אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים מיתיבי ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת
Un estudioso no debe levantarse ante su maestro más que por la mañana y por la tarde, para que el honor del maestro no supere al honor del Cielo. Se objetó con la enseñanza de rabí Shimón ben Elazar, según la cual el anciano no debe imponer molestias a los demás.
ואי אמרת שחרית וערבית בלבד אמאי לא ניטרח חיובא הוא אלא לאו כולי יומא לא לעולם שחרית וערבית בלבד ואפ"ה כמה דאפשר ליה לא ניטרח
Si solo hay obligación de levantarse dos veces al día, ¿por qué se le prohibiría molestar? ¡Fuera de esas ocasiones no existe obligación! Se responde: incluso siendo dos veces, debe evitar molestias en la medida de lo posible.
אמר ר' אלעזר כל ת"ח שאין עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר (קהלת ח, יג) וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יט, יד) ויראת מאלהיך הרי מורא זו קימה
Rabí Elazar dijo: todo estudioso de la Torá que no se levanta ante su maestro es llamado malvado, no prolonga sus días y olvida su estudio, según «No le irá bien al malvado ni prolongará sus días como la sombra, porque no teme ante Dios» (Eclesiastés 8:13). ¿Qué temor es este? Se aprende de «Temerás a tu Dios» (Levítico 19:14), donde el temor alude al acto de levantarse.
ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות ר' אלעזר פני פני גמר
¿Por qué no interpretarlo como temor a cobrar intereses o a falsear pesos? Rabí Elazar establece una analogía textual entre las expresiones «ante» y «ante».
איבעיא להו בנו והוא רבו מהו לעמוד מפני אביו ת"ש דאמר ליה שמואל לרב יהודה שיננא קום מקמי אבוך שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה
Se preguntó: cuando el hijo es el maestro de su padre, ¿debe levantarse ante el padre? Shemuel dijo a Rav Yehudá: «Agudo, levántate ante tu padre». Pero Rav Yejezkel era especialmente virtuoso y hasta Shemuel se levantaba ante él.
אלא מאי קאמר ליה הכי קאמר ליה זימנין דאתי מאחורי קום את מקמיה ולא תיחוש ליקרא דידי
Entonces, ¿qué quiso decir? «A veces tu padre pasa por detrás: levántate tú ante él y no te preocupes por mi propio honor».
איבעיא להו בנו והוא רבו מהו שיעמוד אביו מפניו ת"ש דאמר ר' יהושע בן לוי אני איני כדי לעמוד מפני בני אלא משום כבוד בית נשיא
Se preguntó: cuando el hijo es el maestro de su padre, ¿debe el padre levantarse ante él? Rabí Yehoshúa ben Leví dijo: «No merezco que me levante ante mi hijo, salvo por el honor de la casa del nasí».
טעמא דאנא רביה הא איהו רבאי קאימנא מקמיה ה"ק אני איני כדי לעמוד מפני בני ואפילו הוא רבאי דהא אנא אבוה אלא משום כבוד בית נשיא
¿Implica que solo porque él es el maestro de su hijo no se levanta, pero si su hijo fuera su maestro sí? Más bien quiso decir: «No corresponde que me levante ante mi hijo, aun si fuera mi maestro, pues soy su padre; solo lo hago por el honor de la casa del nasí».
איבעיא להו רכוב כמהלך דמי או לא אמר אביי ת"ש טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא
Se preguntó si quien va montado se considera como alguien que camina. Abayé dijo: ven y escucha. Si una persona impura está sentada bajo un árbol y una pura permanece de pie, esta última se vuelve impura.
טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור ואם ישב הטמא הטהור טמא
Si el impuro permanece de pie bajo el árbol y el puro está sentado, este sigue puro; pero si el impuro se sienta, el puro se vuelve impuro.
וכן באבן המנוגעת ואמר רב נחמן בר כהן זאת אומרת רכוב כמהלך דמי ש"מ
Lo mismo ocurre con una piedra afectada de tzaráat. Rav Najmán bar Kohén dedujo de ello que montar equivale a desplazarse a pie. Así se concluye.
איבעיא להו מהו לעמוד מפני ספר תורה ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי קל וחומר מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן
Se preguntó: ¿hay que levantarse ante un rollo de la Torá? Rabí Jilkiyá, rabí Simón y rabí Elazar dijeron: con mayor razón, pues si se levantan ante quienes la estudian, ¡cuánto más ante la propia Torá!
ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא וקמו מקמיה אמר להו חדא דאתון חכימי ואנא חבר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה
Rabí Ilai y rabí Yaakov bar Zavdí estaban sentados cuando pasó rabí Shimón bar Abá; se levantaron. Él les dijo: «Primero, vosotros sois sabios y yo solo un colega; segundo, ¿acaso la Torá se levanta ante quienes la estudian?».
סבר לה כר' אלעזר דאמר ר' אלעזר אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה לייט עלה אביי
Seguía la opinión de rabí Elazar: «Un estudioso no debe levantarse ante su maestro mientras está ocupado en el estudio de la Torá». Abayé reprobó esa opinión.
(שמות לג, ח) והביטו אחרי משה עד בואו האהלה ר' אמי ור' יצחק נפחא חד אמר לגנאי וחד אמר לשבח מאן דאמר לגנאי כדאיתא מ"ד לשבח אמר חזקיה
«Y miraban tras Moshé hasta que entraba en la tienda» (Éxodo 33:8). Rabí Amí y rabí Yitzjak Nafjá discutieron: uno lo interpretó como censura y el otro como alabanza. La lectura de censura es conocida. Sobre la lectura de alabanza, Jizkiyá dijo:
אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו א"ר אבהו א"ר אבדימי דמן חיפא חכם עובר עומד מלפניו ד' אמות וכיון שעבר ד' אמות יושב אב ב"ד עובר עומד מלפניו מלא עיניו וכיון שעבר ד' אמות יושב נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו שנאמר והביטו אחרי משה עד בואו האהלה
«Rabí Janiná, hijo de rabí Abahu, me dijo en nombre de rabí Abahu y de rabí Avdimí de Haifa: cuando pasa un sabio, uno se levanta cuando llega a cuatro codos y se sienta cuando se ha alejado cuatro codos. Ante el presidente del tribunal, se levanta desde que es visible y se sienta cuando se aleja cuatro codos. Ante el nasí, se levanta desde que lo ve y no se sienta hasta que este llegue a su lugar, como dice: “Miraban tras Moshé hasta que entraba en la tienda”».
כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו': ת"ר איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא סוכה ולולב שופר וציצית
«Todos los mandamientos positivos dependientes del tiempo…». Enseñaron los sabios: ¿cuáles son estos mandamientos? Sucá, lulav, shofar y tzitzit,
קידושין ל״ג ב
17 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
