בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים וכתיב (שמואל ב ה, ה) בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו' והני ששה חדשים לא קחשיב ש"מ נצטרע
«En Jevrón reinó siete años y en Jerusalén treinta y tres años», y está escrito (II Samuel 5:5): «En Jevrón reinó sobre Yehudá siete años y seis meses», etc. Esos seis meses no fueron incluidos en el cómputo, lo cual demuestra que sufrió lepra.
אמר לפניו רבש"ע מחול לי על אותו עון מחול לך (תהלים פו, יז) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו כי אתה ה' עזרתני ונחמתני א"ל בחייך איני מודיע אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך
Dijo ante Dios: «Señor del universo, perdóname aquel pecado». «Te está perdonado». «“Haz conmigo una señal para bien, para que la vean quienes me odian y se avergüencen, porque Tú, Señor, me has ayudado y consolado”» (Salmos 86:17). Dios respondió: «No lo haré saber durante tu vida, pero lo daré a conocer durante la vida de tu hijo Shlomó».
בשעה שבנה שלמה את בית המקדש ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים דבקו שערים זה בזה אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה אמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד מי זה מלך הכבוד ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה ונאמר (תהלים כד, ט) שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד וגו' ולא נענה
Cuando Shlomó construyó el Templo, quiso introducir el Arca en el Santo de los Santos, pero las puertas se adhirieron entre sí. Pronunció veinticuatro cantos de súplica y no recibió respuesta. Dijo (Salmos 24:7): «¡Alcen sus dinteles, puertas; levántense, portales eternos, para que entre el Rey de la gloria! ¿Quién es ese Rey de la gloria? El Señor fuerte y poderoso, el Señor poderoso en la guerra». Y también (Salmos 24:9): «¡Alcen sus dinteles, puertas; levántense, portales eternos, para que entre el Rey de la gloria!», etc. Pero no obtuvo respuesta.
כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו העון
Cuando dijo (II Crónicas 6:42): «Señor Dios, no rechaces el rostro de Tu ungido; recuerda las bondades de David, Tu siervo», enseguida recibió respuesta. En aquel momento, los rostros de los enemigos de David se ennegrecieron como el fondo de una olla, y todo Israel supo que el Santo, bendito sea, le había perdonado aquel pecado.
גחזי דכתיב וילך אלישע דמשק להיכא אזל א"ר יוחנן שהלך להחזיר גחזי בתשובה ולא חזר אמר לו חזור בך אמר לו כך מקובלני ממך החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה
Guejazí: está escrito «Elishá fue a Damasco». ¿A qué fue? Dijo rabí Yojanán: «Fue a hacer que Guejazí se arrepintiera, pero este no volvió». Le dijo: «Arrepiéntete». Respondió: «Así aprendí de ti: a quien peca e induce al público a pecar no se le concede la oportunidad de arrepentirse».
מאי עבד איכא דאמרי אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם והעמידה בין שמים לארץ ואיכא דאמרי שם חקק בפיה והיתה מכרזת ואומרת אנכי ולא יהיה לך
¿Qué había hecho? Unos dicen que colgó una piedra magnética del becerro idólatra de Yarovam y lo dejó suspendido entre el cielo y la tierra. Otros dicen que grabó un Nombre divino en su boca y el becerro proclamaba: «Yo soy» y «No tendrás otros dioses».
וא"ד רבנן דחה מקמיה שנאמר (מלכים ב ו, א) ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו מכלל דעד השתא לא הוו (פיישי) [צר]
Otros dicen que apartó a los sabios de la presencia de Elishá, como está escrito (II Reyes 6:1): «Los discípulos de los profetas dijeron a Elishá: “El lugar donde nos sentamos ante ti se nos ha quedado estrecho”». De ello se deduce que hasta entonces no era estrecho.
תנו רבנן לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים [ולא כרבי יהושע בן פרחיה שדחפו ליש"ו בשתי ידים]
Enseñaron los sabios: «Que siempre la mano izquierda rechace y la derecha acerque; no como Elishá, que rechazó a Guejazí con ambas manos, ni como rabí Yehoshúa ben Perajiá, que rechazó a Yeshu con ambas manos».
גחזי דכתיב (מלכים ב ה, כג) ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות ומי שקל כולי האי כסף ובגדים הוא דשקל
Acerca de Guejazí está escrito (II Reyes 5:23): «Naamán dijo: “Por favor, toma dos talentos”, e insistió, y ató dos talentos de plata», etc. «Elishá le preguntó: “¿De dónde vienes, Guejazí?”. Él respondió: “Tu siervo no ha ido a ninguna parte”. Le dijo: “¿Acaso no fue mi corazón cuando el hombre se volvió de su carro para salir a tu encuentro? ¿Es momento de recibir plata, vestidos, olivos, viñedos, ovejas, vacas, esclavos y esclavas?”». ¿Acaso había tomado tantas cosas? Solo tomó plata y vestidos.
אמר רבי יצחק באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך כי אתא א"ל זיל טבול בירדן א"ל אחוכי קא מחייכת בי אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה זיל נסי אזל וטבל בירדנא ואיתסי אתא אייתי ליה כל הני דנקיט לא צבי לקבולי מיניה גחזי איפטר מקמיה אלישע אזל שקל מאי דשקל ואפקיד
Dijo rabí Yitzjak: «En aquel momento Elishá estaba sentado interpretando la sección de los ocho reptiles». Naamán, jefe del ejército del rey de Aram, era leproso. Una muchacha cautiva de Israel le dijo que, si acudía a Elishá, este lo sanaría. Cuando llegó, le dijo: «Ve y sumérgete en el Jordán». Él replicó: «¿Te burlas de mí?». Sus acompañantes le dijeron: «¿Qué pierdes con intentarlo?». Fue, se sumergió en el Jordán y quedó curado. Regresó con todos los presentes que llevaba, pero Elishá se negó a recibirlos. Guejazí se despidió de Elishá, fue, tomó lo que tomó y lo guardó.
כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רישיה א"ל רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג: (מלכים ב ז, ג) וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער אמר ר' יוחנן גחזי ושלשה בניו
Cuando regresó, Elishá vio que la lepra aparecía sobre su cabeza. Le dijo: «Malvado, ¿ha llegado la hora de cobrar por los ocho reptiles? ¡Que la lepra de Naamán se adhiera a ti y a tu descendencia para siempre!». Salió de su presencia leproso como la nieve. (II Reyes 7:3): «Había cuatro hombres leprosos a la entrada de la puerta». Dijo rabí Yojanán: «Eran Guejazí y sus tres hijos».
[הוספה מחסרונות הש"ס: רבי יהושע בן פרחיה מאי הוא כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן אזל רבי יהושע בן פרחיה ויש"ו לאלכסנדריא של מצרים כי הוה שלמא שלח לי' שמעון בן שטח מני ירושלים עיר הקודש ליכי אלכסנדרי' של מצרים אחותי בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה
[Adición procedente de pasajes omitidos del Talmud: ¿Qué ocurrió con rabí Yehoshúa ben Perajiá? Cuando el rey Yannai mató a los sabios, rabí Yehoshúa ben Perajiá y Yeshu fueron a Alejandría de Egipto. Cuando hubo paz, Shimón ben Shétaj le envió este mensaje: «De mí, Jerusalén, ciudad santa, para ti, Alejandría de Egipto, hermana mía: mi esposo mora entre ustedes mientras yo permanezco desolada».
קם אתא ואתרמי ליה ההוא אושפיזא עבדו ליה יקרא טובא אמר כמה יפה אכסניא זו אמר ליה רבי עיניה טרוטות אמר ליה רשע בכך אתה עוסק אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה
Se levantó y regresó. Llegó a una posada donde le tributaron grandes honores. Dijo: «¡Qué hermosa es esta posada!». Su discípulo le dijo: «Maestro, los ojos de la posadera son defectuosos». Le respondió: «¡Malvado! ¿En eso te ocupas?». Hizo sonar cuatrocientas trompetas y lo excomulgó.
אתא לקמיה כמה זמנין אמר ליה קבלן לא הוי קא משגח ביה יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע אתא לקמיה סבר לקבולי אחוי ליה בידיה הוא סבר מידחא דחי ליה אזל זקף לבינתא והשתחוה לה אמר ליה הדר בך אמר ליה כך מקובלני ממך כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואמר מר יש"ו כישף והסית והדיח את ישראל:]
El discípulo volvió muchas veces ante él diciendo: «Recíbeme», pero no le prestó atención. Un día el maestro recitaba el Shemá cuando el discípulo se presentó. Quiso recibirlo y le hizo una seña con la mano, pero el discípulo creyó que lo rechazaba. Fue, levantó un ladrillo y se postró ante él. El maestro le dijo: «Arrepiéntete». Respondió: «Así aprendí de ti: a quien peca e induce al público a pecar no se le concede la oportunidad de arrepentirse». Y dijo el maestro: «Yeshu practicó hechicería, incitó y desvió a Israel»].
תניא א"ר שמעון בן אלעזר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת
Se enseñó que rabí Shimón ben Elazar dijo: «Respecto de la inclinación al mal, un niño y una mujer, que la izquierda rechace y la derecha acerque».
ת"ר ג' חלאים חלה אלישע אחד שגירה דובים בתינוקות ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים ואחד שמת בו [שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו וגו']
Enseñaron los sabios: «Elishá sufrió tres enfermedades: una por incitar a los osos contra los niños, otra por rechazar a Guejazí con ambas manos y otra de la que murió», como está escrito (II Reyes 13:14): «Elishá enfermó de la enfermedad de la que moriría», etc.
עד אברהם לא היה זקנה כל דחזי לאברהם אמר האי יצחק כל דחזי ליצחק אמר האי אברהם בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה שנאמר (בראשית כד, א) ואברהם זקן בא בימים עד יעקב לא הוה חולשא בעא רחמי והוה חולשא שנאמר (בראשית מח, א) ויאמר ליוסף הנה אביך חולה עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח שנא' (מלכים ב יג, יד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו:
Antes de Abraham no existían señales visibles de vejez. Quien veía a Abraham decía: «Este es Yitzjak»; y quien veía a Yitzjak decía: «Este es Abraham». Abraham pidió misericordia para que existiera la vejez, como está escrito (Génesis 24:1): «Abraham era anciano, avanzado en días». Antes de Yaakov no había enfermedad; él pidió misericordia y apareció, como está escrito (Génesis 48:1): «Le dijeron a Yosef: “Tu padre está enfermo”». Antes de Elishá no había persona que enfermara y se recuperara. Elishá pidió misericordia y se recuperó, como está escrito (II Reyes 13:14): «Elishá enfermó de la enfermedad de la que moriría».
מתני׳ דור המבול אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין שנא' (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ (וכתיב ומשם הפיצם) ויפץ ה' אותם בעוה"ז ומשם הפיצם ה' לעולם הבא אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא שנא' (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא אבל עומדין בדין
Mishná. La generación del Diluvio no tiene parte en el Mundo Venidero ni comparece en el juicio, como está escrito (Génesis 6:3): «Mi espíritu no juzgará en el hombre para siempre»: ni juicio ni espíritu. La generación de la dispersión no tiene parte en el Mundo Venidero, como está escrito (Génesis 11:8): «El Señor los dispersó de allí por toda la tierra», y «desde allí el Señor los esparció». «Los dispersó» en este mundo y «desde allí los esparció» en el Mundo Venidero. Los habitantes de Sedom no tienen parte en el Mundo Venidero, como está escrito (Génesis 13:13): «Los hombres de Sedom eran malos y muy pecadores ante el Señor»: «malos» en este mundo y «pecadores» respecto del Mundo Venidero; sin embargo, comparecen en el juicio.
ר' נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו
Rabí Nejemiá dice: «Ni estos ni aquellos comparecen en el juicio», como está escrito (Salmos 1:5): «Por eso no se levantarán...».
סנהדרין ק״ז ב
19 pasajes·100% en español
Toca un pasaje para subrayarlo, comentarlo o abrir sus mefarshim.
Texto hebreo: Wikisource Talmud Bavli — licencia CC BY-SA
Fuente hebrea: Wikisource Talmud Bavli.
Estado de la traducción: Traducción española revisada y publicada.
Última revisión editorial: 28 de octubre de 2026.
El número indica cuántos pasajes están enlazados entre ambos textos.
