Ibn Ezra on Exodus 28
Ibn Ezra on Exodus 28:1
ואתה. בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה על כן טעם הקרב אליך, וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדונינו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות, ולדון כל דבר קשה.
**Y tú.** Puesto que inicialmente Moshé fue el kohén de los kohanim, se dice «acerca hacia ti». Ya te indiqué por qué fue escogido Aharón para ser santificado al Eterno: por honor a la familia de Najshón, de modo que los kohanim hicieran expiación por los hijos de Israel.
No puede objetarse nada respecto a nuestro maestro Moshé, porque había sido un fugitivo y ¿quién le habría dado una mujer hebrea? Además, sobre Moshé recaía la carga de todo Israel: enseñarles los mandamientos y juzgar todos los asuntos difíciles.
Ibn Ezra on Exodus 28:2
וי"ו לכהנו לי. נוסף כוי"ו חיתו שדי (תה' קד יא) בנו בעור (במד' כד ג), ופי' שמות בני אהרן אולי בנים אחרים היו לו חוץ מאלה, ואין ספק כי רבתה למעלה במדבר משפחת אהרן, על כן נתנו להם ישראל ערים רבות הכתוב בס' יהושע:
La vav de **para que me sirva como kohén** es adicional, como la vav de «los animales del campo» y «el hijo de Beor». El texto especifica los nombres de los hijos de Aharón; tal vez tuvo otros hijos además de estos. No hay duda de que la familia de Aharón se multiplicó mucho en el desierto. Por eso Israel les entregó las numerosas ciudades mencionadas en el libro de Yehoshúa.
Ibn Ezra on Exodus 28:3
ועשית בגדי קדש. נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש, או על דרך, ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחז' מד יט) ובגדי אהרן כלם הנזכרים:
**Harás vestiduras sagradas.** Se llaman así porque con ellas servirán en el lugar sagrado. También puede entenderse conforme a «no santificarán al pueblo mediante sus vestiduras». Se refiere a todas las vestiduras de Aharón mencionadas.
Ibn Ezra on Exodus 28:4
לכבוד ולתפארת. שיתפארו בהם כי אין אחד מישראל שילבש כאלה:
**Para gloria y esplendor:** para que se distinguieran mediante ellas, pues ningún otro israelita vestiría prendas semejantes.
Ibn Ezra on Exodus 28:5
ואתה. וי"ו מלאתיו שב אל לב:
**Y tú.** La vav de «a quien llené» vuelve a «corazón»: llené su corazón.
Ibn Ezra on Exodus 28:6
ואלה הבגדים. הזכיר בתחלה החשן שהי' למעלה מהאפוד שהוא למעלה מהמעיל, ואחר כן הכתונת והאבנט החוגר אותו והמצנפת על ראשו וכן היה כאשר רחץ אהרן במים ולבש מכנסי בד, ואין צורך להזכירם עתה, ולא בשעת מעשה כי מנהג כל אדם ללבוש מכנסים והנה משה הלבישו הכתונת, ואחר כן שם המצנפת על ראשו ושם על המצנפת ציץ נזר הקדש ולא הזכיר בפסוק הזה שהוא סופר בגדי כהונה את ציץ נזר הקדש כי אינו בגד וקדמונינו הזכירו בעבור הרבים שמונה בגדי כהונה, ואין האורים והתומים בגדים ולא אבנים ולא קלפים, ואחר כן חגר אותו באבנט, ואחר כן הלבישו המעיל, ואח"כ האפוד, ויאפד לו בו כי החשב מהאפוד ובעבור החשב נקרא אפוד, והנה על הסדר שהוא בפסוק הזה, ואל תשתומם שתמצא כתוב באחרונה במעשה וישם את המצנפת על ראשו (ויקרא ח ט) כי פירושו וכבר שם המצנפת עם ציץ הזהב בלבשו הכתנת, וכמוהו וילבישוהו בגדים (זכריה ג ה) וכבר הלבישוהו כי בתחלה כתיב וישימו הצניף הטהור על ראשו (שם):
**Estas son las vestiduras.** Primero menciona el Jóshen, que estaba sobre el efod; el efod estaba sobre el manto. Después menciona la túnica, el cinturón que la ceñía y la mitra sobre la cabeza.
Este fue también el orden cuando Aharón se lavó con agua y se puso los pantalones de lino. No era necesario mencionarlos ahora ni durante el relato de la ceremonia, porque toda persona acostumbra vestir pantalones.
Moshé le puso primero la túnica. Después colocó la mitra sobre su cabeza y sobre la mitra puso el Tzitz, la diadema sagrada. Este versículo, aunque enumera las vestiduras sacerdotales, no menciona el Tzitz porque no es una vestidura. Nuestros antiguos Sabios hablaron de ocho vestiduras sacerdotales porque contaron todas las piezas. Los Urim y Tumim no son vestiduras, ni piedras ni pergaminos.
Después Moshé lo ciñó con el cinturón, le puso el manto y luego el efod, ajustándoselo. La banda tejida pertenecía al efod y, por causa de ella, todo el conjunto recibe el nombre de efod. Este es el orden del presente versículo.
No te asombres de encontrar escrito posteriormente en el relato: «puso la mitra sobre su cabeza». Significa que ya había colocado la mitra junto con el Tzitz de oro cuando le vistió la túnica. Es semejante a «lo vistieron con vestiduras», que significa «ya lo habían vestido», pues antes está escrito: «pusieron el turbante puro sobre su cabeza».
Ibn Ezra on Exodus 28:7
והם. חכמי לב העושים נאמנים הם:
**Ellos:** los sabios de corazón que lo fabricarían, pues eran personas fieles.
Ibn Ezra on Exodus 28:8
וטעם האפוד כי הוא גדול מהחשן ולא יזח מעל החשב, יש שאלות קשות בדבר האפוד והחשן, כי משה לא עשה רק אפוד אחד, והנה כתוב אפוד ירד בידו (ש"א כג ו) ואיננו אפוד משה, כי אין כתוב האפוד הידוע, כמו הגישה האפוד (שם שם ט) ועוד למה כתב ירד, ולא אמר הוריד, כי יראה כי מקרה היה ושם כתוב שמנים איש נושא אפוד בד (שם כב יח), ומפרשים רבים פי' זה שהיו ראוים לשאת אפוד, ולא שמו לב לדעת האמת, כי האפוד בד הוא מין ממיני פשתן ואפוד משה לא היה בד רק זהב ותכלת וארגמן, ותולעת שני, ושש עם הכל ולא היו שואלים רק בחשן המשפט שהי' עליו עולים האורים והתומים, וככה כתוב במשפט האורים לפני ד' (במד' כז כא), ואין טענה מן הגישה האפוד (ש"א כג ט) כי החשן דבק עמו, והאורים עם החשן וכן כתוב עד עמוד הכהן לאורים ותומים (נחמיה ז סה), וכתוב תמיך ואוריך (דבר' לג ח), והנה ראינו שענה השם את דוד על פי אפוד אביתר, והנה שאול בלכתו למלחמה שאל באורים הם הם שהיו בחשן המשפט עם האפוד והארון, והנה דוד שאל בצקלג באפוד אביתר והנה אינו אפוד משה, וקשה שאלה מזאת, כי האורים אינם אבני חשן כי הנה כתוב, ומלאת בו מלואת אבן (למטה פ' יז), וזהו מעשה החרש הוא, לא מעשה משה, ואחר כן אמר למשה, ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים (למטה פ' ל) ובמעשה האפוד כתוב ארבעה טורי אבן (למטה לט י), והזכיר הטורים ואמר על משה, ויתן עליו את החשן, ויתן אל החשן את האורים ואת התומים (ויקרא ח ח) והנה על דרך הפשט אין האבנים המאירים, ולא המתמימים, כי השאלה היא באורים ותומים והנה לא ידענו מה הם, והנה אין מועילות אותיות שמות השבטים גם שמות האבות, כי לא נקרא חשן משפט רק בעבור האורים שהם עליו, ועוד שאלה אחרת, כי לא נוכל לומר כי האורים הם עצמם התומים, כי כתוב לאורים ותומים (עזרא ו סה), ועוד מלת לאורים גם תומים לשון רבים, והנה דברים רבים הם, ורבינו שלמה אמר, כי האורים והתומים היו כתבי שם המפורש, ואלו ראה תשובת רבינו האי לא אמר ככה, וסוד עמוק הוא דבר האפוד והחשן, רק ארמוז קצת הסוד אולי יבינהו מי שהוא ידע דעת עליון, והפתח שיוכל לבא אל הסוד, שתי העבותות הנתונות על שתי המשבצות, וחשב האפוד הוא המישור על אמצעיתו, על כן הששה על כתף השנית, ואלה הם כפי המחשבה, על כן הם באבן אחת על מספר בני ישראל ועל שמותם כתולדותם, וככה הששה השניים, רק המשפט איננו כפי החלוק בלב, רק כפי החלוק למראה העין, ובעבור הנטיה אמר וירכסו את החשן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת (פ' כח), והיה החשן כפול, כי שם היו האורים והתומים שמורים עד עת הצורך, אז יתנום מחוץ אל החשן, והנה אבני שהם שוות, ומעין אחד, ואין ככה אבני החשן, כי השהם הם לזכרון, ומשפט בני ישראל על אבני החשן, ומלת אורים מגזרת חמותי ראיתי אור (ישעי' מד), ותומים שהם תמימים והאורים לא התומים זהב וכסף היו והמספר ידוע בראיות גמורות מהעליון והשפל, והמשכיל יבין, והנה אפודים רבים היו עם הכהנים, ויש להם חשב, רק כי אין שם חשן ולא אורים, ואשר היה רגיל בדברי האורים והתומים שהיו על חשן המשפט יוכל להשיב לשואל מדמיון האפוד לבדו רק לא בכל עת, ואלו הואלתי לגלות זה הסוד לא יכולתי לכתבו כפי המכתב שחברתי בפי' הספר כלו, כי לא יביננו מי שלא למד ספר המדות, וסוד מלאכת שמים, ואין צורך להאריך בצורת האפוד והחשן והטבעות:
El sentido del **efod** es que era mayor que el Jóshen, y este no debía separarse de su banda.
Existen preguntas difíciles acerca del efod y del Jóshen. Moshé solamente hizo un efod, pero está escrito: «un efod descendió en su mano». Aquel no era el efod de Moshé, porque no dice «el efod» determinado, como sí en «acerca el efod». Además, ¿por qué dice «descendió» y no «lo hizo descender»? Parece describir un acontecimiento casual.
También está escrito: «ochenta y cinco hombres que llevaban efod de lino». Muchos comentaristas explicaron que eran dignos de llevar efod, pero no prestaron atención a la verdad. El efod de lino era una vestidura de una clase de lino. El efod de Moshé no era solamente de lino, sino de oro, azul, púrpura, carmesí y lino torcido.
Las consultas solamente se realizaban mediante el Jóshen del juicio, sobre el cual se colocaban los Urim y Tumim. Así está escrito: «consultará mediante el juicio de los Urim delante del Eterno». No constituye una objeción «acerca el efod», porque el Jóshen estaba unido a él y los Urim estaban en el Jóshen. Así está escrito: «hasta que se levantara un kohén con Urim y Tumim», y también: «Tus Tumim y Tus Urim».
Vemos que el Eterno respondió a David mediante el efod de Evyatar. También Shaúl, al ir a la guerra, consultó mediante los Urim, los mismos que estaban en el Jóshen del juicio unido al efod y junto al Arca. David consultó en Tziklag mediante el efod de Evyatar, y aquel no era el efod de Moshé.
Existe una dificultad todavía mayor: los Urim no eran las piedras del Jóshen. Está escrito: «lo llenarás con engastes de piedras». Esta era obra del artesano, no de Moshé. Después se ordenó a Moshé: «pondrás dentro del Jóshen del juicio los Urim y los Tumim». En el relato de la fabricación del efod se mencionan «cuatro hileras de piedras». Después, acerca de Moshé, está escrito: «puso sobre él el Jóshen y puso dentro del Jóshen los Urim y los Tumim».
Según el sentido literal, las piedras no eran los Urim ni los Tumim. La consulta se efectuaba mediante los Urim y Tumim, pero no sabemos qué eran. Las letras de los nombres de las tribus y de los patriarcas no serían suficientes. El Jóshen se llama «Jóshen del juicio» por causa de los Urim colocados sobre él.
Existe otra pregunta: no podemos decir que los Urim y los Tumim fueran una misma cosa, porque está escrito «para los Urim y para los Tumim». Además, tanto «Urim» como «Tumim» están en plural, de modo que eran varias cosas.
Rabenu Shelomó dijo que eran escritos que contenían el Nombre explícito. Si hubiera visto la respuesta de Rabenu Hai, no habría dicho esto.
El asunto del efod y del Jóshen contiene un secreto profundo. Solamente indicaré una parte, tal vez lo comprenda quien posee conocimiento del Altísimo. La entrada al secreto son las dos cadenas colocadas sobre los dos engastes. La banda del efod representa la línea recta en su centro. Por eso había seis nombres sobre una hombrera. Estos corresponden al pensamiento y estaban grabados sobre una sola piedra según el número de los hijos de Israel y conforme a sus nombres y nacimientos. Lo mismo sucedía con los otros seis.
Sin embargo, el juicio no sigue la división interna del corazón, sino la división visible ante los ojos. Por causa de la inclinación está escrito: «unirán el Jóshen por sus anillos a los anillos del efod mediante un cordón azul».
El Jóshen estaba doblado, porque dentro se guardaban los Urim y Tumim hasta el momento de necesitarlos. Entonces los colocaban fuera del pliegue del Jóshen.
Las piedras de ónice eran iguales y de una sola clase. Las piedras del Jóshen no eran así. Las piedras de ónice servían como memorial, mientras el juicio de los hijos de Israel se encontraba sobre las piedras del Jóshen.
La palabra *Urim* procede de «vi luz en mi calor», y *Tumim* significa cosas completas o perfectas. Los Urim, no los Tumim, eran de oro y plata. Su número es conocido mediante pruebas seguras procedentes de lo superior y de lo inferior. La persona inteligente comprenderá.
Había muchos efodot entre los kohanim y todos tenían una banda, pero no poseían Jóshen ni Urim. Quien estaba acostumbrado a las palabras de los Urim y Tumim que se encontraban sobre el Jóshen del juicio podía responder a quien consultaba basándose en una imitación del efod por sí solo, aunque no en todo momento.
Aunque quisiera revelar este secreto, no podría escribirlo conforme al método que adopté en el comentario de todo el libro, porque no lo comprendería quien no haya estudiado el Libro de las Medidas y los secretos de la obra de los cielos. No es necesario extenderse más acerca de la forma del efod, del Jóshen y de los anillos.
Ibn Ezra on Exodus 28:9
ואבן השהם. לבנה, ובארמית בורלא ולשון ישמעאל בלאור ואין לנו דרך בבירור לדעת אבני המלואים כי הגאון תרגמם כרצונו, כי אין לו קבלה שיסמוך עליה כי הנה ראינו שתרגם ספיר לבן, ואינו רק אדום, ואין טענה מאודם הכתוב בראשונה כי ידוע כי חמש הם גווני העינים, הלבן וברקת, ואדום וירוק ושחור והנה בעבור היות האדום האמצעי ימצא על מינים רבים ותרגום נופך כדמות שחור בעבור ותשם בפיך עיניה (מ"ב ט ט), וזה לא יתכן שלא יהיה נו"ן נופך שרש, כי הוא על משקל אודם, וחכם גדול ספרדי אמר כי יהלום הוא הנקרא אלמם שהוא שובר כל האבנים, ונוקב הבדולח מגזרת הולם פעם (ישעי' מא ז), והיו"ד נוסף כיו"ד יצהר, גם אחלמה, אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות, ואין לתמוה על זה, כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן, כי יש אבן שמושכת את הברזל, והמעמדת את הדם והבורחת מהחומץ, והנשברת לעולם על משולש:
**La piedra de ónice.** Era blanca. En arameo se llama *burla* y en árabe *baláur*. No poseemos un método seguro para identificar las piedras de engaste. El Gaón las tradujo según su opinión, porque no tenía una tradición en la cual apoyarse.
Vemos que tradujo «zafiro» como blanco, aunque solamente es rojo. No constituye objeción que la primera piedra se llame «roja», porque es sabido que existen cinco colores principales percibidos por los ojos: blanco, brillante, rojo, verde y negro. Puesto que el rojo ocupa una posición intermedia, puede abarcar muchas variedades.
Tradujo *nófej* como una piedra semejante al negro por causa de «se pintó los ojos». Esto no puede ser correcto, porque la nun de *nófej* pertenece a la raíz, y la palabra sigue el mismo patrón que *ódem*.
Un gran sabio español dijo que *yahalom* es la piedra llamada diamante, que rompe todas las piedras y perfora el cristal. Procedería de la raíz de «el que golpea una vez». La yod sería adicional, como la yod de *yitzhar*.
También dijo que *ajlamá* significa «piedra de sueños»: quien la lleva en su dedo siempre tendrá sueños. No debe sorprenderte, porque cada piedra posee una fuerza natural particular. Hay una piedra que atrae el hierro, otra que detiene la sangre, otra que huye del vinagre y otra que siempre se rompe formando triángulos.
Ibn Ezra on Exodus 28:10
ומלת שרשרות. כפול העי"ן, ואם לא יכפלוהו שוה, הוא שרשת גבלת (פ' כב), ולפרש בלשון הקדש מלת גבלות, ומלות רבות, במעשה החשן, גם מלת חשן קשה:
La palabra **cadenas** duplica la segunda radical. Si no la duplicara, sería igual a «cadena trenzada». Es difícil explicar en la lengua sagrada la palabra «trenzadas» y muchas otras relacionadas con la fabricación del Jóshen. También la palabra *Jóshen* es difícil.
Ibn Ezra on Exodus 28:11
ומלת וירכסו. מגזרת מרכסי איש (תה' לא כא) כדרך עוות:
La palabra **unirán** procede de la misma raíz que «en el escondite de Tu presencia frente a las conspiraciones del hombre», con el sentido de enlazar o entrelazar.
Ibn Ezra on Exodus 28:12
ונתת. טעם משפט דיני השם וגזירותיו העתידות, כי בעבור כן שואלים באורים ותומים:
**Pondrás.** El sentido de «juicio» son las decisiones del Eterno y Sus decretos futuros, porque para conocerlos se consulta mediante los Urim y Tumim.
Ibn Ezra on Exodus 28:13
ועשית. הגאון תרגם מעיל ממטר כדמות הנקרא סרבל, רק פי ראשו בתוך המעיל וקדמונינו ז"ל אמרו, כי רמון סביב המעיל, ופעמון בין שני רמונים, כי אחרים אמרו כי הפעמונים אינם נראים, רק הם בתוך הרמונים, ושם ישמיעו קול:
**Harás.** El Gaón tradujo *meil* como una capa para la lluvia, semejante a la vestidura llamada *sarbal*, salvo que la abertura de la cabeza se encontraba en medio del manto.
Nuestros Sabios dijeron que había granadas alrededor del manto y una campanilla entre cada dos granadas. Otros dijeron que las campanillas no se veían, sino que estaban dentro de las granadas y desde allí producían su sonido.
Ibn Ezra on Exodus 28:14
ועשית ציץ. תרגמה הגאון עצאבה, והיא נתונה על המצנפת ואיננה כדמות כתר, כי הוא על המצח לבדו, כי על דרך הפשט אין המגבעות כדמות מצנפת כי המגבעות כדמות אלה שישימו הזכרים באלה הארצות על הראש שיכסו הראש והם גבוהים והמצנפת היא בגד דק ארוך צנוף סביב הראש לבדו מעט תדמה לה המצנפת שיש בראש הנשים באלה המקומות, כי בארץ ישמעאל ובספרד ואפריקא ומצרים, ובבל ובאגדד, המצנפת היא על הראש מן הזכרים הנכבדים, ולא על ראש אשה, והשרים הגדולים עושים ציץ זהב על המצנפת על מקום המצח, וכבר הזכרתי לך, כי מנהג א"י ותכשיטיהם אינו כמנהג אלה המקומות, והוצרך רבינו שלמה לתקן המקראות בשלש פתילות תכלת ועל דרך הפשט אין צורך רק לפתיל אחד שיעמוד הציץ על פני המצנפת שהיא על המצח:
**Harás un Tzitz.** El Gaón lo tradujo como una banda para la cabeza. Estaba colocado sobre la mitra, pero no tenía forma de corona, pues cubría solamente la frente.
Según el sentido literal, los gorros de los hijos de Aharón no tenían la misma forma que la mitra. Los gorros eran semejantes a los que los hombres de estas tierras colocan sobre su cabeza: cubren la cabeza y son altos. La mitra era una tela fina y larga enrollada alrededor de la cabeza.
Se asemeja un poco al tocado que llevan las mujeres de estos lugares. Sin embargo, en las tierras musulmanas, Sefarad, África, Egipto, Bavel y Bagdad, la mitra es usada en la cabeza por los varones distinguidos, no por las mujeres. Los grandes príncipes colocan sobre la mitra una lámina de oro en la zona de la frente.
Ya te mencioné que las costumbres y los adornos de la tierra de Israel no eran iguales a los de estos lugares. Rabenu Shelomó necesitó explicar los versículos mediante tres cordones azules. Según el sentido literal solamente era necesario un cordón, para mantener el Tzitz sobre la parte frontal de la mitra situada en la frente.
Ibn Ezra on Exodus 28:15
וטעם ושמת אותו על פתיל תכלת. עם פתיל תכלת, שהיה הציץ קשור משני צדדין, ואין ספק כי פני המצנפת הוא על מקום המצח לא על הראש, ובמקום אחר כתוב ויתנו עליו פתיל תכלת (למטה לט לא) לתת על המצנפת מקום המצח ואל תתמה על מלת על כי כמוהו ויבואו האנשים על הנשים (למטה לה כב) על לחם הבכורים תנופה לפני ה' (ויקרא כג, כ) על שני כבשים (שם שם) את החלב על החזה (שם ז, ל) ורבים ככה, והנה לא תמצא לעולם, כי המצנפת היתה רק לאהרן לבדו, והמגבעות לבניו, וי"א כי מגבעות מגזרת גבעות (ברא' מט, כו) כי המצנפת עוטרת הראש ועוטה אותו, וכן כתוב צנוף יצנפך צנפה (ישעי' כב, יח) ועוטך עטה (שם שם יז), והיודע דרך צנוף המצנפת, ידע פי', לא זאת השפלה הַגְבֵהַ, וְהַגָבֹהַ השפיל (יחז' כא לא), כי אומנות היא, והנה כתוב ושמת המצנפת על ראשו, ונתת את נזר הקדש על המצנפת (למטה כט ו) והנה הציץ נקרא נזר, וכמוהו ועליו יציץ נזרו (תה' קלב יח) אולי הכל מגזרת ציץ דבר נראה, וככה מציץ מן החרכים (ש"ה ב ט), ודע כי בשנים הנקבים שהם במוח על המצח, שם יתחבר כח החמש הרגשות, ושם כח הדמות ושם תחל המחשבה ע"כ כתוב על הציץ לשאת את עון הקדשים אולי לא היתה מחשבת המקדשים כהוגן:
El sentido de **lo pondrás sobre un cordón azul** es «con un cordón azul», pues el Tzitz estaba atado por ambos lados. No hay duda de que la parte delantera de la mitra estaba sobre la frente y no sobre la parte superior de la cabeza.
En otro lugar está escrito: «pusieron sobre él un cordón azul para colocarlo sobre la mitra», es decir, en la zona de la frente. No te asombres de la palabra «sobre», pues encontramos: «los hombres llegaron junto con las mujeres», «junto con el pan de las primicias los mecerá», «junto con los dos corderos» y «la grasa junto con el pecho». Hay muchos casos semejantes.
Nunca encontrarás que la mitra perteneciera a otro que no fuera Aharón. Sus hijos llevaban gorros. Algunos dicen que *migbaot*, «gorros», procede de *guevaot*, «colinas», porque la mitra rodea y cubre la cabeza. Así está escrito: «te envolverá completamente como un turbante» y «te cubrirá con una cubierta».
Quien conozca la manera de enrollar la mitra comprenderá el sentido de «eleva lo bajo y humilla lo elevado», pues se trata de una habilidad especial.
Está escrito: «pondrás la mitra sobre su cabeza y colocarás la diadema sagrada sobre la mitra». El Tzitz recibe aquí el nombre de *nézer*, «diadema». De manera semejante: «sobre él florecerá su corona». Tal vez todas estas palabras proceden de *tzitz*, algo visible, como «mira a través de las rendijas».
Debes saber que en los dos conductos del cerebro situados en la frente se reúnen las fuerzas de los cinco sentidos. Allí se encuentra la facultad imaginativa y allí comienza el pensamiento. Por eso está escrito acerca del Tzitz que llevaría la culpa de las cosas sagradas: tal vez el pensamiento de quienes las santificaron no fue correcto.
Ibn Ezra on Exodus 28:16
ואמר הכתוב על כתנת אהרן בתחלה וכתונת תשבץ (למעלה פ' ד) שהיא משובצת לבדה ולא כן כתונת בניו, והתשבץ עשוי לכבוד אהרן, וככה אמר במעשה ויתן עליו הכתונת (ויקרא ח ז) הידוע, שהיא המשובצת, ועל בניו וילבישם כתנות (שם פ' יג), כמו ולבני אהרן תעשה כתנות (למטה פ' מ), ורב סעדיה תרגם ושבצת תעיין והוא כדמות צורת המטבע מרובע עשוי בתוך העגול:
El texto dice primero acerca de la túnica de Aharón: «una túnica cuadriculada», porque solamente la suya tenía ese diseño, no las túnicas de sus hijos. El cuadriculado fue hecho para honor de Aharón.
Así dice en el relato de la ceremonia: «puso sobre él la túnica», con artículo, la túnica conocida, es decir, la cuadriculada. Acerca de sus hijos dice: «los vistió con túnicas», como «para los hijos de Aharón harás túnicas».
Rav Saadia tradujo *veshibatzta* como «harás diseños semejantes a ojos». Era una figura parecida a la impresión cuadrada de una moneda colocada dentro de un círculo.
Ibn Ezra on Exodus 28:17
והלבשת אתם את אהרן אחיך. מלת אתם כוללת הכתונת המשובצת, והמצנפת, והאבנט, שהם בגדי אהרן, גם כוללת הכותנות שאינם משובצות, והאבנטים, והמגבעות, שהם בגדי בניו:
**Los vestirás a Aharón, tu hermano, y a sus hijos.** La palabra «ellos» incluye la túnica cuadriculada, la mitra y el cinturón, que eran las vestiduras de Aharón. También incluye las túnicas no cuadriculadas, los cinturones y los gorros, que eran las vestiduras de sus hijos.
Ibn Ezra on Exodus 28:18
וקדשת. בדבור, כמו טמא יטמאנו (ויקרא יג מד):
**Los santificarás:** mediante una declaración verbal, como «ciertamente lo declarará impuro».
Ibn Ezra on Exodus 28:19
ומכנסי הבד. יהיו קצרים שלא יכשל בהם:
**Los pantalones de lino:** serían cortos para que no tropezaran con ellos.
Ibn Ezra on Exodus 28:20
בבאם. להקטיר או להעלות הנרות:
**Cuando entren:** para quemar incienso o encender las lámparas.
