אֲבָל הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַבּוֹטֵחַ עַל הָאֱלֹהִים וְזוּלָתוֹ בְּעִנְיַן הִתְעַסְּקוֹ בְּסִבּוֹת הַטֶּרֶף אֹמַר כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים יִבָּדֵל מִזּוּלַת הַבּוֹטֵחַ עָלָיו בְּשִׁבְעָה עִנְיָנִים.
En cuanto a la diferencia entre quien confía en Dios y quien no lo hace, respecto de la búsqueda de medios para obtener el sustento, diré que ambos se distinguen en siete aspectos.
אֶחָד מֵהֶם כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים רוֹצֶה בְּדִינוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו וּמוֹדֶה לוֹ עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה כְּמוֹ שֶׁאָמַר (איוב א כא) ה׳ נָתַן וַה׳ לָקָח יְהִי שֵׁם ה׳ מְבֹרָךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קא א) חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גמרא ברכות ס ב) אִם חֶסֶד אָשִׁירָה וְאִם מִשְׁפָּט אָשִׁירָה, וְאָמְרוּ (משנה ברכות ט ה) חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה.
Primero, quien confía en Dios acepta Su juicio en todos los asuntos y le agradece tanto el bien como el mal, como dijo (Job 1:21): «El Eterno dio y el Eterno quitó; bendito sea el nombre del Eterno». Y (Salmos 101:1): «Cantaré la misericordia y la justicia». Nuestros Sabios explicaron (Berajot 60b): «Si es misericordia, cantaré; y si es justicia, cantaré». También dijeron (Mishná Berajot 9:5): «El hombre debe bendecir por el mal del mismo modo que bendice por el bien».
וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים מִתְהַלֵּל עַל הַטּוֹבָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י ג) כִּי הִלֵּל רָשָׁע עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ וְגוֹ׳, וּמִתְקַצֵּף בֵּאלֹהִים עַל הָרַע כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ח כא) וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וְגוֹ׳.
Quien no confía en Dios, en cambio, se vanagloria cuando recibe bienes, como dice (Salmos 10:3): «El malvado se alaba por los deseos de su alma…», y se enoja con Dios cuando padece el mal, como está escrito (Isaías 8:21): «Y cuando tenga hambre se irritará y maldecirá a su rey…».
וְהַשֵּׁנִי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים נַפְשׁוֹ בִּמְנוּחָה וְלִבּוֹ שָׁלֵו מִצַּד הַגְּזֵרוֹת לְדַעְתּוֹ כִּי הַבּוֹרֵא יַנְהִיגֵן לְטוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ וְאַחֲרִיתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים סב ו) אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי. וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים הוּא בְּצַעַר תָּדִיר וּדְאָגָה אֲרֻכָּה וְאֵבֶל וְעֶצֶב לֹא יָמוּשׁוּ מִמֶּנּוּ בַּטּוֹבָה וּבָרָעָה. בַּטּוֹבָה מִפְּנֵי מִעוּט רְצוֹתוֹ בְּמַצָּבוֹ וּשְׁאִיפָתוֹ לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת וְלִכְנֹס. וּבָרָעָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָץ בָּהּ וְהִיא כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ וְטִבְעוֹ וּמִדּוֹתָיו. וְכֵן אָמַר הֶחָכָם (משלי טו טו) כָּל יְמֵי עָנִי רָעִים וְגוֹ׳.
Segundo, quien confía en Dios tiene el alma serena y el corazón en paz frente a los decretos divinos, porque sabe que el Creador los dirige hacia su bien en esta vida y en la venidera. Como dijo David, la paz sea con él (Salmos 62:6): «Solo en Dios reposa en silencio mi alma, porque de Él viene mi esperanza». Quien no confía en Dios vive, en cambio, en perpetua aflicción, prolongadas preocupaciones, tristeza y duelo, tanto en la prosperidad como en la desgracia. En la prosperidad, porque no está satisfecho con lo que posee y desea seguir aumentando y acumulando; en la desgracia, porque la rechaza por ser contraria a sus deseos, naturaleza y carácter. Así dijo el sabio (Proverbios 15:15): «Todos los días del afligido son malos…».
וְהַשְּׁלִישִׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים וְאִם יִתְעַסֵּק בְּסִבּוֹת לֹא יִסָּמֵךְ בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא יְקַוֶּה מֵהֶן תּוֹעֶלֶת וְלֹא נֶזֶק מִבִּלְתִּי רְצוֹן הָאֵל אַךְ מִתְעַסֵּק בָּהֶן לִבְחֹר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר צִוָּה לְהִתְעַסֵּק בָּעוֹלָם לְיַשְּׁבוֹ וּלְזַיְּנוֹ. וְאִם תַּגִּיעֵהוּ תּוֹעֶלֶת אוֹ יִדְחֶה בָּהֶן הַנֶּזֶק יוֹדֶה הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ עַל זֶה וְלֹא יוֹסִיף בָּהֶן אַהֲבָה וְחִבָּה יְתֵרָה וְלֹא תָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶן יוֹתֵר אַךְ יֶחֱזַק בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהִים וְיִסָּמֵךְ לִבּוֹ עָלָיו מִבַּלְעֲדֵי הַסִּבּוֹת. וְאִם לֹא יוֹעִילוּהוּ הַסִּבּוֹת יֵדַע כִּי יְבוֹאֵהוּ טַרְפּוֹ כְּשֶׁיִּרְצֶה יְיָ מֵאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִמְאַס בָּהֶן בַּעֲבוּר זֶה וְלֹא יַנִּיחַ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא.
Tercero, quien confía en Dios, aunque recurra a los medios naturales, no apoya su corazón en ellos ni espera de ellos beneficio o perjuicio independiente de la voluntad divina. Los utiliza porque eligió servir al Creador, quien ordenó al ser humano trabajar para poblar el mundo y mantenerse. Si obtiene algún beneficio o evita un daño mediante ellos, agradece exclusivamente a Dios, sin apegarse más a esos medios ni hacerlos el fundamento de su seguridad; por el contrario, fortalece su confianza en Dios. Si los medios no le resultan útiles, reconoce que el sustento llegará cuando y como Dios quiera. No los desprecia por ello ni abandona la ocupación que ejerce en cumplimiento del servicio divino.
וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים מִתְעַסֵּק בַּסִּבּוֹת לְבִטְחוֹנוֹ עֲלֵיהֶן שֶׁהֵן מוֹעִילוֹת אוֹתוֹ וְדוֹחוֹת הַנֶּזֶק מֵעָלָיו. וְאִם הֵן מוֹעִילוֹת אוֹתוֹ יְשַׁבֵּחַ אוֹתָן וִישַׁבֵּחַ הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּהֶן וְיִבְחַר אוֹתָן וְלֹא יִפְנֶה אֶל זוּלָתָן. וְאִם אֵינָן מוֹעִילוֹת לוֹ יַנִּיחַ אוֹתָן וְיִמְאָסֵן וְיָשׁוּב חֶפְצוֹ מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (חבקוק א טז) עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ.
Quien no confía en Dios se ocupa de los medios porque supone que poseen por sí mismos el poder de beneficiarlo y apartar el mal. Si funcionan, los elogia, alaba sus propios esfuerzos y se aferra a ellos sin considerar otras posibilidades. Si no funcionan, los abandona, los desprecia y retira de ellos su interés. Como dice (Habacuc 1:16): «Por eso ofrece sacrificios a su red y quema incienso a su malla».
וְהָרְבִיעִי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים כְּשֶׁיִּוָּתֵר לוֹ דָּבָר עַל מְזוֹנוֹ יוֹצִיאֶנּוּ בְּמָה שֶׁמֵּפִיק רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בִּנְדִיבוּת נַפְשׁוֹ וְטוּב לְבָבוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט יד) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וְגוֹ׳.
Cuarto, quien confía en Dios, cuando posee algo más de lo que necesita para su sustento, lo emplea generosamente y con buen corazón en aquello que agrada al Creador. Como dice (I Crónicas 29:14): «Porque de Ti procede todo…».
וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים אֵינֶנּוּ רוֹאֶה הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ דֵּי פַּרְנָסָתוֹ וְסִפּוּק צָרְכּוֹ וְהוּא חָס עַל מָמוֹנוֹ מֵהַשְׁלִים חוֹבוֹת הַבּוֹרֵא וְחוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם מִמֶּנּוּ וְאֵינֶנּוּ מַרְגִּישׁ בּוֹ עַד שֶׁיֹּאבַד מִמֶּנּוּ מָמוֹנוֹ וְיִשָּׁאֵר זוּלָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי יא כד) יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר.
Quien no confía en Dios considera insuficiente el mundo entero y cuanto contiene para asegurarle el sustento y cubrir sus necesidades. Se aferra a su dinero y rehúsa utilizarlo para cumplir sus deberes hacia Dios y hacia los hombres, hasta que su riqueza desaparece y acaba en manos de otros. Como dice el sabio (Proverbios 11:24): «Hay quien reparte y recibe aún más, y quien retiene más de lo justo, pero solo consigue escasez».
וְהַחֲמִישִׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים הוּא מִתְעַסֵּק בְּסִבּוֹת הָעוֹלָם לְהָכִין מֵהֶם צֵידָה לְאַחֲרִיתוֹ וְסִפּוּק לְבֵית מוֹעֲדוֹ וּמָה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ בּוֹ הַצָּלַת תּוֹרָתוֹ וְעוֹלָמוֹ מִתְעַסֵּק בּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שׁוּם הֶפְסֵד בְּתוֹרָתוֹ אוֹ מֵבִיא לְהַמְרוֹת הַבּוֹרֵא אֵינֶנּוּ מִתְעַסֵּק בּוֹ שֶׁלֹּא יָבִיא לְעַצְמוֹ מַדְוֶה תַּחַת הָאֲרוּכָה.
Quinto, quien confía en Dios se dedica a los medios mundanos para preparar las provisiones de su destino final y atender a su morada futura. Se ocupa de lo que considera beneficioso para su religión y para su vida, pero evita todo aquello que pueda perjudicar su Torá o conducirlo a desobedecer al Creador, para no causarse una enfermedad en lugar de encontrar curación.
וּמִי שֶׁאֵינוֹ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בּוֹטֵחַ עַל הַסִּבּוֹת וְתָנוּחַ דַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא יִרְחַק מִדָּבָר מֵהֶן וְיִתְעַסֵּק בַּמְּשֻׁבָּח וּבַמְּגֻנֶּה מֵהֶן וְלֹא יַחְשֹׁב בְּאַחֲרִית עִנְיָנוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם בָּהֶן (משלי יד טז) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע.
Quien no confía en Dios pone su seguridad en los medios naturales y encuentra en ellos descanso. No se aparta de ninguno, sino que se dedica tanto a los dignos como a los censurables, sin considerar las consecuencias últimas de su conducta. El sabio dijo (Proverbios 14:16): «El sabio teme y se aparta del mal».
וְהַשִּׁשִּׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים הוּא אָהוּב לְכָל כִּתּוֹת בְּנֵי אָדָם וְדַעְתָּם נוֹחָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּטוּחִים מֵהַזָּקָתוֹ וְלִבָּם שָׁלֵם מֵחֲמָתוֹ וְלֹא יִפְחֲדוּ מִמֶּנּוּ עַל נְשֵׁיהֶם וְעַל מָמוֹנָם. וְהוּא גַּם כֵּן בָּטוּחַ מֵהֶם מִפְּנֵי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁתּוֹעַלְתּוֹ וְנִזְקוֹ אֵינָם בְּיַד נִבְרָא וְלֹא בִּיכָלְתּוֹ וְעַל כֵּן אֵינֶנּוּ מְפַחֵד מֵהַזָּקָתָם כַּאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מְקַוֶּה הֲנָאָתָם. וּכְשֶׁהוּא בָּטוּחַ מֵהֶם וְהֵם בְּטוּחִים מִמֶּנּוּ יֹאהֲבֵם וְיֹאהֲבוּהוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לב י) וְהַבּוֹטֵחַ בַּה׳ חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.
Sexto, quien confía en Dios es apreciado por todas las clases de personas, que se sienten cómodas en su compañía, porque saben que no desea perjudicarlas y no temen que atente contra sus esposas ni sus bienes. Él, a su vez, se siente seguro respecto de los demás, pues sabe que ninguna criatura tiene poder autónomo sobre su bienestar o perjuicio. Así, ni teme sus daños ni deposita en ellos su esperanza de recibir beneficios. Como ambos se sienten seguros, nace el amor recíproco. Como dice (Salmos 32:10): «A quien confía en el Eterno lo rodea la misericordia».
וּמִי שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים אֵין לוֹ אוֹהֵב מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּכָל עֵת חוֹמֵד אוֹתָם וּמְקַנֵּא בָּם וְחוֹשֵׁב כָּל טוֹבָה שֶׁתַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם סָרָה מִמֶּנּוּ וְשֶׁטַּרְפֵּיהֶם לְקוּחִים מִטַּרְפּוֹ וְכָל מָה שֶׁנִּמְנָע מִמֶּנּוּ מִתַּאֲווֹתָיו הוּא בַּעֲבוּרָם וּבְיָדָם לְהַגִּיעוֹ אֶל תַּאֲווֹתָיו. וְאִם תְּבוֹאֵהוּ רָעָה אוֹ פֶּגַע בְּמָמוֹנוֹ וּבָנָיו יַחְשֹׁב כִּי הוּא מֵאִתָּם וְשֶׁבְּיָדָם לְהַעֲבִיר הַנֶּזֶק וְלִדְחוֹת הָרָעָה מֵעָלָיו. וְכֵיוָן שֶׁקָּדְמוּ אֵלֶּה הַהַקְדָּמוֹת בְּנַפְשׁוֹ יָבוֹא בַּעֲבוּר זֶה לִמְאֹס אוֹתָם וּלְדַבֵּר בָּהֶם וּלְקַלְּלָם וְלִשְׂנֹא אוֹתָם וְהוּא הַנִּמְאָס בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים וְהַמְּגֻנֶּה בִּשְׁנֵי הַמְּעוֹנִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יז כ) עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב.
Quien no confía en Dios carece de amigos verdaderos, pues desea constantemente lo que otros poseen y los envidia. Cree que todo beneficio recibido por los demás le ha sido quitado a él, que el alimento de ellos se tomó de su propia porción y que, si no consigue lo que desea, es por causa de ellos y porque tienen poder para dárselo. Si le ocurre una desgracia a él, a sus posesiones o a sus hijos, supone que se la causaron y que también podrían apartarla. Estos pensamientos lo llevan a despreciarlos, difamarlos, maldecirlos y odiarlos. Se vuelve despreciable en ambos mundos y censurable en las dos moradas. Como dice (Proverbios 17:20): «El de corazón perverso no encontrará el bien».
וְהַשְּׁבִיעִי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים לֹא יֶאֱבַל בְּהִמָּנַע בַּקָּשָׁה וְלֹא בְּהִפָּקֵד אָהוּב וְלֹא יֶאֱצֹר הַנִּמְצָא וְאֵינֶנּוּ חוֹשֵׁשׁ לְיוֹתֵר מִטֶּרֶף יוֹמוֹ כִּי לֹא יַעֲלֶה עַל לִבּוֹ מָה יִהְיֶה לְמָחֳרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עֵת בּוֹא קִצּוֹ וּבוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים לְהַאֲרִיךְ לוֹ בּוֹ וּלְהַזְמִין טַרְפּוֹ וּמְזוֹנוֹ בּוֹ. וְאֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בֶּעָתִיד וְלֹא יֶאֱבַל לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כז א) אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם, וְאָמַר בֶּן סִירָא (גמרא סנהדרין ק ב) אַל תֵּצַר צָרַת מָחָר כִּי לֹא תֵדַע מַה יֵּלֶד יוֹם, מָחָר יָבֹא וְאֵינֶנּוּ וְנִמְצָא מִצְטַעֵר עַל עוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אֲבָל דַּאֲגָתוֹ וְאֶבְלוֹ עַל מָה שֶׁהוּא מְקַצֵּר בּוֹ מֵחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא וּמִשְׁתַּדֵּל לִפְרֹעַ מָה שֶׁיּוּכַל לִפְרֹעַ מֵהֶם בְּנִרְאֵהוּ וּבְנִסְתָּרוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא חוֹשֵׁב בְּמִיתָתוֹ וּבוֹא יוֹם הָאֲסִיפָה. וּפַחְדּוֹ שֶׁיְּבוֹאֵהוּ הַמָּוֶת פִּתְאֹם יוֹסִיף לוֹ הִשְׁתַּדְּלוּת וּזְרִיזוּת לְהָכִין צֵידָה לְאַחֲרִיתוֹ וְלֹא יַרְגִּישׁ עַל מָה שֶׁיַּזְמִין לָעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא מָה שֶׁאָמְרוּ (משנה אבות ב י) שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ וּפֵרְשׁוּ בּוֹ (גמרא שבת קנג א) יָשׁוּב הַיּוֹם שֶׁמָּא יָמוּת לְמָחָר וְנִמְצָא כָּל יָמָיו בִּתְשׁוּבָה כְּדִכְתִיב (קהלת ט ח) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים.
Séptimo, quien confía en Dios no se consume de tristeza cuando se le niega una petición ni cuando pierde algo querido, ni acumula bienes por el simple deseo de poseer. No se preocupa por más que el sustento diario, ni se atormenta pensando qué ocurrirá mañana, pues desconoce cuándo llegará el final de su vida y confía en que Dios, si le concede otro día, le preparará el alimento necesario. No deposita su alegría ni su tristeza en un futuro incierto. Como dice (Proverbios 27:1): «No te gloríes del día de mañana, porque no sabes qué traerá el día». Ben Sira enseñó (Sanedrín 100b, según la cita): «No te angusties por la angustia de mañana, porque no sabes qué traerá el día; quizá mañana llegue y tú ya no estés, y habrás sufrido por un mundo que no era tuyo». Su verdadera preocupación es no haber cumplido plenamente sus deberes con el Creador, y se esfuerza por repararlo tanto exterior como interiormente. Recuerda su muerte y el día de la reunión final. El temor de que la muerte lo sorprenda lo impulsa a preparar con diligencia las provisiones de su destino eterno, sin quedar absorbido por lo que acumula para este mundo. Nuestros Sabios dijeron (Mishná Avot 2:10): «Arrepiéntete un día antes de tu muerte». Y explicaron (Shabat 153a): «Arrepiéntete hoy, porque quizá mueras mañana, y así pasarás toda tu vida en arrepentimiento», como dice (Eclesiastés 9:8): «Sean blancos tus vestidos en todo momento».
וַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים יִרְבֶּה אֶבְלוֹ לְהַתְמָדַת פִּגְעֵי הָעוֹלָם עָלָיו וְיִפְקֹד אוֹהֲבָיו וְיִמָּנְעוּ מִמֶּנּוּ בַּקָּשׁוֹתָיו וְיַזְמִין מֵהוֹן הָעוֹלָם הַרְבֵּה כְּאִלּוּ בָּטַח מִן הַחֲלִיפָה וְסָרָה מֵעָלָיו אֵימַת הַמָּוֶת כְּאִלּוּ יָמָיו לֹא יִתַּמּוּ וְחַיָּיו לֹא יִכְלוּ אֵינֶנּוּ זוֹכֵר אַחֲרִיתוֹ וּמִתְעַסֵּק בְּעוֹלָמוֹ אֵינֶנּוּ מְעַיֵּן בְּעִנְיַן תּוֹרָתוֹ וְצֵידָתוֹ וּבֵית מוֹעֲדוֹ. וְהָיָה בִּטְחוֹנוֹ בַּאֲרִיכוּת יָמָיו בָּעוֹלָם סִבָּה לְאֹרֶךְ תַּאֲוָתוֹ בְּעִנְיָנָיו וְסִבָּה לְקֹצֶר תַּאֲוָתוֹ בְּעִנְיְנֵי אַחֲרִיתוֹ.
Quien no confía en Dios, en cambio, multiplica sus penas por las desgracias mundanas, por la pérdida de sus seres queridos y por sus deseos frustrados. Acumula grandes riquezas como si tuviera la seguridad de permanecer para siempre, como si hubiera desaparecido su temor a la muerte y sus días no fueran a terminar. Olvida su destino final y se ocupa exclusivamente de este mundo, sin examinar los asuntos de su Torá, sus provisiones espirituales ni su morada definitiva. Su confianza en que vivirá muchos años prolonga sus deseos mundanos y debilita su deseo de preparar el Mundo Venidero.
וְכַאֲשֶׁר יוֹכִיחֶנּוּ מוֹכִיחַ וְיוֹרֶנּוּ מוֹרֶה וְיֹאמַר לוֹ: עַד מָתַי אַתָּה מִתְעַלֵּם מֵחֲשֹׁב בְּצֵידָתְךָ וְעִנְיְנֵי בֵּית מוֹעַדְךָ?
Cuando alguien lo reprende o instruye y le pregunta: «¿Hasta cuándo seguirás distraído, sin ocuparte de preparar tus provisiones y los asuntos de tu morada definitiva?».
יֹאמַר עַד שֶׁיִּהְיֶה לִי דֵּי פַּרְנָסָתִי וְסִפּוּקִי וּלְכָל אֲשֶׁר אִתִּי מֵאִשָּׁה וּבָנִים עַד סוֹף יָמֵינוּ תָּנוּחַ נַפְשִׁי מִדַּאֲגוֹת הָעוֹלָם וְאֶפְנֶה לִפְרֹעַ חוֹבוֹתַי לַבּוֹרֵא וְאֶחְשֹׁב בְּסִבּוֹת הַצֵּידָה לְיוֹם הַמּוֹעֵד.
Responde: «Hasta que tenga suficiente dinero y medios para mantenerme a mí, a mi esposa, a mis hijos y a todos los que dependen de mí durante el resto de nuestra vida. Entonces descansaré de las preocupaciones del mundo, me dedicaré a cumplir mis deberes hacia el Creador y comenzaré a preparar las provisiones para el día del encuentro final».
Capítulo 5
חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ה׳
¿También quieres ver el hebreo?
Toca un versículo para ver sus comentarios, subrayarlo o escucharlo.
¿Conoces a alguien a quien le haga bien leer esto?
Compartir por WhatsAppEstado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 12 de noviembre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
