וְרָאוּי לָנוּ עַתָּה לְבָאֵר אָפְנֵי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית ע״ד הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּשׁוּבָה עַד סוֹף הַשַּׁעַר בַּעֲבוּר מָה שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה מִן הַבֵּאוּר וְהַגִּלּוּי לְמֶחְקָרֵנוּ.
Corresponde ahora explicar las formas del despertar racional mediante preguntas y respuestas hasta el final de esta puerta, pues este método hará más clara nuestra investigación.
וְנֹאמַר, כִּי הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית הוּא הַזְכָּרַת הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּאֶמְצָעוּת שִׂכְלוֹ לְדַעַת אוֹתוֹ וּלְהַכִּיר סִימָנֵי חָכְמָתוֹ וְהָיָה זֶה מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְמִי שֶׁשָּׂם הַתּוֹרָה אוֹר לִנְתִיבָתוֹ כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ אֶל תַּכְלִית שִׂכְלוֹ וּבֵרוּר הַכָּרָתוֹ וְיִהְיֶה נִכְסָף לְהַגִּיעַ לִרְצוֹן הָאֵל וְלַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הַחֲסִידִים וּפִנָּה לְבָבוֹ מִדְּאָגוֹת עוה״ז וְטִרְדוֹתָיו.
El despertar racional es el recordatorio que Dios dirige al hombre a través de su entendimiento, para que lo conozca y reconozca los signos de Su sabiduría. Dios lo concede a quien ha hecho de la Torá una luz para su camino, cuando su razón alcanza madurez y su discernimiento se vuelve claro, anhela obtener el favor divino, desea ascender en los grados de la piedad y libera su corazón de las preocupaciones y ocupaciones de este mundo.
אַךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ בָּהֶם הָאָדָם לְעִנְיַן הַהֶעָרָה הַשִּׂכְלִית שֶׁיִּתְבָּרֵר אֶצְלוֹ מָה שֶׁנָּטַע הַבּוֹרֵא בְּשֵׂכֶל [הַמְדַבְּרִים] כְּשַׁבֵּחַ הָאֱמֶת וְגַנּוֹת הַכָּזָב וּבָחוֹר בַּצֶּדֶק וְסוּר מֵעָוֶל וּגְמֹל בַּעֲלֵי הַטּוֹבָה בְּטוֹב וְהוֹדוֹתָם וּגְמֹל אַנְשֵׁי הָרָעָה בְּרַע וְגַנּוֹתָם וּלְהַשְׁלִים עִם בְּנֵי הָאָדָם וּלְהֵטִיב עֲלֵיהֶם וְלִשְׁקוֹל הַטּוֹבוֹת בְּשֶׁבַח וְהַצְּדָקוֹת בִּגְמוּל וְהָרָעוֹת בְּעֹנֶשׁ וְיִתְרוֹן גְּמוּל עַל גְּמוּל וְעֹנֶשׁ עַל עֹנֶשׁ וְהַמְּחִילָה לַפּוֹשְׁעִים בְּשׁוּבָם בֶּאֱמֶת.
Para llegar a este despertar, el hombre debe reconocer claramente las nociones que el Creador implantó en la razón humana: alabar la verdad y censurar la mentira; escoger la justicia y apartarse de la injusticia; corresponder con bien y gratitud a quienes hacen el bien, y reprobar las malas acciones y a quienes las cometen; vivir en paz con las personas y beneficiarlas; estimar los favores con elogio, las buenas obras con recompensa y las malas con sanción proporcionada; distinguir los grados de premios y castigos; y perdonar a quienes se arrepienten sinceramente.
וְכַאֲשֶׁר תִּתְבָּרֵרְנָה אֵלֶּה הַיְּדִיעוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם בְּדֶרֶךְ שִׂכְלוֹ וְהַכָּרָתוֹ יִהְיֶה שִׂכְלוֹ שָׁלֵם וְהַכָּרָתוֹ חֲזָקָה וְאִם יַזְכִּירֵהוּ הָאֱלֹהִים דֶּרֶךְ טוֹבָתוֹ יְעוֹרֵר רַעְיוֹנֵי נַפְשׁוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְהָבִין טוֹבָתוֹ עָלָיו וִיחַזֵּק הַכָּרָתוֹ בָּהֶם וְכַאֲשֶׁר יִשְׁתַּדֵּל לְסָפְרָם וְלַעֲמֹד עֲלֵיהֶם בְּשִׂכְלוֹ וְלֹא יַשִּׂיג אֶת זֶה בַּעֲבוּר כְּלִילָתָם וְרֻבָּם וְהַתְמָדָתָם וּמְשִׁיכָתָם יִתְבַּע אֶת נַפְשׁוֹ בַּמֶּה שֶׁהִתְבָּרֵר חִיּוּבוֹ בְּשִׂכְלוֹ מִגְּמוּל בַּעֲלֵי הַטּוֹבוֹת בְּטוֹב וּבָחֹר בַּצֶּדֶק וְיִבְחַר לִגְמֹל הָאֱלֹהִים יִתְעַלֶּה עַל רֹב טוֹבוֹתָיו אֶצְלוֹ.
Cuando estas nociones se afianzan en el alma mediante el razonamiento y el discernimiento, su entendimiento se perfecciona. Si Dios le recuerda entonces Sus bondades, se despiertan sus pensamientos para comprenderlas; se esfuerza en contarlas, pero descubre que son incontables por su abundancia, universalidad y continuidad. Así se siente obligado, conforme al principio racional de agradecer a los benefactores y practicar la justicia, a corresponder a Dios por Sus innumerables favores.
וְכַאֲשֶׁר יִרְאֶה בְּעֵין לְבָבוֹ שֶׁאֵין לוֹ יְכֹלֶת לָזֶה עִם שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא צָרִיךְ לוֹ יִתְחַיֵּב לְהִכָּנַע וְלִהְיוֹת שָׁפָל וְנָקֵל אֵצֶל עַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְבַּע אֶת שִׂכְלוֹ בְּמַעֲשִׂים אֲשֶׁר בָּהֶם יִתָּכֵן לָגֶשֶׁת וּלְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ תְּמוּרַת גְּמוּלוֹ וִיעִירֵהוּ שִׂכְלוֹ עַל הַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה בָּזֶה:
Al comprender en su interior que carece de medios para corresponder realmente y que el Creador no necesita nada de él, reconoce su obligación de humillarse ante Dios y considerarse pequeño. Entonces pregunta a su entendimiento por las acciones que puede practicar para acercarse al Creador como expresión de gratitud, y el entendimiento lo guía por el camino recto.
וַיֹּאמֶר לַנֶּפֶשׁ:
Entonces el entendimiento dice al alma:
הַאִם הִתְבָּרֵר אֶצְלֵךְ וְהִתְקַיֵּם בְּדַעְתֵּךְ שֶׁאַתְּ חֲבוּלָה בְּטוֹבוֹת בּוֹרְאֵךְ וּקְנוּיָה בְּרוֹב חֲסָדָיו וְעֹצֶם חִנּוֹתָיו.
«¿Tienes claro y firmemente establecido que estás ligada por los beneficios de tu Creador y que eres deudora de Sus abundantes misericordias y generosidades?».
וַתֹּאמֶר כֵּן.
El alma responde: «Sí».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל הַאִם דַּעְתֵּךְ לִפְרֹעַ קְצָת מַה שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת לַבּוֹרֵא.
Le pregunta el entendimiento: «¿Deseas devolver al Creador al menos una parte de cuanto le debes?».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ כֵּן.
El alma contesta: «Sí».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל וְהֵיאַךְ יִתָּכֵן לָךְ זֶה עִם רִפְיוֹן כָּסְפֵּךְ אֵלָיו וְאֵינֶנּוּ סוֹבֵל מְרִירוּת הָרְפוּאָה אֶלָּא מִי שֶׁהוּא נִכְסָף לַבְּרִיאוּת אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ נִכְסָף לַבְּרִיאוּת לֹא יִסְבֹּל קֹשִׁי הָרְפוּאָה.
Dice el entendimiento: «¿Cómo podrás hacerlo mientras sea tan débil tu anhelo por Él? Solo quien desea sanar soporta la amargura del remedio; quien no quiere curarse no acepta la dificultad del tratamiento».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ כָּסְפִּי חָזָק וְצַעֲרִי גָּדוֹל לִפְרֹעַ מִמָּה שֶׁתַּשִּׂיג יָדִי מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לֵאלֹהַי עָלַי וְאַתָּה זָרֵז אוֹתִי עוֹד.
Responde el alma: «Mi anhelo es intenso, y siento una gran pena por no haber correspondido todavía, en la medida de mis fuerzas, a los beneficios de mi Dios. Continúa exhortándome».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל אִם תֹּאמְרִי אֱמֶת כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתְּ אֶפְשָׁר שֶׁתַּצְלִיחַ בָּךְ הָרְפוּאָה וְאִם אֵינֶנּוּ אֱמֶת כַּאֲשֶׁר אָמַרְתְּ לָמָּה תְּפַתִּי נַפְשֵׁךְ כִּי הַחוֹלֶה כְּשֶׁהוּא מְכַזֵּב לָרוֹפֵא אֵינֶנּוּ מוֹנֶה כִּי אִם עַצְמוֹ וּמַפְסִיד הָרוֹפֵא טָרְחוֹ וְיַכְפִּיל עַל הַחוֹלֶה חָלְיוֹ.
El entendimiento replica: «Si hablas sinceramente, es posible que el tratamiento te aproveche. Pero si lo que dices no es verdad, ¿por qué te engañas? Un enfermo que miente a su médico no perjudica sino a sí mismo: hace inútil el esfuerzo del médico y agrava su propia enfermedad».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ וְהֵיאַךְ יִהְיֶה מִמֶּנִּי הַכֹּסֶף לוֹ אוֹ הָרִפְיוֹן בּוֹ.
Pregunta el alma: «¿Cómo puedo reconocer si mi anhelo es verdadero o débil?».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל אִם יִהְיֶה כָּסְפֵּךְ לוֹ אַחַר יְדִיעָה בְּרוּרָה בְּעֹצֶם מָה שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת לֵאלֹהִים מִן הַגְּמוּל וּמִעוּט מָה שֶׁיֵּשׁ בִּיכָלְתֵּךְ מִמֶּנּוּ וְכִי בְּהִתְרַפּוֹתֵךְ בּוֹ מַפַּלְתֵּךְ וּבְהִשְׁתַּדְּלוּתֵךְ בּוֹ הַצָּלָתֵךְ וְחַיּוּתֵךְ כָּסְפֵּךְ אֱמֶת וְחֶפְצֵךְ נָחוּץ וְאִם לֹא הוּא שֶׁקֶר.
Responde el entendimiento: «Será verdadero si procede de reconocer con claridad cuánto debes agradecer a Dios y cuán poco puedes devolverle, y si comprendes que descuidar ese deber te perjudica, mientras que esforzarte en él es tu salvación y tu vida. Si no nace de ese reconocimiento, tu anhelo es engañoso».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ לֹא פָּסַק חֶפְצִי מִהְיוֹת רָפֶה וְכָסְפִּי כּוֹזֵב מֵעֵת הֵעִירוּ אוֹתִי דִּבְרֵי הַיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁחָלְפוּ עַד אֲשֶׁר נִתְבָּאֵר לִי בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה אֲמִתַּת מָה שֶׁזָּכַרְתִּי וְנִתְבָּרֵר אֶצְלִי מִדֶּרֶךְ הֶעָרַת הַתּוֹרָה תְּחִלָּה ואח״כ בְּדֶרֶךְ הָרְאָיָה הַשִּׂכְלִית עַד שֶׁשָּׁב כָּסְפִּי אֱמֶת וְחֶפְצִי בָּרוּר.
Dice el alma: «Desde que comenzaron a impresionarme los acontecimientos de los años pasados, mi deseo fue débil y mi anhelo poco sincero. Pero después comprendí por la sabiduría la verdad de cuanto mencionas: primero mediante la enseñanza de la Torá y después por la demostración racional, hasta que mi anhelo se hizo verdadero y mi propósito firme».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל אִם מָה שֶׁזָּכַרְתְּ אֱמֶת הִתְאַפְּקִי עַל צַעַר הָרְפוּאָה וְסִבְלִי מְרִירוּת הַסַּם וְרֹעַ טַעְמוֹ אַחַר אֲשֶׁר תִּמָּנְעִי מִן הַמַּאֲכָל הָרָע שֶׁהָיִית רְגִילָה בּוֹ.
Le dice el entendimiento: «Si eso es verdad, acepta el dolor del tratamiento y soporta el amargor de la medicina, después de abandonar el alimento nocivo al que estabas acostumbrada».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ וּמָה הוּא הַמַּאֲכָל הָרַע אֲשֶׁר הָיִיתִי רְגִילָה בּוֹ וְנוֹהֶגֶת.
Pregunta el alma: «¿Cuál es ese alimento nocivo al que estaba habituada?».
אָמַר לָהּ הַשֵּׂכֶל הִיא הַמִּדָּה הַמְגֻנָּה שֶׁגָּבְרָה עָלַיִךְ מֵרֵאשִׁיתֵךְ וְכֹחוֹתֶיהָ הַמְּחַזְּקִים אוֹתָהּ מִתְּחִלַּת גִּדּוּלֵךְ.
Responde el entendimiento: «Es la cualidad censurable que te domina desde el comienzo y las fuerzas que la han fortalecido a lo largo de tu crecimiento».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ וְאֵיזוֹ מִדָּה הִיא הַמִּדָּה הַזֹּאת וּמָה הֵם הַכֹּחוֹת הַמַּחְזִיקִים אוֹתָהּ.
Pregunta el alma: «¿Qué cualidad es esa y cuáles son las fuerzas que la sostienen?».
אָמַר הַשֵּׂכֶל הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת שֶׁבָּךְ רַבּוֹת אֲבָל שָׁרְשָׁם וְעִקָּרָם שְׁתַּיִם מִדּוֹת. אַחַת מֵהֶן אַהֲבַת הַהֲנָאוֹת הַגּוּפִיּוֹת מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַמִּשְׁגָּל וּשְׁאָר צָרְכֵי גּוּפֵךְ וְהַמִּדָּה הַזֹּאת קָנִית אוֹתָהּ מִן שְׁכֵנֵךְ הָרַע וְהוּא גּוּפֵךְ.
Dice el entendimiento: «Tus malas cualidades son numerosas, pero se apoyan principalmente en dos. La primera es el amor a los placeres corporales: la comida, la bebida, las relaciones sexuales y otras necesidades del cuerpo. La adquiriste de tu mal vecino: tu propio cuerpo».
וְהַמִּדָּה הַשֵּׁנִית אַהֲבַת הַשְּׂרָרָה וְהַגְּדֻלָּה וְהַגֵּאוּת וְהַגַּבְהוּת וְהַקִּנְאָה הִיא מְבִיאָה אוֹתָךְ לְמַעֵט בְּשִׁלּוּם הַגְּמוּל לְבַעַל הַטּוֹבָה אֶצְלֵךְ וְהַמִּדָּה הַזֹּאת הִיא קְנוּיָה לָךְ מִשְּׁכֵנַיִךְ אֲשֶׁר הִתְגַּדַּלְתְּ בֵּינֵיהֶם וְהֵם אַחַיִךְ וּקְרוֹבַיִךְ.
«La segunda es el amor al dominio, a la grandeza, a la soberbia, al orgullo y a la envidia. Esta inclinación te hace corresponder insuficientemente a tu Benefactor. La adquiriste de los vecinos entre quienes creciste: tus hermanos y familiares».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ וּמָה הֵן הַכֹּחוֹת שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְמָנְעָם מִמֶּנִּי.
Pregunta el alma: «¿Qué fuerzas debo apartar de mí?».
אָמַר הַשֵּׂכֶל כֹּחוֹת הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹנָה הֵן מוֹתְרֵי הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַלְּבוּשׁ וְהַתְּנוּמָה וְהַמְּנוּחָה וְהַשַּׁלְוָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֲבָל כֹּחוֹת הַמִּדָּה הַשֵּׁנִית הֵם מוֹתְרֵי הַדִּבּוּר וְרֹב חֶבְרַת בְּנֵי הָאָדָם וְהִתְנָאוֹת לָהֶם וְאַהֲבַת הַמַּהֲלָל וְהַכָּבוֹד מֵהֶן וְהַקִּנְאָה בָּהֶם בַּקִּנְיָנִים הָעוֹלָמִיִּים וְהַכְרִיחָם בַּאֲשֶׁר בְּיָדָם וּבַזּוֹת אוֹתָם וּזְכֹר גְּנוּתָם וְהַדּוֹמֶה לָזֶה וְאִם מָה שֶׁזָּכַרְתְּ מִכָּסְפֵּךְ וְרֹב חֶפְצֵךְ לִפְרֹעַ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עָלַיִךְ אֱמֶת הַרְחִיקִי מֵעָלַיִךְ מָה שֶׁזָּכַרְתִּי לָךְ מִן הַכֹּחוֹת וְהַמִּדּוֹת בְּכָל יְכָלְתֵּךְ וְאַחַר כָּךְ אַעֲלֶה אוֹתָךְ אֶל שַׁעַר אֶחָד מִן הָרְפוּאָה.
Responde el entendimiento: «Las fuerzas de la primera inclinación son los excesos de comida, bebida, vestido, sueño, reposo, comodidad y otros placeres semejantes. Las fuerzas de la segunda son hablar demasiado, buscar compañía humana sin medida, presumir ante otros, amar los elogios y honores, envidiar sus posesiones, obligarlos a darte lo suyo, despreciarlos y recordar sus defectos. Si tu deseo de agradecer a Dios es verdadero, aléjate cuanto puedas de esas costumbres y cualidades; después te mostraré una primera puerta del tratamiento».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ זֶה יִקְשֶׁה עָלַי לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי אֹרֶךְ רְגִילוּתִי בּוֹ לָכֵן הוֹרֵנִי בְּאֵיזֶה פָּנִים יֵקַל עָלַי בְּחַסְדְּךָ.
Dice el alma: «Me resultará difícil separarme de esas costumbres, porque me acompañan desde hace mucho tiempo. Por tu bondad, enséñame cómo hacerlo más fácil».
אָמַר הַשֵּׂכֶל הֲלֹא יָדַעְתְּ כִּי הַמַּשְׂכִּיל יֵקַל בְּעֵינָיו לִכְרוֹת נֵתַח אֶחָד מִנְּתָחָיו וּלְהִפָּקֵד אֵבֶר אֶחָד מֵאֵבָרָיו כְּשֶׁיֶּאֱרַע לוֹ בּוֹ חֹלִי וּמְפַחֵד מֵהִתְפַּשְּׁטוֹ בִּשְׁאָר אֵבָרָיו כְּשֶׁהוּא מֵבִין מָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הָעִנְיָנִים וּמַכִּיר מָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁתֵּי הָרָעוֹת וְכֵן אַתְּ אִם תִּרְצִי שֶׁתֵּקַל בְּעֵינַיִךְ פְּרִידַת מָה שֶׁפְּרִידָתוֹ קָשָׁה שִׂימִי אֶל לִבֵּךְ הִשְׁתַּמְּשִׁי בְּבִינָתֵךְ בְּשִׁקּוּל מָה שֶׁיֵּשׁ בֵּין הַטּוֹבָה אֲשֶׁר תַּגִּיעַ אֵלַיִךְ בְּהִפָּרְדֵךְ מִמֶּנּוּ וְהָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אוֹתָךְ בְּהַתְמָדַת חֶבְרָתוֹ וְאָז יֵקַל בְּעֵינַיִךְ פְּרִידַת מָה שֶׁיִּקְשֶׁה עָלַיִךְ מִמִּדּוֹתַיִךְ הַמְגֻנּוֹת.
Responde el entendimiento: «¿No sabes que una persona sensata puede aceptar perder un miembro enfermo si teme que la enfermedad se extienda al resto del cuerpo, porque comprende la diferencia entre dos males? Si quieres que te resulte fácil dejar aquello a lo que te aferras, utiliza tu entendimiento y compara el beneficio que obtendrás al separarte de ello con el perjuicio que sufrirás si continúas unido a ello. Entonces podrás desprenderte más fácilmente de tus cualidades censurables».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ וּמָה הִיא הַטּוֹבָה שֶׁתַּגִּיעַ אֵלַי בִּפְרִידָתוֹ וְהָרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָא אוֹתִי בְּהַתְמָדָתוֹ.
Pregunta el alma: «¿Qué bien obtendré al separarme de ellas y qué mal sufriré si las conservo?».
אָמַר הַשֵּׂכֶל הַטּוֹבָה שַׁלְוַת נַפְשֵׁךְ וּמְנוּחָתָהּ מִמַּאֲפַל קַדְרוּת הָעוֹלָם שֶׁהֲנָאוֹתָיו מְעֹרָבוֹת בַּעֲצָבִים וְתַאֲווֹתָיו נִפְסָקוֹת וַהֲבִיאֵךְ (ויביאך זה) לְהַכִּיר בָּאַחֲרִית חֶזְקַת הַכָּרָתְךָ בְּבֵית מַרְגּוֹעֵךְ וְשֶׁתִּשְׁתַּדֵּל לוֹ וְתָחוּשׁ עָלָיו וְהַשַּׁעַר הַזֶּה מִשַּׁעֲרֵי הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הַצָּלָתֵךְ וְחַיּוּתֵךְ בָּהֶם.
Responde el entendimiento: «El bien será la serenidad y el descanso de tu alma, libre de la oscuridad y turbación de un mundo cuyos placeres se mezclan con tristeza y cuyos deseos son pasajeros. Comprenderás mejor tu destino final y tu morada de reposo, y podrás trabajar por ella con diligencia. Esta es una de las puertas del bien en las que se encuentran tu salvación y tu vida».
אַךְ הָרָעָה מְשִׁיבַת (שיבת) דַּאֲגָתֵךְ וְהַכְפָּלַת יְגוֹנֵךְ וְהַתְמָדַת אֶבְלֵךְ בְּהֶעְדֵּר מִשְׁאֲלוֹתַיִךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר אִם תַּגִּיעִי אֲלֵיהֶם תַּגִּיעִי אֶל הַהֶבֶל אֲשֶׁר אֵין לוֹ קִיּוּם וְלֹא הַתְמָדָה כִּי הוּא הוֹלֵךְ אֶל זוּלָתֵךְ בְּלִי סָפֵק וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּיָדֵךְ הָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תַּגִּיעִי אֶל הַבָּא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּגִּיעִי בּוֹ אֶל מִשְׁאֲלוֹתַיִךְ עִם אֹרֶךְ הִשְׁתַּדְּלוּתֵךְ בָּהֶם.
«El mal será que tus preocupaciones vuelvan, tus penas aumenten y tu duelo se prolongue por los deseos mundanos insatisfechos. Y aunque los consigas, solo alcanzarás bienes pasajeros que finalmente pasarán a otras manos. No conservarás este mundo ni alcanzarás el venidero, y, pese a tus esfuerzos prolongados, no lograrás en él cuanto deseabas».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ הֲבִינוֹתִי מָה שֶׁזָּכַרְתָּ וַאֲנִי מְקַוָּה שֶׁיֵּקַל בְּעֵינַי בַּעֲבוּרוֹ פְּרִידַת מָה שֶׁהָיָה עָלַי קָשֶׁה קֹדֶם לָכֵן אַךְ הוֹסֵף לִי שַׁעַר שֵׁנִי מֵאָפְנֵי הָרְפוּאָה יוֹרֵנִי מָה שֶׁחָפַצְתִּי בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים.
Dice el alma: «He comprendido tus palabras y espero que gracias a ellas me resulte fácil abandonar aquello que antes me parecía difícil. Pero enséñame una segunda puerta del tratamiento, que me guíe hacia el servicio divino que deseo practicar».
אָמַר הַשֵּׂכֶל מֶמְשֶׁלֶת הַדָּבָר וּכְלָלוֹ שֶׁל עִנְיָן הוּא שֶׁתְּקַבְּלִי עָלַיִךְ מִמִּי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֵּךְ מָה שֶׁאַתְּ רוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל מִמֵּךְ עָלָיו מִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֵּךְ עִם הִשְׁתַּוּוּת הָעֲרָכִים וּמָה שֶׁהוּא טוֹב בְּעֵינַיִךְ מִמֶּנּוּ וְיֵרַע לָךְ מִמַּעֲשֵׂהוּ קַבְּלִי מִמִּי שֶׁלְּמַעְלָה מִמֵּךְ כָּמוֹהוּ.
Responde el entendimiento: «El principio que resume todo este asunto es este: acepta de quien está por encima de ti lo mismo que quisieras recibir de quien está por debajo de ti, teniendo en cuenta la diferencia entre ambos. Aquello que te parece bueno o malo en la conducta de tu subordinado, considéralo del mismo modo cuando te relacionas con tu superior».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ הוֹסִיפָה לִי פֵּרוּשׁ וּבֵאוּר.
Dice el alma: «Explícamelo más ampliamente y con mayor claridad».
אָמַר הַשֵּׂכֶל הַעֲלִי עַל דַּעְתֵּךְ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עָלַיִךְ בְּמָה שֶׁכּוֹלֵל [אוֹתָךְ] עִם זוּלָתֵךְ וּמָה שֶׁאַתְּ מְיֻחֶדֶת בּוֹ וְאַחַר כָּךְ הַעֲלִי עַל מַחְשַׁבְתֵּךְ שֶׁאַתְּ הֲטִיבוֹת בִּכְמוֹתָן לְעַבְדֵּךְ מִקְנַת כַּסְפֵּךְ וְהַפָּנִים אֲשֶׁר יִיטְבוּ בְּעֵינַיִךְ מִמֶּנּוּ קַבְּלִי אוֹתָם עָלַיִךְ מִבּוֹרְאֵךְ וּמָה שֶׁהוּא בְּעֵינַיִךְ רַע מִמֶּנּוּ יֵרַע בְּעֵינַיִךְ גַּם כֵּן מִמֵּךְ לְבוֹרְאֵךְ.
Responde el entendimiento: «Recuerda las bondades que Dios te concedió, tanto las que compartes con otros como las que recibiste de manera particular. Imagina después que tú hubieras concedido favores comparables a un siervo adquirido con tu dinero. La conducta que esperarías de él, exígetela a ti ante tu Creador; y lo que te desagradaría de tu siervo, considéralo igualmente reprobable de ti ante Dios».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ הֲבִינוֹתִי מָה שֶׁזָּכַרְתָּ לִי בִּכְלָל אַךְ עֲשֵׂה עִמִּי חֶסֶד וּבַאֵר אוֹתוֹ לִי בִּפְרָט.
Dice el alma: «Entiendo tu explicación general; hazme el favor de detallármela».
אָמַר הַשֵּׂכֶל הָעִנְיָנִים שֶׁהֵם טוֹבִים מֵאֶחָד מֵעַבְדֵי הָעוֹלָם שֶׁיִּתְנַהֵג בָּם לִפְנֵי אֲדוֹנָיו כְּשֶׁיִּגְמְלֵהוּ מִן הַטּוֹב קְצָת מַה שֶׁגְּמָלֵךְ בּוֹרְאֵךְ מֵהֶם שֶׁיְּכַבְּדֵהוּ (ס״א שיעבדהו) לְבַדּוֹ בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה וְשֶׁיִּהְיֶה נֶאֱמָן וּמִשְׁתַּדֵּל בְּעִנְיָנָיו בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר וְשֶׁיִּירָא אוֹתוֹ וְיִפְחַד מִמֶּנּוּ כ״ז שֶׁהוּא עוֹמֵד לְפָנָיו כמ״ש קְצָת הַחֲסִידִים אַל תַּמְרֶה אֶת אֲדוֹנֶיךָ וְהוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ.
Responde el entendimiento: «Es justo que un siervo tratado con bondad por su señor lo honre —o lo sirva, según otra versión— solo a él con palabras y obras; sea fiel y diligente en sus asuntos, en público y en privado; y lo respete y tema mientras está delante de él. Como dijo uno de los piadosos: “No desobedezcas a tu señor cuando te está mirando”».
וּמֵהֶם שֶׁיִּשָּׁפֵל וְיִכָּנַע לַאֲדוֹנָיו בַּנִּרְאֶה מִמַּעֲשָׂיו וּבְסֵתֶר מַצְפּוּנוֹ וְשֶׁיִּנְהַג בְּשִׁפְלוּת לְפָנָיו בְּמַלְבּוּשׁוֹ וּבְמִדּוֹתָיו.
«Debe mostrarse humilde y sumiso ante su señor, tanto en sus actos visibles como en sus pensamientos ocultos, y expresar esa humildad en su vestido y conducta».
וִיכַבְּדֵהוּ וִירוֹמְמֵהוּ בִּלְשׁוֹנוֹ וּבִלְבָבוֹ וְשֶׁיְּשַׁבַּח וְיוֹדֶה אוֹתוֹ בְּיוֹמוֹ וְלֵילוֹ וְשֶׁיִּזְכּוֹר טוֹבוֹתָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי וִיסַפֵּר מַהֲלָלָיו וּשְׁבָחָיו כְּפִי שֶׁרָאוּי לוֹ וְיָרוּץ לַעֲבוֹדָתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵאַהֲבָתוֹ שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וְיִתְקָרֵב אֶל רְצוֹנוֹ וְיִתְחַנֵּן לוֹ תָּמִיד לְרַצּוֹת אוֹתוֹ וּלְכַפֵּר לוֹ וְיֹאהֲבֵהוּ וְיִפְחַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַצֵּר בְּמָה שֶׁצִּוָּהוּ;
«Debe honrarlo y exaltarlo con la lengua y el corazón, alabarlo y agradecerle día y noche, recordar sus beneficios en privado y en público, proclamar sus méritos como corresponde y apresurarse alegremente a servirlo, deseando alcanzar su favor y acercarse a su voluntad. Debe suplicarle continuamente que lo acepte y lo perdone, amarlo y temer faltar a sus órdenes».
וְיִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְיִתְרַחֵק מִמָּה שֶׁהִזְהִירוֹ מִמֶּנּוּ וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ מָה שֶׁחָלַף לוֹ מִן הָעֲוֹנוֹת וְיִרְבּוּ בְּעֵינָיו טוֹבוֹתָיו וְיִגְדְּלוּ וְיִבֶז מַעֲשֵׂהוּ בְּצַד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ וְיִמְעַט אֶצְלוֹ טָרְחוֹ לְנֶגֶד מָה שֶׁרָאוּי לוֹ.
«Debe guardar sus mandamientos, evitar sus prohibiciones, recordar las faltas pasadas, engrandecer en sus ojos los beneficios recibidos y considerar pequeñas sus obras en comparación con lo que debe a su señor, así como insignificantes sus esfuerzos frente a lo que merece».
וְיוֹדֶה בְּקַטְנוּת מַעֲלָתוֹ בְּעֵינָיו אֵצֶל גְּדֻלַּת אֲדוֹנָיו בְּנַפְשׁוֹ וְיַרְבֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְלִכְרֹעַ לוֹ כְּרִיעָה וּכְנִיעָה וְשִׁפְלוּת וְשֶׁיִּבְטַח בּוֹ בְּכָל צְרָכָיו וְשֶׁיִּרְצֶה בְּכָל עִנְיָן שֶׁיַּעְתִּיקֶנּוּ אֵלָיו וְאִם יַשְׂבִּיעֵהוּ יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ וְאִם יַרְעִיבֵהוּ יִרְצֶה וְיִסְבֹּל לֹא יַחְשְׁדֶנּוּ בְּדִינוֹ וְלֹא יְעַוְּלֶנּוּ בִּגְזֵרָתוֹ וְיִהְיֶה דַּי לוֹ בְּמָה שֶׁחֲנָנוֹ וְיַצְדִּיקֶנּוּ בְּיַסְּרוֹ אוֹתוֹ.
«Debe reconocer su pequeñez frente a la grandeza de su señor, inclinarse humildemente ante él, confiar en él para sus necesidades y aceptar las circunstancias a las que lo conduzca. Si lo alimenta abundantemente, agradecerá y alabará; si le falta alimento, aceptará y soportará, sin acusarlo de injusticia ni reprocharle sus decisiones. Le bastará lo concedido y reconocerá la justicia de sus correcciones».
וּמִמָּה שֶׁהוּא טוֹב מִמֶּנּוּ עוֹד לְהַרְאוֹת סִימָנֵי הָעֲבוֹדָה וְהַמִּקְנָה עָלָיו (ס״א שיהיה מקנא עליו) בְּכָל תְּנוּעַת אֵבָרָיו וּבְמִדּוֹתָיו.
«Además, es bueno que las señales de su servicio y pertenencia se manifiesten en cada movimiento de sus miembros y en todas sus cualidades».
לֹא יֶהְגֶּה כִּי אִם בְּזִכְרוֹ.
«Que no hable sino recordándolo».
וְלֹא יַבִּיט כִּי אִם אֶל דְּרָכָיו.
«Que no mire sino hacia sus caminos».
וְלֹא יִשְׁמַע כִּי אִם אֶל דְּבָרָיו וְלֹא יֹאכַל אֶלָּא מָה שֶׁהִטְרִיפוֹ וְלֹא יַחְשֹׁב אֶלָּא בִּגְדֻלָּתוֹ וְלֹא יְשַׁמֵּשׁ אֶלָּא בִּרְצֹתוֹ אוֹתוֹ.
«Que no escuche sino sus palabras, no coma sino lo que él le provea, no piense sino en su grandeza y no actúe sino para obtener su agrado».
וְלֹא יִשְׂמַח כִּי אִם בַּעֲבוֹדָתוֹ.
«Que no encuentre alegría sino en su servicio».
וְלֹא יְבַקֵּשׁ כִּי אִם רְצוֹנוֹ.
«Que no busque sino su voluntad».
וְלֹא יָרוּץ כִּי אִם בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד כִּי אִם מֵהַמְרוֹתוֹ.
«Que no corra sino en su misión y no se detenga sino para no desobedecerlo».
וְלֹא יֵשֵׁב כִּי אִם בְּבֵיתוֹ וְלֹא יָקוּם כִּי אִם בֶּאֱמוּנָתוֹ.
«Que no se siente sino en su casa y no se levante sino con fidelidad hacia él».
וְלֹא יִקְרָא כִּי אִם סִפְרוֹ וְלֹא יִלְבַּשׁ כִּי אִם סוּת יִרְאָתוֹ.
«Que no lea sino su libro y no vista sino el manto de su temor».
וְלֹא יִישַׁן כִּי אִם עַל יְצוּעֵי אַהֲבָתוֹ וְלֹא יִתְדַּמֶּה לוֹ כִּי אִם תְּמוּנָתוֹ.
«Que no duerma sino sobre el lecho de su amor y que no tenga ante su imaginación sino su figura».
וְלֹא יֵעוֹר אֶלָּא בִּמְתִיקוּת זִכְרוֹ.
«Que no despierte sino con la dulzura de su recuerdo».
וְלֹא יִמְצָא קוֹרַת רוּחַ כִּי אִם עִמּוֹ וְלֹא יִבְרַח כִּי אִם מֵהַמְרוֹתוֹ וְלֹא יֶאֱבַל כִּי אִם בְּעֵת כַּעֲסוֹ וְלֹא יִפְחַד כִּי אִם מִפַּחְדּוֹ עָלָיו וְלֹא יְקַוֶּה כִּי אִם חַסְדּוֹ וְלֹא יִכְעֹס כִּי אִם בְּמָה שֶׁמְּחַיֵּב רְצוֹנוֹ וְלֹא יִרְצֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ וְלֹא יִקַּח כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ וְלֹא יִתֵּן אֶלָּא לְמִי שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ לָתֵת לוֹ.
«Que no halle satisfacción sino en su compañía, no huya sino de desobedecerlo, no se entristezca sino cuando su señor se enoje, no tema sino perder su favor, no espere sino su misericordia y no se indigne sino ante lo que contradiga su voluntad. Que no se complazca sino con quienes cumplen sus deseos; que no tome nada sin su permiso ni dé sino a quien él le mande dar».
וְכֵן בְּכָל תְּנוּעוֹתָיו לֹא יַעְתִּיק רֶגֶל וְלֹא יָנִיעַ עַפְעַף אֶלָּא אַחַר הֲפָקַת רְצוֹן אֲדוֹנָיו בָּהֶם.
«En todos sus movimientos, que no dé un paso ni mueva un párpado sin procurar antes el consentimiento de su señor».
אֲבָל הָעִנְיָנִים שֶׁהֵם רָעִים מִן הָעֶבֶד הֵם הֵפֶךְ כָּל הַטּוֹבִים בְּעֵינֵי אֲדוֹנָיו מִמֶּנּוּ וּבְהֶפְכָּם יֻכְּרוּ הַדְּבָרִים וּכְבָר הֲכִינוֹתִי.
«Las conductas malas del siervo son las contrarias a todas estas que su señor considera buenas. Al invertir los ejemplos anteriores reconocerás también lo censurable, como ya habrás entendido».
וְקִבַּצְתִּי לָךְ מֵהֶם כְּלָל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי יוֹרֶה אוֹתָךְ עַל שְׁאֵרִיתָם וְעַל הֶפְכָּם וְכֵיוָן שֶׁהַטּוֹב מֵעַבְדֵי הָעוֹלָם בְּעֵינֵי אֲדוֹנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְנוּ וּכְבָר יָדַעְתְּ קַטְנוּת מַעֲלַת טוֹבָתָם עֲלֵיהֶם כַּמָּה אַתְּ חַיֶּבֶת לֵאלֹהִים יִתְבָּרַךְ מִכִּפְלֵי מָה שֶׁזָּכַרְנוּ כְּשֶׁתְּשַׁלְּמִי לוֹ מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלַיִךְ מֵרֹב הַטּוֹבוֹת:
«He reunido para ti una explicación suficiente para que puedas reconocer el resto y sus contrarios. Si todo esto es bueno en los siervos de este mundo, cuyos señores les conceden beneficios de tan escaso valor, ¡cuánto más debes tú al Creador, bendito sea, que te ha favorecido con bienes innumerables! Tus obligaciones hacia Él superan muchas veces todo cuanto hemos descrito».
Capítulo 5
חובות הלבבות, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ה׳
¿También quieres ver el hebreo?
Toca un versículo para ver sus comentarios, subrayarlo o escucharlo.
¿Conoces a alguien a quien le haga bien leer esto?
Compartir por WhatsAppEstado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 12 de noviembre de 2026.
