מ"ט קא מחייבי רבנן אילימא משום דמהימן והא תרי בעלמא דאע"ג דקא מכחיש להו אינהו מהימני וקא פטרי רבנן אלא לאו משום דאישתיק ושתיקה כהודאה דמיא
¿Por qué obligan los sabios a traer expiación cuando alguien no contradice al testigo? Si fuera por la credibilidad del testimonio, también dos testigos deberían imponerla aun cuando el acusado los contradice; sin embargo, los sabios lo eximen. Por tanto se debe al silencio, considerado reconocimiento.
אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוא דמהימן
Tal vez la aceptación de un solo testigo se funda en la razón, como cuando un pedazo de carne es de grasa prohibida o permitida y alguien afirma saber con certeza que es permitida: se le cree.
מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים
Pero no son casos equiparables: allí no existía previamente una prohibición establecida; aquí sí, pues la mujer era casada, y asuntos de relaciones matrimoniales requieren dos testigos.
הא לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב ואתא עד אחד ואמר ברי לי דשומן הוה דלא מהימן מי דמי התם אפי' אתו בי מאה לא מהימני הכא כיון דכי אתו בי תרי מהימני חד נמי להימניה מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות
Sería como una porción ciertamente prohibida que un único testigo declara permitida; no se le cree. Pero allí ni cien testigos podrían cambiar la realidad, mientras que aquí dos sí son creíbles. Quizá también uno, como en los casos de tevel, consagraciones y votos de prohibición.
האי טבל היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקנו אלא דאחר מאי קסבר
En cuanto al tevel, ¿de quién es? Si es suyo, se le cree porque tiene capacidad de corregirlo separando diezmos. Si es de otro, ¿con qué fundamento?
אי קא סבר תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים משום דבידו לתקנו ואי קסבר צריך דעת בעלים ואמר אנא ידענא ביה דמתקן היא גופה מנלן
Si puede separar terumá de su propio producto para el ajeno sin permiso, tiene capacidad de corregirlo. Pero si requiere consentimiento y solo afirma saber que el dueño ya corrigió el producto, ¿de dónde sabemos que es creíble?
הקדש נמי אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו אי קדושת הגוף אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה אלא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן
Igual ocurre con lo consagrado: si tiene santidad monetaria, él puede redimirlo; si es santidad corporal y le pertenece, puede pedir anulación de su promesa. Pero si es ajeno y afirma saber que el propietario anuló su consagración, ¿de dónde deriva su credibilidad?
קונמות נמי אי קסבר יש מעילה בקונמות וקדושת דמים נחתא להו משום דבידו לפדותו ואי קסבר אין מעילה בקונמות ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה אי דידיה משום דבידו לאיתשולי עליה
Y en votos prohibitivos: si se los considera sometidos a las leyes de apropiación sagrada, puede redimirlos. Si solo crean prohibición personal, cuando son suyos puede acudir a un sabio para anularlos.
אלא דאחר ואמר אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה היא גופה מנלן
Pero si se trata del voto de otro y declara saber que el dueño lo anuló, ¿de dónde obtenemos la facultad de creerle?
אמר ר' זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה לא ליחמיר ולא ליקיל
Rabí Zeirá respondió: «Por las severas consecuencias que le impusiste si el esposo reaparece, pudiste ser flexible inicialmente con el testimonio». ¿Por qué no ser estricto en ambos momentos?
משום עיגונא אקילו בה רבנן:
Los sabios fueron indulgentes para evitar que la mujer quedase aguná, atada a un matrimonio sin posibilidad de rehacer su vida.
תצא מזה ומזה וכו': אמר רב לא שנו אלא שניסת בעד אחד אבל ניסת על פי שני עדים לא תצא מחכו עליה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת לא תצא לא צריכא דלא ידעינן ליה
«Debe separarse de los dos…»: Rav dijo que esto rige cuando se casó basándose en un solo testigo; con dos testigos no debe separarse. En Occidente se burlaron: «¡El esposo está aquí y dices que puede seguir casada!». Se aclaró que no se lo reconocía con certeza.
אי דלא ידעינן ליה בעד אחד אמאי תצא לא צריכא דאתו בי תרי ואמרי אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא ואתון הוא דלא ידעיתו ליה דכתיב (בראשית מב, ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ואמר רב חסדא מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן
Pero si no se lo reconoce, ¿por qué separarla en el caso de un testigo? Porque llegaron dos personas que declararon haberlo acompañado desde su partida hasta ese momento y que los presentes no lo reconocieron. La Torá dice que Yosef reconoció a sus hermanos y ellos no a él (Génesis 42:8); Rav Jisda explicó que partió sin barba y regresó con ella.
סוף סוף תרי ותרי נינהו
Pero, a fin de cuentas, tenemos dos testigos frente a otros dos.
יבמות פ״ח א
14 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 27 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
