראל לא התרעמו רק קצתם, על כן כתוב, וילונו העם (למעלה טו כד) ועתה במדבר סין וילונו כל עדת ישראל על משה ועל אהרן כי שניהם הוציאום, ובמרה התרעמו על המים ועתה מתרעמים על הבשר והלחם שכבר אכלו רוב מקניהם, וקול גדול כמוהו לא ימצאו לחם לקנות כי אם ביוקר, כי שלשים יום היה להם מיום צאתם:
Y se quejaron. En las aguas de Mará se quejaron solamente contra Moshé, porque él solo los había hecho partir, y no todo Israel se quejó, sino una parte. Por eso está escrito: «el pueblo se quejó». Ahora, en el desierto de Sin, «toda la congregación de Israel se quejó contra Moshé y Aharón», porque ambos los habían sacado. En Mará se quejaron por el agua; ahora se quejaban por la carne y el pan, porque ya habían consumido la mayor parte de su ganado. Una multitud tan grande no podía encontrar pan para comprar sino a un precio muy elevado. Habían pasado treinta días desde su salida.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:3
הנני ממטיר. כדמות מטר היורד מהשמים:
He aquí, haré llover: como la lluvia que desciende de los cielos.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:4
ומלת לחם. מאכל תמצא על הלחם כמשמעו, גם על הבשר, כמו לחם אשה (ויקרא ג יא), גם על פרי, כמו נשחיתה עץ בלחמו (ירמי' יא):
La palabra «pan» significa alimento. Puede referirse al pan literalmente, pero también a la carne, como «el alimento de la ofrenda de fuego», y a los frutos, como «destruyamos el árbol con su fruto».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:5
וטעם אנסנו. שיצטרך אלי בכל יום:
El sentido de «para probarlo» es que necesitaría depender de Mí cada día.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:6
ופירוש משנה. שני העומר לאחד כי כן כתוב:
El significado de «doble» es dos ómeres para cada persona, como está escrito.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:7
ויאמר. טעם כי ה' הוציא אתכם בעבור שאמרתם כי הוצאתם אותנו והנה שני אותות נעשה לכם שתדעו כי הוא הוציא אתכם, האחד בערב זה היום, ושני למחרתו בבקר. והיה ראוי שיהיה ערב ובקר וידעתם, כי איננו דבק ובקר עם וראיתם את כבוד ה', כי ביום עצמו ראו את הכבוד כאשר יפרש:
Y dijo. El sentido de «el Eterno os sacó» responde a vuestra acusación: «vosotros nos sacasteis». Se realizarán para vosotros dos señales para que sepáis que Él os sacó: una esta tarde y la segunda mañana por la mañana. Habría sido apropiado decir: «por la tarde y por la mañana sabréis». Las palabras «por la mañana» no están unidas a «veréis la gloria del Eterno», pues vieron la gloria ese mismo día, como explicará el texto.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:8
ובקר. פרשתיו:
Y por la mañana: ya lo expliqué.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:9
בשמעו את תלונותיכם. דבק עם וראיתם את כבוד ה':
Cuando Él escuche vuestras quejas: está unido a «veréis la gloria del Eterno».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:10
ונחנו מה. מה בידינו לעשות, לא עשינו רק מה שצונו: ונחנו. חסר אל"ף:
¿Y nosotros qué somos? ¿Qué poder tenemos para hacer algo? Solamente hicimos aquello que se nos ordenó. La palabra najnu carece de álef.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:11
ויאמר. עתה פירש להם שני אותות:
Y dijo. Ahora les explicó las dos señales.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:12
קרבו לפני ה'. אל המדבר:
Acercaos delante del Eterno: hacia el desierto.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:13
ויהי. התברר להם כי בעת שדבר להם קרבו, מיד בא הענן ונראה בו הכבוד:
Y sucedió. Se les hizo evidente que, mientras él les hablaba y ellos se acercaban, inmediatamente apareció la nube y la gloria se mostró en ella.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:14
וידבר ה'. וראו כי משה הלך אל הכבוד ודבר עמו:
Y habló el Eterno. Vieron que Moshé se acercó a la gloria y que el Eterno habló con él.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:15
שמעתי. מלת תְּלוּנּת זרה דגשות הנו"ן, וזה הנבואה שנויה כי כבר הזכירה משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול, ולחם בבקר (פ' ח), רק נשנית בעבור ישראל שיראו הכבוד:
He escuchado. La palabra telunot presenta una forma excepcional porque la nun lleva daguesh. Esta profecía aparece repetida, pues Moshé ya la había mencionado al decir: «cuando el Eterno os dé por la tarde carne para comer y pan por la mañana». Se repite por causa de Israel, para que vieran la gloria.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:16
ומלת בין הערבים כמו בערב כאשר פירשתי, ומזה הפסוק התברר פי' ובקר וראיתם את כבוד ה' (פ' ז) כי הנה כתוב בין הערבים תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם:
La expresión «entre las tardes» significa «por la tarde», como ya expliqué. Este versículo aclara el sentido de «por la mañana veréis la gloria del Eterno», pues está escrito: «entre las tardes comeréis carne y por la mañana os saciaréis de pan».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:17
ויהי בערב. בסוף היום בעצמו:
Y sucedió por la tarde: al final de ese mismo día.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:18
ותעל השלו. אולי עלתה מפאת ים:
Y subieron las codornices. Tal vez subieron desde la región del mar.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:19
שכבת הטל. כמו, ונבלי שמים מי ישכיב (איוב לח לז) טעם ירידה ובמקום אחר כתוב וברדת הטל (במד' יא ט), ירקב שם חוי שאמר, כי המן הוא הנקרא בלשון פרסי תרנגבי"ן, ובלשון ערבי מ"ן ובלשון לע"ז מנ"א, כי קושיות רבות עמדו עליו, האחת כי איננו יורד היום במדבר סיני, כי ההר ידוע, ואני ראיתי זה הדומה למן במלכות אלצכי"ר והוא יורד בניסן ובאייר ולא בחדשים אחרים, ועוד אם תשימהו לשמש לא ימס, ועוד כי בלילה לא יבאש, ועוד כי איננו חזק, ואין צורך שידוכנו אדם במדוכה שיעשה ממנו עוגות, ועוד כאשר יושם בלשון ימס, ועוד כי איננו משביע שיולד דם טוב רק הוא נכנס ברפואות, ועוד כי ביום הששי היה יורד משנה ועוד כי לא היה יורד בשבת, ועוד כי ירד לכל מקום שיחנו ועוד כי עבר עמהם את הירדן, ולא שבת עד חצי ניסן על דרך הפשט:
La capa de rocío. Es semejante a «¿quién hace reposar los odres de los cielos?», con el sentido de descenso. En otro lugar está escrito: «cuando descendía el rocío». ¡Que se pudra el nombre de Jiví!, quien afirmó que el man era la sustancia llamada en persa tarangabín, en árabe mann y en lengua extranjera maná. Muchas dificultades se levantan contra su opinión. Primera: hoy no desciende en el desierto de Sinaí, aunque la montaña es conocida. Yo vi una sustancia semejante al man en el reino de Al-Tzajir, pero desciende en Nisán e Iyar y no en otros meses. Segunda: si se coloca al sol, no se derrite. Tercera: durante la noche no se corrompe. Cuarta: no es sólida y nadie necesita triturarla en un mortero para hacer tortas. Quinta: si se coloca sobre la lengua, se derrite. Sexta: no sacia ni produce buena sangre, sino que se utiliza en medicamentos. Además, el sexto día descendía una porción doble; no caía en Shabat; descendía en todos los lugares donde acampaban; atravesó con ellos el Yardén y, según el sentido literal, no cesó hasta la mitad de Nisán.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:20
ותעל. הטעם שנפסקה כמו, אז חללת יצועי עלה (ברא' מט ד) כי הטעם מעת שחללת, יצועי נסתלק מעלי ונפסק וכמוהו "אֹמַר אלי אל תעלי בחצי ימי" (תה' קב כד) והטל היה יורד בתחלה לטהר הארץ ובהסתלק הטל יורד המן וכן כתוב, וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו (במד' יא ט):
Y subió. Significa que cesó o desapareció, como «entonces profanaste mi lecho: subió», cuyo sentido es que, desde el momento en que lo profanaste, mi lecho se apartó de mí. De manera semejante: «Digo: Dios mío, no me hagas subir a la mitad de mis días». Primero descendía el rocío para limpiar la tierra; cuando el rocío se retiraba, descendía el man. Así está escrito: «cuando descendía el rocío sobre el campamento durante la noche, el man descendía sobre él».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:21
דק מחוספס. כמו עגול ואין לו חבר, והאומר שהוא כמו מחשוף (ברא' ל לז) שהוא בשי"ן אינו נכון כי משפט הלשון שיכפלו הפ"א והעי"ן כמו יפיפית (תה' מה ג) או העי"ן והלמ"ד, כמו, ירקרק (ויקרא יג מט) או הלמ"ד לבדה כמו סגריר (משלי כז טו) רק העי"ן לבדו לא מצאנו כי אם בעלומי הה"א, כמו הגיגי (תה' ה ב) כי אחר שחסר הה"א נראה הגימ"ל כלמ"ד פעל, על כן כפלוהו רק באותיות נראות לא מצאנו העי"ן כפול:
Fino y redondo. Significa semejante a algo circular y no tiene paralelo. Quien dice que mejuspas está relacionado con majsóf, escrito con shin, no tiene razón. La regla de la lengua es duplicar la primera y la segunda radical, como yefefit; o la segunda y la tercera, como yerakrak; o solamente la tercera, como sagrir. No encontramos que se duplique solamente la segunda radical, salvo en raíces cuya he final está oculta, como haguigí. Después de desaparecer la he, la guímel parece convertirse en la tercera radical y por eso se duplica. Sin embargo, entre las letras visibles no encontramos que solamente la segunda radical se duplique.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:22
ויראו. אמר רבינו שלמה כי בלשון ישמעאל תרגום מה הוא מן הוא והמגיד לו ככה לא דבר נכון כי תרגום מה הוא בלשון ישמעאל מה הוי, רק מן הוא תרגומו מי היא כי איננו נופל מן בלשונם כי אם על אדם, כי פי' מן הוא מגזרת, אשר מנה את מאכלכם (דניאל א, י):
Y vieron. Rabenu Shelomó dijo que, en lengua árabe, la traducción de «¿qué es?» es man hu. Quien se lo informó no habló correctamente. En árabe «¿qué es?» se dice ma huwa. Man huwa significa «¿quién es?», porque man solamente se aplica a una persona. La palabra man del versículo procede de una raíz semejante a «el que había asignado vuestro alimento».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:23
אמר ר' משה הכהן, ידענו כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי ויאמר משה אליהם, וכבר אמר משה אליהם וכמוהו רבים, ובפרשה הזאת וירם תולעים ויבאש (פ' כ) וכבר באש, וכן כתוב, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו (פ' כד), ואיחר הכתוב לומר דברי משה בעבור שהוא צריך להאריך לומר זה הדבר אשר צוה ה':
Rabí Moshé HaKohén dijo que sabemos que la Torá no siempre sigue un orden cronológico. «Moshé les dijo» significa «Moshé ya les había dicho». Hay muchos casos semejantes. En esta misma sección dice: «produjo gusanos y se corrompió», aunque primero se corrompió, como está escrito después: «no se corrompió ni hubo gusanos en él». El texto postergó las palabras de Moshé porque necesitaba extenderse diciendo: «Esto es lo que ordenó el Eterno».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:24
זה בדרך הסברא כי עומר לגלגלת למי שהוא גדול בשנים, ולקטנים כפי אכלם.
Según la razón, un ómer por persona correspondía a quien era adulto; para los niños se recogía conforme a lo que comían.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:25
ויעשו. על דרך הפשט כי המרבה והממעיט לפי מספר נפשות אהלו וקדמונינו אמרו כי הוא דבר פלא:
Y lo hicieron. Según el sentido literal, quien recogía mucho o poco lo hacía conforme al número de personas de su tienda. Nuestros antiguos Sabios dijeron que ocurrió milagrosamente.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:26
וימדו בעמר. מצא כל אחד לפי מה ששער:
Y midieron con el ómer. Cada uno encontró la cantidad que había calculado.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:27
ויאמר. הטעם שלא יותירו ממנו לאכלו מחר רק יבטח בשם כי מחר ירד כי אינו מצוה עליו לאכלו כלו רק אם נשאר לו שלא יוכל לאכלו ישליכנו מחוץ לאהלו:
Y dijo. El sentido es que no debían dejar nada para comer al día siguiente, sino confiar en el Eterno, porque volvería a descender. No se les ordenó comerlo todo; si les sobraba algo que no podían comer, debían arrojarlo fuera de su tienda.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:28
ולא שמעו אל משה. מלת אנשים דבקה עם ולא שמעו אל משה כי אנשים מעטים היו אמר רבי מרינוס, כי וירם מגזרת רמה:
Pero no escucharon a Moshé. La palabra «hombres» está unida a «no escucharon a Moshé», porque solamente fueron unos pocos hombres. Rabí Marinus dijo que vayarom procede de la raíz de «gusano».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:29
וילקטו וגו'. טעם וחם השמש. כחום היום כי השמש לא יחם:
Y recogían… El sentido de «cuando calentaba el sol» es «al llegar el calor del día», porque el sol mismo no se calienta.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:30
ונמס. מבנין נפעל מפעלי הכפל:
Y se derretía. Pertenece al nifal de los verbos de raíz duplicada.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:31
ויהי. ירד המן יותר מהמנהג כאשר יפרש וישראל לקטו לחם משנה, כי משה צוה להם לעשות ככה, והם לא ידעו למה, ועוד שהכתוב אמר לָקטו ולא אמר מצאו, ובאו הנשיאים והגידו למשה כי ישראל עשו כאשר צום, ושאלוהו מה יעשו, כי למה צוה ללקוט משנה ואיך יוכלו לאכלו:
Y sucedió. Descendió más man de lo habitual, como explicará el texto. Israel recogió una porción doble porque Moshé les había ordenado hacerlo, aunque no sabían por qué. Además, el texto dice «recogieron», no «encontraron». Los dirigentes fueron e informaron a Moshé que Israel había actuado conforme a su orden, y le preguntaron qué debían hacer, pues no comprendían por qué les había ordenado recoger una porción doble ni cómo podrían comerla.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:32
ויאמר. כבר אמר לי השם כי אתם חייבים לשבות מחר שלא תעשו מלאכה אפילו אוכל נפש כי מחר הוא יום שבת לה', כי זה היום סמוך לשם בעבור ששבת מכל מלאכתו ביום השביעי וככה בשנת השמיטה שבתה הארץ שבת לה' (ויקרא כה ב):
Y dijo. El Eterno ya me dijo que mañana estáis obligados a descansar y no realizar ningún trabajo, ni siquiera el necesario para preparar alimentos, porque mañana es día de Shabat para el Eterno. La expresión «este día» está unida al Nombre porque Él descansó de toda Su obra en el séptimo día. Del mismo modo, respecto al año de shemitá dice: «la tierra guardará un Shabat para el Eterno».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:33
ומלת שבת בדקדוק קשה, כי איננה על משקל גנב, כי תי"ו שבת סימן לשון נקבה, והעד שבת היא לה' (שם כג ג) ומלת שבת שם דבר כמו שביתה, וככה דקדוק המלה היתה ראויה להיות שַבֶתֶת על משקל דַלֶקֶת (דבר' כח כב) וכאשר חסרו התי"ו האחת פתחו הבי"ת להורות על לשון נקבה, וככה מלת "אחת" כאשר אפרש, ומלת אפו זרה כי היה ראוי להיותו על משקל עֲשו, והנה אמר משה לנשיאים מה יעשו:
La gramática de la palabra Shabat es difícil. No sigue el patrón de ganav, porque la tav de Shabat indica género femenino. La prueba es: «Shabat es para el Eterno». Shabat es un sustantivo semejante a «descanso». Según la gramática, debería haber sido shabétet, siguiendo el patrón de daléket. Al omitirse una de las dos tav, abrieron la bet para indicar el género femenino. Lo mismo sucede con la palabra «una», como explicaré. La palabra efó también es excepcional, pues debería seguir el patrón de asú. Moshé explicó entonces a los dirigentes lo que debían hacer.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:34
את אשר תאפו. כמנהגכם:
Lo que vayáis a hornear: conforme a vuestra costumbre.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:35
אפו, שתאכלו היום, וככה את אשר תבשלו בשלו, והנה מהעמר האחת עשו כל זה, ובשלו הכל כרצונכם, ואכלו מה שיספיק לכם:
Hornead: aquello que comeréis hoy. Del mismo modo, «lo que vayáis a cocinar, cocinadlo». De uno de los ómeres hicieron todo esto. Cocinadlo todo según vuestro deseo y comed cuanto necesitéis.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:36
ואת כל העדף. הניחוהו עד הבקר שאומר לכם מה תעשו, והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת, רק בבקר הודיעם זה הסוד:
Y todo lo que sobre: dejadlo hasta la mañana, cuando os diré qué hacer. Todavía no les informó que el man no descendería en Shabat; solamente por la mañana les reveló este secreto.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:37
ויאמר. רבים חסרי אמונה השתבשו בעבור זה הפסוק ואמרו כי חייב אדם לשמור יום השבת והלילה הבא אחריו, כי משה אמר כי שבת היום לה', ולא הלילה שעבר, גם אמר מחר ופירשו "ויהי ערב ויהי בקר" (ברא' א ה) כרצונם, כי יום ראשון לא השלים עד בקר יום שני ולא דברו נכונה, כי משה לא דבר לישראל רק כנגד מנהגם כאשר הזכרתי לך, כי מנהג ארצות ערלים אינם כמנהג ארץ ישראל במאכלם ובמלבושם ובנינם וענינם, כי אין מנהג שיאפה אדם או יבשל בקיץ ובחורף ולא לעשות מלאכה רק ביום על כן אמר מחר, ועתה שים לבך להבין טפשות המפרשים ויהי ערב ויהי בקר אשר הזכרתי, כי הכתוב אומר ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה) והוא מעת זרוח השמש עד שקעו, ולחשך קרא לילה (שם) מעת שקוע השמש עד זרחו, והנה הלילה הפך היום, כמו שחשך הפך אור, אם כן איך יקרא מעת ערב שהוא עריבת השמש עד בקר יום והנה הוא לילה, והנה כתוב על אלה לילה ליום ישימו, ודע כי היום בלשון הקדש על שני דרכים, האחת כאשר הזכרתי, כל זמן שאור השמש עומד על הארץ כנגד כל מקום, על כן כתוב לילה ויום (אסתר ד טז) ויום ולילה (ברא' ח כב) שלשה ימים ושלשה לילות (יונה ב א), כי אילו היתה מדת היום כוללת עמו לילה, למה יזכיר לילה, וזה לא יתכן בראייה גמורה מחכמת הדבור, ששם דבר יהיה כולל שני דברים שהאחד הפך כנגדו והדרך השנית שמלת יום נופל על זמן קרוב או רחוק, ביום הכותי כל בכור (במד' ג יג) אתה עובר היום (דבר' ט א) אל ארץ אחרת כיום הזה (שם כט כז), והיה ביום ההוא (ישעי' ז כא) ורבים ככה והנה נניח כל אלה הדברים ונבקש יום התורה כאשר אמרתי כי שנותינו אינם קבועים במהלך החמה והלבנה רק בקביעות בית דין, והנה מצינו שאמר שבעת ימים מצות תאכלו (למעלה יב טו) ופירש כי זה המספר מארבעה עשר לחדש בערב (שם שם יח), וכתוב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב) ועוד מי שאירע לו קרי בלילה או ביום, כי כן כתוב מקרה לילה (דבר' כג יא), והנה לא יטהר עד בא השמש שהוא סוף היום הראשון, ואלו כן שהוא עד בקר יום שני, היה ראוי שירחץ בבקר, כי הם אומרים כי היום והלילה שהוא אחריו יקרא יום, הנה יהיה חצי היום טמא וחציו טהור, ואשר יארע לו קרי בתחלת הלילה, חצי היום שעבר טמא, גם חצי יום הבא ואלה דברי התועים, וכבר פירשתי ויהי ערב ויהי בקר במקומו:
Y dijo. Muchas personas faltas de fe se equivocaron por causa de este versículo y afirmaron que una persona debe guardar el día de Shabat y la noche siguiente, porque Moshé dijo: «Hoy es Shabat para el Eterno», y no se refirió a la noche anterior. También dijo «mañana». Interpretaron «fue tarde y fue mañana» conforme a su voluntad, afirmando que el primer día no terminó hasta la mañana del segundo día. No hablaron correctamente. Moshé habló a Israel conforme a sus costumbres, como ya te mencioné. Las costumbres de las tierras de los incircuncisos no son como las de la tierra de Israel en la comida, la vestimenta, la construcción y los demás asuntos. Nadie acostumbra hornear o cocinar, ni en verano ni en invierno, ni realizar su trabajo ordinario, salvo durante el día. Por eso dijo «mañana». Presta ahora atención y comprende la necedad de quienes interpretan «fue tarde y fue mañana» como mencioné. El texto dice: «Dios llamó a la luz día», desde la salida hasta la puesta del sol, «y a la oscuridad llamó noche», desde la puesta hasta la salida del sol. La noche es contraria al día, como la oscuridad es contraria a la luz. Entonces, ¿cómo podría llamarse «día» al tiempo desde la tarde, cuando se pone el sol, hasta la mañana, si ese período es noche? Está escrito respecto a quienes actúan así: «ponen la noche por día». Debes saber que la palabra «día» posee dos sentidos en la lengua sagrada. El primero, como ya mencioné, es todo el tiempo durante el cual la luz del sol se encuentra sobre la tierra en un lugar determinado. Por eso está escrito «noche y día», «día y noche» y «tres días y tres noches». Si la medida llamada «día» incluyera también la noche, ¿por qué habría de mencionar la noche? Según la ciencia del lenguaje, es completamente imposible que un solo nombre incluya dos cosas opuestas entre sí. El segundo sentido es que «día» puede designar un período cercano o lejano: «el día en que herí a todos los primogénitos», «hoy cruzas», «a otra tierra, como en este día», «sucederá en aquel día», y muchos otros casos. Dejemos todas estas expresiones y busquemos la definición del día según la Torá. Nuestros años no se fijan exclusivamente por el curso del sol o de la luna, sino mediante la determinación del tribunal. Encontramos: «durante siete días comeréis matzot», y se explica que este cómputo comienza «el día catorce del mes por la tarde». Está escrito también: «desde la tarde hasta la tarde guardaréis vuestro descanso». Además, quien sufre una emisión durante la noche o el día —pues está escrito «un incidente nocturno»— no se purifica hasta la puesta del sol, que es el final del primer día. Si el día se prolongara hasta la mañana del segundo, debería lavarse por la mañana. Según ellos, el día y la noche posterior se llaman un solo día. Así, quien se impurificara durante el día estaría impuro durante la mitad de ese día y puro durante la otra mitad; y quien sufriera una emisión al comienzo de la noche tendría impura la mitad del día pasado y también la mitad del día siguiente. Estas son palabras de quienes se extravían. Ya expliqué «fue tarde y fue mañana» en su lugar.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:38
ויאמר. עתה פירש מה יעשו בעודף המונח וגלה להם סודו כי לא ימצאוהו היום כי לא ירד:
Y dijo. Ahora explicó qué debían hacer con la porción sobrante que habían dejado y les reveló su secreto: ese día no lo encontrarían porque no descendería.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:39
ששת. כן יהיה תמיד כל זמן היותכם במדבר כאשר היה עתה שלקטתם אותו ששת ימים:
Seis días. Así sucederá siempre mientras permanezcáis en el desierto, tal como ahora lo recogisteis durante seis días.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:40
וביום השביעי לא יהיה, מן יורד, והוסיף בו. תוספת באור, כמו, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (ברא' ב יז):
Pero en el séptimo día no habrá: no descenderá man. La palabra «en él» añade una aclaración, como en «del árbol del conocimiento del bien y del mal no comerás de él».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:41
ויהי ביום השביעי. לרדת המן:
Y sucedió en el séptimo día: desde el comienzo del descenso del man.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:42
יצאו ללקוט, לראות היעמדו דברי משה:
Salieron a recoger: para comprobar si se cumplirían las palabras de Moshé.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:43
ויאמר ה'. משה כנגד כל ישראל והטעם שיאמר לישראל ככה:
Y dijo el Eterno. Se dirige a Moshé como representante de todo Israel; significa que debía decir esto a Israel.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:44
וטעם מצותי על האנשים שהותירו ממנו עד בקר:
El sentido de «Mis mandamientos» se refiere a los hombres que habían dejado man hasta la mañana.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:45
וטעם, ותורתי שהשם הורה להם טעם השבת על כן לקטו לחם משנה, וטעם לשון רבים, מצותי ותורתי כי כל המצוות והתורות הם אמת בלי ספק כמשמעם, ויש להם סודות בדברי הנשמה ולא יבינום רק המשכילים, ועל כן כל מצוה היא שתים:
El sentido de «Mis enseñanzas» es que el Eterno les había enseñado la razón del Shabat; por eso recogieron una porción doble. La expresión plural «Mis mandamientos y Mis enseñanzas» se debe a que todos los mandamientos y enseñanzas son indudablemente verdaderos en su sentido literal, pero también contienen secretos relacionados con el alma que solamente comprenden las personas inteligentes. Por eso cada mandamiento es doble.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:46
ראו. הטעם ראו זה המופת שיתן לכם השם, שיתברר לכם, כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית על כן הוא נותן שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום:
Ved. Observad este prodigio que el Eterno os entrega, mediante el cual se demostrará que Él os ordenó descansar así como descansó en la obra de la Creación. Por eso hace que hoy descienda una porción doble de man respecto a la cantidad habitual de cada día.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:47
שבו איש תחתיו. באהלו:
Permanezca cada persona en su lugar: dentro de su tienda.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:48
ופי' אל יצא איש ממקומו ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט:
El significado de «que nadie salga de su lugar» es que no saliera a recoger man como hicieron los hombres que habían salido a buscarlo.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:49
וישבתו. ספר הכתוב כי לא יצא אדם ללקוט ביום השבת מהיום ההוא והלאה:
Y descansó el pueblo. El texto relata que desde aquel día en adelante nadie volvió a salir a recoger durante Shabat.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:50
ויקראו. הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר שבחו:
Y llamaron. Anteriormente mencionó los milagros realizados mediante el man. Ahora vuelve para describir sus cualidades.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:51
יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא, ונקרא בלשון ערבי כסביר וי"א חרדל, ואנכי לא ידעתי כי אין לו חבר במקרא רק בדבר המן וככה צפיחית, והגאון אמר כי הוא רקיק מצות והנה כשיאכל כאשר ירד הוא כצפיחית בדבש, ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן, אלה השנים מטעמים הראנו הכתוב:
Algunos dicen que «como semilla blanca de gad» significa cilantro, llamado en árabe kusbir. Otros dicen que es mostaza. Yo no lo sé, porque la palabra no aparece en ningún otro lugar de las Escrituras salvo en relación con el man. Lo mismo sucede con tzapíjit. El Gaón dijo que significa una torta delgada de matzá. Cuando se comía tal como descendía, sabía como una oblea con miel; si se cocinaba, su sabor era como el de una pasta con aceite. El texto nos mostró estas dos cualidades de su sabor.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:52
ויאמר. זאת הפרשה ראויה היתה להכתב אחר שנעשה המשכן רק נכתבה במקום הזה לספר זה הנס שעומד המן לדורות והנה משה אמר כן לישראל על כן אמר אשר האכלתי אתכם:
Y dijo. Esta sección debería haber sido escrita después de la construcción del Mishkán. Se colocó aquí para relatar el milagro de que el man se conservaría para las generaciones. Moshé dijo estas palabras a Israel; por eso dice: «con el cual os alimenté».
Ibn Ezra sobre Shemot 16:53
צנצנת. כלי חרס או נחושת, ואין למלה הזאת חבר:
Vasija: un recipiente de barro o de cobre. La palabra no tiene paralelo.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:54
וטעם לפני ה', בעבור הכבוד שהוא על הכרובים:
El sentido de «delante del Eterno» se debe a la gloria que estaba sobre los keruvim.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:55
כאשר. הנה פי' לפני ה' לפני העדות שהוא הארון, ונקרא ארון העדות, בעבור לוחות הברית שהיו שם:
Tal como. Aquí se explica que «delante del Eterno» significa delante del Testimonio, es decir, delante del Arca. Se llama Arca del Testimonio por causa de las tablas del pacto que estaban dentro de ella.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:56
ובני ישראל. זה הנס היה גדול מכל הנסים שנעשו על יד משה, כי נסים רבים היו במן, ועמדו ארבעים שנה, ולא כל הנסים האחרים:
Y los hijos de Israel. Este milagro fue mayor que todos los demás realizados por medio de Moshé, porque en el man hubo numerosos milagros que permanecieron durante cuarenta años. Los demás milagros no duraron tanto tiempo.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:57
וטעם אל ארץ נושבת. כי היו במדבר בארץ לא עבר בה איש (ירמי' ב ו) והנה כשעברו הירדן היו אוכלים התבואה שמצאו על כן הוצרך לומר "את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען" כי המן נמשך עמהם עד שבאו לגלגל שהוא קצה ארץ כנען, והנה התבואה חדשה עמהם, אז שבת המן:
El sentido de «hasta una tierra habitada» es que habían estado en el desierto, «en una tierra por la cual no pasó ningún hombre». Cuando cruzaron el Yardén, comieron del grano que encontraron. Por eso fue necesario decir: «Comieron el man hasta llegar al extremo de la tierra de Kenaan». El man continuó con ellos hasta que llegaron a Guilgal, que es el extremo de la tierra de Kenaan. Allí tuvieron grano nuevo y entonces cesó el man.
Ibn Ezra sobre Shemot 16:58
והעמר. הזכיר זאת המדה כי עומר לגלגלת היה רב לשובע:
Y el ómer. Mencionó esta medida porque un ómer por persona era abundante y suficiente para saciarse.
