Ramban on Exodus 40
Ramban on Exodus 40:1
ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד על דעת רבותינו (בתורת כהנים סוף פרשת צו סימן קצא, ועוד) שהוא יום שמיני למלואים טעם הכתוב שתקים את המשכן ויעמד כן ולא תורידנו ולא תקימו עוד, כי בנסוע המחנות הלוים יורידו אותו ויקימו אותו. ולא הוצרך לצוות עתה על הקמת שבעת הימים הראשונים, כי אמר לו מתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר (שמות כ״ו:ל׳), וכיון שפירש לו עתה כי ביום החדש הראשון תהיה הקמתו לעמדה, הנה ידע כי שבעת ימי המלואים יצטרך להקים ולהוריד. ואולי היה כן להרגיל הלוים במעשהו כי ממנו יראו וכן יעשו, או היה להכתיר היום בעטרה זו: ונראה לדעתם כי בשבעת הימים הראשונים היה מקים אותו בבקר בבקר, ועומד כן כל היום וכל הלילה, וכעלות השחר היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד, כי הכתוב אמר ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה (ויקרא ח לה), ואין פתח לאהל רק בעת הקמתו: וכבר דרשו (בתורת כהנים ויקרא א ה) אל פתח אהל מועד, בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא מפורק ואמרו (זבחים נה:) שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין, שנאמר (ויקרא ג ב) ושחטו פתח אהל מועד, בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול, וכן במשכן, עד שלא העמידו הלוים את המשכן ואחר שפרקו הלוים את המשכן פסולין. ועוד, שהיה מקריב בו תמיד של בין הערבים ומדליק את הנרות בערב: ובויקרא רבה (עי' במדבר רבה יב טו) ראיתי, היה משה מעמידו ומפרקו שני פעמים בכל יום, רבי חנינא הגדול אומר שלשה פעמים בכל יום, שנאמר תקים (שמות מ׳:ב׳) הוקם (שמות מ׳:י״ז) ויקם (שמות מ׳:י״ח), אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של בין הערבים ויתכן שכל זה רגילות, להודיע ענין הקמתו והסדר, ולא יעמידנו מפורק כלל: והכתוב שאמר כאן ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד) על דעתם היה זה ביום השמיני, כי אמר ויכל משה את המלאכה (שם פסוק לג), וכאשר כלה הקמה זו של אחד בניסן כסה הענן את המשכן וכבר כתב רש"י (ויקרא ט כג) מה שדרשו (בתורת כהנים שם) ויצאו ויברכו את העם, לפי שכל שבעת ימי המלואים שהעמיד משה המשכן והיה משמש בו ומפרקו לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה, משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל, אמר להם אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה בנו שכינה: ובפרשת מלואים (תורת כהנים שם) יכול הוקם המשכן בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני בחדש, תלמוד לומר וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות (במדבר ט טו), מלמד שביום שהוקם המשכן שרתה השכינה על ידי מעשה אהרן הנה יאמרו בפירוש כי כסוי הענן את המשכן בשמיני למלואים היה, והוא אחד בניסן, אם כן תהיה כל הפרשה הזאת לדעתם ביום השמיני. והיה זה מפני שהכתוב יסדר כי צוה השם את משה שתהיה הקמת המשכן לכלותה ביום החדש הראשון באחד לחדש, ואמר כי משה עשה כן וכלה את כל המלאכה ואז כסה הענן את האהל, וכן תמיד. וחזר הכתוב אל תחלת הדבור אשר היה למשה מן האהל ואמר ויקרא אל משה (ויקרא א א), וכל זה בסדר נכון: וכדמות ראיה להם מה שכתוב (במדבר ז א) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, ואם לא הוריד אותו מה טעם ביום כלות, כי ביום אחד החל וכלה, והראוי שיאמר ויהי ביום הקים משה את המשכן ועוד, שאמר שם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו (ויקרא ט ו), וירא כבוד ה' אל כל העם (שם כג), ומשמעות זה שעדיין לא כסה הענן את אהל מועד ולא מלא כבוד ה' את המשכן. ומ"מ ביום ראשון של מלואים נדבר למשה משם כל הפרשיות הנאמרות מתחלת ספר ויקרא עד ויהי ביום השמיני (שם ט א), אבל לא היה הענן מכסה אותו, והיו סבורין שהיה הדבור למשה שם מן השמים כאשר היה בארץ מצרים: אבל במדרש חזית (קהלת א יב) מצאתי, ויהי ביום השמיני, זה היה ראוי להיות תחלת הספר, ולמה נכתב כאן, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ואם כן יהיה ויקרא אל משה מאהל מועד אחר וירא כבוד ה' אל כל העם ותצא אש ותאכל על המזבח (ויקרא ט כג כד), ויהיה הדבור לאהרן יין ושכר אל תשת (שם י ט) ממחרת, כי לא יתכן שנדבר לאהרן מאהל מועד קודם למשה ואיני יודע אם זה דברי הכל או הם דברי יחיד, כי על דברי ר' ישמעאל נאמרו שם:
**En el primer día del primer mes levantarás el Mishkán de la Tienda de Reunión.** Según nuestros Sabios, este era el octavo día de la consagración.
El significado del versículo es que en aquel día debía levantar el Mishkán para que permaneciera erguido, sin desmontarlo ni volver a levantarlo. En adelante, cuando los campamentos partieran, serían los levitas quienes lo desmontarían y lo volverían a levantar.
No era necesario ordenarle ahora que lo levantara durante los siete primeros días, pues ya le había dicho anteriormente: «Levantarás el Mishkán conforme a su norma, tal como te fue mostrado en el monte».
Una vez que ahora le explicó que el primer día del primer mes tendría lugar su levantamiento definitivo, Moshé comprendió que durante los siete días de la consagración tendría que levantarlo y desmontarlo.
Quizá esto se hizo para acostumbrar a los levitas a la tarea, pues observarían cómo lo hacía Moshé y posteriormente actuarían de la misma manera. También pudo tener como propósito coronar aquel día con esta distinción.
Según la opinión de nuestros Sabios, durante los siete primeros días Moshé lo levantaba cada mañana y permanecía erguido todo el día y toda la noche. Al despuntar el alba, lo desmontaba y lo levantaba inmediatamente de nuevo.
La Escritura dice: «A la entrada de la Tienda de Reunión permaneceréis día y noche». No existe entrada para la tienda sino cuando esta se encuentra levantada.
Nuestros Sabios también interpretaron la expresión «a la entrada de la Tienda de Reunión» en el sentido de que el servicio debía realizarse cuando la entrada estuviera abierta y no cuando el Mishkán estuviera desmontado.
También dijeron que las ofrendas de paz sacrificadas antes de abrirse las puertas del Santuario eran inválidas, pues está escrito: «La sacrificará a la entrada de la Tienda de Reunión», es decir, cuando la entrada estuviera abierta y no cuando estuviera cerrada.
Lo mismo se aplicaba al Mishkán: los sacrificios eran inválidos antes de que los levitas lo levantaran y después de que lo desmontaran.
Además, Moshé ofrecía allí el sacrificio continuo de la tarde y encendía las lámparas al anochecer.
En el Midrash Vaikrá Rabá encontré que Moshé lo levantaba y desmontaba dos veces cada día. Rabí Janiná el Grande dice que lo hacía tres veces al día, pues se emplean tres expresiones: «levantarás», «fue levantado» y «levantó». Una vez para el sacrificio continuo de la mañana, otra para el servicio de la consagración y otra para el sacrificio continuo de la tarde.
Es posible que todo esto fuera una forma de práctica destinada a enseñar el procedimiento y el orden del levantamiento, y que no lo dejara desmontado en ningún momento.
El versículo que dice: «La nube cubrió la Tienda de Reunión y la gloria del Eterno llenó el Mishkán» se refiere, según esta interpretación, al octavo día. Antes de ello dice: «Moshé terminó la obra». Cuando completó aquel levantamiento del primero de Nisán, la nube cubrió el Mishkán.
Rashí ya citó lo que nuestros Sabios interpretaron respecto del versículo: «Salieron y bendijeron al pueblo». Durante los siete días de la consagración, Moshé levantaba el Mishkán, oficiaba en él y después lo desmontaba, pero la Presencia divina no reposaba en él.
Los hijos de Israel estaban avergonzados y dijeron a Moshé: «Moshé, nuestro maestro, todo el esfuerzo que realizamos tenía como finalidad que la Presencia divina habitara entre nosotros y que supiéramos que el pecado del becerro había sido expiado».
Moshé les respondió: «Mi hermano Aharón es más digno e importante que yo. Por medio de sus sacrificios y de su servicio, la Presencia divina habitará entre nosotros».
En la sección relativa a la consagración, nuestros Sabios preguntaron: ¿Podría pensarse que el Mishkán fue levantado al comienzo del mes y que la Presencia divina reposó en él el octavo día del mes?
La Escritura enseña lo contrario al decir: «El día en que fue levantado el Mishkán, la nube cubrió el Mishkán de la Tienda del Testimonio». Esto enseña que el mismo día en que fue levantado el Mishkán, la Presencia divina reposó por medio del servicio de Aharón.
Nuestros Sabios afirman expresamente que la nube cubrió el Mishkán en el octavo día de la consagración y que este día fue el primero de Nisán. Por consiguiente, según ellos, toda esta sección tuvo lugar durante el octavo día.
La Escritura ordena los acontecimientos del siguiente modo: el Eterno ordenó a Moshé que el Mishkán quedara definitivamente levantado el primer día del primer mes; después relata que Moshé lo hizo así y completó toda la obra; entonces la nube cubrió la tienda, y desde ese momento continuó haciéndolo.
Después la Escritura vuelve al comienzo del discurso dirigido a Moshé desde la tienda y dice: «Llamó a Moshé». Todo se encuentra así dispuesto en el orden correcto.
Una prueba aproximada de esta interpretación es lo que está escrito: «Y sucedió el día en que Moshé terminó de levantar el Mishkán». Si no lo hubiera desmontado durante los días anteriores, ¿por qué diría «el día en que terminó»? En un solo día habría comenzado y terminado, y habría sido más apropiado decir: «El día en que Moshé levantó el Mishkán».
Además, en relación con el octavo día se dijo: «Esto es lo que el Eterno ha ordenado que hagáis, y la gloria del Eterno se manifestará a todo el pueblo». Esto parece indicar que la nube todavía no había cubierto la Tienda de Reunión y que la gloria del Eterno todavía no había llenado el Mishkán.
No obstante, durante el primer día de la consagración fueron comunicadas a Moshé desde allí todas las secciones comprendidas desde el comienzo del libro de Levítico hasta «Y sucedió en el octavo día».
Sin embargo, la nube todavía no lo cubría. Los hijos de Israel pensaban que la voz divina hablaba con Moshé desde el cielo, como había ocurrido en la tierra de Egipto.
En el Midrash sobre el Cantar de los Cantares encontré otra enseñanza: la sección «Y sucedió en el octavo día» habría debido encontrarse al principio del libro. ¿Por qué fue escrita allí? Porque no existe un orden cronológico obligatorio en la Torá.
Según esto, «Llamó a Moshé y el Eterno le habló desde la Tienda de Reunión» ocurrió después de que «la gloria del Eterno se manifestó a todo el pueblo y salió fuego que consumió la ofrenda sobre el altar».
El mandato dirigido a Aharón: «No beberás vino ni bebida embriagante», habría sido comunicado al día siguiente, pues no resulta posible que el Eterno hablara a Aharón desde la Tienda de Reunión antes de hablar allí con Moshé.
No sé si esta opinión es compartida por todos los Sabios o si pertenece únicamente a un Sabio particular, pues en aquel lugar fue expresada en relación con las palabras de Rabí Yishmael:
Ramban on Exodus 40:2
תקים את משכן אהל מועד לא פירש לו בצואה זו כיצד סדר ההקמה כאשר פירש במעשה ויתן את אדניו וישם את קרשיו (שמות מ׳:י״ח). והיה זה, מפני שכבר הראה אותו ההקמה במראית העין, כמו שאמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר (שמות כ״ו:ל׳). וכן קצר כאן ואמר ושמת שם את ארון העדות (שמות מ׳:ג׳), ולא הזכיר ואל הארון תתן את העדות, כי בהזכירו "את ארון העדות" יבין זה, כי לא יקרא הארון כן רק בהיות בו לוחות העדות. וכבר נצטוה מתחלה ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך (שמות כ״ה:כ״א), ולא הוצרך כאן אלא לצוותו בהקדמה, כי תשומת הארון עם הלוחות יקדים לכל הכלים. וכן קצר בענין השולחן והמנורה, שכבר צוה אותו (שמות כ״ו:ל״ה) באיזה מקום מן המשכן יעמידם. וקצר בענין לבישת אהרן ובניו, שאמר והלבשת את אהרן את בגדי הקדש (שמות מ׳:י״ג), ובבניו אמר והלבשתם כתנות (שמות מ׳:י״ד), כי כבר צוה אותו בפרט בסדר לבישתן (לעיל כט ה-ט), ולא בא עכשיו אלא לסדר לו שעת הלבישה שתהיה אחר הקמת המשכן כלו. והזכיר כתנות שבהן יתחיל הלבישה:
**Levantarás el Mishkán de la Tienda de Reunión.** En esta orden no le explicó el procedimiento ni el orden del levantamiento, como sí hizo al relatar su ejecución: «Colocó sus basas y puso sus tablas».
Esto se debe a que ya le había mostrado visualmente cómo debía levantarlo, como dice: «Levantarás el Mishkán conforme al modelo que te fue mostrado en el monte».
También aquí se expresa brevemente y dice: «Pondrás allí el Arca del Testimonio», sin mencionar: «Dentro del Arca pondrás el Testimonio». Al llamarla «Arca del Testimonio», Moshé comprendía que las Tablas debían estar en su interior, pues no recibía ese nombre sino cuando contenía las Tablas del Testimonio.
Ya se le había ordenado anteriormente: «Pondrás el propiciatorio sobre el Arca, y dentro del Arca pondrás el Testimonio que te daré». Aquí solo era necesario ordenarle la precedencia, es decir, que la colocación del Arca con las Tablas debía preceder a la de todos los demás utensilios.
También resumió lo relativo a la mesa y la Menorá, pues ya le había ordenado en qué lugar del Mishkán debía situarlas.
Del mismo modo, resumió lo relativo a la vestimenta de Aharón y sus hijos. Dice: «Vestirás a Aharón con las vestiduras sagradas», mientras que respecto de sus hijos dice: «Los vestirás con túnicas».
Ya le había ordenado detalladamente el orden en que debían vestirse. Aquí únicamente venía a determinar el momento de la vestición: debía tener lugar después de que todo el Mishkán hubiera sido levantado.
Mencionó las túnicas porque eran la primera prenda que debían ponerse:
Ramban on Exodus 40:3
וטעם וסכות על הארון מלמעלה במקום אל, כי וסכות מלשון מסך. וכן וישם את פרוכת המסך ויסך על ארון העדות (שמות מ׳:כ״א):
**Y cubrirás el Arca desde arriba.** La palabra «sobre» se emplea aquí con el sentido de «hacia» o «delante de», pues el verbo «cubrirás» procede de la misma raíz que «cortina».
Así dice también: «Colocó la cortina de separación y cubrió el Arca del Testimonio»:
Ramban on Exodus 40:4
והיה המזבח קדש קדשים בעבור שיקריבו בו גם קדשי הקדשים אמר בו כן אף על פי שהיה בחצר. ואמר גם במשכן (שמות מ׳:ט׳) והיה קדש, כי לא נקרא קדש קדשים רק מקום משכן הארון, כמו שנאמר (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ויתכן שאמר במזבח קדש קדשים בעבור שיקדש, כמו שאמר והיה המזבח קדש קדשים כל הנוגע במזבח יקדש (שמות כ״ט:ל״ז):
**Y el altar será santísimo.** Debido a que también se ofrecían sobre él sacrificios de santidad superior, la Escritura lo denomina «santísimo», aunque se encontraba en el atrio.
Respecto del Mishkán dice simplemente: «Será santo», porque únicamente el lugar donde estaba el Arca era denominado «Santo de los Santos», como está escrito: «La cortina separará para vosotros entre el lugar santo y el Santo de los Santos».
También es posible que el altar sea denominado «santísimo» porque tenía la capacidad de santificar, como se dijo: «El altar será santísimo; todo lo que toque el altar quedará santificado»:
Ramban on Exodus 40:5
ויהי בחדש הראשון באחד לחודש על דעת רבותינו הזכיר הכתוב שהוקם המשכן לעמוד כן באחד לחודש הראשון כאשר צוה (שמות מ׳:ב׳). ואמרו ויקם משה את המשכן (שמות מ׳:י״ח), לספר מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו שהוא כ"ג באדר. ולא הזכיר בכאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, כי לא עשה אותם עד שסיים כל ההקמה ונצטוה בהם פעם שנית קח את אהרן, כמו שמפורש בפרשת צו (ויקרא ח ב): והנה המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה, כמו שנאמר (שמות מ׳:ט׳) ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו, על כן פירוש ויערוך עליו ערך לחם (שמות מ׳:כ״ג), ויעל הנרות (שמות מ׳:כ״ה), כי עשה כן בזמנם אחר המשיחה והנה הם כטעם לעשות כן. ומה שאמר גם כן למעלה (שמות מ׳:ד׳) והבאת את השולחן וערכת את ערכו, יצוה שיערוך אותו אחרי המשיחה. וכן אמר ונתת את מזבח הזהב לקטורת (שמות מ׳:ה׳), וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (שמות מ׳:כ״ט), בזמנה, כי עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, אלא כלם בזמנם:
**Y sucedió en el primer mes, el primer día del mes.** Según nuestros Sabios, la Escritura menciona que el Mishkán quedó definitivamente levantado el primer día del primer mes, conforme a la orden.
Cuando dice: «Moshé levantó el Mishkán», relata lo que hizo desde el primer día en que comenzó a levantarlo, que fue el veintitrés de Adar.
Aquí no se menciona la unción del Mishkán y sus utensilios, ni la unción de Aharón y sus hijos, ni los sacrificios de la consagración, porque Moshé no realizó estos actos hasta haber completado todo el levantamiento y haber recibido nuevamente la orden: «Toma a Aharón», como se explica en la sección Tzav.
El Mishkán y sus utensilios no quedaron consagrados para el servicio sino mediante la unción, como está escrito: «Ungirás el Mishkán y todo lo que hay en él; lo santificarás junto con todos sus utensilios».
Por eso, la frase «Dispuso sobre ella el orden del pan» y la frase «Encendió las lámparas» significan que realizó estas acciones en el momento correspondiente, después de la unción. Es como si el versículo dijera que debía hacerlo de ese modo en su debido momento.
También cuando anteriormente dice: «Introducirás la mesa y dispondrás sobre ella su orden», le ordena disponer el pan después de la unción.
Lo mismo ocurre con: «Pondrás el altar de oro para el incienso» y con: «Ofreció sobre él el holocausto y la ofrenda vegetal». Todo fue realizado en el momento correspondiente.
Todavía no había levantado el atrio alrededor del Mishkán, y no podían ofrecerse sacrificios sin las cortinas del atrio, pues se considerarían sacrificios ofrecidos fuera del recinto. Por tanto, todas estas acciones tuvieron lugar en su debido momento:
Ramban on Exodus 40:6
וטעם ויקח ויתן את העדות (שם פסוק כ) שלקח הלוחות מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה והביא אותם אל המשכן:
**Tomó y puso el Testimonio.** Significa que tomó las Tablas del arca de madera en la que se encontraban, dentro de la tienda de Moshé, y las llevó al Mishkán:
Ramban on Exodus 40:7
ויקטר עליו קטורת סמים משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המלואים. ואע"פ שלא אמר בצואה (שמות מ׳:ה׳) והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותו בכאן (שמות מ׳:ד׳) שיסדר הלחם ויעלה הנרות. וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (שמות מ׳:כ״ט), משה הוא המעלה, שכן נצטוה (שמות כ״ט:ל״ח) וזה אשר תעשה על המזבח, שיתחיל הוא לעשות כן בעבדו בימי המלואים, כי הצואות כולן שם (מפסוק א ואילך) על עבודת משה. ואמר אחרי כן (שמות מ׳:מ״ב) עולת תמיד לדורותיכם, שיעשו כן הכהנים לדורות. ולכך אמר בה בסדר פנחס (במדבר כח ו) עולת תמיד העשויה בהר סיני, שהתחיל אותה משה שם: והנה משה רבינו בכל העבודות הכהן הראשון, ולפיכך הקטיר גם הקטרת ואולי בכלל ונתת את מזבח הזהב לקטרת (שמות מ׳:ה׳) שתקטירנו עליו מיד. ומה שאמר בצואה (לעיל ל ו ז) ונתת אותו לפני הפרוכת והקטיר עליו אהרן קטורת סמים, להורות על ענינו מיום שהתחיל אהרן בכהונתו ולעולם, שכך אמר (שם ל ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים, ואין הדבר אלא מיום זה ואילך, כי בכאן (שמות מ׳:ד׳) צוה למשה בפירוש והעלית את נרותיה. ובפירוש רש"י (בפסוק שלפנינו) ראיתי, ויקטר עליו אהרן קטורת שחרית וערבית, כמה שנאמר (לעיל ל ז ח) בבקר בבקר בהטיבו את הנרות וגו', ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים וגו'. ולא ידעתי אם הוא טעות סופרים:
**Y quemó sobre él incienso de especias.** Moshé quemó incienso sobre el altar durante los siete días de la consagración.
Aunque en la orden no se dijo expresamente: «Quemarás sobre él incienso de especias», Moshé lo comprendió a partir de todos los demás servicios. Aquí se le había ordenado disponer el pan y encender las lámparas.
También respecto de la frase «Ofreció sobre él el holocausto y la ofrenda vegetal», fue Moshé quien los ofreció, pues había recibido la orden: «Esto es lo que harás sobre el altar». Él debía comenzar a realizar este servicio durante los días de la consagración, porque todas las órdenes de aquella sección se refieren al servicio de Moshé.
Después dice: «Holocausto continuo para vuestras generaciones», indicando que posteriormente los sacerdotes lo realizarían en todas las generaciones.
Por eso, en la sección de Pinjás es denominado: «El holocausto continuo que fue realizado en el monte Sinaí», pues Moshé fue quien comenzó a ofrecerlo allí.
Moshé, nuestro maestro, fue el primer sacerdote en todos los servicios. Por eso también quemó el incienso.
Quizá la orden: «Pondrás el altar de oro para el incienso» incluía que debía quemar inmediatamente incienso sobre él.
Cuando anteriormente se ordenó: «Lo colocarás delante de la cortina, y Aharón quemará sobre él incienso de especias», el propósito era enseñar lo que debía hacerse desde el día en que Aharón comenzara a ejercer el sacerdocio y para todas las generaciones.
Así se dijo también: «Cuando Aharón encienda las lámparas al atardecer». Esto solo se aplicaba a partir del día en que Aharón comenzara su servicio, pues aquí se ordenó expresamente a Moshé: «Encenderás sus lámparas».
En el comentario de Rashí sobre este versículo he visto escrito: «Aharón quemó sobre él incienso por la mañana y por la tarde, como está escrito: “Cada mañana, cuando prepare las lámparas”, etc., y: “Cuando Aharón encienda las lámparas al atardecer”».
No sé si esto se debe a un error de los copistas:
Ramban on Exodus 40:8
ויכס הענן את אהל מועד אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו.
**La nube cubrió la Tienda de Reunión.** Significa que la nube cubría la tienda por todos sus lados, de modo que esta quedaba completamente envuelta y oculta dentro de ella:
Ramban on Exodus 40:9
וכבוד ה' מלא את המשכן, כי תוכו מלא הכבוד, כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כענין שנאמר בהר סיני (שמות כ׳:כ״א) אל הערפל אשר שם האלהים ואמר כי לא יכול משה לבא אל אהל מועד (שמות מ׳:ל״ה) אפילו אל הפתח, מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן. ועוד, כי המשכן מלא כבוד ה' ואיך יכנס בו. והטעם, שלא יבא שם בלא רשות, אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כ״ד:ט״ז), ואמר ויבא משה בתוך הענן (שם יח). ועל דרך הפשט, בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד (ויקרא א א) לא נכנס משה למשכן, אבל קרא אותו מאהל מועד ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו:ורבותינו אמרו (ת"כ פתיחתא ח) כתוב אחד אומר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד, וכתוב אחר אומר ובבוא משה אל אהל מועד (במדבר ז פט), הכריע כי שכן עליו הענן כי לדעתם ובבא משה אל אהל מועד, שיבא שם בלא קריאה מדעתו, או מפני שאמר שם וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפרת, וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן לא נכנס משה בתוכו ולכך יאמרו שהיה זה לאחר שנסתלק הענן, כלומר שנסתלק מלכסות כל האהל ואין הכבוד מלא את המשכן, כי לא היה זה רק ביום השמיני ברדת שם הכבוד. והקריאה שאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד (ויקרא א א), על דעתם קודם לכן היתה, כאשר פירשתי למעלה (רמב"ן על שמות מ׳:ב׳). ויתכן שהכתוב שיאמר פעם אחרת וכבוד ה' מלא את המשכן ירמוז אל הכבוד השוכן בקרבו:
**Y la gloria del Eterno llenó el Mishkán.** Su interior estaba lleno de la gloria divina, pues la gloria habitaba dentro de la nube, en el interior del Mishkán.
Es semejante a lo que se dijo en el monte Sinaí: «Se acercó a la densa oscuridad donde estaba Dios».
La Escritura dice que Moshé no podía entrar en la Tienda de Reunión, ni siquiera aproximarse a su entrada, porque la nube la cubría y no le estaba permitido entrar dentro de la nube.
Además, el Mishkán estaba lleno de la gloria del Eterno. ¿Cómo habría podido entrar?
El sentido es que no podía entrar sin permiso. Sin embargo, cuando el Eterno lo llamaba, entraba dentro de la nube, tal como hizo en el monte Sinaí: «Llamó a Moshé en el séptimo día desde el interior de la nube», y después: «Moshé entró dentro de la nube».
Conforme al sentido sencillo, puesto que está escrito: «El Eterno le habló desde la Tienda de Reunión», Moshé no entró en el Mishkán. El Eterno lo llamó desde la Tienda de Reunión, mientras Moshé permanecía a su entrada, y desde allí le habló.
Nuestros Sabios dijeron: un versículo afirma: «Moshé no podía entrar en la Tienda de Reunión», mientras que otro afirma: «Cuando Moshé entraba en la Tienda de Reunión».
La frase «porque la nube reposaba sobre ella» resuelve la aparente contradicción. Según ellos, «cuando Moshé entraba en la Tienda de Reunión» significa que entraba allí por iniciativa propia y sin necesidad de una llamada previa.
También pudieron entenderlo así porque en aquel pasaje dice: «Oía la voz que le hablaba desde encima del propiciatorio». Esto les pareció indicar que Moshé se encontraba dentro de la tienda, delante del propiciatorio.
Mientras la gloria del Eterno llenaba el Mishkán, Moshé no entraba en su interior. Por eso nuestros Sabios dijeron que la entrada descrita en aquel versículo ocurrió después de que la nube se retirara.
Esto significa que dejó de cubrir toda la tienda y que la gloria ya no llenaba por completo el Mishkán, pues esa situación únicamente ocurrió durante el octavo día, cuando la gloria descendió allí.
Según ellos, la llamada mencionada en «Llamó a Moshé y el Eterno le habló desde la Tienda de Reunión» había tenido lugar anteriormente, como ya expliqué.
También es posible que cuando la Escritura diga en otra ocasión: «La gloria del Eterno llenó el Mishkán», esté aludiendo a la gloria que habitaba permanentemente en su interior:
Ramban on Exodus 40:10
והנה נשלם ספר הגאולה אשר ה' אלהי ישראל בא בו.
Y he aquí que ha sido completado el Libro de la Redención, en el cual vino el Eterno, Dios de Israel,
Ramban on Exodus 40:11
לבני ישראל עם קרובו.
a los hijos de Israel, Su pueblo cercano.
Ramban on Exodus 40:12
הושיעו מיד שונאו וגאלו מיד אויבו.
Los salvó de la mano de quien los odiaba y los redimió de la mano de su enemigo.
Ramban on Exodus 40:13
וברוך ה' החפץ שלום עבדו.
Bendito sea el Eterno, que desea el bienestar de Su siervo,
Ramban on Exodus 40:14
אשר עד הנה עזרו לבא.
quien hasta aquí lo ayudó a llegar,
Ramban on Exodus 40:15
המחדש נעוריו בשיבו.
quien renueva su juventud en su vejez,
Ramban on Exodus 40:16
המשביע בתורתו רעבו.
quien satisface con Su Torá su hambre,
Ramban on Exodus 40:17
וינקהו דבש וחלבו.
y le hace saborear la miel y su leche,
Ramban on Exodus 40:18
כי הכין כל לבבו.
porque preparó por completo su corazón,
Ramban on Exodus 40:19
ולשמו יברך בקרו וערבו.
y bendice Su Nombre por la mañana y por la tarde.
Ramban on Exodus 40:20
ברוך שאכלנו משלו וחיינו בטובו.
Bendito sea Aquel de cuyos bienes hemos comido y por cuya bondad vivimos.
