וילך. בערים רבות היו ישראל יושבים, כי רבים היו וכלם יקראו ארץ רעמסס, אולי בעיר אחרת היתה זאת:
**Fue.** Los israelitas habitaban en muchas ciudades, porque eran numerosos, y toda la región era llamada «tierra de Ramsés». Quizá este acontecimiento ocurrió en otra ciudad.
בת לוי. בן ישראל, והיא אחות אביו, ולא דבר נכונה האומר כי תבואות השדה הנזרעת בשדה אחרת תצליח, רק באותו שדה עצמו לא תצליח כראוי, כי עיקר איסור ערוה להיות ישראל קדושים:
**Una hija de Leví.** Es decir, una mujer israelita. Era tía paterna de Amram. No habló correctamente quien dijo que una semilla sembrada en un campo distinto prospera, pero que en el mismo campo no prospera debidamente. La razón principal de la prohibición de las relaciones incestuosas es que Israel sea santo.
ותהר. אין ספק כמו שהזכרנו כי אהרן גדול בשנים ממשה וככה קבלו אבותינו שפועה היתה מרים וכתיב "ותתצב אחותו מרחוק" (למטה פ' ד) והנה ידענו כי תחלת קץ ד' מאות שנה היו מיום שנולד יצחק, כי הוא לבדו יקרא זרע, והנה בן ששים שנה הוליד את יעקב (ברא' כה כו), ויעקב הוליד את ראובן בן שמונים וחמש, והיה ברדתו אל מצרים בן מאה ושלשים שנה (שם מז ט), חברנו עליהם ששים של יצחק עלו ק"צ והנה נשארו ר"י, נוציא מהם ע' שנה שחיה יוסף אחרי כן והנה נשארו ק"מ, ושנות לוי ברדתו אל מצרים מ"ג והנה חיה כ"ב שנה אחרי יוסף והנה נשארו קי"ח כי כתוב הוא, וימת יוסף בן מאה ועשר שנים (שם נ כו) ומתי מלך המלך החדש, וכמה שנים בנו ערי מסכנות, והנה קרוב מלדת משה נגזר על הזכרים, ובן זוטא אמר כל המספר דבר מעשה לא ישא פנים לנכבד להזכירו תחלה, וכתוב ותלד לעמרם את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם (במד' כו נט) והנה היא קטנה, והנה זה המוכה בסנורים שכח שם חם ויפת, וכתיב "ויולד נח" (ברא' ה לב), ויפת הוא הגדול, ועוד "שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו (שם מט לא)", והיא נקברה במערה קודם אברהם ל"ח שנה, ודע כי הנו"ן תמצא חסירה, או מובלעת בדגשות בתחלת המפעל, כנו"ן "גש הלאה" (ברא' יט ט) "ויגש אליו" (שם מד יח), ובאמצע, כמו וגם אף עלה בישראל (תה' עח כא) או ויחר אף (שם קו מ), והנה הנו"ן מובלעת באמצע, על כן נדגש פ"א "ויחר אפו" (ברא' לט יט) ישוב אַפְךָ (ישעי' יב א), וככה נו"ן נתן, במלת תִּתִּי (ברא' כט יט) כי הוא כמו תנתי, כי תי"ו האחרון איננו שרש, רק הוא כמו שבתי (תה' קלט ב) לכתי (מ"א ב ה) לדתי, גם בסוף, תת פחדך (דבר' ב כה), טוב תתי אותה לך (ברא' כט יט), וככה בשמות, כי בת היתה ראויה להיות לשון נקבה כמו מן בֵן בָנָה, והיא תתערב עם "אשר בנה בית" (דבר' כה) והנה החליפו הה"א בתי"ו, כמו גבירה גברת, עטרה עטרת, פעם סמוך ופעם איננו סמוך, כמו עטרת תפארת (משלי ד ט), והנה חסרו הנו"ן להקל על הלשון ויאמרו בת, ומלת רחל בתו (ברא' כט ו), כמלת אמת חסדו ואמתו, והנה התי"ו לשון נקבה, והנה הנו"ן מובלעת, ולשון רבות אמונות ולא אמתות ולא אמיתיות כמו בנות, ולא בתות ולא בתים:
**Concibió.** No cabe duda, como ya mencionamos, de que Aharón era mayor que Moshé. Así también recibieron nuestros antepasados la tradición de que Puá era Miriam. Está escrito: «su hermana se colocó a lo lejos» (Éxodo 2:4). Sabemos que el comienzo del período de cuatrocientos años se contó desde el nacimiento de Yitzjak, pues solo él es llamado «descendencia». Yitzjak tenía sesenta años cuando engendró a Yaakov (Génesis 25:26), y Yaakov tenía ochenta y cinco años cuando engendró a Reuvén. Tenía ciento treinta años cuando descendió a Egipto (47:9). Sumados a los sesenta años de Yitzjak, son ciento noventa. Quedaban, por tanto, doscientos diez años. Si restamos los setenta años que Yosef vivió después de la llegada de Yaakov, quedan ciento cuarenta. Leví tenía cuarenta y tres años cuando descendió a Egipto y vivió veintidós años después de Yosef, de modo que quedan ciento dieciocho. Está escrito que Yosef murió a los ciento diez años (Génesis 50:26). No sabemos cuándo murió el rey ni cuándo reinó el nuevo rey, ni cuántos años tardaron en construir las ciudades de almacenamiento. Cerca del nacimiento de Moshé se promulgó el decreto contra los varones. Ben Zutá dijo que quien relata acontecimientos no favorece a una persona honorable mencionándola primero. Está escrito: «Ella dio a luz para Amram a Aharón, Moshé y Miriam, su hermana» (Números 26:59); de esto quiso deducir que Miriam era la menor. Pero este hombre, herido de ceguera, olvidó «Shem, Jam y Yéfet» y «Nóaj engendró» (Génesis 5:32), aunque Yéfet era el mayor. También está escrito: «Allí enterraron a Avraham y a Sará, su esposa» (Génesis 49:31), aunque ella fue enterrada en la cueva treinta y ocho años antes que Avraham. Debes saber que la letra *nun* puede faltar o quedar absorbida en un *dáguensh*. Esto ocurre al principio de un verbo, como en גְּשָׁה הָלְאָה, «acércate» (Génesis 19:9), y «Yehudá se acercó» (44:18); en medio, como «también subió la ira contra Israel» (Salmos 78:21), equivalente a וַיִּחַר אַף, «se encendió la ira» (106:40). La *nun* queda absorbida en medio, y por eso la *pe* recibe *dáguensh* en וַיִּחַר אַפּוֹ, «se encendió su ira» (Génesis 39:19), y יָשׁוּב אַפְּךָ, «se apartará Tu ira» (Isaías 12:1). Lo mismo sucede con la *nun* de נתן en תִּתִּי, «mi dar» (Génesis 29:19), que equivale a תִּנְתִּי. La última *tav* no pertenece a la raíz, sino que es como la de שִׁבְתִּי, «mi sentarme» (Salmos 139:2), לֶכְתִּי, «mi caminar» (I Reyes 2:5), y לִדְתִּי, «mi dar a luz». También al final: «pondré tu temor» (Deuteronomio 2:25), y «es mejor que te la dé» (Génesis 29:19). Lo mismo ocurre con sustantivos. La forma femenina de בֵּן, «hijo», debería ser בָּנָה, pero se confundiría con «el que construyó una casa» (Deuteronomio 25:9). Por eso sustituyeron la *he* por *tav*, como en גְּבִירָה y גְּבֶרֶת, עֲטָרָה y עֲטֶרֶת, unas veces en estado constructo y otras no, como «corona de esplendor» (Proverbios 4:9). La *nun* fue omitida para facilitar la pronunciación, y se dijo בַּת. «Rajel, su hija» (Génesis 29:6) es como «verdad», «Su bondad y Su verdad». La *tav* marca el femenino y la *nun* está absorbida. Su plural es בָּנוֹת, no בַּתּוֹת ni בַּתִּים, así como el plural de אֱמוּנָה es אֱמוּנוֹת, no אֱמֶתּוֹת ni אֲמִתִּיּוֹת.
ותהר. לא הזכיר הכתוב לידת מרים ואהרן, כי לא התחדש דבר בלדתם, ומלת טוב כאשר תמצא באיש מלא דעת יתכן היותו בנשמה כמו "טוב עם ד'" וטוב עם אנשים או טוב עין (משלי כב ט) או בגוף או בצורה טוב תואר או מראה בעבור שמצאנו בילד כי טוב הוא, אין לפרשו, כי אם בצורתו טוב מכל הילודים:
**Concibió.** La Escritura no mencionó el nacimiento de Miriam ni el de Aharón porque nada extraordinario ocurrió en sus nacimientos. La palabra טוֹב, «bueno», cuando se aplica a un hombre lleno de conocimiento puede referirse al alma, como «bueno con HaShem» y «bueno con las personas»; o a una cualidad, como «generoso de ojo» (Proverbios 22:9); o al cuerpo y su apariencia, como «de buena figura» o «de buen aspecto». Como aquí está escrito acerca de un niño «vio que era bueno», solo puede significar que su apariencia era más hermosa que la de los demás recién nacidos.
שלשה ירחים. י"א כי בחודש השביעי מתחלת ההריון נולד גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה, ולפי דעתי כי הכתוב ספר החדשים שיכלה להצפינו, כי אין כח באדם לראות באשה מתי תלד, כי רחוק הוא שהוא נולד בחודש השביעי מתחלת ההריון כי הנולדים ככה הם קצרי קומה ויותר חיים ונכבדים הם הנולדים באחד עשר, כי רובי הנולדים הם סמוכים לתשעה חדשים, והיודע עת ההריון יכול לדעת עת הלידה, והיודע עת הלידה יכול לדעת עת ההריון, כי דבר מנוסה הוא לקדמונים, וחמשה פעמים נסיתיו גם אני, כי מקום מזל הלבנה ומעלתה ברגע ההריון, היא מעלת מזל הצומח ברגע הלידה גם מעלה הצומחת רגע ההריון, שם תהיה הלבנה רגע המולד והנה המעמד הקוצב הם רנ"ט ימים ושליש יום והאמצעי רע"ג והגדול שהוא הארוך רפ"ז, וחכמי המולדות יודו כן, ואין טענה מהשבטים, כי להיותם על הסדר איננה ראיה, כי הרבה כאלה בתורה, על כן יתכן שרחל נתנה שפחתה ליעקב בלדת שמעון, גם נולד יששכר קודם אשר, ודינה בבטן אחת נולדה עם זבלון, על כן מלת "ואחר ילדה בת" (ברא' ל כא) כמו ואחרי כן יצא אחיו (שם כה), שלא זכר ותהר לכל אחד, גם לתקפות הימים (ש"א א כ) שלש הי':
**Tres meses.** Algunos dicen que nació al comienzo del séptimo mes del embarazo. Esto también es una interpretación homilética, pues los egipcios no podían saber cuándo había concebido una mujer. En mi opinión, la Escritura simplemente relata durante cuántos meses pudo esconderlo. El ser humano no tiene capacidad para ver exactamente cuándo dará a luz una mujer. Es poco probable que naciera al séptimo mes, pues los nacidos así suelen ser de baja estatura. Los nacidos en el undécimo mes viven más tiempo y son de mayor dignidad. La mayoría nace cerca de los nueve meses. Quien conoce el momento de la concepción puede conocer el momento del nacimiento, y quien conoce el nacimiento puede conocer el momento de la concepción. Esto fue experimentado por los antiguos, y yo mismo lo comprobé cinco veces. La posición y el grado del signo de la luna en el instante de la concepción corresponden al grado del ascendente en el momento del nacimiento; y el grado ascendente en la concepción es el lugar donde estará la luna en el momento del nacimiento. El período mínimo es de doscientos cincuenta y nueve días y un tercio; el medio, doscientos setenta y tres; y el máximo, doscientos ochenta y siete. Los expertos en nacimientos astrológicos coinciden en esto. No puede objetarse a partir del orden de las tribus, porque el hecho de que estén enumeradas en orden no constituye prueba, pues hay muchos ejemplos semejantes en la Torá. Por tanto, es posible que Rajel diera su sierva a Yaakov cuando nació Shimón; también que Yisajar naciera antes que Asher, y que Diná naciera del mismo embarazo que Zevulún. Así, «y después dio a luz una hija» (Génesis 30:21) es como «después salió su hermano» (25:26), aunque no se repite «concibió» para cada uno. También «al cumplirse los días» (I Samuel 1:20) significa tres períodos.
ונדגש צדי"ק הצּפינו כדגשות קו"ף אם יִקְּרֵךְ עון (ש"א כח י) לדבר בם צחות ובעבור היות הצדי"ק בשו"א נע, נרפה הפ"א שהיה ראוי להדגש, והוא שם הפועל מהבנין הכבד הנוסף, ואין צורך לבקש למה לא צפנתהו עוד, אולי השכנות המצריות שמעו קולו כי לא היו לבדם דרים בארץ רעמסס, וכתב ושאלה אשה משכנתה (למטה ג כב):
La *tzadi* de הַצְּפִינוֹ, «esconderlo», recibe *dáguensh* como la *qof* de «si te ocurre una falta» (I Samuel 28:10), para facilitar una pronunciación clara. Debido a que la *tzadi* lleva shevá móvil, la *pe*, que debería llevar *dáguensh*, queda suave. Es el infinitivo del *hifil*. No es necesario preguntar por qué ya no pudo esconderlo. Quizá las vecinas egipcias oyeron su voz, pues los israelitas no vivían solos en la tierra de Ramsés. Está escrito: «Cada mujer pedirá a su vecina» (Éxodo 3:22).
ובאה מלת "תיבת גומא" מלעיל בעבור היות הניגון בתחלת מלת גומא:
La expresión תֵּבַת גֹּמֶא, «arca de papiro», lleva el acento en la penúltima sílaba porque el tono recae al principio de la palabra גֹּמֶא.
ותחמרה. נחה ה"א כה"א ויקרא לה נובח בשמו (במד' לב מב), וזאת המלה נגזרת מן בחמר והוא טיט אדום מדבק, ימצא בארץ ישראל, וכמהו, בארות בארות חמר (ברא' יד י) ובלשון ישמעאל יקרא אל חמר, ויוכבד עשתה כן כי אמרה אל אראה במות הילד, אולי אחותו נתנבאה לעשות כן, ומחשבות השם עמקו, ומי יוכל לעמוד בסודו, ולו לבד נתכנו עלילות, אולי סבב השם זה שיגדל משה בבית המלכות להיות נפשו על מדרגה העליונה בדרך הלימוד והרגילות ולא תהיה שפלה ורגילה להיות בבית עבדים, הלא תראה שהרג המצרי בעבור שהוא עשה חמס, והושיע בנות מדין מהרועים, בעבור שהיו עושים חמס להשקות צאנן מהמים שדלו ועוד דבר אחר כי אלו היה גדל בין אחיו ויכירוהו מנעוריו, לא היו יריאים ממנו, כי יחשבוהו כאחד מהם:
**La recubrió.** La *he* de וַתַּחְמְרָה queda en reposo, como la *he* de «la llamó Nóvaj, según su nombre» (Números 32:42). La palabra deriva de חֵמָר, barro rojizo y pegajoso que se encuentra en la tierra de Israel, como «pozos de betún» (Génesis 14:10). En lengua árabe se llama *al-jamar*. Yojéved hizo esto porque dijo: «No quiero ver la muerte del niño». Quizá su hermana profetizó que debía hacerlo así. Los pensamientos de HaShem son profundos, ¿quién puede comprender Su secreto? Solo ante Él están dispuestas las acciones. Quizá HaShem hizo que Moshé creciera en la casa real para que su alma alcanzara una categoría elevada mediante la educación y la costumbre, y no fuera baja ni acostumbrada a vivir en una casa de esclavos. Observa que mató al egipcio porque cometía violencia, y que salvó a las hijas de Midián de los pastores porque ellos actuaban injustamente, queriendo dar de beber a sus ovejas con el agua que ellas habían sacado. Hay otra razón: si hubiera crecido entre sus hermanos y lo hubieran conocido desde su juventud, no lo habrían temido, pues lo habrían considerado uno más de ellos.
בסוף. כמו "קנה וסוף קמלו" (ישעי יט ו), והוא צמח מן היאור:
**Entre los juncos.** סוּף es como en «la caña y el junco se marchitarán» (Isaías 19:6). Es una planta que crece junto al río.
ותתצב. מלה זרה, כי שמו נח נעלם בין שתי התוי"ן תחת היו"ד, אמר ר' משה הכהן כי תי"ו לרדת, ולגשת, נוסף בעבור חסרון הפ"א מן פעל וככה לדעת, כי בעבור אות הגרון נפתח, ועתה החליפו התי"ו לה"א במלה לדעה כמו אשר תנה הודך (תה' ה):
**Se colocó.** וַתֵּתַצַּב es una forma irregular. Una letra débil quedó oculta entre las dos *tav* en lugar de la *yod*. Rabí Moshé HaKohén dijo que la *tav* de לָרֶדֶת, «descender», y לָגֶשֶׁת, «acercarse», fue añadida debido a la ausencia de la primera letra de la raíz. Lo mismo sucede con לָדַעַת, cuya vocal se abre a causa de la letra gutural. En לְדֵעָה, «para saber», la *tav* fue cambiada por *he*, como «Tú, que has puesto Tu gloria» (Salmos 8:2).
ותרד. מארמונה:
**Descendió.** Desde su palacio.
לרחוץ. מנהג המצריות היה והזכיר דבר נערותיה שהולכות על מקום היאור כמו ויד תהיה לך (דבר' כג יג) בעבור ששלחה אמתה, והיא אחת הנערות לקחת התיבה כי בת המלך לא תכנס אל מקום הסוף, כי במקום רחוק מן היבשה הושמה התיבה שלא יגיע אליה כל עובר, ועוד כי אין מדרך הדקדוק להיות זרועה, כי המ"ם רפה, ומ"ם אמה ארכו (למטה ל, ב) דגוש, ועוד כי אמה ארכו מדה לא זרוע:
**Para bañarse.** Esa era la costumbre de las egipcias. La Escritura menciona que sus doncellas caminaban por la orilla del río, como «tendrás un lugar fuera del campamento» (Deuteronomio 23:13). Envió a su sirvienta, es decir, a una de las doncellas, a tomar el arca, porque la hija del rey no entraría personalmente en el lugar de los juncos. El arca fue colocada lejos de tierra firme para que cualquier transeúnte no pudiera alcanzarla. Además, gramaticalmente no es correcto interpretar אֲמָתָהּ como «su brazo», porque la *mem* es suave, mientras que en «un codo de longitud» (Éxodo 30:2) la *mem* lleva *dáguensh*. Además, אַמָּה en «un codo de longitud» es una medida, no un brazo.
ותפתח ותראהו. אחר שאמר ותראהו, הוסיף לבאר כמו ובית דוד כאלהים כמלאך ד' (זכרי' יב ח):
**Abrió y lo vio.** Después de decir «lo vio», añadió una explicación, como «la casa de David será como Dios, como el ángel de HaShem delante de ellos» (Zacarías 12:8).
והנה נער בוכה. היו איבריו גדולים כאילו הוא נער. וראתהו מהול, ובעבור יפיו חמלה עליו, וזה טעם "כי טוב הוא":
**He aquí que era un joven que lloraba.** Sus miembros eran grandes, como si fuera un muchacho. Ella vio que estaba circuncidado y, por su hermosura, tuvo compasión de él. Este es el sentido de «porque era bueno».
ותאמר. ותינק. בעלי היו"ד בראשונה יש מתחלף היו"ד, כי מן ידע בוי"ו תודיע, ויש שיושם נח נעלם בין האות המשרת והעי"ן תחת יו"ד, ופעם נכתב, ופעם לא נכתב וככה ותניק לך את הילד:
**Dijo: amamantará.** En los verbos que comienzan con *yod*, la *yod* puede cambiar. De ידע, «conocer», se forma תּוֹדִיעַ, «harás saber», con *vav*. En otros casos se coloca una letra débil y oculta entre la letra de servicio y la segunda radical en lugar de la *yod*. A veces se escribe y otras no. Así ocurre en וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיֶּלֶד, «que amamante para ti al niño».
ותאמר לֵכִי. כמו שֵבִי, וילך, וישב,:
**Ve.** לֵכִי es como שְׁבִי, «siéntate», y se relaciona con וַיֵּלֶךְ, «fue», y וַיֵּשֶׁב, «se sentó».
היליכי. כמו היניקי כי שנים שרשים הם, ילך, גם הלך, והטעם אחד, כי אין הה"א מאותיות המשך על כן ה"א אחרת כמוה ועוד כי האל"ף גם היו"ד הוי"ו ימצאו בתוך המלה, פעם נכתבים, ופעם נחים נמצאים במבטא לא במכתב, ופעם נעדרים והה"א לעולם באמצע היא נראית ומלת בלטיהם (למטה ז כב) איננה כמו בלהטיהם (שם שם יא) כאשר אפרש:
**Llévalo.** הֵילִיכִי es como הֵינִיקִי, «amamántalo», porque existen dos raíces, ילך y הלך, con el mismo significado. La *he* no pertenece a las letras prolongables, por eso se añade otra *he* semejante. Además, *álef*, *yod* y *vav* pueden encontrarse dentro de una palabra: a veces se escriben, a veces están en reposo y se oyen pero no se escriben, y a veces desaparecen. La *he*, en cambio, siempre se ve en medio de una palabra. La palabra בְּלָטֵיהֶם, «con sus artes secretas» (Éxodo 7:22), no es igual a בְּלַהֲטֵיהֶם, «con sus encantamientos» (7:11), como explicaré.
ותאמר. אמר הגאון כי היליכי הם שתי מלות ולא דבר נכונה, רק היא מלה אחת על משקל והיניקהו לי, כמו שאמרתי, והוא מהבנין הכבד הנוסף, גם אמר שהוא כמו "הא לך", והנה הא, כמו וגם אני הא (יחז' טז מג), ואנחנו לא מצאנו בכל המקרא לנקבה ליכי כ"א לך רק היא מלה אחת:
**Dijo.** El Gaón afirmó que הֵילִיכִי son dos palabras, pero no habló correctamente. Es una sola palabra, con el mismo patrón que וְהֵינִיקָהוּ לִי, «y que lo amamante para mí», como expliqué. Pertenece al *hifil*. También dijo que era como הֵא לָךְ, «he aquí para ti», donde הֵא sería como «también Yo, he aquí» (Ezequiel 16:43). Pero no encontramos en toda la Escritura לִיכִי para una mujer, sino únicamente לְכִי. Por tanto, es una sola palabra.
ותניקהו. מעלומי העי"ן מן הפעלים השניים הנראים, והנה בפ' אחד שנים שרשים והטעם אחד, וככה היטיבי נגן (ישעי' כג טז) צווי, כמו הליכי, אך הטיבו כל אשר דברו (דבר' ה כד) כמו "והם הביאו אליו" (שמות לו ג) מעלומי העי"ן:
**Lo amamantó.** וַתְּנִיקֵהוּ pertenece a los verbos cuya segunda radical queda oculta, aunque aquí las otras letras son visibles. En una sola sección aparecen dos raíces con el mismo significado. Así también הֵיטִיבִי נַגֵּן, «toca bien» (Isaías 23:16), es un imperativo como הֵילִיכִי; pero «hicieron bien todo cuanto hablaron» (Deuteronomio 5:25) es como «ellos le traían» (Éxodo 36:3), de los verbos cuya segunda radical queda oculta.
ויהי לה לבן. כמו ואלה בני מיכל זרובבל בן שאלתיאל (עזרא ג ב, חגי א א) והוא בן פדיה אחי שאלתיאל ובעבור שגדלו נקרא בנו:
**Fue para ella como hijo.** Es como «Zerubavel, hijo de Shealtiel» (Esdras 3:2; Jagai 1:1), aunque en realidad era hijo de Pedayá, hermano de Shealtiel. Debido a que este lo crió, fue llamado su hijo.
שם משה מתורגם מלשון מצרים בלשון הקדש, ושמו בלשון מצרים היה מוניוס וכך כתוב בס' עבודת האדמה הנעתק מלשון מצרים אל לשון קדרים גם ככה בספרי חכמי יון, אולי למדה בת פרעה לשונינו או שאלה ואל תתמה בעבור שאיננו משוי כי השמות אינם נשמרים כמו הפעלים:
El nombre Moshé es una traducción de la lengua egipcia al hebreo. En egipcio su nombre era *Monios*. Así está escrito en el Libro de la agricultura, traducido del egipcio a la lengua de los árabes, y también en los libros de los sabios griegos. Quizá la hija de Paró aprendió nuestra lengua o preguntó cómo se decía. No te sorprenda que no se llame מָשׁוּי, «sacado», porque los nombres propios no conservan necesariamente las reglas de los verbos.
ויצא אל אחיו. המצרים כי בארמון המלך היה, וטעם מאחיו, אחר הזכיר עברי ממשפחתו כמו אנשים אחים (ברא' יג):
**Salió hacia sus hermanos.** Se refiere inicialmente a los egipcios, pues había crecido en el palacio real. Después, «uno de sus hermanos» significa un hebreo de su propia familia, como «somos hombres hermanos» (Génesis 13:8).
נִצִּים. שם התאר מבנין נפעל והשלם ננצים כמו נראים:
**Reñían.** נִצִּים es un adjetivo de la conjugación *nifal*. Su forma completa sería נִנָּצִים, como נִרְאִים, «vistos».
לרשע. העושה חמס:
**Al malvado.** Al que cometía violencia.
הלהרגני אתה אומר. בלבך:
**¿Piensas matarme?** Es decir: «¿lo dices en tu corazón?».
אכן. כמו אם כן:
**Ciertamente.** אָכֵן significa «si es así» o «por tanto».
וישמע. ארץ מדין סרים היו אל משמעת פרעה, על כן הוצרך להיות רועה צאן שלא יעמוד בישוב אולי יכירוהו, וכאשר אמר לו השם שמת פרעה ועבדיו שברח מפניהם, ונולד לו בימים ההם בנו הקטן אז אמר ויצילני מחרב פרעה (למטה יח ד) כי כל ימי חייו היה ירא ממנו, ואחר שהזכיר וישב בארץ מדין שב לפרש למה ישב, כי בתחלה ישב לפני הבאר הידועה, כדרך "ויצא יעקב וגו' וילך" (ברא' כח י) ושב למר "ויפגע במקום" (שם פ' יא):
**Oyó.** La tierra de Midián estaba sometida a la autoridad de Paró. Por eso Moshé tuvo que convertirse en pastor, para no permanecer en una ciudad donde pudieran reconocerlo. Cuando HaShem le dijo que Paró y los servidores de quienes había huido habían muerto, y en aquellos días le nació su hijo menor, entonces dijo: «Me libró de la espada de Paró» (Éxodo 18:4), porque durante toda la vida de aquel Paró le había temido. Después de decir «habitó en la tierra de Midián», la Escritura vuelve atrás para explicar por qué se estableció allí. Al principio se sentó junto al conocido pozo, como en «Yaakov salió… y fue» (Génesis 28:10), y después vuelve para decir «llegó al lugar» (28:11).
ולכהן. הוא יתרו ולא רעואל וכל כהן שבמקרא משרת הוא לשם או לעכו"ם, והעד וכהנו לי (למטה כח מא) וכהני ד' (ישעי' סא ו) ויתרו היה כהן לשם כאשר אפרש עוד:
**Al sacerdote.** Era Yitró, no Reuel. Toda palabra כֹּהֵן en la Escritura significa un servidor de HaShem o de una divinidad. La prueba es «para que ejerzan el sacerdocio para Mí» (Éxodo 28:41) y «sacerdotes de HaShem» (Isaías 61:6). Yitró era sacerdote de HaShem, como explicaré más adelante.
ויבאו. מ"ם ויגרשום כמו נו"ן שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף לעתיד, וככה צאנם במ"ם שלא להתחבר שני נונין:
**Vinieron.** La *mem* de וַיְגָרְשׁוּם, «los expulsaron», aparece para que la palabra no se confunda con una *nun* añadida de futuro. De igual modo, צֹאנָם, «sus ovejas», lleva *mem* para evitar la unión de dos letras *nun*.
ותבאנה אל רעואל. אבי אביהן היה כי יתרו היה חותנו, והוא חובב, וכתיב מבני חובב חותן משה (שופ' ד יא) וכתיב לחובב בן רעואל המדיני (במד' י כט):
**Llegaron a Reuel.** Era el abuelo de ellas, pues Yitró era el suegro de Moshé y era también Jovav. Está escrito: «de los hijos de Jovav, suegro de Moshé» (Jueces 4:11), y «a Jovav, hijo de Reuel el midianita» (Números 10:29).
ותאמרנה. חן הוסיפו או לא הספיקו המים שדלו הם לצאן:
**Dijeron.** Añadieron agua por bondad, o quizá el agua que ellas mismas habían sacado no era suficiente para todo el rebaño.
ויאמר אל בנותיו. אבי האב יקרא אב כמו אלהי אבי אברהם (ברא' לב י) גם נבוכדנצר אבוך (דניאל ה יה) ובן הבן יקרא בן, וככה הבנות בנותי והבנים בני (ברא' לא מג), "ואנת בְרֵה בלשצר" (דניאל ה כב):
**Dijo a sus hijas.** El abuelo puede ser llamado «padre», como «Dios de mi padre Avraham» (Génesis 32:10) y «Nevujadnetzar, tu padre» (Daniel 5:18). El nieto puede ser llamado «hijo». Así: «las hijas son mis hijas y los hijos son mis hijos» (Génesis 31:43), y «tú, su hijo Belshatzar» (Daniel 5:22).
ויאמר, הנה תפס הכתוב דרך קצרה שלא הזכיר ותקראנה לו, כי ידוע הוא מדרך הסברא:
**Dijo.** La Escritura emplea una forma abreviada y no menciona «ellas fueron y lo llamaron», porque se entiende lógicamente.
קִרֶאן לו. מלה זרה בעבור שאין על משקלה:
**Llamadlo.** קִרְאֶן לוֹ es una forma irregular porque no existe otra palabra con su mismo patrón.
ויואל. אולי לא היה שם יתרו בן רעואל, ע"כ לא הזכירו הכתוב:
**Consintió.** Quizá Yitró, hijo de Reuel, no se encontraba allí, y por eso la Escritura no lo mencionó.
ותלד. כי אמר, משה, וזאת צפורה היא האשה הכושית אשר אמר, ואשר כתוב בדברי הימים דמשה אל תאמין, וכלל אומר לך כל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמוך עליו, ואף כי יש בו דברים שמכחישים הדעת הנכונה וככה ספר זרובבל, וגם ס' אלדד הדני והדומה להם:
**Dio a luz.** Moshé dijo que esta Tziporá era la mujer kushita mencionada después. No creas lo escrito en las llamadas Crónicas de Moshé. Como regla general, todo libro que no fue escrito por profetas ni por sabios conforme a una tradición recibida no merece confianza, especialmente cuando contiene cosas que contradicen la razón correcta. Lo mismo se aplica al Libro de Zerubavel, al libro de Eldad HaDaní y a otros semejantes.
וימת מלך מצרים. עתה יוכל משה לשוב אל מצרים, וישראל עשו תשובה, כי יחזקאל הזכיר שהיו ישראל עובדים גלולי מצרים, על כן עִנָם השם, ותחת אשר לא עבדוהו עבדו אכזרים:
**Murió el rey de Egipto.** Ahora Moshé podía regresar a Egipto. Los israelitas hicieron teshuvá, pues Yejezkel menciona que habían servido a los ídolos de Egipto. Por eso HaShem los había afligido: en vez de servirlo a Él, sirvieron a hombres crueles.
וישמע. טעם ויזכור שהגיע הקץ:
**Oyó.** El sentido de «recordó» es que había llegado el tiempo señalado para la redención.
וירא. החמס שהיו המצרים עושים בגלוי:
**Vio.** Vio la violencia que los egipcios cometían públicamente.
וידע. העשוי בסתר:
**Conoció.** Conoció también lo que se hacía en secreto.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
40
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
אבן עזרא על שמות ב׳
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 19 de julio de 2026.
