Sanhedrín 34a
Sanhedrín 34a:1
מאי טעמא דר' יוסי בר יהודה דאמר קרא (במדבר לה, ל) עד אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה אבל לזכות עונה ורבנן אמר ריש לקיש משום דמיחזי כנוגע בעדותו
¿Cuál es la razón de Rabí Yosí hijo de Rabí Yehudá? Porque el versículo dice (Números 35:30): «Un solo testigo no responderá en una causa capital para causar la muerte»: no puede argumentar para causar la muerte, pero sí a favor de la absolución. ¿Y los sabios? Reish Lakish dijo: porque parece que el testigo tiene interés personal en su propio testimonio.
Sanhedrín 34a:2
ורבנן האי למות מאי דרשי ביה מוקמי ליה באחד מן התלמידים כדתניא אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות מניין שאין שומעין לו ת"ל עד אחד לא יענה מניין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין שומעין לו ת"ל אחד לא יענה בנפש למות:
¿Y cómo interpretan los sabios la expresión «para causar la muerte»? La aplican a uno de los discípulos, pues se enseñó: si uno de los testigos dice «Tengo un argumento a su favor», ¿de dónde se sabe que no se le escucha? Del versículo «Un solo testigo no responderá». Si un discípulo dice «Tengo un argumento en su contra», ¿de dónde se sabe que no se le escucha? De «Uno solo no responderá en una causa capital para causar la muerte».
Sanhedrín 34a:3
דיני נפשות המלמד כו': אמר רב לא שנו אלא בשעת משא ומתן אבל בשעת גמר דין מלמד זכות חוזר ומלמד חובה
«En los juicios capitales, quien argumentó…». Dijo Rav: esto solo se enseñó durante la deliberación; pero en el momento de dictar sentencia, quien defendió la absolución puede cambiar y argumentar a favor de la condena.
Sanhedrín 34a:4
מיתיבי למחרת משכימין ובאין המזכה אומר אני המזכה ומזכה אני במקומי המחייב אומר אני המחייב ומחייב אני במקומי המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה
Le objetaron: al día siguiente se levantan temprano y vuelven; quien había abogado por la absolución dice «Yo abogué por la absolución y mantengo mi posición», y quien había abogado por la condena dice «Yo abogué por la condena y mantengo mi posición». Quien argumentó para condenar puede argumentar para absolver, pero quien argumentó para absolver no puede retractarse y pedir la condena.
Sanhedrín 34a:5
והא למחרת גמר דין הוא וליטעמיך למחרת משא ומתן מי ליכא כי קתני בשעת משא ומתן
Pero ¿no es el día siguiente cuando se concluye la sentencia? Y según tu razonamiento, ¿acaso al día siguiente no hay deliberación? La enseñanza se refiere al tiempo de deliberación.
Sanhedrín 34a:6
ת"ש דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין ואם איתא ליתני נמי איפכא תנא אזכות קא מהדר אחובה לא קא מהדר
Ven y escucha: «Debaten unos frente a otros hasta que alguno de los que sostenían la condena considere correctos los argumentos de los que sostenían la absolución». Si fuera así, también debería enseñar lo contrario. La enseñanza busca favorecer la absolución, no la condena.
Sanhedrín 34a:7
ת"ש דאמר ר' יוסי בר חנינא אחד מן התלמידים שזיכה ומת רואין אותו כאילו חי ועומד במקומו ואמאי נימא אילו הוה קיים הדר ביה השתא מיהא לא הדר ביה
Ven y escucha: dijo Rabí Yosí bar Janiná que, si uno de los discípulos que defendió la absolución murió, se lo considera como si estuviera vivo y permaneciera en su lugar. ¿Por qué? ¡Podría decirse que, de haber estado vivo, habría cambiado de parecer! Pero, de hecho, no cambió de parecer.
Sanhedrín 34a:8
והא שלחו מתם לדברי ר' יוסי בר חנינא מוצא מכלל רבינו אין מוצא איתמר
Sin embargo, enviaron desde allí que, según las palabras de Rabí Yosí bar Janiná, «se excluye de la regla de nuestro maestro». Se enseñó que «no se excluye».
Sanhedrín 34a:9
תא שמע שני סופרי הדיינין עומדין לפניהן אחד מן הימין ואחד מן השמאל וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין
Ven y escucha: dos escribanos de los jueces se encuentran frente a ellos, uno a la derecha y otro a la izquierda, y escriben los argumentos de quienes absuelven y de quienes condenan.
Sanhedrín 34a:10
בשלמא דברי המחייבין למחר חזו טעמא אחרינא ובעו למעבד הלנת דין אלא דברי המזכין מאי טעמא לאו משום דאי חזו טעמא אחרינא לחובה לא משגחינן בהו
Se entiende que registren las palabras de quienes condenan, pues al día siguiente pueden hallar otra razón y necesitan aplazar la sentencia. Pero ¿por qué escriben las de quienes absuelven? ¿No es porque, si luego hallan otro razonamiento en contra, no les hacemos caso?
Sanhedrín 34a:11
לא כדי שלא יאמרו שנים טעם אחד משני מקראות כדבעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו אמר ליה אין מונין להן אלא אחד
No; es para que dos jueces no expongan una sola razón a partir de dos versículos diferentes. Como preguntó Rabí Asi a Rabí Yojanán: «Si dos jueces exponen una razón basada en dos versículos, ¿qué sucede?». Le respondió: «Se los cuenta como uno solo».
Sanhedrín 34a:12
מנהני מילי אמר אביי דאמר קרא (תהלים סב, יב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי כי עז לאלהים מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות דבי ר' ישמעאל תנא (ירמיהו כג, כט) וכפטיש יפוצץ סלע מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים
¿De dónde se deduce esto? Dijo Abayé: del versículo (Salmos 62:12): «Una vez habló Dios; dos veces he oído esto, que el poder pertenece a Dios». De un versículo pueden surgir varias interpretaciones, pero una misma interpretación no surge de varios versículos. La escuela de Rabí Yishmael enseñó (Jeremías 23:29): «Como un martillo que hace pedazos la roca». Así como un golpe del martillo produce numerosas chispas, un solo versículo produce numerosas interpretaciones.
Sanhedrín 34a:13
היכי דמי טעם אחד משני מקראות אמר רב זביד כדתנן מזבח מקדש את הראוי לו
¿Cómo se da una misma razón a partir de dos versículos? Dijo Rav Zevid: como aprendimos: el altar consagra lo que es apto para él.
Sanhedrín 34a:14
רבי יהושע אומר כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד שנאמר (ויקרא ו, ב) העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי לאשים אם עלה לא ירד
Rabí Yehoshúa dice: todo lo apto para el fuego del altar, una vez que subió, no desciende, pues está dicho (Levítico 6:2): «La ofrenda quemada estará sobre su fuego». Así como la ofrenda quemada es apta para el fuego y, si sube, no desciende, también todo lo apto para el fuego que haya subido no descenderá.
Sanhedrín 34a:15
רבן גמליאל אומר כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראויה לגבי מזבח אם עלתה לא תרד אף כל שהוא ראוי למזבח אם עלה לא ירד
Rabán Gamliel dice: todo lo apto para el altar, una vez que subió, no desciende, pues está dicho: «Es la ofrenda quemada sobre su fuego, sobre el altar». Así como la ofrenda quemada es apta para el altar y, si sube, no desciende, igual sucede con cuanto es apto para el altar.
Sanhedrín 34a:16
ותרוייהו מאי קמרבו פסולין מר מייתי לה ממוקדה ומר מייתי לה ממזבח
¿Qué incluyen ambos? Ofrendas inválidas. Uno lo deriva de «su fuego» y el otro de «altar».
Sanhedrín 34a:17
והא התם מיפלג פליגי דקתני סיפא אין בין דברי רבן גמליאל לדברי ר' יהושע אלא הדם והנסכים שר"ג אומר לא ירדו ור' יהושע אומר ירדו
Pero allí discrepan, pues la última parte enseña: la única diferencia entre Rabán Gamliel y Rabí Yehoshúa está en la sangre y las libaciones: Rabán Gamliel dice que no descienden y Rabí Yehoshúa que descienden.
Sanhedrín 34a:18
אלא אמר רב פפא כדתניא ר' יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר
Más bien, Rav Papá dijo: como se enseñó: Rabí Yosí el Galileo dice: puesto que está dicho…
Ficha editorial de este texto
