אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ כְּבָר הֲבִינוֹתִי מָה שֶׁזָּכַרְתָּ וּבְמָה שֶׁפֵּרַשְׁתָּ דַּי אַךְ בַּאֵר לִי עכ״פ בַּמֶּה אֲנִי חַיֶּבֶת בְּתוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה לָאֱלֹהִים יִתְבָּרַךְ.
Dice el alma: «He comprendido lo que has expuesto y tus explicaciones son suficientes. Pero dime, en definitiva, qué obligaciones adicionales tengo en el servicio de Dios, bendito sea».
אָמַר הַשֵּׂכֶל כִּי תּוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה עַל אֲנָשֶׁיהָ מִתְחַלֶּקֶת מִדֶּרֶךְ הַכְּלָל וְהַפְּרָט בַּטּוֹבָה עֲלֵיהֶם. וְהַטּוֹבָה עַל הַמְדַבְּרִים עַל אַרְבָּעָה עִנְיָנִים.
Responde el entendimiento: «Las obligaciones adicionales del servicio varían según los beneficios generales y particulares que reciben las personas. Los favores concedidos a los seres humanos pueden clasificarse en cuatro clases».
הָרִאשׁוֹן טוֹבַת הַבּוֹרֵא הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָדָם וְהוּא הַמְצִיאָם אַחַר שֶׁלֹּא הי׳ דָּבָר נִמְצָא וְהַחֲיוֹתָם וְהַטּוֹבָה לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה וע״כ הֵם חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה כּוֹלֶלֶת וְהֵם כָּל הַתּוֹרֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת אֲשֶׁר נָהַג בָּהֶם אָדָם וַחֲנוֹךְ וְנֹחַ וּבָנָיו וְאִיּוֹב וַחֲבֵרָיו עַד יְמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע״ה. וּמִי שֶׁדָּבַק בָּהֶם כֻּלָּם לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים יֵיטִיב לוֹ הָאֱלֹהִים בְּטוֹבָה מְיֻחֶדֶת מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם וְיִתֵּן לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה בעוה״ז וְהַגְּמוּל הַגָּדוֹל בעוה״ב כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית ט״ו:א׳) אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד. וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הָאֱלֹהִים בְּטוֹבוֹתָיו יִפּוֹל מִמַּדְרֵגַת הַמְדַבְּרִים וּמַעֲלוֹתָם אֶל שֵׁפֶל מַדְרֵגַת הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר וְיִהְיֶה דִּינוֹ כְּדִין הַבְּהֵמוֹת בָּעוֹלָם כמ״ש (תהלים לז) וְאֹיְבֵי ה׳ כִּיקַר כָּרִים וְגוֹ׳ וְדִינוֹ בעוה״ב הָרָעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה כמ״ש (ישעיהו ל״ג:י״א) רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם.
«La primera es la bondad del Creador que alcanza a toda la humanidad: haberla creado cuando antes no existía, darle vida y beneficiarla de todas las maneras que explicamos en la segunda puerta de este libro. Por ello todos deben un servicio general a Dios: los deberes reconocidos por la razón, como los practicaron Adán, Janoj, Noaj y sus hijos, Iyov y sus compañeros hasta la época de Moshé Rabenu, de bendita memoria. Quien los observa por completo para servir a Dios recibe favores particulares y elevación en este mundo y gran recompensa en el venidero, como dijo Dios a Abraham (Génesis 15:1): “No temas, Abram; Yo soy tu escudo, y tu recompensa será muy grande”. Quien responde con rebeldía a los beneficios divinos pierde la dignidad propia del hombre racional y desciende al nivel de los animales, como está escrito (Salmos 37): “Los enemigos del Eterno serán como la hermosura de los prados...”. Y en el Mundo Venidero le corresponde, según la enseñanza del autor, una severa retribución, como está escrito (Isaías 33:11): “Vuestro propio aliento es fuego que os consumirá”».
וְהָעִנְיָן הַשֵּׁנִי טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עַל עַם מִן הָעַמִּים וְאֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת כְּמוֹ שֶׁהֵטִיב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וֶהֱבִיאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן וְחִיְּבָם בָּזֶה עֲבוֹדָה יְתֵרָה עַל הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה וְהִיא הַתּוֹרֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת אַחַר שֶׁהִזְהִיר וְהֵעִיר עַל הַתּוֹרֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת.
«La segunda clase son los beneficios que Dios concede a un pueblo o nación, como hizo con los hijos de Israel al sacarlos de Egipto y llevarlos a la tierra de Canaán. Por ello les impuso un servicio adicional al primero: los mandamientos recibidos por revelación, después de exhortarlos a los deberes racionales».
וּמִי שֶׁקִּבְּלָהּ לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים יִחֲדָהוּ הָאֵל בְּטוֹבָה וְחִיְּבוֹ עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זוּלָתִי עֲבוֹדַת אֻמָּתוֹ וּשְׁאָר שִׁבְטוֹ כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ שֵׁבֶט לֵוִי כְּשֶׁאָמַר מֹשֶׁה (שמות לב) מִי לַה׳ אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי הוֹסִיף לָהֶם הָאֵל טוֹבָה יְתֵרָה וּבָחַר מֵהֶם לְשָׁרֵת כְּבוֹדוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו וְצִוָּה אוֹתָם בְּתוֹרוֹת יְתֵרוֹת מִשְּׁאָר הָאֻמָּה וְיִעֵד אוֹתָם בַּגְּמוּל הַגָּדוֹל לעוה״ב. וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה מֵהֶם יִפּוֹל מִשְּׁתֵי הַמַּעֲלוֹת וְיֵעָנֵשׁ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (קהלת ח׳:י״ג) וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים.
«A quien acepta esos mandamientos por honrar a Dios, Él puede concederle favores especiales y obligaciones particulares, diferentes de las del resto de su nación. Así ocurrió con la tribu de Leví, cuando Moshé dijo (Éxodo 32): “¿Quién está del lado del Eterno? ¡A mí!”, y todos los hijos de Leví se reunieron con él. Dios les concedió una distinción especial y eligió entre ellos a Aarón y sus hijos para el servicio sagrado; les impuso deberes adicionales y les prometió recompensa futura. Quien se rebela contra estas obligaciones pierde los dos grados de elevación y es castigado en ambos mundos, como dijo el sabio (Eclesiastés 8:13): “No le irá bien al malvado, ni prolongará sus días”».
וְהָעִנְיָן הַג׳ טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עַל מִשְׁפָּחָה מִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֻמָּה כַּכְּהֻנָּה וּלְוִיָּה וְזֶרַע הַמְּלוּכָה בְּבֵית דָּוִד וְחִיְּבָם עַל זֶה עֲבוֹדָה יְתֵרָה וַעֲבוֹדַת הַכְּהֻנָּה וְהַלְּוִיָּה יְדוּעוֹת וּמְבֹאָרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים אַךְ תּוֹרַת בֵּית דָּוִד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה׳ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק. וּמִי שֶׁהִשְׁלִימָם לְאַהֲבַת רְצוֹן הָאֱלֹהִים יִחֲדָהוּ הָאֵל בַּטּוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַגְּמוּל הַגָּדוֹל לעוה״ב וְיִהְיֶה נָדִיב נִבְחָר אוֹ מוֹרֵה צֶדֶק כמ״ש הַכָּתוּב עַל פִּינְחָס (תהלים קו) וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם וְאָמַר (יחזקאל מד) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי וְגוֹ׳ וּמִי שֶׁהִמְרָה הָאֱלֹהִים מֵהֶם נָפַל מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בעוה״ז וְיַגִּיעַ לוֹ צַעַר גָּדוֹל בעוה״ב כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מִדְּבַר קֹרַח וַעֲדָתוֹ.
«La tercera clase son los favores concedidos a una familia dentro de la nación, como el sacerdocio, el servicio levítico y la dinastía real de la casa de David; todos conllevan deberes particulares. Las obligaciones de los sacerdotes y levitas están explicadas en la Torá; las de la casa de David se indican en Jeremías 21: “Casa de David, así dice el Eterno: administrad justicia cada mañana y librad al despojado de manos del opresor”. A quienes cumplen su servicio por amor a la voluntad divina, Dios les concede beneficios aquí y gran recompensa en el Mundo Venidero, y pueden llegar a ser dirigentes escogidos o maestros de justicia. Así se dijo sobre Pinjás (Salmos 106): “Se levantó Pinjás e intervino, y cesó la plaga; le fue contado por justicia de generación en generación, para siempre”; y sobre los descendientes de Tzadok (Ezequiel 44): “Los sacerdotes levitas, hijos de Tzadok, que guardaron la custodia de Mi santuario...”. Quien desobedece pierde esas distinciones y recibe dura retribución, como sabemos por Kóraj y su congregación».
וְהָעִנְיָן הָרְבִיעִי טוֹבַת הָאֱלֹהִים עַל אִישׁ מֵאִישִׁי בְּנֵי אָדָם נִתְיַחֵד בָּהּ מִשְּׁאָר מִשְׁפַּחְתּוֹ וְעַמּוֹ וּשְׁאָר הַמְדַבְּרִים כְּנָבִיא מֻבְחָר אוֹ נָגִיד (ס״א נביא) מְצַוֶּה לְהַנְהִיג אֻמָּה אוֹ חָכָם הֵעִיר אֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה וְעֵצָה וְדוֹמֶה לְזֶה וְעַל כָּל טוֹבָה מֵהֶם יִתְחַיֵּב בַּעֲבוֹדָה יְתֵרָה לָאֱלֹהִים וּמִי שֶׁהִשְׁלִימָהּ מַתְמִידוֹת לוֹ כָּל הַטּוֹבוֹת הַכּוֹלְלוֹת וְהַמְּיֻחָדוֹת בָּעוֹלָם וְיוֹסִיף לוֹ הָאֱלֹהִים כֹּחַ עֲלֵיהֶם וְדַעַת בָּהֶם כמ״ש (תהלים קלב) נִשְׁבַּע ה׳ לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ וְהַגְּמוּל לעוה״ב כמ״ש (שם כז) לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב ה׳ בְּאֶרֶץ חַיִּים.
«La cuarta clase es el favor particular concedido a una sola persona, que la distingue de su familia, pueblo y humanidad: ser un profeta elegido, un dirigente encargado de gobernar una nación o un sabio inspirado por Dios con conocimiento, entendimiento y consejo. Cada favor añade una obligación de servicio. Quien la cumple conserva los beneficios generales y particulares y recibe fuerza y sabiduría adicionales, como está escrito (Salmos 132): “El Eterno juró a David una verdad de la que no se retractará: del fruto de tu vientre pondré sobre tu trono. Si tus hijos guardan Mi pacto y Mi testimonio, también sus hijos se sentarán para siempre sobre tu trono”. Respecto de la recompensa futura dijo David (Salmos 27): “Habría desfallecido si no creyera que veré la bondad del Eterno en la tierra de los vivientes”».
וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הָאֱלֹהִים בַּטּוֹבָה אֲשֶׁר יִחֲדָהוּ בָּהּ יִפֹּל מִכָּל הַמַּעֲלוֹת הַיְּתֵרוֹת וִידַקְדֵּק עָלָיו הַבּוֹרֵא בְּחֶשְׁבּוֹן יוֹתֵר בעוה״ז כמ״ש (ויקרא י) הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן וְאָמַר (עמוס ג) רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם וְיִהְיֶה עוֹד עָנְשׁוֹ בעוה״ב יוֹתֵר קָשֶׁה כמ״ש (ישעיה ל) כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה גַּם הִיא לַמֶּלֶךְ הוּכָן הֶעְמִיק הִרְחִב וְגוֹ׳.
«Quien desobedece a Dios precisamente en el beneficio especial recibido pierde sus dignidades y es examinado con más rigor aquí, como está escrito (Levítico 10): “En los que están cerca de Mí seré santificado, y ante todo el pueblo seré glorificado”; y Aarón guardó silencio. También dijo Dios (Amós 3): “Solo a vosotros he conocido de todas las familias de la tierra; por eso os pediré cuentas de vuestras iniquidades”. El autor añade que también será más severa la retribución futura, citando Isaías 30: “Desde antiguo está preparado Tófet; también para el rey ha sido dispuesto...”».
וְעַל אֵלֶּה אַרְבָּעָה הָעִנְיָנִים חַיָּבִים בְּנֵי הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים וְכָל אֲשֶׁר יוֹסִיף הַבּוֹרֵא טוֹבָה לְאָדָם חַיָּב עָלֶיהָ עֲבוֹדָה. וּמִן הָרְאָיָה עַל זֶה כִּי הַתְּבוּאוֹת חַיָּבוֹת בְּמַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ וּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים מֵאָה כּוֹר שֶׁל תְּבוּאָה חַיָּב מִמֶּנָּה עֲשָׂרָה כּוֹרִים לֵאלֹהִים וּמִי שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֲשָׂרָה כּוֹרִים חַיָּב לֵאלֹהִים מֵהֶם כּוֹר אֶחָד. וְאִם יוֹצִיא הָאֶחָד תִּשְׁעָה וַחֲצִי וְהַשֵּׁנִי אֶחָד יִהְיֶה הָרִאשׁוֹן עָנוּשׁ וְהַשֵּׁנִי מְקַבֵּל שָׂכָר.
«Por estas cuatro clases de favores deben los hombres servir a Dios: cuanto más recibe una persona, mayor es su obligación. Se demuestra con el diezmo de las cosechas: “Diezmarás fielmente todo el producto de tu semilla” (Deuteronomio 14). Quien recibe cien kor de grano debe entregar diez; quien recibe diez, entrega uno. Si el primero entrega nueve y medio y el segundo entrega uno, el primero falta a su deber y el segundo merece recompensa, aunque el primero haya dado mucho más en términos absolutos».
וְכֵן אוֹמַר בְּמִי שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בֵּן בָּטְלָה מִמֶּנּוּ חוֹבַת הַמִּילָה וְלִמּוּד הַתּוֹרָה וּמִי שֶׁהוּא פִּסֵּחַ בָּטְלָה מִמֶּנּוּ חוֹבַת הֶחָג וּמִי שֶׁהוּא חוֹלֶה בָּטְלוּ מִמֶּנּוּ מִן הַמִּצְוֹת מָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתָן. וְעַל הַהַקָּשָׁה הַזֹּאת יִתְחַיֵּב מִי שֶׁיִּחֲדָהוּ הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה לְטוֹבָה בְּתוֹסֶפֶת עֲבוֹדָה עָלֶיהָ.
«De igual manera, quien no tiene un hijo no está obligado a circuncidarlo ni a enseñarle la Torá; quien no puede caminar está exento de ciertas obligaciones de peregrinación; y quien está enfermo queda exento de los mandamientos que no puede realizar. Del mismo modo, quien recibe un beneficio singular adquiere una obligación de servicio proporcional».
וע״כ הָיוּ הַחֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים כְּשֶׁהָיְתָה בָּאָה לָהֶם טוֹבָה מִטּוֹבוֹת הָעוֹלָם מִתְפַּחֲדִים לָהּ מִשְּׁנֵי פָּנִים אֶחָד מֵהֶם שֶׁלֹּא יְקַצְּרוּ מֵהַשְׁלָמַת הָעֲבוֹדָה עָלֶיהָ וְהַהוֹדָאָה בַּעֲבוּרָהּ וְתָשׁוּב לָהֶם לְרָעָה כמ״ש יַעֲקֹב אָבִינוּ (בראשית לב) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה גְּמוּל הַבּוֹרֵא עַל עֲבוֹדָתָם וְיִגָּרַע מִגְּמוּלָם לָעוֹלָם הַבָּא כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ הַקַּדְמוֹנִים בְּעִנְיַן (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְדַי לְךָ בָּזֶה.
«Por eso los antiguos piadosos temían cuando recibían una nueva bendición material por dos razones: primero, no corresponder con gratitud y servicio suficientes y convertirla en motivo de perjuicio, como dijo nuestro padre Yaakov (Génesis 32): “Soy pequeño ante todas las misericordias...”; segundo, que el beneficio material fuera ya la recompensa de sus obras y disminuyera su recompensa futura, como explicaron los antiguos sobre (Deuteronomio 7): “Paga a quienes lo aborrecen en su presencia para hacerlos perecer”. Basta con esto».
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ כְּבָר הֲבִינוֹתִי מָה שֶׁזָּכַרְתָּ וְאֵינֶנִּי מוֹצְאָה אֶת עַצְמִי יְכוֹלָה לְשַׁלֵּם חוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עַל טוֹבוֹתָיו הַכּוֹלְלוֹת הַמְדַבְּרִים כ״ש מָה שֶׁיִּחֵד אוֹתִי בּוֹ מֵהֶם וְאִם חֶפְצִי וּרְצוֹנִי לְשַׁלֵּם מַה שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת עֲלֵיהֶם מִיָּד קוֹדֶמֶת לְמַחְשַׁבְתִּי בְּהַשְׁלִימִי תּוֹחֶלֶת טוֹבָה עֲתִידָה מִמֶּנּוּ.
Dice el alma: «He comprendido tu explicación, pero me siento incapaz de pagar a mi Creador por los beneficios generales que concede a la humanidad, y mucho menos por mis favores particulares. Incluso cuando deseo servirle como debo, se anticipa en mis pensamientos la esperanza de obtener nuevos beneficios de Él».
וְכֵן בְּהוֹדוֹתִי לָאֵל כְּשֶׁאֲהוֹדֶנּוּ בְּמִלּוֹתַי עַל גֹּדֶל טוּבוֹ עָלַי וּמַחֲשַׁבְתִּי וְכַוָּנָתִי בַּהוֹדָאָה לְבַקֵּשׁ עַל הַתְמָדַת הַטּוֹבָה וּלְהוֹסִיף עָלֶיהָ לֹא כַּוָּנַת הַנּוֹאָשׁ מִתּוֹסֶפֶת הַטּוֹבָה וְהַתְמָדָתָהּ וּכְשֶׁאֲנִי עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה בַּעֲבוֹדָתִי וְהוֹדָאָתִי לֵאלֹהַי מִמִּעוּט הַכַּוָּנָה הַבְּרוּרָה לְחוֹבַת טוֹבָתוֹ אֵיךְ אַגִּיעַ לְשַׁלֵּם שְׁאָר עֲבוֹדָתוֹ עַל טוֹבוֹתָיו הַמְיֻחָדוֹת וַאֲנִי צְרִיכָה שֶׁתּוֹרֵנִי מֶה שֶׁאֲנִי חַיֶּבֶת בּוֹ עֲלֵיהֶם מֵעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים עַל הַמִּעוּט שֶׁאֶהְיֶה רְאוּיָה לְהַתְמָדָתָם.
«Y cuando le doy gracias con palabras por Su inmensa bondad, en realidad mis pensamientos buscan que conserve y aumente esos beneficios; no le doy gracias como alguien que no espera otra recompensa. Si esa es la impureza de mi intención incluso en la gratitud, ¿cómo podré cumplir las obligaciones adicionales de mis favores particulares? Enséñame al menos el servicio necesario para hacerme digna de conservarlos».
אָמַר הַשֵּׂכֶל מָה שֶׁהִתְרָעַמְתְּ מִמִּעוּט כַּוָּנָתֵךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ וְהוֹדָאָתֵךְ לֶאֱלֹהַיִךְ וְכִי דִּבְרֵי פִּיךְ דִּבְרֵי מוֹדֶה וְכַוָּנָתֵךְ בָּהֶם כַּוָּנַת מְבַקֵּשׁ וְלִבֵּךְ לְהוֹסִיף עַל הַטּוֹבָה וְלִשְׁאוֹל הַתְמָדָתָהּ. הוּא מִפְּנֵי שָׁלֹשׁ מִדּוֹת.
Responde el entendimiento: «Tu queja consiste en que tus labios expresan gratitud, pero tu intención es pedir más y conservar lo recibido. Esto nace de tres cualidades».
הַמִּדָּה הָאַחַת רֹב אַהֲבָתֵךְ אֶת נַפְשֵׁךְ וְחֶפְצֵךְ לִמְשׁוֹךְ הַנְּעִימוֹת אֵלֶיהָ וְלֹא תִּפְסְעִי פְּסִיעָה לַעֲבוֹדַת הָאֵל וְלֹא לְזוּלָתָהּ אֶלָּא שֶׁכַּוָּנָתֵךְ בָּהּ לְהִתְעַנֵּג בַּהֲנָאוֹת וּכְבָר הִקְדַּמְתִּי לָךְ בִּתְחִלַּת רְפוּאָתִי שֶׁתִּשְׁתַּדְּלִי בְּכָל יְכָלְתֵּךְ לְהַרְחִיק הַמִּדָּה הַזֹּאת מִמֵּךְ וּבָזֶה אֲקַוֶּה לָךְ הַטּוֹב.
«La primera es el amor excesivo a ti misma y el deseo de atraer hacia ti toda clase de placeres. No das un paso hacia el servicio divino ni hacia otro asunto sin procurar alguna satisfacción personal. Ya al comienzo del tratamiento te indiqué que debías esforzarte por apartar de ti esa inclinación; de ello espero que nazca tu bien».
וְהַמִּדָּה הַשֵּׁנִית מִפְּנֵי שֶׁאֵינֵךְ מְבִינָה חֶסֶד הַבּוֹרֵא עָלַיִךְ וְיַעֲלֶה בְּמַחְשַׁבְתֵּךְ שֶׁאֵינֵךְ מַגַּעַת אֶל הַטּוֹבָה אֶלָּא בְּבַקָּשָׁתֵךְ עָלֶיהָ וּכְבָר הֵטִיב לְךָ בְּמָה שֶׁתֵּדְעִי וּבְמָה שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת וְאִם לֹא תַּשְׁכִּילִי בְּבַקָּשָׁתֵךְ מִי עָשָׂה לָךְ כָּל זֹאת בַּתְּחִלָּה אִם הָיִית מְרַחֶקֶת מִמֵּךְ הַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת הָיְתָה עֲבוֹדָתֵךְ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה וְהוֹדָאָתֵךְ לוֹ בְּמַצְפּוּנֵךְ וּמָה שֶׁתְּקַוִּי מִמֶּנּוּ אָז יִהְיֶה רָאוּי וּמְחֻיָּב לָךְ יוֹתֵר.
«La segunda es no reconocer plenamente la bondad del Creador. Piensas que solo recibes beneficios porque los solicitas, aunque Él ya te ha favorecido en asuntos que conoces y en otros que ignoras, antes de que supieras pedirlos. Si apartaras ese pensamiento, lo servirías con intención íntegra y tu agradecimiento sería interiormente sincero; entonces sería más apropiado también cuanto esperaras de Él».
וְהַמִּדָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאֵינֵךְ מַכֶּרֶת אֶת עַצְמֵךְ וְלֹא עִנְיַן הַנְהָגָתֵךְ וְאַתְּ רוֹאֶה אוֹתָךְ רְאוּיָה לַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת וְאֵינֵךְ פּוֹסֶקֶת מִלְּבַקֵּשׁ אוֹתָם וְכָל אֲשֶׁר תַּגִּיעַ מֵהֶם עַל דָּבָר מַחְשַׁבְתֵּךְ עוֹלָה לְמָה שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְאֵינֵךְ רוֹאָה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה רָאוּי לַגְּדוֹלָה שֶׁבָּעֲבוֹדוֹת מִמֵּךְ וּכְשֶׁתִּהְיֶה מִמֵּךְ עֲבוֹדָה תַּחְשְׁבֶהָ חֶסֶד מִמֵּךְ עָלָיו עִם יְדִיעָתֵךְ מַחְסוֹרֵךְ אֵלָיו וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָךְ.
«La tercera es que no conoces tu verdadera condición. Te consideras merecedora de los mayores beneficios y no dejas de pedirlos; cuando los alcanzas, deseas otros superiores. Pero no consideras al Creador merecedor de tu servicio más elevado y, si le sirves, imaginas que le haces un favor, aunque tú lo necesitas a Él y Él no necesita nada de ti».
וְאִלּוּ הָיִית מְגַלָּה הַסִּכְלוּת הַזֶּה מֵאֵלַיִךְ וַתְּעַיְּנִי בְּעַיִן פְּקוּחָה וְהָיִית יוֹדַעַת כִּי הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר בְּרָאֵךְ חוֹשֵׁב עָלַיִךְ וְיוֹדֵעַ בַּטּוֹב לָךְ וּבְמָה שֶׁאֵינוֹ טוֹב יוֹתֵר מִמֵּךְ הָיִית רוֹצָה בְּמָה שֶׁיַּגִּיעֵךְ מֵהֶם וְתִגְדַּל הוֹדָאָתֵךְ לוֹ עֲלֵיהֶם בְּלֵב שָׁלֵם וְלֹא הָיִית תּוֹלָה תִּקְוָתֵךְ בְּמָה שֶׁיַּטְרִידֵךְ מֵהַכָּרַת מָה שֶׁהִגִּיעַ אֵלַיִךְ מֵהֶם וּפְרֹעַ חוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עֲלֵיהֶן וּמָה שֶׁאַתְּ רְאוּיָה לוֹ.
«Si abandonaras esta ignorancia, miraras con claridad y reconocieras que tu Creador cuida de ti y sabe mejor que tú lo que te conviene, aceptarías lo que te concede y se lo agradecerías con corazón íntegro. No pondrías tus esperanzas en deseos futuros que te impidan reconocer los beneficios presentes y cumplir las obligaciones que estos comportan».
אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תַּגִּיעִי אֵלָיו כְּשֶׁיִּתְחַיֵּב לָךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ לֹא שֶׁתְּקַוִּי אוֹתוֹ בִּתְלוֹת דַּעְתֵּךְ בּוֹ:
«Lo que verdaderamente merezcas por tu servicio no dejará de llegarte; no necesitas vivir pendiente de ello ni fijar tu pensamiento en la recompensa esperada».
Capítulo 6
חובות הלבבות, שער שלישי - שער עבודת האלוהים ו׳
¿También quieres ver el hebreo?
Toca un versículo para ver sus comentarios, subrayarlo o escucharlo.
¿Conoces a alguien a quien le haga bien leer esto?
Compartir por WhatsAppEstado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 12 de noviembre de 2026.
