Kidushín 36a:1
אחת היא
constituyen la misma prohibición.
אחת היא
constituyen la misma prohibición.
אביי אמר היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות
Abayé explicó: la razón de Isí se apoya en una analogía entre «calva» y «calva» en la sección de los hijos de Aarón; allí las mujeres están exentas y, por tanto, aquí también.
ואי סבירא לן דכי כתיב קרא בכולי עניינא הוא דכתיב נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש
Si la expresión «hijos de Aarón» se aplica a todo el tema, podría omitirse la analogía y razonar con mayor razón: si se excluye a las mujeres de prohibiciones adicionales de los sacerdotes, con mayor razón se las excluye en Israel.
אי לאו ג"ש הוה אמינא הפסיק הענין
Sin la analogía, podría pensarse que la sección cambió de asunto.
השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל אחת ואחת
¿Y no podría pensarse eso igualmente ahora? La analogía se necesita para lo enseñado: «No se harán calvas». Podría creerse que quien se hace cuatro o cinco calvas incurre en una sola transgresión; la forma reiterada del término enseña responsabilidad por cada una.
בראשם מה ת"ל לפי שנאמר (דברים יד, א) לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים מנין לרבות כל הראש תלמוד לומר בראשם לחייב על הראש כבין העינים
¿Por qué dice «en sus cabezas»? Puesto que Deuteronomio 14:1 dice «No os haréis calva entre los ojos por un muerto», podríamos pensar que solo está prohibido en esa parte de la cabeza. «En sus cabezas» incluye toda la cabeza.
ואין לי אלא כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות ישראל מנלן נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים
Esto se dice de los sacerdotes, sujetos a mandamientos especiales. ¿Cómo se aplica a los demás israelitas? «Calva» aparece en ambos pasajes: como aquí se responde por cada calva y se incluye toda la cabeza, así también allí.
ומה להלן על מת אף כאן על מת א"כ נכתוב קרא קרח מאי קרחה שמעת מינה תרתי
Y como allí se refiere al duelo por un muerto, aquí también. Si esta fuera la única enseñanza, podría haber dicho «calvo»; la forma empleada enseña dos asuntos.
רבא אמר היינו טעמא דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי קרח קרחה לא משמע ליה
Ravá dijo: la razón de Isí es una comparación entre «entre vuestros ojos» y los tefilín. Así como las mujeres están exentas de los tefilín, también aquí. ¿Por qué no dijo Ravá como Abayé? Porque no acepta la analogía entre las expresiones «calva».
ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר לך תפילין גופייהו מהכא גמר לה מה להלן מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש אף כאן מקום הנחה בגובה הראש
¿Y por qué no argumentó Abayé como Ravá? Porque entiende que la ubicación de los propios tefilín se aprende de allí: así como la calva se hace en la parte superior de la cabeza, allí se colocan los tefilín.
ובין לאביי ובין לרבא האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה
Según ambos, ¿cómo se interpreta «Hijos sois del Señor vuestro Dios»? Según esta enseñanza: rabí Yehudá dice que cuando os comportáis como hijos sois llamados hijos, pero cuando no os comportáis así, no sois llamados hijos.
רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיהו ד, כב) בנים סכלים המה ואומר (דברים לב, כ) בנים לא אמון בם ואומר (ישעיהו א, ד) זרע מרעים בנים משחיתים ואומר (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
Rabí Meir dice: en cualquier circunstancia sois llamados hijos, pues está escrito «Son hijos insensatos» (Jeremías 4:22), «Hijos en quienes no hay fidelidad» (Deuteronomio 32:20), «Descendencia de malhechores, hijos corruptores» (Isaías 1:4) y «En el lugar donde se les dijo: “No sois Mi pueblo”, se les dirá: “Hijos del Dios viviente”» (Oseas 2:1).
מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם
¿Por qué se necesita la expresión «Y dice» en cada cita? Para responder a posibles objeciones: quizá se los llama hijos cuando son necios, pero no cuando carecen de fidelidad. Por eso añade: «Hijos en quienes no hay fidelidad».
וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו ת"ש ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
Podría decirse que se los llama hijos sin fidelidad, pero no cuando sirven a ídolos. Por eso: «Hijos corruptores». Y si se objetase que son hijos corruptos, pero no hijos excelentes, añade: «En el lugar donde se les dijo “No sois Mi pueblo”, se les dirá “Hijos del Dios viviente”».
מתני׳ הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות
Mishná: la imposición de manos sobre una ofrenda, su balanceo, su acercamiento al altar, la toma de un puñado de harina, la quema, la meliká de las aves, la recepción de la sangre y su aspersión corresponden a los hombres y no a las mujeres, excepto las ofrendas de la sotá y de la nazirea, que sí se balancean.
גמ׳ סמיכות דכתיב (ויקרא א, ב) דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות
Guemará: ¿de dónde se aprende la imposición de manos? Dice «Habla a los hijos de Israel» y «Apoyará su mano» (Levítico 1:2–4): los hijos de Israel imponen las manos, no las hijas.
תנופות (ויקרא ז, כט-ל) דבר אל בני ישראל והניף בני ישראל מניפין ואין בנות ישראל מניפות
Respecto del balanceo, se dice «Habla a los hijos de Israel» y «Los balanceará» (Levítico 7:29–30): los hijos, no las hijas de Israel.
הגשות דכתיב (ויקרא ו, ז) וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן
El acercamiento al altar se aprende de «Esta es la ley de la ofrenda vegetal: los hijos de Aarón la presentarán» (Levítico 6:7): hijos y no hijas de Aarón.
קמיצות דכתיב (ויקרא ב, ב) והביאה אל בני אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן
La toma del puñado se aprende de «La llevará a los hijos de Aarón, y tomará un puñado» (Levítico 2:2): hijos y no hijas.
הקטרות דכתיב (ויקרא ג, ה) והקטירו אותו בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן
La quema se aprende de «La harán arder los hijos de Aarón» (Levítico 3:5): hijos y no hijas.
המליקות דכתיב (ויקרא א, טו) ומלק והקטיר איתקש מליקה להקטרה
La meliká, sacrificio de ave mediante la uña del sacerdote, se aprende de «Le hará meliká y lo hará arder» (Levítico 1:15), equiparando ambas acciones.
הקבלות דכתיב (ויקרא א, ה) והקריבו בני אהרן ואמר מר
La recepción de la sangre se aprende de «La presentarán los hijos de Aarón» (Levítico 1:5). Y el maestro enseñó:
קידושין ל״ו א
22 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.