משאי אפשר ובית הלל נמי לילפו ממשה אמרי לך משה מדעתיה הוא דעבד דתניא שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום פירש מן האשה ושיבר הלוחות והוסיף יום אחד
...ni Beit Hilel lo aprende de Moshé, porque su separación de su esposa fue una decisión personal. Una baraita enseña que Moshé tomó tres decisiones por sí mismo y el Cielo estuvo de acuerdo: se separó de su esposa, rompió las tablas y añadió un día de preparación.
פירש מן האשה מאי דרש אמר ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה (שמות יט, טו) אל תגשו אל אשה אני שמיוחד לדבור בכל שעה ושעה ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר (דברים ה, ל) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי
¿Cómo dedujo la separación? Si a Israel, a quien la Shejiná habló ocasionalmente y en un momento fijado, se le ordenó «No os acerquéis a mujer» (Éxodo 19:15), cuánto más a él, que podía recibir la palabra divina en cualquier momento. Dios estuvo de acuerdo: «Ve, diles: volved a vuestras tiendas; pero tú permanece aquí conmigo» (Deuteronomio 5:30-31).
שיבר את הלוחות מאי דרש אמר ומה פסח שהוא אחד משש מאות ושלש עשרה מצות אמרה תורה (שמות יב, מג) כל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה וישראל מומרים על אחת כמה וכמה
¿Por qué rompió las tablas? Razonó: si la Torá prohíbe al extraño de la fe comer el sacrificio pascual, que es solo uno de los 613 preceptos, con mayor razón Israel, que estaba pecando con la idolatría, no era apto para recibir toda la Torá.
והסכימה דעתו לדעת המקום דכתיב (שמות לד, א) אשר שברת ואמר ריש לקיש אמר ליה הקב"ה למשה יישר כחך ששברת
Y Dios aprobó su decisión, pues dijo «las tablas que rompiste» (Éxodo 34:1), que Reish Lakish interpreta: «Bien hecho por haberlas roto».
הוסיף יום אחד מדעתו מאי דרש דכתיב (שמות יט, י) וקדשתם היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה דהאידנא נפק ליה ש"מ תרי יומי לבר מהאידנא והסכימה דעתו לדעת המקום דלא שריא שכינה עד שבתא
¿Por qué añadió un día? De «Santificadlos hoy y mañana» (Éxodo 19:10) dedujo que, igual que «mañana» incluye su noche anterior, «hoy» habría de incluirla; pero esa noche ya había pasado, así que contó dos días más. Dios estuvo de acuerdo, ya que la Presencia divina no descendió hasta Shabat.
תניא רבי נתן אומר ב"ש אומרים שני זכרים ושתי נקבות ובה"א זכר ונקבה
Rabí Natán enseñó otra versión: Beit Shamai requieren dos hijos y dos hijas; Beit Hilel, un hijo y una hija.
א"ר הונא מ"ט דרבי נתן אליבא דב"ש דכתיב (בראשית ד, ב) ותוסף ללדת את אחיו את הבל הבל ואחותו קין ואחותו וכתיב (בראשית ד, כה) כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ורבנן אודויי הוא דקא מודית
Rav Huná explicó a rabí Natán según Beit Shamai: «Volvió a dar a luz a su hermano Hével» (Génesis 4:2), alude a Hével con su hermana y a Kayin con su hermana; y «Dios me ha dado otra descendencia en lugar de Hével» (4:25). Los sabios objetan que aquella frase es una expresión de agradecimiento.
תניא אידך ר' נתן אומר ב"ש אומרים זכר ונקבה ובה"א או זכר או נקבה אמר רבא מ"ט דר' נתן אליבא דב"ה שנא' (ישעיהו מה, יח) לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד לה שבת
Otra enseñanza de rabí Natán dice: Beit Shamai requieren varón y mujer; Beit Hilel, o varón o mujer. Rabá explicó a Beit Hilel con «No la creó para estar desolada; la formó para ser habitada» (Isaías 45:18), y la persona ya contribuyó a poblarla.
איתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה וריש לקיש אמר לא קיים פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי
Se debatió sobre quien tuvo hijos siendo no judío y después se convirtió: rabí Yojanán dice que cumplió el precepto de procrear, pues efectivamente tuvo descendencia; Reish Lakish dice que no, porque un converso es considerado como un recién nacido.
ואזדו לטעמייהו דאיתמר היו לו בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר רבי יוחנן אמר אין לו בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית אונו וריש לקיש אמר יש לו בכור לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי
Siguen sus respectivas posturas: si tuvo hijos antes de convertirse, según rabí Yojanán un hijo posterior no tiene condición de primogénito para herencia, porque el padre ya había tenido su primera descendencia; según Reish Lakish sí, pues el converso se considera recién nacido.
וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בההיא קאמר רבי יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה לריש לקיש
Ambas disputas son necesarias: si solo se hubiese enseñado la primera, podríamos creer que rabí Yojanán la sostiene porque los no judíos también están sujetos al deber de poblar el mundo; pero en materia de herencia, quizá estaría de acuerdo con Reish Lakish.
ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל בההיא אימא מודה ליה לר' יוחנן צריכא
Y si solo se hubiese mencionado la herencia, quizá Reish Lakish habría admitido la opinión de rabí Yojanán en el precepto de procrear. Por eso se necesitan ambas.
איתיביה ר' יוחנן לר"ל (מלכים ב כ, יב) בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל וגו' א"ל בהיותן עובדי כוכבים אית להו חייס נתגיירו לית להו חייס
Rabí Yojanán objetó a Reish Lakish con «Berodaj Baladán, hijo de Baladán, rey de Babilonia» (2 Reyes 20:12). Este respondió: mientras son no judíos tienen ascendencia reconocida; después de convertirse, ya no se considera del mismo modo su parentesco para estas normas.
אמר רב הכל מודין בעבד שאין לו חייס דכתיב (בראשית כב, ה) שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור מיתיבי (שמואל ב ט, י) ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים אמר רב אחא בר יעקב כפר בן בקר
Rav dijo: todos concuerdan en que el esclavo no tiene linaje jurídico, como dice «Quedaos aquí con el asno» (Génesis 22:5), interpretado «con quienes se asemejan al asno» a estos efectos. Se objeta que Tzivá tenía quince hijos y veinte esclavos (2 Samuel 9:10). Rav Ajá bar Yaakov respondió con una expresión proverbial: «¡Como un toro engendra terneros!».
א"ה ה"נ שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון והכא לא מפרש ואיבעית אימא יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון דכתיב (מלכים א טו, יח) וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברימון בן חזיון מלך ארם היושב בדמשק לאמר
Si es así, ¿por qué no decirlo también de los descendientes de los no judíos? Allí se menciona su genealogía por su nombre y el de sus padres, mientras que aquí no se especifica. También se menciona en otro lugar la genealogía hasta el abuelo: «Ben Hadad, hijo de Tabrimón, hijo de Jezión, rey de Aram» (1 Reyes 15:18).
איתמר היו לו בנים ומתו רב הונא אמר קיים פריה ורביה רבי יוחנן אמר לא קיים
Se debatió: quien tuvo hijos y estos murieron, según Rav Huná cumplió el precepto de procrear; según rabí Yojanán no lo cumplió.
רב הונא אמר קיים משום דרב אסי דאמר רב אסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף שנאמר (ישעיהו נז, טז) כי רוח מלפני יעטוף וגו' ורבי יוחנן אמר לא קיים פריה ורביה לשבת יצרה בעינן והא ליכא
Rav Huná razona según Rav AsÍ, que dijo: «El hijo de David no llegará hasta que se agoten todas las almas del depósito llamado Guf», como sugiere Isaías 57:16. Rabí Yojanán exige que se cumpla «la formó para ser habitada», y aquí ya no queda descendencia viva.
מיתיבי
Se planteó una objeción...
יבמות ס״ב א
18 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
