וידבר, לך עלה מזה. כי ההולך לפאת שמאל עולה הוא על כן ירד אברם מצרימה (ברא' יב י) כי הוא בדרום:
**Y habló: Sube de aquí.** Quien marcha hacia la izquierda asciende. Por eso está escrito: «Avram descendió a Egipto», porque Egipto está al sur.
וכל זה אעשה בעבור שבועתי לאברהם ליצחק וליעקב:
Haré todo esto debido al juramento que hice a Avraham, Yitzjak y Yaakov.
ושלחתי לפניך מלאך. לעזרך:
**Enviaré delante de ti un ángel.** Para ayudarte.
ולא אמר המלאך הנודע כי השם בקרבו:
No dijo «el ángel» conocido, en quien está el Nombre del Eterno.
כי לא אעלה בקרבך. לא יעשו משכן, כי לא אשכון תוך בני ישראל:
**Porque no subiré en medio de ti.** No construirán el Mishkán, porque Yo no habitaré dentro de los hijos de Israel.
וטעם פן אכלך בדרך. אם יעשו פעם אחרת כמעשה הזה מיד אכלם, ובא פתח קטן תחת גדול, ולא נדגש הלמ"ד כי המשפט להיותו כן כמו, אֲחַוְך שמע לי (איוב טו יז):
El sentido de **no sea que te consuma en el camino** es que, si vuelven a hacer algo semejante, los consumiré inmediatamente. Aparece pátaj katán en lugar de pátaj gadol. La lámed no recibe daguesh, aunque conforme a la regla debería ser así, como en «Te mostraré, escúchame».
וישמע העם את הדבר הרע. ומהו, הוא הכתוב אחריו ויאמר ד' אל משה אמור אל בני ישראל (פ' ה), וכמוהו ויאמר ד' אל משה במדין (למעלה ד יט) וכבר פירשתי, הגם לחם יוכל תת (תה' עח כ), כי כמוהו ויצו שחקים ממעל (שם שם כג) וכבר צוה שחקים וככה זה, ואין צורך לתיקון הגאונים שעשה ככה תמיד:
**El pueblo oyó esta mala noticia.** ¿Cuál era? Lo escrito inmediatamente después: «El Eterno dijo a Moshé: Di a los hijos de Israel». Es semejante a «El Eterno dijo a Moshé en Midián», como ya expliqué. También «¿Podrá dar pan?» se relaciona con «Ordenó a las nubes desde arriba»: ya había ordenado a las nubes. Lo mismo ocurre aquí. No hace falta la corrección de los gueonim, según la cual la Escritura siempre lo hace de esta manera.
ויתנצלו בני ישראל את עדים. מן עדים והם בגדי תפארת ותכשיטיהם כמו הנזמים והטבעת, על דרך ואעדך עדי (יחז' טז יא), כי התאבלו על דבר העגל:
**Los hijos de Israel se despojaron de sus adornos.** De sus ornamentos, es decir, sus vestiduras hermosas y joyas, como pendientes y anillos. Así: «Te adorné con adornos». Se despojaron porque guardaron duelo por el asunto del becerro.
ומשה יקח. עתיד תחת עבר, על דרך, יעשו עגל בחורב (תה' קו יט):
**Moshé tomaba.** Es un futuro empleado en lugar de un pasado, como: «Hicieron un becerro en Jorev».
האהל. אהל שלו כמו ויבאו האהלה (לעיל יח ז):
**La Tienda.** Su propia tienda, como: «Entraron en la tienda».
והנה משה נבדל מישראל בעבור הכבוד שידבר עמו, וזה היה אחר שהוריד הלוחות השניים כתובים והחלו ישראל לעשות המשכן וקרא לאהלו אהל מועד, כי השם נועד לו שם עד שנעשה המשכן, ואין מוקדם ומאוחר בתורה וי"א כי זה הוא אהל המשכן, וספר הכתוב אנה היה המשכן לפני שיקימו הדגלים החמשים יום:
Moshé quedó separado de Israel debido a la gloria que hablaba con él. Esto ocurrió después de que descendió con las segundas tablas escritas y los israelitas comenzaron a construir el Mishkán. Llamó a su tienda «Tienda de Reunión», porque el Eterno se encontraba allí con él hasta que se construyó el Mishkán. No existe necesariamente orden cronológico en la Torá. Algunos dicen que esta era la propia Tienda del Mishkán y que la Escritura relata dónde estuvo el Mishkán durante los cincuenta días anteriores al establecimiento de las banderas.
והיה. גם זה היה אות שהיו רואים כל רגע שיבא ממחנה ישראל אל האהל מיד היה רואה עמוד הענן:
**Y sucedía.** También esto era una señal visible constantemente: cuando Moshé salía del campamento de Israel hacia la Tienda, inmediatamente aparecía la columna de nube.
וראה. זה המעשה היה אחר פרשת ראה אתה אומר אלי (פ' יב) כי היא היתה בקרב הארבעים יום שהתנפל על דבר העגל ואח"כ ירד ופסל את הלוחות אז עבר השם על פניו ויצא לידי מעשה מה שאמר לו וראית את אחורי (פ' כג):
**Y veía.** Este acontecimiento ocurrió después de la sección «Mira, Tú me dices», porque aquella petición tuvo lugar durante los cuarenta días en que se postró por el asunto del becerro. Después descendió y labró las tablas. Entonces el Eterno pasó delante de él y se realizó efectivamente lo que le había dicho: «Verás Mi espalda».
ודבר ד' אל משה פנים אל פנים. בפרשה הסמוכה אפרשנו:
**El Eterno hablaba con Moshé cara a cara.** Lo explicaré en la sección siguiente.
ומשרתו יהושע בן נון נער. והוא חיה מאה ועשר שנים, וחכמים אמרו כי שבע שנים כבש, ושבע שנים חלק, א"כ היה בן חמשים ושש שנה ואיך קראו הכתוב נער? וככה דקדוקו ומשרתו יהושע בן נון שירות נער:
**Su servidor Yehoshúa, hijo de Nun, era un joven.** Vivió ciento diez años. Los sabios dijeron que pasó siete años conquistando y siete distribuyendo la tierra. De ser así, tenía cincuenta y seis años. ¿Cómo puede llamarlo la Escritura «joven»? La construcción gramatical significa: «Su servidor, Yehoshúa hijo de Nun, realizaba un servicio juvenil».
ויאמר משה ראה. כאומר ראה הצרה שאני עומד בה ועתה אומר דקדוק הפרשה:
**Moshé dijo: Mira.** Es como si dijera: mira la angustia en la que me encuentro. Ahora explicaré la gramática de esta sección.
אמר הגאון ידעתיך כמו כבדתיך ואין זה נכון, כי הנה אחריו ואדעך, כאשר ידעתני:
El Gaón explicó **te he conocido** como «te he honrado». Esto no es correcto, porque después dice: «para que yo te conozca», es decir, así como Tú me conoces.
אמר הגאון פני. חמתי, כמו ופניה לא היו לה עוד (ש"א א יח) והנה מה יעשה במלת אין פניך הולכים (פ' טו) ולפי דעתי כי פי' פני אני בעצמי, כמו ופניך הולכים בקרב (ש"ב יז יא):
El Gaón explicó **Mi rostro** como «Mi ira», comparándolo con «su rostro ya no estaba triste». ¿Qué hará entonces con «si Tu rostro no va»? Según mi opinión, «Mi rostro» significa Yo mismo, como: «Tu presencia irá en medio».
ונפלינו. מגזרת והפלה ד' (לעיל ט ד) מבעלי הה"א:
**Seremos distinguidos.** Deriva de «el Eterno distinguirá» y pertenece a las raíces terminadas en he.
כבודך. כמו עצמך כי כן כתוב בעבור כבודי (פ' כב):
**Tu gloria.** Significa Tu propia esencia, pues así está escrito: «cuando pase Mi gloria».
עד עברי באברהם כתיב ויקרא בשם ד' (ברא' יב ח) ובני אדם הם הנקראים לעבוד השם, על כן מלת בשם דבקה עם השם הנכבד ואין ככה ויקרא בשם ד' (למטה לד ה) כי השם הוא הקורא וככה וקראתי בשם ד' לפניך (למעלה פ' יט):
**Hasta que Yo pase.** Respecto de Avraham está escrito: «Invocó el Nombre del Eterno». Los seres humanos son quienes son llamados a servir al Eterno. Por eso la expresión «en el nombre» está unida al Nombre venerado. No ocurre así en «Invocó el Nombre del Eterno» de la sección siguiente, porque allí el Eterno es quien proclama. Lo mismo en «proclamaré delante de ti el Nombre del Eterno».
לא יראני. קמוץ כמו ואומר אין רואני (ישעי' מז י) להוציאנו ממצרים (למעלה יד יא) אם שוב ישיבני ד' (ש"ב טו ה):
**No me verá.** Está vocalizado con kamatz, como: «Digo: nadie me ve», «para sacarnos de Egipto» y «si el Eterno me hace regresar».
ופי' וחי. כמו ויחיה, כי מיד ימות, כי מנוח אמר בעבור שיראה המלאך מות נמות כי אלהים ראינו (שופ יג כב), גם יעקב אמר, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (ברא' לב לא) ואף כי השם הנכבד, וי"א לא יראני האדם רק יחיה לעולם וזה הפך הלשון ואחרים אומרים כי מלת לא ישרת בעבור אחר, וכן הוא לא יראני האדם ולא החי, והטעם המלאכים:
La explicación de **y vivirá** es «y continuará viviendo», porque moriría inmediatamente. Manóaj dijo que, por haber visto al ángel, «ciertamente moriremos, porque hemos visto a Dios». También Yaakov dijo: «Vi a Dios cara a cara y mi vida fue preservada». Con mayor razón respecto del Nombre venerado. Algunos dicen que significa que ningún ser humano puede verlo mientras viva para siempre. Esto contradice el lenguaje. Otros dicen que la palabra «no» sirve también para la cláusula siguiente, de modo que significa: «No me verá el hombre ni el ser viviente», refiriéndose a los ángeles.
ונצבת על הצור. היא ראש ההר כי כן כתוב, ונצבת לי שם על ראש ההר (למטה לד ב), ואמר שהוא יתיצב שם ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב ושמתיך, לא שיכנס הוא בעצמו, ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה, אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה, והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (פ' ב) אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (פ' יב) אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו (למעלה כג כא) והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך (פ' יד) והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל, על כן השיב משה, אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה, וראה כי עמך הגוי הזה (פ' יג) אל תעלנו בלשון רבים והעד הנאמן על זה הפירוש, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (פ' טז), והשם השיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני (פ' יז) ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ד' בקרבנו (למטה לד ט) הפך כי לא אעלה בקרבך (פ' ג) ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו כי לא יראני האדם וחי (פ' כ) וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים, על כן, ויראו את אלהי ישראל (למעלה כד י), גם ואראה את ד' (ישעי' ו א) וכן נבואת יחזקאל הכל במראות אלהים, והנה אמר בכאן, וראית את אחורי (פ' כג) ובמקום אחר ותמונת ד' יביט (במד' יב ח), ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך והגאון אמר כי הפנים פני האור והמשל פני השמש, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד ואין צורך לכל זאת, ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו כי תחלת נבואתו ע"י המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ד' (למעלה ג, ז) וככה וד' הולך לפניהם יומם (למעלה יג כא), כי השליח ידבר על לשון השולח, וזה היום שראה משה מה שבקש היה לו כיום מתן תורה לישראל ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו, וחכמינו אמרו שהראה לו קשר של תפילין ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא:
**Te colocarás sobre la roca.** Es la cima del monte, porque está escrito: «Te presentarás allí para Mí en la cima del monte». Dijo que estaría allí, pero, debido a la gloria, Él mismo lo colocaría en la hendidura de la roca, como está escrito: «Te pondré». Moshé no entraría por sí mismo. Ahora expondré en general el sentido de esta sección. El Gaón dijo que el Eterno ordenó a Moshé hacer subir al pueblo desde el lugar donde habían pecado y que en otro lugar los perdonaría. Moshé respondió: si Tu ira no se aparta ahora, en este mismo lugar, no nos hagas subir de aquí. Lo correcto a mis ojos es que, cuando el Eterno dijo: «Enviaré delante de ti un ángel», Moshé respondió: «Tú no me has dado a conocer a quién enviarás conmigo», es decir, si era el ángel acerca de quien está escrito: «Mi Nombre está en él». El Eterno le respondió: Yo mismo iré y te daré descanso. El sentido de «te» es que solamente iría con Moshé, pero no habitaría dentro de los hijos de Israel. Por eso Moshé respondió: si Tu presencia no va con esta nación mencionada anteriormente —«considera que esta nación es Tu pueblo»—, «no nos hagas subir», en plural. La prueba fiel de esta interpretación es: «¿Cómo se sabrá que he hallado gracia ante Tus ojos, yo y Tu pueblo? ¿No será porque Tú vas con nosotros?». El Eterno respondió: «También haré esto que has dicho, porque has hallado gracia ante Mis ojos». Debido a esto Moshé se alegró y dijo: «Vaya ahora el Eterno en medio de nosotros», lo contrario de «no subiré en medio de ti». Moshé pidió ver al Eterno y el Eterno respondió: «No me verá el hombre y vivirá». Esta es la verdad: los sentidos solamente perciben accidentes, no la esencia. Por eso «vieron al Dios de Israel», «vi al Eterno» y toda la profecía de Yejezkel ocurrieron mediante visiones divinas. Aquí dice: «Verás Mi espalda», mientras en otro lugar: «Contempla la imagen del Eterno». Estas palabras necesitan una explicación extensa. El Gaón dijo que «el rostro» es el frente de la luz, como el rostro del sol, y «la espalda» es la luz restante que se adhiere a una persona. No hace falta todo esto. Antes de explicarlo, debes saber que el Eterno no habló con Moshé cara a cara sino desde los terceros cuarenta días en adelante. Cuando el Eterno pasó delante de él, la piel de su rostro resplandeció. Al comienzo de su profecía habló mediante el ángel que apareció en la zarza, aunque allí está escrito: «El Eterno dijo». Así también: «El Eterno iba delante de ellos de día», porque el mensajero habla en nombre de quien lo envía. El día en que Moshé vio lo que había pedido fue para él como el día de la entrega de la Torá para Israel. Ningún ser humano, antes o después de él, alcanzó su nivel. Nuestros sabios dijeron que el Eterno le mostró el nudo de los tefilín. Sus palabras son correctas, aunque no como las explican los sabios de nuestra generación de manera literal, porque contienen un secreto profundo.
אמר אברהם המחבר. כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא הוא שם העצם והעצם הוא הכבוד, וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי, באמת יהיה כמספר השם ג"כ מחברות החמשה כוכבי לכת גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם, ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם, וכאשר תכפיל חצי השם הראשון על החצי אז תמצא מרובעי הנפרדים ובחסרך מרובע הראשון ממרובע השנים אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני, ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי, וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד, ואין לו צורך לאחר לפניו, ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל, וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל על כן סוד התפלות והתהלות, וטעם והתגדלתי והתקדשתי (יחז' לח כג) ועוד אשר בך אתפאר (ישעי' מט ג), והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות, שהם המאירות והכוכבים אין להם פנים ואחור אף כי לנשמת האדם העליונה אף כי למשרתי עליון ואף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות, והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון, והנה משה ע"ה יכול לדעת ולראות בעין לבו, איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה וזהו כי לא יראני האדם וחי בעבור היות נשמת האדם עם הגוף והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם, והנה משה שב כללי על כן אמר השם ידעתיך בשם, כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל, בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן צורת הכרובים, והנכבד באדם ישראל על כן דבר קשר של תפילין ועל כן כתוב בשיעור קומה, כי השם הוא בורא כל גוף, וכל נכבד מהגוף והנבזה מהגוף הוא המקרה, ואמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (ברא' א כו), ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ, והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמנה צורות הגלגל וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד יט) והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים והעד הנאמן ולא חלק להם (דבר' כט כה), וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה, והמחברות הגדולה במספר כולם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים, וכנגדם מחברת החמשה ככה, וזה המספר יצא משבעה ומחברת השלשה חמשה ושלשים, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות וככה מחברת הארבעה, והנה מחברת הששה שבעה והמחברות שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב, ועליהם כתוב אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד יז) שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם, ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום, והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה הוא בכל תשע מאות וששים שנה ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר גם במזלות הרוח גם במזלות המים, ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח ה ו) רק נבראו ככה בעבור המקבלים, והנה לא יכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת ככבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הככבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות, ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הככבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, והנה עשו כן, וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם והיא הצילם, וחשוב כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם, וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם, והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העיר לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט, ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם פ' כ) ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמיה נא יט) וזהו ונפלינו אני ועמך (למעלה פ' יז) וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה, הנה יבא רעה לישראל, והיודעים חכמת המזלות יודו כן והנה היתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות, ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם, וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט יח):
והנה ידעתיך בשם (למעלה פ' יב) כמו, יודע ד' דרך צדיקים (תה' א ו):
**Te he conocido por nombre.** Es como: «El Eterno conoce el camino de los justos».
והנה הראני נא (למעלה פ' יח) אינו במראית העין:
**Muéstrame ahora.** No se refiere a la visión de los ojos.
והנה על פניך (פ' יט) על פניך הפנימים, והם פני הלב:
**Delante de tu rostro.** Delante de tu rostro interior, es decir, el rostro del corazón.
וטעם כל טובי (שם) שאינו כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל:
El sentido de **toda Mi bondad** es que no significa «el todo», ni «en todo», ni «junto con todo».
וטעם וחנותי את אשר אחון, על משה, כי אעביר כל טובי על פניך, ולפני עברי ארחמך, וזה שאסוך כפי עליך, והנה זהו הפירוש והכף כדמות סתר כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו:
El sentido de **tendré misericordia de quien tendré misericordia** se refiere a Moshé: haré pasar toda Mi bondad delante de tu rostro, y antes de pasar tendré misericordia de ti. Esto es: «Te cubriré con Mi palma». La palma funciona como una cobertura, semejante a quien oculta con su mano la esencia del sol, para que el alma de Moshé no se separe de su cuerpo.
והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב ח):
**Verás Mi espalda.** Desde el aspecto de que Él es el todo, Su gloria llena todo, todo procede de Él y todas sus formas constituyen el todo. Este es el sentido de: «Contempla la imagen del Eterno».
ושכותי. בשי"ן או בסמ"ך שוה הטעם, ומפרשים אמרו כי כפי. עב, כמו על כפים כסה אור (איוב לו לב) הן על כפים חקותיך (ישעי' מט טז), ואינו רק כמשמעו:
**Te cubriré.** Escrita con shin o con sámej, tiene el mismo significado. Algunos comentaristas dijeron que **Mi palma** significa una nube, como: «Cubre la luz con nubes» y «He aquí que te he grabado sobre Mis palmas». Sin embargo, solamente significa lo que literalmente expresa.
ופני לא יראו. הם הנראים ולא כן ולא יראו פני ריקם (למטה לד כ) כי הזכרים הם הנראים:
**Mi rostro no será visto.** Aquí se refiere a aquello que puede ser visto. No ocurre así en «no aparecerán ante Mi rostro con las manos vacías», porque allí quienes aparecen son los varones.
El estudiante lee sin distracciones; al tocar un pasaje abre comentarios, Rashí, Onkelos, notas privadas, preguntas, tarjetas y progreso guardado.
33
Pasajes
100%
ES
0
Refs
0
Guardado
אבן עזרא על שמות ל״ג
Aula de estudio · Bet Midrash Online
Haz clic sobre cualquier pasaje para subrayar, preguntar, guardar nota, abrir Rashí/Onkelos o crear repaso.
Texto hebreo: dominio público
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 19 de julio de 2026.
Dijo Avraham, el autor: ya expliqué que el Nombre que se escribe y no se pronuncia es el nombre propio, y que la esencia es la gloria. Cuando sumas el valor de todas sus letras, alcanza setenta y dos. Por eso nuestros sabios lo llamaron el Nombre explícito. Cuando unes el cuadrado del primer número con el cuadrado del número intermedio, su resultado es verdaderamente igual al valor del Nombre. También las conjunciones de los cinco planetas producen este número. Cuando sumas las letras que el ser humano pronuncia en la mitad del Nombre, también obtienes el valor del Nombre. Al sumar los cuadrados de los pares que se encuentran en el primer grado, su valor será igual al de los números que componen la mitad del Nombre. Cuando multiplicas la primera mitad del Nombre por la segunda mitad, encontrarás los cuadrados separados. Si restas el primer cuadrado del cuadrado del segundo número, queda el valor del cubo de la segunda letra. Si restas el cuadrado del segundo del cuadrado del tercero, queda el valor del cubo de la tercera letra. Este Nombre venerado es el Uno que subsiste por Sí mismo y no necesita de otro anterior a Él. Si lo observas desde el punto de vista del número, Él es el principio de todo. Todo número formado por unidades procede del uno, que es el todo. Este es el secreto de las oraciones y las alabanzas, y el sentido de «Me engrandeceré y Me santificaré», y también «en ti Me glorificaré». El uno no posee figura, pero es como un principio general de todas las figuras, porque todas proceden de él. Los cuerpos superiores, es decir, las luminarias y las estrellas, no tienen rostro ni espalda. Con mayor razón el alma superior del ser humano, y todavía más los servidores del Altísimo, y con mayor razón el Altísimo sobre todos los altos. La longitud se encuentra entre dos puntos. El punto cercano al agente es llamado frente, principio y fuerza; el otro punto es el final de la fuerza. El movimiento del ser humano se dirige hacia delante; el cuerpo celeste, hacia la derecha; la planta, hacia arriba. Moshé, de bendita memoria, podía conocer y contemplar con el ojo de su corazón cómo las criaturas están adheridas al Creador de Bereshit. Esto es llamado «espalda». Debido a la dignidad de la gloria, ninguna criatura puede conocer aquello que es llamado «rostro». Este es el sentido de «no me verá el hombre y vivirá», porque el alma humana está unida al cuerpo. Después de la muerte del hombre inteligente, su alma alcanza un nivel superior al que puede alcanzar durante su vida. Moshé llegó a conocer los principios generales. Por eso el Eterno dijo: «Te he conocido por nombre», porque solamente Él conoce los detalles y sus partes dentro de lo general. Puesto que lo más noble de la tierra es el ser humano, la forma de los keruvim es humana. Lo más noble entre los seres humanos es Israel; por eso se mencionó el nudo de los tefilín. Por eso está escrito en el tratado Shiur Komá que el Eterno es el Creador de todo cuerpo; todo lo noble del cuerpo y todo lo despreciable en él son accidentes. Rabí Yishmael dijo: «Todo el que conoce la medida del Creador de Bereshit tiene garantizado que pertenece al Mundo Venidero. Rabí Akiva y yo somos garantes de ello». Este es el sentido de: «Hagamos al hombre a Nuestra imagen y semejanza». Debes saber que todas las plantas y seres vivos de la tierra, las aves, los animales domésticos, las fieras, los reptiles y todos los seres humanos están ligados a las cuarenta y ocho figuras de la esfera. Esto es: «que el Eterno, tu Dios, repartió a todos los pueblos». Quienes procuran iluminar más sus ojos en el sentido de este asunto quizá lo conocieron, pero no quisieron revelar el secreto a sus alumnos. La prueba fiel es: «que Él no les había repartido». Es sabido que las conjunciones de los siete cuerpos celestes suman ciento veinte. La conjunción mayor de todos ellos es una. La conjunción de dos es veintiuna. La de cinco produce el mismo número. Este número procede de siete. Las conjunciones de tres son treinta y cinco, número que también procede de siete combinaciones, y lo mismo la conjunción de cuatro. La conjunción de seis es siete. Estas conjunciones comprenden las familias de toda la tierra conforme al signo de cada una de las siete regiones que componen el mundo habitado. Sobre ellas está escrito: «Tú estableciste todas las fronteras de la tierra; el verano y el invierno Tú los formaste». En cada región cambian, y Tú los creaste. La variación no procede del sol mismo, sino de su inclinación hacia el norte y el sur. La conjunción de los dos planetas superiores en el signo de Aries ocurre cada novecientos sesenta años. Ambos avanzan desde el signo de su conjunción hasta el noveno signo cada veinte años. De este modo giran doce veces hasta completar doscientos cuarenta años. Después vuelven a girar la misma cantidad, de esta manera, por los signos de tierra, los signos de aire y los signos de agua. No pienses que los cuatro elementos se encuentran literalmente en los cielos, ni que existe calor en el sol o frío en la luna y en Saturno. ¡Lejos, lejos esté! Las criaturas superiores son nobles. Sobre ellas está escrito: «Él ordenó y fueron creadas; las estableció para siempre; dio una ley que no será transgredida». Fueron creadas así debido a quienes reciben su influencia. Los servidores celestes no pueden cambiar su curso ni transgredir la ley que el Eterno les dio. Todos los ejércitos de los cielos y los seres inferiores reciben de ellos conforme a su naturaleza. Por eso no hacen bien ni mal por voluntad propia. Quien se inclina ante las obras de los cielos no recibe de ellas más que aquello que ya fue decretado conforme a la disposición de las estrellas en el momento de su nacimiento. Solamente puede librarse si lo protege una fuerza superior a la de los astros, a la cual se adhiera. Te daré un ejemplo importante. La disposición de las estrellas indicaba que un río crecería sobre cierta ciudad y arrastraría o mataría a sus habitantes. Llegó un profeta y les advirtió que volvieran al Eterno antes del día de su desgracia. Ellos regresaron a Él con todo su corazón. Debido a que se adhirieron a Él, puso en sus corazones salir de la ciudad para orar al Eterno. Así lo hicieron. Aquel día el río creció repentinamente conforme a su costumbre, como nosotros mismos hemos visto muchas veces, y arrasó toda la ciudad. El decreto no fue anulado, pero el Eterno los salvó. Considera a los servidores celestes como caballos que corren por un camino. No corren para hacer bien o mal; simplemente ese es su curso. Imagina que en el camino hay un ciego que desconoce el movimiento de los caballos y no sabe cuándo giran a la derecha o a la izquierda. Se apoya en una persona vidente que conoce su curso. Esta lo protege: cuando los caballos corren por un lado, conduce al ciego hacia el otro. El movimiento de los caballos no cambia, pero el ciego se salva. Por esta razón, después de decir «que repartió», el Eterno dijo: «A vosotros os tomó el Eterno para que fuerais Su pueblo de heredad». Así también: «No es como ellos la porción de Yaakov, porque Él es el Formador de todo». Este es el sentido de: «Seremos distinguidos, yo y Tu pueblo». Esto es lo que nuestros sabios dijeron: «Israel no tiene destino astral» mientras guarda la Torá. Si no la guarda, el destino astral domina sobre ellos, como ha sido comprobado. Cada conjunción y cada presencia del signo de Acuario bajo una disposición negativa trae desgracia a Israel. Quienes conocen la ciencia astrológica lo reconocen. La disposición de los cielos indicaba que Israel permanecería todavía muchos años en el exilio de Egipto. Debido a que clamaron al Eterno y volvieron a Él, el Eterno los salvó. Lo que sucede con la comunidad también sucede con el individuo. Por eso: «Dichoso quien guarda la Torá».
